אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 2964-09-13 שרון שפרינגר נ' חיים איזנפלד,עזי גרסטנר,יורם רביב ויוסף וקס

ת"א 2964-09-13 שרון שפרינגר נ' חיים איזנפלד,עזי גרסטנר,יורם רביב ויוסף וקס

תאריך פרסום : 22/03/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
2964-09-13
17/03/2016
בפני השופט:
מגן אלטוביה

- נגד -
התובעת:
1. ישראלה שפרינגר
2. אפרת לישצ'ינר

עו"ד אפרת לישצ'ינר
עו"ד אלי הלם
הנתבעים:
1. חיים איזנפלד
2. עזי גרסטנר
3. יורם רביב
4. יוסף וקס

עו"ד אפרה מור
פסק דין

 

 

בתביעה שלפני נתבע לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי כספי סטטוטורי בגין הפרת זכות יוצרים, מתן חשבונות, צו קבוע המחייב את הנתבעים לשלם לתובעת תמלוגים בשיעור 20% ממכירות הספר "מעסק שורד לעסק מצליח" (להלן: "הספר") וצו קבוע המחייב את הנתבעים להוסיף את שם התובעת כאחת מכותבי הספר.

 

רקע

 

בחודש נובמבר 2005 פנו הנתבעים אל התובעת העוסקת בייעוץ שיווקי ועסקי באמצעות "פנדה תקשורת שיווקית", וביקשו להתקשר עמה בהסכם לכתיבת ספר הדרכה המכיל עקרונות לבניית עסקים מתחילים. ביום 23.11.2005 העבירה התובעת לנתבעים הצעת מחיר, הכוללת את תהליך כתיבת הספר, תנאי תשלום וקרדיט.

 

לאחר מספר פגישות, העבירו הנתבעים לתובעת חומר גולמי ובסמוך העבירה התובעת לנתבעים פרקים ראשונים מהספר שכתבה וערכה.

 

בשלב מסוים, הסכימו הצדדים להפיק גרסת "פיילוט", מעין ספר קטן ומעוצב אותו יציגו בפני ספונסרים. הפקת גרסת הפיילוט הסתיימה בחודש מרץ 2006, ובתשלומים לספקים ולתובעת נשאו הנתבעים.

 

למעט התשלום בעד הפקת הפיילוט, לא שילמו הנתבעים לתובעת כל תשלום על חשבון כתיבת הספר, לפיכך, חדלה התובעת מכתיבת הספר. בתחילת שנת 2007, גילתה התובעת כי הנתבעים הוציאו לאור את הספר ולטענתה נכללו בו פרקים שכתב. מכאן תביעתה.

 

 

עיקר טענות התובעת

 

  • שם הספר, מבנה הספר, תוכן העניינים וחלקים גדולים ממנו הם פרי יצירת התובעת, והשימוש שעשו ועושים הנתבעים בכל אלה בחנויות הספרים ובאינטרנט מהווה הפרה של זכות היוצרים של התובעת כמשמעותם בסעיף 47 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח -2007, (להלן: "חוק זכות יוצרים" או "החוק").

     

  • הנתבעים לא שילמו לתובעת תמלוגים על השימוש שעשו בזכויותיה בספר, ובכך התעשרו שלא כדין על חשבון התובעת.

     

    עיקר טענות הנתבעים

     

    • בשנת 2005 נודע לנתבעים שבנק ישראל מתעתד לפרסם ביום 31.5.2006, תקנות האוסרות חריגה ממסגרת האשראי, ועל כן, החליטו לפרסם ספר בעניין זה, קודם לפרסום התקנות. הנתבעים פנו למספר גופים בהם התובעת להציע מחיר לעריכה והפצה של הספר. התובעת הגישה הצעה שהייתה מקובלת על הנתבעים ובכך נקשר בין הצדדים הסכם לכתיבת הספר, לפיו שימשה התובעת כעובדת להשכרה בעוד הנתבעים הם מזמיני העבודה.

       

    • בהסכם השירות שנכרת בין הצדדים, הוקנו לנתבעים מלוא הזכויות בספר. זאת ועוד. התובעת שימשה עורכת לשונית בלבד וממילא לא היו לה כל זכויות בספר. מכל מקום, התובעת לא ביקשה זכויות בספר ולא אסרה על הנתבעים לעשות שימוש בו.

       

    • התובעת דרשה סכום העולה על המוסכם ביודעה שהנתבעים חייבים להוציא את הספר קודם ליום 31.5.2006, ובכך הפרה את ההסכם.

    • בחודש יוני 2006 ולאחר שהתובעת לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע לכתיבת הספר, שכרו הנתבעים את רן זיו כדי שיערוך את הספר עד שיצא לאור.

       

    • הוראות חוק זכות יוצרים אינן חלות על התביעה כאן, משום שהחוק נכנס לתוקפו רק ביום 25.5.2008, דהיינו לאחר שנוצרה היצירה הנטענת על ידי התובעת.

       

    • העילה עליה נסמכת התובעת בתביעתה בדבר זכות יוצרים בפרקים שערכה וכתבה , קמה לה בשנת 2005 ולכל המאוחר במאי 2006, ועל כן, התביעה התיישנה, עוד קודם להגשת התביעה כאן ביום 1.9.2013.

       

       

      דיון

       

      1. חוק זכות יוצרים פורסם ביום 25.11.2007 ובהתאם להוראות סעיף 77 לחוק, נכנס לתוקפו ביום 25.5.2008. סעיף 3 לחוק, קובע כי זכות יוצרים ביצירה תהיה על פי חוק זכות יוצרים בלבד.

         

        יצירה וזכות יוצרים

         

      2. סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, קובע:

         

        "היצירות שבהן יש זכות יוצרים:

        (א) זכות יוצרים תהא ביצירות אלה:

        (1) יצירה מקורית, שהיא יצירה ספרותית, יצירה אומנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי;"

         

        בע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין סטרוסקי"), דן בית המשפט בדרישות להגנה מכוח זכות יוצרים אשר הייתה מעוגנת בחוק זכות יוצרים האנגלי משנת 1911, וכך נקבע:

         

        "הדרישה למקוריות נשמטה משום מה מהתרגום הרשמי העברי של חוקי ארץ ישראל, אך היא מופיעה בסעיף 1 של הנוסח האנגלי של החוק, שהוא הנוסח הקובע : every" ". . .original literary, dramatic, musical and artistic work. הגנת זכות יוצרים אינה ניתנת עבור רעיון מופשט אלא עבור ביטויו המוחשי של רעיון. ביטוי זה צריך שיהיה מקורי. אך הפירוש שניתן למושג "מקורי" הן בפסיקה האנגלית והן בפסיקה האמריקנית איננו המושג המקובל של חדשני, בר-חידוש כלשהו. אין היצירה צריכה להיות ביטוי של מחשבה או אמצאה מקורית. כל שנדרש הוא, שהיצירה לא תהיה מועתקת מיצירה אחרת, אלא שמקורה יהיה ביוצרה, במחברה...

        ...

        יחד עם זאת הלכה פסוקה היא באנגליה, כי היצירה צריכה להיות פרי מאמץ, כישרון והשקעה של המחבר, שיקנו לה אופי שונה משל החומרים שמהם עוצבה...ומה מידתם של המאמץ, הכישרון וההשקעה הדרושים לכך ? די לאלה במידה צנועה ביותר. פשטות היצירה בלבד לא תמנע הגנת זכות יוצרים, אלא אם היא קיצונית, כגון סתם קו ישר או עגול (ראה קופינג'ר, בעמ' 42-41, והאסמכתאות שם). כדי לבחון אם היצירה ראויה להגנה יש לראותה בכללותה, כשלמות אחת. אם, למרות השימוש שעשה המחבר בנושא קיים, השקיע ביצירה די מאמץ וכישרון עצמאיים משלו, שמקורם בו, תהיה היצירה מוגנת.

        עוד נקבע בעניין סטרוסקי כי, בליקוט, סידור ועריכה של נושא קיים, די במידת מקוריות צנועה ושינוי פרי מאמץ של המחבר שניתן להבחין בו, כדי לזכות בהגנת זכות יוצרים.

         

        בע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A (פורסם בתקדין) דן כבוד הנשיא השופט (בדימוס) מאיר שמגר בזכות יוצרים ולאחר סקירת הדין הזר והפסיקה, כך קבע:

         

        "סיכומו של הדיון במבחנים המשמשים לצורך קבלת הגנה של זכות יוצרים, הוא כדלקמן:

        (1) ביטוי לגביו מתבקשת הגנת זכות יוצרים צריך לעמוד בתנאים הבאים:

        (א) צריך שיהיה, לפחות בחלקו, מעשה ידי אדם.

        (ב) הוא צריך ללבוש חזות ממשית.

        (ג) הוא צריך להיות תוצר של השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו.

        (ד) יצירתו צריך שתיעשה תוך שימוש מינימאלי של יצירתיות מקורית, כאשר "מקורית" פירושה שהיצירתיות היא פרי עמלו הרוחני של היוצר, אך לאו דווקא שהיא מהווה חידוש על פני יצירות קיימות.

        (ה) על היצירתיות המחשבתית ללבוש צורת ביטוי ולא רק רעיון העומד מאחוריו.

         

        (2) בחינת מקוריות היצירה צריכה להתמקד בשלב גיבוש הביטוי ולא בשלב המוצר המוגמר.

         

        (3) יש להבחין בין בדיקת מקוריותה של יצירה המתבססת על יצירה קודמת ספציפית לבין בדיקת מקוריותה של יצירה העושה שימוש רק באלמנטים כלליים. יצירה מהסוג השני תעבור את מחסום המקוריות בקלות יחסית...".

         

        דרישות הדין להכרה בזכות יוצרים לא שונו בעקבות חקיקת חוק זכות יוצרים, וההלכות שלעיל, תקפות גם לעת הזו.

         

      3. אין חולק, שהתובעת נפגשה עם התובעים לצורך איסוף החומר שהיה דרוש לה לכתיבת הספר, כך גם אין חולק שהתובעת כתבה וערכה "פיילוט" (ש' 15 ע' 43 לפרוטוקול הדיון מיום 9.12.2014), אותו ביקשו הנתבעים (בעצת התובעת) להפיץ קודם להפצת הספר.

         

        מחקירתם של העדים מטעם הנתבעים, נראה כי אף הנתבעים סבורים שהתובעת השקיעה מאמץ כישרון ויצירתיות בכתיבת ועריכת פרקים בספר, אשר הועברו אל הנתבעים ו/או אל העורך רן זיו.

         

        נתבע 2 (להלן: "מר עזי") אישר בחקירתו כי התובעת השקיעה מזמנה וכישרונה בכתיבת הספר ועריכתו, ובלשונו: "היא לקחה את החומר שהגשתי לה והיא ערכה אותו לשונית ובנתה אותו מבחינת הצורה איך שזה יוצג בספר" (ש' 14 ע' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 09.12.14).

         

        רחל ספוז'ניק, מנהלת המיזם של הנתבעים התייחסה לכישרונה והשקעתה של התובעת, וכך העידה (שם, ש' 2 ע' 42):

         

        "ת. ודאי שלתובעת יש כשרון...

        ... אהבתי את הכתיבה שלה...

        ...

        ת. אני זוכרת את המאמץ שלה, היינו בסמוך ליציאה להוראה לבנקים, הייתה המון חדוות יצירה...

        ...

        ת. כן, היו הרבה פגישות, לא יודעת לומר כמה.

        ...

        ת. לא זוכרת, למרות שריכזתי את העבודה. איני יודעת באחוזים, היא עשתה את הפרק של הפיילוט, היא פגשה את כל ארבעת הכותבים, היא נגעה בפרק של כל אחד מהם".

         

        נתבע 1 (להלן: "מר חיים") אישר אף הוא שהתובעת כתבה את החומרים שקיבלה "בצורה אחרת, בדרך שמתאימה לכתיבת ספר" (ש' 7 ע' 46 לפרוטוקול הדיון מיום 09.12.14).

         

        נוכח ההלכה שפורטה לעיל, באשר למידת ההשקעה והמקוריות הדרושה לצורך זכות יוצרים, ניתן לראות בפרקים מהספר אותם כתבה וערכה התובעת כיצירה ברת הגנה, וכך נקבע.

         

        הבעלות ביצירה

         

      4. סעיף 78(א) לחוק זכות יוצרים, מוסיף וקובע כי הוראות החוק יחולו גם על יצירה שנוצרה לפני 25.5.2008 בכפוף להוראות סעיפים 78 (א) – (י) לחוק.

         

        סעיף 78 (ה) לחוק קובע כי הוראות סעיפים 33 עד 36 לחוק, העוסקים בבעלות על היצירה, לא יחולו על יצירות שנוצרו לפני 25.5.2008, ולגבי יצירות אלה יש לקבוע את הבעלות ביצירה על פי הדין הקודם.

         

        סעיף 5 לחוק זכות-יוצרים, 1911, קובע:

         

        "זכות בעלות על זכות יוצרים וכד'

        (1) בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות-היוצרים בה: בתנאי –

        (א) שאם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דבר-ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות-היוצרים;

        (ב) אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר עפ"י חוזה שירות או שוליאות והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האדם שהעביד את המחבר הבעל הראשון של זכות-היוצרים, אלא שאם היתה היצירה מאמר או איזה חיבור אחר בעתון, במגזין או בכתב-עת כיוצא בזה, הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא דינה של היצירה כאילו שמורה למחבר הזכות למנוע את פרסום היצירה שלא כחלק מעתון, ממגזין ממכתב-עת כיוצא בזה.

        (2)...

        (3)..."

         

      5. ביום 23.11.2005 שלחה התובעת לנתבעים "הערכת מחיר להפקת ספר" (נספח ד לתצהיר התובעת) (להלן: "הצעת המחיר"), ובו פורט כדלהלן:

         

        "כתיבה והפקת ספר 

        כתיבת ספר מקצועי בנושא הערכות עסקים בינוניים וקטנים (SMB) להימנעות מחריגות בחשבון הבנק, הספר כולל עד 160 עמודים כתוב בשפה ידידותית, מובנת ובהירה, ומכיל טיפים, אפשרות אימון עצמי ועוד.

        הספר יכלול גם איורים מינימליסטיים במידת הצורך, לחיזוק נושאים מרכזיים ולהקלה על הסבר נושאים מורכבים, הספר יקדם את חברת "פריצת דרך" וישמש גם כמעין קמפיין עסקי אשר יחשוף את החברה ללקוחות פוטנציאליים ולקהל הרחב, ויבסס את מוניטין החברה.

         

        מפרט הספר:

        160 עמודים, בצבע אחד (שחור) על גבי נייר נטול עץ 90 גר'. גודל עמוד: 24*17 ס"מ. עטיפה פרוצס על גבי נייר 240 כר' למינציה וכריכה בהדבקה חמה".

         

        בהמשך מפורט סדר העבודה, לוח זמנים ומחיר לכל אחד ממרכיבי העבודה שתבצע התובעת. באשר לתנאי התשלום, צוין במסמך כי עם חתימת ההסכם ישלמו הנתבעים 30% והיתרה בשלושה תשלומים שווים בהפרש של חודש בין תשלום למשנהו – באמצעות 3 המחאות דחויות. עוד צוין במסמך שהקרדיט עבור קופירייטינג, עריכה והפקה ל"ישראלה שפרינגר – פנדה תקשורת שיווקית".

         

      6. בחקירתה אישרה התובעת כי הנתבעים לא חתמו על הצעת המחיר (ש' 1 - 9 ע' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 09.12.14). אלא, שהסכם יכול שייכרת בין צדדים גם ללא חתימה, ובלבד שימצאו סימנים שיש בהם כדי להעיד על גמירות דעת של הצדדים להתקשר בהסכם לביצוע שירות מסוים, ראה סעיף 6 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973.

         

        מהעדויות שפורטו לעיל, עולה כי לאחר משלוח הצעת המחיר פעלו שני הצדדים לקידום עריכת וכתיבת הספר. הנתבעים מצדם, פעלו לספק לתובעת חומרי גלם, בדרך של העברת חומר וקיום ראיונות, ואילו התובעת פעלה לאסוף נתונים ומידע, לכתוב ולערוך את הפיילוט ופרקים נוספים. פעילות הדדית זו של הצדדים נמשכה מחודש נובמבר 2005 ועד לחודש אפריל 2006. לכך יש להוסיף, שהנתבעים הם שמימנו את הפקת הפיילוט ובכך גילו דעתם שהם מסכימים לשאת בהוצאות הכרוכות בהפצת הספר והכרוך בכך. נוכח כל אלה, בין התובעת לנתבעים השתכלל חוזה להפצת הספר, לפיו הנתבעים יישאו בהוצאות ובכלל זה שכרה של התובעת ואילו התובעת תעסוק בעריכה וכתיבה של החומרים המקצועיים שקיבלה מהנתבעים.

         

      7. ובאשר לזכויות היוצרים? אמנם בהצעת המחיר, הציעה התובעת שיינתן לה "קרדיט עבור קופרייטינג, עריכה והפקה", אלא שהנתבעים לא חתמו על הצעת המחיר, וממילא אין לייחס להם הסכמה אוטומטית לשנות מברירת המחדל החוקית הקבועה בסעיף 5 (ב) לחוק זכות-יוצרים, 1911, לפיה זכות היוצרים ביצירה שבוצעה על ידי עובד או נותן שירות שייכת לאדם שהעסיק את העובד או נותן השירות. לכך יש להוסיף, כי מתצהירה של התובעת, עולה כי תוך כדי עבודה העבירה התובעת לנתבעים את כל הפרקים המוגמרים שכתבה וערכה, מבלי שהתנתה זאת בהתחייבות מצד הנתבעים להעביר אליה את זכות היוצרים בפרקים אלה (ש' 26 ע' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 9.12.2014), ובכך יש כדי לתמוך במסקנה שבזמן אמת הסכימה התובעת שהפרקים שכתבה וזכות היוצרים בהם יהיו בבעלות הנתבעים.

         

      8. בחקירתה העידה התובעת (ש' 5 ע' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 9.12.2014):

         

        "ש. לא קיבלת חומרים מהנתבעים?

        ת. כן קיבלתי. וגם ראיינתי אותם.

        ...

        ת. כל מה שהגיע מבנק ישראל, הגיע דרך הנתבעים.

        ...

        ת. לא קיבלתי במלואו על כל נושא בספר. יש נושאים שכן קיבלתי. לא זוכרת את היקף החומר שקיבלתי. בהחלט קיבלתי מהם חומר".

         

        מעדות זו של התובעת, עולה כי הנתבעים היו שותפים לכתיבת הספר. זאת ועוד. מגרסת התובעת עולה, כי כבר בשנת 2007 גילתה שהנתבעים הוציאו לאור את הספר, למרות זאת, לא מיהרה התובעת לפנות לבית המשפט כדי להגן על זכות היוצרים הנטענת. בכך יש כדי לתמוך במסקנה שבזמן אמת ידעה התובעת שאין לה זכות יוצרים בפרקים שערכה וכתבה. גם מעדותה של התובעת בסיום שלב ההוכחות (ע' 51 לפרוטוקול הדיון מיום 9.12.2014), עולה כי בעבודות אחרות שביצעה הוצגה התובעת כרעיונאית וכך נהגה גם במקרה כאן. בהתחשב בכך ונוכח הוראות סעיף 5 (ב) לחוק זכות-יוצרים, 1911, נראה כי אין לייחס לתובעת זכות יוצרים בפרקים אותם כתבה עבור הנתבעים, וכך נקבע.

         

      9. נוכח מסקנותיי עד כאן, אין מקום להיעתר לסעד הפיצוי הסטטוטורי ולמתן החשבונות (סעיפים 20 ו - 21 לכתב התביעה) ואף לא לצו התמלוגים, אשר לגביו לא טענה התובעת בסיכומיה וממילא יש לראותה כמי שזנחה טענותיה לעניין זה. כך גם אין להיעתר לצו המבוקש בסעיף 23 לכתב התביעה. ממילא איני רואה מקום, לבחון את טענות התובעת בדבר העתקה של הפרקים שכתבה עבור הנתבעים בספר המושלם או באינטרנט.

         

        שכר עבודה

         

      10. משנקבע שבין התובעת לבין הנתבעים נכרת הסכם לפיו הייתה אמורה התובעת לערוך ולכתוב את הספר, ומשאין חולק שהתובעת כתבה את פרק הפיילוט ופרקים נוספים, חלה על הנתבעים חובה לשלם לה בעד עבודתה זו. כאן, יש לציין, כי בהצעת המחיר, ציינה התובעת:

         

        "במידה והלקוח הפסיק את העבודה מרצונו ומסיבות שאינן תלויות ב"פנדה תקשורת שיווקית" ישלם הלקוח בהתאם להערכת כמות העבודה שבוצעה ולפחות 50% מעלות העצוב והכתיבה".

        דהיינו, בזמן אמת, הסכימה התובעת להסתפק בתשלום התואם להיקף העבודה שביצעה בפועל או ל – 50% מעלות העיצוב והכתיבה, במקרה בו יפסיקו הנתבעים את ההתקשרות.

         

        בחקירתו העיד מר עזי (ש' 6 ע' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 9.12.2014):

         

        "ש. האם נכון שנספח ד' לתצהיר התובעת היא הצעת המחיר שהפכה להיות הסכם מחייב בין הצדדים?

        ת. כן.

        ...

        ש. כאשר אני מראה התקשרות של מיילים, קיבלתם חשבונית על 14,000 ₪ ולא שילמתם באפריל.

        ת. באפריל ולא בנובמבר. פה מתחיל הסיפור. הסיפור הוא שמיום 23.11 עד 15.4 היו מספר פגישות ועבדנו על הפיילוט. הפיילוט יצא יפה והייתה אווירה טובה ואז התחיל להיות פיגור. קיבלנו דרישת תשלום יחד עם הצעת מחיר חדשה אותו יום על סכום גבוה יותר ונאמר לנו שאם לא נסכים לסכום הגבוה היותר, התובעת לא תעשה את העבודה ושלא נוכל לעמוד בתאריך שהיינו צריכים לצאת בתאריך היעד, בגלל יציאת התקנות. היא תקעה את העבודה בשלב כזה שהיינו צריכים להחליט או להכנע לדרישות שלה לסכומים היותר גבוהים או להוציא את העבודה למישהו אחר.

        ...

        ש. למה לא שילמת לה?

        ת. יחד עם זה היא חשפה את דרישותיה ליותר כסף. כאשר הופיעה הדרישה הזאת ליותר כסף ואם לא נשלם יותר לא תעשה העבודה ולא נקבל את החומרים, החלטנו לא לשלם ולכן הוצאנו לה מכתב מעורך דין.

        ...

        ש. אתה טוען שבאפריל היא נתנה לכם דרישה כזאת שהחלטתם שאתם לא רוצים לעבוד איתה.

        ת. לא. החלטנו שאם זאת הדרישה האולטימטיבית שלה, אנחנו לא מוכנים לעבוד איתה, במחיר החדש בניגוד להצעת המחיר שיש לנו בידינו מנובמבר". 

         

        מעדות זו של מר עזי, עולה כי הנתבעים הסכימו לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בהצעת המחיר וכך גם עולה מסעיף 28 לסיכומי הנתבעים. עוד עולה מעדות זו שהנתבעים לא שילמו לתובעת סך של 14,099.50 ₪ (כולל מע"מ) הנקוב בחשבונית מיום 10.4.2006 (נספח א לכתב ההגנה), משום המחלוקת ביחס לדרישת התובעת לקבל סכומים נוספים מעבר למפורט בהצעת המחיר. מכאן, שאין בפי הנתבעים טענה שהתובעת לא הייתה זכאית לסכום האמור בתמורה לעבודה שהשקיעה בכתיבת הספר עד להוצאת החשבונית.

         

        מתצהירה של התובעת עולה כי בחודש אפריל 2006 שלחה אל הנתבעים הצעת מחיר חדשה (סעיף 17) ואפשר שיש בכך משום הפרה של ההסכם. מכל מקום, בתצהירה מאשרת התובעת שבסביבות חודש מאי 2006 הפסיקה לעבוד על הספר (סעיף 19) על כך חוזרת היא גם בסיכומיה (סעיף 12.3). על כן, ומשהנתבעים מודים שגם לאחר משלוח החשבונית התקיימו פגישות בינם לבין התובעת (ע' 35 לפרוטוקול הדיון מיום 9.12.2014), יש להוסיף על דרך האומדן סך של 2,500 ₪ (כולל מע"מ) בגין פגישות נוספות שקיימה התובעת עם הנתבעים לאחר משלוח החשבונית מיום 10.4.2006.

         

      11. יוער, כי בסיכומיה התייחסה התובעת באריכות רבה לגרסאות הנתבעים ביחס לאי תשלום הסכום שדרשה בחשבונית מיום 10.4.2006 ובכלל, ואף טענה שלא נכרת בין הצדדים הסכם. אלא, שבזמן אמת ועד למשלוח החשבונית מיום 10.4.2006 המשיכה התובעת לערוך ולכתוב פרקים לספר ובכך יש ללמד שהתובעת הסכימה ששכרה ישולם בסמוך למועד משלוח החשבונית ולא לפני כן. בנוסף, אפילו אקבל את גרסתה של התובעת לפיה הנתבעים לא נענו לדרישותיה לשלם לה את שכרה עוד קודם למשלוח החשבונית מיום 10.4.2006, בכך שהמשיכה לערוך ולכתוב את הפרקים לספר, יש כדי ללמד שלא ראתה במחדלם של הנתבעים הפרה המצדיקה ביטול של ההסכם או שמחלה לנתבעים על ההפרה ככל שהייתה.

         

      12. מהאמור עד כאן, נראה כי בגין עריכת וכתיבת הספר ופעולות שביצעה לקידום ההוצאה לאור של הספר זכאית התובעת לקבל מהנתבעים שכר עבודה בסך של 16,599.50 ₪ (כולל מע"מ) נכון ליום 31.5.2006.

         

         

      13. לכאורה, במועד הגשת התביעה חלה התיישנות על תביעת שכר העבודה של התובעת, שהרי הזכות לקבל את שכר העבודה קמה לתובעת לכל המאוחר ביום 31.5.2006 בעוד התביעה כאן הוגשה ביום 1.9.2013, אלא שעל פי הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, מקום בו בעל דין מודה בחוב, יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. במקרה כאן, ניתן למצוא בעדויותיהם של הנתבעים, כמפורט לעיל, הודאה לפיה התובעת הייתה זכאית לשכר בעד העבודה שביצעה עד שהפסיקה לערוך ולכתוב את הספר. על כן, נראה כנכון וצודק לפסוק לתובעת את הסכום הנקוב בסעיף 12 שלעיל הגם שסעד זה לא נתבע במפורש אולם הוא מעוגן ממכלול הנסיבות המתוארות ומתרומתה של התובעת ליצירה הגם שאינה בעלת הזכויות בה. שאחרת היו נמצאים הנתבעים 'מתעשרים שלא כדין' על אף שהודו בקיומו חוב השכר.

         

        סוף דבר

         

        אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 16,599.50 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום 31.5.2006.

         

        בהתחשב בתוצאות פסק הדין אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

         

         

        מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

        ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ו, 17 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.

         

         

        Picture 1

         

         


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ