1. בפניי בקשה מאת התובע, לראות בחוות-הדעת שניתנה על-ידי פרופ' משה רופמן, המומחה הרפואי המכריע (להלן: "המומחה"), אשר מונה בהסכמת הצדדים בהליך הקודם שהתנהל בין התובע למנורה מבטחים, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), במסגרת ת"א (שלום-נצרת) 36403-04-11, כמחייבת בהליך דנא.
רקע עובדתי וטענות הצדדים:
2.התובע הגיש בתיק דנא, תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1, כאשר המדובר בשתי תאונות עבודה וכן במחלת מקצוע. על-פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת 2 בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה ביטחה את המעסיקה בביטוח חבות לצד ג'.
3. ביום 22/11/2014 הגיש ב"כ התובע בקשה למחוק את תביעתו, ככל שהיא מתייחסת למחלת המקצוע, ובהתאם הוריתי ביום 25/11/2014, כי לאור הודעת ב"כ התובע, לא תינתן החלטה על מינוי מומחה מטעם בית-המשפט בעניין מחלת המקצוע.
4. במסגרת כתב התביעה שהוגש בפניי, ציין התובע כי הגיש תביעה קודמת כנגד מנורה, בגין שתי התאונות הראשונות, מכוח פוליסת ביטוח חיים לתשלום תגמולי ביטוח בגין "נכות תאונתית" (ת.א. (שלום-נצרת) 36403-04-11) (להלן: "ההליך הקודם"). במסגרת תביעה זו, ולאור הפער בין חוות-דעת הצדדים, מונה מומחה מכריע מטעם בית-המשפט, פרופ' רופמן, כאשר חוות-הדעת לא התייחסה למחלת המקצוע.
5. התובע כתמיכה לטענותיו בעניין שברפואה, צירף לכתב התביעה את חוו"ד של האורתופד, ד"ר גנטוס מאהר, מיום 8/4/2011 (להלן: "ד"ר גנטוס"), אשר קבע כי מצבו הרפואי של התובע באותו יום, תואם דרגת נכות של 19% : 10% בגין כאבים והגבלה בתנועות קרסול ימין ו- 10% בגין צלקת מכוערת כואבת בפנים ובאוזן ימין. מנגד, הגישה הנתבעת חוו"ד מטעם האורתופד, ד"ר עאוני יוסף, מיום 12/8/2014, אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות אורתופדית או תפקודית המתבטאת באחוזים על-פי תקנות המל"ל (להלן: "ד"ר עאוני").
6. ביום 12/6/2014, הגיש ב"כ התובע את הבקשה, נשוא דיוננו, וזאת בהמשך לדיון שהתקיים באותו יום. לדבריו, המדובר באותם צדדים ואותן תאונות, שני הצדדים היו מיוצגים בהליך הקודם על-ידי עו"ד, והמומחה מונה כמומחה מכריע בהסכמת שני הצדדים, לאחר שאלו הגישו חוות-דעת מטעם. על-כן, מכוח דוקטרינת תום הלב ו/או השתק שיפוטי ו/או שימוש לרעה בהליכי בית-משפט, יש לקבוע, כי חוות הדעת של המומחה מחייבת את הצדדים בהליך דנא.
7. הנתבעת מתנגדת לבקשה, ועומדת על חוות-דעת המומחה הרפואי מטעמה בהליך זה, אשר בדק את התובע, וקבע כי אינו סובל מנכות. היא טוענת כי התביעה הכספית שהתנהלה בין הצדדים בהליך הקודם, נדחתה ביום 20/6/12, ומשלא הסכימו הצדדים, כי חוו"ד תחייב בהליך עתידי, אין נפקות לחוות הדעת (ראה: רע"א 4921/09 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' דגש רשיד (21/9/09)). כן, המדובר בעילות תביעה שונות בשני התיקים, ובכלל זה, ביום 12/8/14 נבדק התובע על-ידי ד"ר עאוני, כשלוש שנים לאחר בדיקתו על-ידי המומחה מטעמו (8/4/11), וכשנתיים וחצי לאחר בדיקת פרופ' רופמן (7/2/12), אשר ציין, שמאז בדיקת ד"ר גנטוס את התובע, כנראה שמצבו השתפר. גם וועדה רפואית לעררים שבדקה את התובע קבעה, כי לא נותרה לו נכות צמיתה.
8. בתשובה לתגובת הנתבעת, טען התובע, בין היתר, כי אין שום היגיון משפטי בהתכחשות מי מהמצדדים לחוו"ד פרופ' רופמן. אין בחלוף הזמן, גם להצדיק התכחשות זו, אחרת יכול כל בעל דין, בחלוף הזמן, לחדש את ההליכים ולטעון לנכות בתיק. לדעתו, המדובר בשימוש לרעה בהליכי בית-המשפט. אכן, בהסכמה על מינוי מומחה מוסכם בהליך הקודם, שמרו הצדדים על חוות-הדעת מטעמם, אך בפועל, פרופ' רופמן לא נחקר ולא נשלחו אליו שאלות הבהרה, והסכם הפשרה הושג אך ורק על בסיס חוות-דעתו, כך שמבחינה מהותית ובסופו של יום, שני הצדדים קיבלו את תוצאות חוות-הדעת של פרופ' רופמן, והנתבעים מושתקים לטעון כנגד חוות-דעתו.
דיון והכרעה:
9. לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים, ועיינתי בבקשה ובתגובות, הגעתי למסקנה, כי יש למנות מומחה חדש מטעם בית-המשפט בתיק, ואין להסתמך על המומחה שמונה בהליך הקודם, הכל מהנימוקים הבאים:
