-
בפניי תביעה כספית בעילה נזיקית, בגובה 100,000 ש"ח, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בגין עוולת גניבת עין, אשר עפ"י הנטען, ביצע כלפיו, בהתאם לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").
-
בפתח הדברים אציין כי בכתב התביעה המקורי, ובכתבי תביעה מתוקנים שהוגשו לאחר מכן, נכללו עילות תביעה נוספות לפי חוק עוולות מסחריות ו/או לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979, אולם בדיון שהתקיים בפניי ביום 3.10.13, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של הסכמה, לפיה התובע מצמצם את תביעתו לסעד כספי בגובה הפיצוי המקסימאלי (ללא הוכחת נזק), בגין עוולת גניבת עין, בהתאם לסעיפים 1 ו- 13 לחוק עוולות מסחריות בסך 100,000 ₪.
-
בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העידו שני עדים: התובע בעצמו, וחברו מר אלון בן אפרים (להלן: "אלון"). מטעם ההגנה העיד עד הגנה יחיד: הנתבע בעצמו. אוסיף כי בפתח ישיבת ההוכחות הוריתי על הוצאת דו"ח חקירה על נספחיו, שהתובע הגיש לתיק ביהמ"ש, וזאת לאור הודעת ב"כ התובע, כי עורך המסמכים הנ"ל לא יתייצב לחקירה בביהמ"ש.
הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפניי לצורך הכרעה.
-
התובע טוען כי בעקבות היכרות קצרה, ולאחר דין ודברים, הוסכם בע"פ בין הצדדים בחודש 08/08, על הקמת שותפות, בחלקים שווים, שעיסוקה העיקרי ביצוע עבודות של הכהיית שמשות רכבים; מאחר ובבעלות התובע עסק פעיל נוסף בתחום זגגות רכב באזור תעשייה כרמיאל, הוסכם כי השותפות תפעל, בחלק פנוי של אותו מבנה, כאשר התובע נשא בכל הוצאות ההקמה, ואילו הנתבע נדרש להשקיע את מרצו וזמנו בקידום השותפות ובעבודה שותפת; השותפות נרשמה כעוסק מורשה אצל רשויות המס ביום 1.9.08; בחודשים הראשונים לפעילותו של העסק המשותף, היקף ההכנסות היה נמוך, וההוצאות בגינו היו לא מבוטלות, כך שלא היה באפשרות הצדדים למשוך משכורת מלאה לשניהם; בחודש 04/09, ונוכח היקף הפעילות הנמוך של העסק, הוסכם כי השותפות תפורק, והנתבע יהפוך לעובד מן המניין של התובע. במסגרת זו, הוסכם כי חובות הנתבע כלפי התובע יימחקו, ואילו התובע יישא בכל החובות המשותפים, ומאידך, המוניטין והפעילות של העסק יעברו לבעלותו הבלעדית של התובע; התובע הותיר בידי הנתבע את ניהול אתר האינטרנט שהוקם עוד בזמן השותפות וכן חומר פרסומי, ואף ביקש ממנו להמשיך ולערוך פניות יזומות לגופים עסקיים בתחום הרכב; בקיץ 2009, החלו מאמציו של התובע לשאת פרי. היקף ההכנסות של העסק גדל משמעותית והוא החל לצבור מוניטין בקרב קהלי היעד כעסק המעניק מוצר איכותי וחדשני. בעקבות זאת, הגדיל התובע את משכורתו של הנתבע באופן משמעותי כך שהחל מחודש 11/09 היא עמדה ע"ס 5,000 ₪ נטו.
-
התובע מוסיף וטוען, כי ביום 8.12.09 החליט הנתבע לפתע להפסיק את עבודתו אצל התובע באופן חד צדדי. הפסקת עבודתו הפתאומית של הנתבע, הציבה את התובע בפני שוקת שבורה, מאחר והנתבע היה העובד היחידי שידע לבצע את עבודת הכהיית השמשות. בלית ברירה, דחה התובע לקוחות רבים שלא שבו, והחל לחפש עובד אחר תחת הנתבע; חבריו של התובע, שהיו מודעים למצוקת התובע ונזקיו, גמרו אומר לברר את סיבת העזיבה האמיתית של הנתבע, ובאמצעות שיחות טלפון יזומות לנתבע, הציגו את עצמם כמי שפנו בעקבות פרסום מותג העסק בכרמיאל (SUN DEFENDER), והתשובה שקיבלו הייתה, שהעסק בכרמיאל, אינו פעיל יותר, וכי העסק להכהיית שמשות רכבים עבר לנשר; התובע ביקש מחברו לפנות לנתבע לצורך קבלת קוד הגישה לאתר האינטרנט של העסק שהיה ברשותו, על מנת לעדכן את האתר ומחיקת פרטיו של הנתבע, אך הנתבע סירב בטענה שדרך הפרסום באתר פונים אליו לקוחות. רק בחלוף כשבועיים, מיום עזיבת הנתבע, ולאחר התנהלות מול החברה המפעילה את האתר, התאפשרה לתובע גישה לאתר ובלעדיות על תוכן המפורסם בו; עם עזיבתו של הנתבע, נותר ברשותו חומר פרסומי רב (פליירים), חומר שהיה בתא המטען של מכונית הנתבע, ולא מן הנמנע, כי עשה בו שימוש לקידום עסקו שלו, תוך מחיקת פרטי התובע; חמור מכך, נודע לתובע מגורם שלישי, כי הנתבע עושה שימוש בעסקו החדש בנשר, בשלט הנושא את לוגו המוצר, תוך שמחק מהשלט את פרטיו של התובע; התובע פנה למשרד חקירות, וביום 18.1.10 הוגש לו ד"וח חקירה המתעד את "פועלו" של הנתבע. ובין היתר, התברר מהדו"ח כי הנתבע מציג ללקוחותיו דוגמאות עבודה שבוצעו וצולמו בעסקו של התובע, וכן כי הנתבע אינו פועל לבד אלא עם עובד/שותף נוסף.