ת"א 29425-11-16 פורקס ישראל וי פי בע"מ נ' ברזון

1.לפניי בקשה לעיכוב הליכים בשל קיומו של הליך בוררות תלוי ועומד בין הצדדים. התובעת, חברת פורקס ישראל וי פי בע"מ, היא חברה העוסקת בסחר במטבע חוץ. לטענת התובעת, הנתבעים, ידידיה ברזון וירמיה ברזון (להלן: הנתבעים), ערבו לחובותיה של ישיבת מבשרת ציון כלפי התובעת. התובעת הגישה תביעה כספית שבה ביקשה לחייב את הנתבעים בתשלום חובותיה של הישיבה.

2.הנתבעים הגישו בקשה לעיכוב הליכים נוכח קיומו של הליך בוררות תלוי ועומד בין הצדדים. לטענת הנתבעים, ביום 8.3.2016 נחתם בין הצדדים שטר בוררות, ובהתאם לו פתחו הצדדים בהליך בוררות בבית הדין "שירת דוד". על השטר חתמו הנתבעים, ובשם התובעת חתם עורך דינה, בהתאם לכתב הרשאה שניתן לו על ידי התובעת. בשטר הבוררות הסכימו הצדדים להעביר לבוררות את "כל הסכסוכים שבינינו והתביעות שיש לכל אחד מאתנו הח"מ על חברו בעניין גביית חוב תשלום ערבות, וכל הסכסוכים הנובעים ו/או קשורים ו/או המסתעפים מהעניין הנ"ל". בהמשך להסכמה זו התקיים ביום כ"ו ניסן תשע"ו (4.5.2016) דיון בפני בית דין לדיני ממונות "שירת דוד", שבו היו שני הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין. פרוטוקול הדיון צורף לבקשה. לטענת הנתבעים, הגשת התובענה לבית המשפט תוך הסתרת פרטי הבוררות מהווה חוסר תום לב מצד התובעת. על כן, נוכח קיומו של הליך בוררות תלוי ועומד, ונוכח רצונם של הנתבעים לעשות כל הדרוש להמשכו של הליך הבוררות, התבקש בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים.

3.התובעת התנגדה לבקשה. לשיטתה, אין להורות על עיכוב ההליכים בשל מספר טעמים. ראשית, לטענת התובעת החתימה על שטר הבוררות נעשתה מתוך תרמית, לאחר שהנתבעים הוליכו אותה שולל וגרמו לה להאמין שהם מודים בקיומו של חוב וכי הבוררות נחוצה רק לשם מתן "גושפנקא" לחובם של הנתבעים כלפיה. לטענת התובעת, הסכמתה להתדיין בבוררות ניתנה שלא מתוך רצון חופשי ובניגוד להיגיון כלכלי, שכן יכולה הייתה לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגד הנתבעים או אחד מהם. שנית, לטענת התובעת הליך הבוררות פקע משחלפו 11 חודשים מתחילת הליך הבוררות ובשים לב לכך שטרם ניתן פסק בוררות. שלישית, נטען כי עיכוב הליכים יפגע בזכות הגישה של התובעת לערכאות. רביעית, נטען כי העילה השטרית אינה חלק מהליך הבוררות ועל כן לא ניתן לעכב את התובענה בשל עילה זאת. לטענת התובעת, עילת תביעה זו נולדה לאחר תחילת הליך הבוררות. חמישית, נטען כי אין כל סכסוך בין הצדדים, הואיל ולשיטתה הנתבעים הודו בקיומו של החוב.

4.הנתבעים השיבו לטענות התובעת. לטענתם, שטר הבוררות נוסח באופן רחב והוא כולל את כל הסכסוכים בעניין גביית תשלום חוב הערבות וכל הסכסוכים הקשורים ומסתעפים מחוב זה. עוד טענו הנתבעים כי טענת התרמית לא פורטה ונטענה בעלמא, וכי התובעת הייתה מיוצגת על ידי עורך דין שחתם בשמה על שטר הבוררות. ביחס לטענה כי הבוררות פקעה טענו הנתבעים כי הוראות חוק הבוררות הן דיספוזיטיביות, וכי משטר הבוררות עולה כי תוקפו יפה לזמן בלתי מוגבל ובהתאם לו רשאי בית הדין ליתן החלטות ופסקי דין "אפילו לאחר זמן מופלג מאוד מהדיונים". הנתבעים הוסיפו בהקשר זה כי התובעת נמנעה מהגשת סיכומים בהליך הבוררות, וכן ביקשה ארכות להגשת תגובה לבקשה לעיכוב הליכים, ועל כן, אינה יכולה לטעון טענת חלוף זמן. הנתבעים הכחישו את הטענה כאילו אין סכסוך בין הצדדים וטענו כי כל טענות התובעים מוכחשות על ידם. הנתבעים ציינו עוד כי כל פסקי הדין אליהם הפנתה התובעת בתגובתה הם המרצות פתיחה שהוגשו לבית המשפט המחוזי, שהוא, לשיטתה, הערכאה המוסכמת לדון בענייני בוררות.

5.דין הבקשה להתקבל. כפי שעולה מטענות הצדדים, אין מחלוקת על כך ששטר בוררות נחתם. עוד אין מחלוקת כי הליך הבוררות החל בפועל והתקיים דיון במעמד באי כוח בעלי הדין. בנסיבות אלה נשאלת השאלה אם יש הצדקה לסיום הבוררות בדרך של הגשת התביעה הנוכחית לבירור בבית המשפט.

6.בכתב התביעה התובעת לא ציינה את השתלשלות האירועים האמורה ולא התייחסה כלל לעובדה שהחל בין הצדדים הליך בוררות. יש בכך קושי. הלכה למעשה התובעת פעלה באופן חד-צדדי להפסקת הליך הבוררות בדרך של הגשת תביעה לבית המשפט. ככל שהתובעת סבורה שהליך הבוררות נפסק בשל חלוף הזמן או שיש להורות על הפסקתו על רקע פגמים בהסכמה המקורית להעביר את המחלוקת להכרעה בבוררות, פתוחה הדרך בפניה לבטל את ההליך בהסכמת הצד שכנגד או לפנות לבית המשפט כדי לברר את הטענות האמורות. כל עוד התובעת לא עשתה כן, אין ביכולתה להתנגד להליך הבוררות ולסרב להשתתף בהליך (ראו, הפ"ב (מחוזי ירושלים) 38241-11-12 פנינת מלכי ישראל בע"מ נ' סגל, פסקה 53 לפסק דינו של כב' השופט ב' גרינברגר (9.12.2013)). יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 6171/99 ת.ס. תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ (29.12.1999):

"...אין צד אחד יכול להביא להפסקת הבוררות באופן חד-צדדי על-ידי הודעה מצדו במועד שיבחר לתתה. אם מבקש הוא להביא להפסקת הבוררות מפאת חלוף הזמן או מסיבה אחרת או להעביר את הבוררים מתפקידם, עליו לפנות לבית-המשפט ולבקשו לעשות כן. בית-המשפט יבדוק אם קמה עילה להפסקת הבוררות או להעברת הבוררים מתפקידם. לשם כך ישקול בית-המשפט, לפי המקרה, את כל השיקולים הרלוונטיים, בין השאר את סבירות משך הזמן שחלף, את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים, את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה, את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות, את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים להעביר בוררים מתפקידם..." (שם, בפסקה 9 לפסק הדין).

הפסקת הבוררות צריך שתיעשה בהליך משפטי נפרד שנועד לבחינת שאלה זו, ובגדרה, את הטענות השונות שהעלתה התובעת, ובהן טענת התרמית וחלוף הזמן. בהקשר זה, וביחס לטענת התרמית, ראו גם סמדר אוטולנגי בוררות, דין ונוהל 30 (2005):