אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 29058-01 בנק הפועלים בע"מ ואח' נ' קמפללוי תעשיות בע"מ ואח'

ת"א 29058-01 בנק הפועלים בע"מ ואח' נ' קמפללוי תעשיות בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 24/09/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
29058-01
20/09/2015
בפני השופטת הבכירה:
רונית פינצ'וק אלט

- נגד -
תובע/נתבע שכנגד:
בנק הפועלים בע"מ
עו"ד יעל דאובר
נתבעים/תובע שכנגד:
1. קמפללוי תעשיות בע"מ
2. יעקב קובי קמפל
3. דורון משה הלוי

עו"ד דורון שטרן
עו"ד אסף בנמלך
פסק דין
 

 

 

לפני תביעה כספית שהגיש בנק נגד חברה אשר ניהלה אצלו חשבון ושני ערבים לחשבון בגין חוב נטען, ותביעה שכנגד שהגיש הנתבע 2, בגין נזקים שהבנק גרם לו, לטענתו, בהתנהלות שלא כדין.

 

 

רקע עובדתי

1.הנתבעת 1, חברת קמפללוי תעשיות בע"מ (להלן: "חב' קמפללוי") ניהלה חשבון בבנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק" ו"החשבון"). הנתבע 2, יעקב קמפל (להלן: "הנתבע") והנתבע 3, דורון משה הלוי (להלן: "הלוי") היו ערבים לחשבון.

 

2.נגד הלוי ניתן פסק דין ועניינו של פסק דין זה הוא הסכסוך שבין הבנק לבין הנתבע בלבד.

 

3.טרם הקמת חב' קמפללוי וטרם יצירת הקשר העסקי שבין הנתבע לבין הלוי, ניהל כל אחד מהם עסק משלו. הנתבע היה בעליו של עסק בשם "כמהין" שייצר מאז 1994 מאפי קונדיטוריה שונים, תחילה במסגרת שותפות, ולאחר מכן במסגרת חברה בע"מ (להלן: "כמהין"). הלוי, יחד עם אשתו, עו"ד אורלי הלוי, היו בעלי השליטה בחברת וולטר קראנץ' בע"מ (להלן: "חב' וולטר"), שעסקה בשיווק כריכים לחברות כגון ארקיע, תמ"מ ועוד. באמצע שנת 2000 הזמינה חב' וולטר מחב' כמהין הזמנות בהיקף כספי ניכר, שכולם שולמו במועדן. בני הזוג הלוי התיידדו עם הנתבע, ובעקבות זאת עלתה הצעה לשיתוף פעולה עסקי ביניהם (להלן: "המיזם"). משך מספר שבועות נפגש הנתבע עם מנכ"לים של חברות שהיו לקוחותיה של חב' וולטר שהביעו נכונות להמשיך לעבוד מול המיזם המשותף.

 

4.ביום 1.8.00 ערכו הצדדים מסמך כוונות (להלן: "מסמך הכוונות") תוך שהגיעו להסכמה להפריד את הפעילות המשותפת שלהם מהפעילות של כל אחת מהחברות שניהלו עד אז.

 

5.במהלך אוגוסט העתיק הנתבע את מפעל כמהין שבבעלותו לאולמות הייצור של חב' וולטר והשקיע כספים לצורך הפעילות המשותפת.

 

6.ביום 27.8.00 נרשמה חב' קמפללוי ברשם החברות. בעלי מניותיה בחלקים שווים היו הנתבע וחברה אוסטרלית בשליטת הלוי בשם אי.וו.ביפ.פ.ט.וי (להלן: "החברה האוסטרלית"). עו"ד אורלי הלוי הכינה את המסמכים הדרושים לשם רישום החברה, החתימה עליהם את הנתבע והגישה אותם לרישום.

 

7.ביום 10.9.00 חתם הנתבע על מסמכים שונים שנמסרו לו על ידי עו"ד הלוי, לצורך פתיחת החשבון, כפי שזו אמרה לו, לטענתו, ובין היתר חתם, כמורשה חתימה של חב' קמפללוי, על הוראה בלתי חוזרת לחיוב החשבון בכל סכומי ההלוואות העומדות בחשבון חב' וולטר בבנק (להלן: "הוראת הקבע הבלתי חוזרת").

 

8.ביום 11.9.00 חתמה חב' קמפללוי, באמצעות הנתבע כמורשה חתימה בלעדי בחשבון, על "בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול החשבון" בסניף יהוד של הבנק ונפתח לה חשבון.

 

9.באותו יום (11.9.00) חתם הנתבע על "כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום" לפיה ערב לפירעון חובות חב' קמפללוי לבנק.

 

10.ביום 14.9.00 חתם הלוי על ערבות כאמור כלפי הבנק לחובות חב' קמפללוי.

 

11.ביום 15.9.00 חתמה חב' קמפללוי, באמצעות הנתבע, על "כתב התחייבות למסגרת אשראי" לפיו ביקשה מהבנק להעמיד לרשותה אשראי חוזר בחשבון עד לסך של 100,000 ₪ . באותו מועד, לבקשת חב' קמפללוי באמצעות הנתבע, הנפיק הבנק שיק בנקאי על סך 101,000 ₪ וכן בוצעה משיכת מזומן על סך 100,000 ₪.

 

12.ביום 28.9.00 קיבלה חב' קמפללוי הלוואה מהבנק על סך 200,000 ₪, וחתמה, באמצעות הנתבע על "כתב התחייבות להחזרת הלוואה בסך 200,000 ₪". בין היתר הפקיד הנתבע כבטוחה סך של 30,000$ וכן שועבדו לבנק זכויות החברה כלפי לקוחותיה.

 

13.במעמד חתימת מסמכי פתיחת החשבון בבנק, חתמה חב' קמפללוי, באמצעות הנתבע, על נספח לבקשה המתיר, בין היתר, כיבוד הוראות טלפוניות והוראות בפקס.

 

14.החוב בחשבון גדל במהירות ולא נפרע למרות דרישת הבנק, וביום 27.2.01 הגיש הבנק נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 723,413 ₪.

 

15.לאור טענת הבנק כי גרסתו של הנתבע "התפתחה" במהלך ההליכים, כך שמחשדות אשר בלבו של הנתבע בלבד היא הפכה לטענת קנוניה ומרמה מצדו של הבנק, ולאור טענת הנתבע בדבר מסמכים שהוסתרו ממנו מתחילת ההליכים ועד לסופם, דבר שמנע ממנו להוכיח את כל ההעברות שנעשו בחשבון שלא כדין (וטענת הבנק כי מסר את המסמכים וכי הנתבע ביקש אותם למרות שהיו בידיו, וחזר וביקש אותם שעה שכבר לא היו בידו של הבנק בשל חלוף הזמן) תפורט גרסתו של הנתבע כפי שבאה לידי ביטוי בשלבים שונים של ההליך וכן פירוט דרישות הנתבע לגילוי ועיון במסמכים ותשובות הבנק.

 

16.אקדים ואומר כבר עתה כי מהותית, לא השתנתה גרסת הנתבע בדבר הקנוניה והמרמה מצדו של הבנק אלא שחשדותיו התחזקו במהלך ההליכים לאחר שמסמכים נוספים, חלקיים בלבד, הגיעו לידיו, וכי הבנק אכן לא גילה ולא מסר לעיונו של הנתבע מסמכים שהיה עליו למסור לו, ואף שלף במהלך ההליכים מסמכים שקודם לכן לא גילה אותם למרות שנדרש לגלותם ולאחר שביצע לגרסתו חקירה ובדיקה על מנת למצוא אותם.

 

 

טענות התובע בכתב התביעה

17.בכתב התביעה שהגיש, טען הבנק כי משחב' קמפללוי לא עמדה בהתחייבויותיה לשלם את יתרת החובה בחשבון, בוטלה מסגרת האשראי בחשבון.

כתוצאה ממשיכות יתר ותנועות אחרות בחשבון העו"ש, הייתה בחשבון יתרת חוב, נכון ליום 21.2.01, בסך 539,179.35 ₪ (כולל חיובים בגין כרטיס אשראי שבוצעו אך טרם נפרעו לחשבון).

כתוצאה מאי עמידה בתשלומי ההלוואה השוטפים בחשבון, הועמדה ההלוואה לפירעון ויתרתה נכון ליום 21.2.01 עומדת על סך של 184,234.26 ₪.

לפיכך הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר נגד החברה ונגד הערבים כחבים בחוב, יחד ולחוד, על סך 723,413 ₪.

 

 

פסק דין בהיעדר הגנה נגד הלוי

18.הלוי לא הגיש בקשת רשות להתגונן וביום 29.4.01 ניתן נגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה. אקדים ואציין כי הלוי לא שילם לבנק את הקבוע בפסק הדין, ולימים נפתח נגדו בגין כך תיק הוצל"פ, שלאחריו הגיעו הוא והבנק להסדר (שגם בו לא עמד) כפי שיפורט בהמשך.

 

 

עיקר טענות הנתבע בבקשת הרשות להתגונן

19.הנתבעים 1 ו- 2 הגישו בקשת רשות להתגונן, בה העלו טענות קשות נגד הבנק ונגד הלוי, בין היתר של קנוניה ומרמה. לטענתם, במועד הקמת העסק המשותף ופתיחת חשבון הבנק (ולמעשה עוד הרבה לפני כן) היו בני הזוג הלוי וחב' וולטר שרויים בקשיים כלכליים, והיה להם חוב גדול מאוד לבנק. חשבונה של חב' וולטר בסניף היה בעייתי, חשבון זה היה מוגבל לפחות מיום 14.5.00 והייתה בו יתרת חובה גבוהה והלוואות שטרם נפרעו בסכום גדול. לפיכך לא יכלה למעשה חב' וולטר להמשיך לפעול והייתה סכנה ממשית כי יתרת החובה הגבוהה בחשבון כמו גם החוב בחשבונות ההלוואה, לא ייפרעו. כן הוגבל חשבונם הפרטי של בני הזוג הלווי מיום 30.8.00 והדבר הביא לשיתוק פעילותם העסקית. פרטים אלה, שנודעו לנתבע בדיעבד, הוסתרו מהם על ידי הבנק. בני הזוג הלוי, ככל הנראה בעצה אחת עם הבנק, ביקשו להסדיר ערוץ פעילות חדש באמצעות חברה חדשה, והבנק, כפי שנודע לנתבע בשלב מאוחר יותר, התנה את פתיחת החשבון של החברה החדשה שטרם נוסדה בקבלת ערבות של בעליה של החברה החדשה.

 

20.לנתבע לא היה מידע על החברה האוסטרלית, ובתשובה לשאלתו, מסרה סגנית מנהל הסניף דאז, גב' ארביב, שמדובר בחברה טובה המוכרת לבנק כחברה אמינה.

 

21.עו"ד הלוי החתימה את הנתבע ביום 10.9.00 על הוראת הקבע הבלתי חוזרת תוך ניצול חוסר ידיעתו.

 

22.למחרת סר הנתבע עם בני הזוג הלוי לבנק כדי לפתוח חשבון לחב' קמפללוי. בפגישה אמרה לו הגב' ארביב כי החברה האוסטרלית היא חברה ללא בעיות וציינה כבדרך אגב שלחב' וולטר קיים חוב לבנק, אך לא ציינה את שיעורו של החוב, את עובדת היותו של החשבון מוגבל החל מיום 14.5.00, ואת מערכת היחסים של הבנק עם חב' וולטר ובני הזוג הלוי בגין חובם לבנק והבעייתיות שבחשבונותיהם. כן לא מסרה לנתבע פרטים אודות גובה החוב בגין ההלוואות וגובה ההחזר החודשי.

 

23.רק בדיעבד התברר לנתבע כי הלוי היה בקשר עם הבנק קודם לפתיחת חשבון חב' קמפללוי והבנק, שידע על הבעיות הכספיות של הלוי וחב' וולטר, התנה את פתיחת החשבון של חב' קמפללוי בחתימת הנתבע, בשם חב' קמפללוי, על הוראת הקבע הבלתי חוזרת לזכות חשבונה המוגבל של חב' וולטר. הבנק ידע כי הלוי מבקש להמשיך ולנהל את עסקיו במסגרת חב' קמפללוי מאחר שאין באפשרותו להמשיך ולפעול באמצעות חשבונה המוגבל של חב' וולטר. רק בדיעבד התברר לנתבע כי הוראת הקבע הבלתי חוזרת היוותה דרישה מקדמית של הבנק לכל פעילות עם חב' קמפללוי. הלוי הסתיר מהנתבע מידע זה תוך שהבנק שיתף עמו פעולה, בין במעשה מכוון של הסתרה ובין במחדל לגלות לו עובדה מהותית זו מראש בטרם פתיחת החשבון. כך למעשה "צד" לו הבנק את חב' קמפללוי כ"כיס" לכיסוי חובות חב' וולטר.

 

24.בנוסף, הבנק החתים את הנתבע כבעל זכות החתימה הבלעדי בחשבון משום שידע כי הלוי לא יכול לחתום על המחאות בשל היותו מוגבל.

 

25.הנתבע הוחתם על ערבות, והבנק החתים גם את הלוי על ערבות אך ורק כדי "לעוור" את הנתבע, ולהשלות אותו כאילו ישנו ערב נוסף, שעה שהבנק ידע שהלוי אינו בעלים או מנהל בחב' קמפללוי, וכן שאין לו יכולת כלכלית לשלם, ולכן ערבותו חסרת כל תוקף ממשי.

 

26.הבנק עשה יד אחת עם הלוי ותוך הטעיה מכוונת להפיל את הנתבע לתוך מלכודת שהוכנה במחושב (סעיף 18(ז) לתצהיר הבר"ל). אילו הבנק היה מגלה לנתבע את מלוא המידע, לא היה הנתבע חותם על הערבות. הלוי והבנק פעלו להטבת סיכויי הפירעון של החוב בחשבונה של חב' וולטר על ידי כך שבעקיפין הומצא לחובות אלה ערב (סעיף 19 לתצהיר הבר"ל).

 

27.החתמת הנתבע על הערבות בנסיבות אלה הפכה את הנתבע, בעקיפין, אחראי לחובותיה של חב' וולטר. שילוב המסמכים של הוראת הקבע הבלתי חוזרת לחייב את חשבון חב' קמפללוי בחובות/הלוואות של חב' וולטר כאשר הנתבע ערב לחוב של חב' קמפללוי, מביא לכך שבפועל התחייב הנתבע לכסות את חובות ההלוואה של חב' וולטר. יצירת הערבות העקיפה האמורה נעשתה מבלי שהייתה לנתבע כוונה או גמירות דעת לערוב אישית לחשבון של חב' וולטר.

 

28.הבנק שידע כי לחברה חדשה אין רווחים גבוהים בתחילת דרכה היה צריך לדעת כי לא יהיה לחב' קמפללוי יתרה מספקת כדי לשלם את ההחזר החודשי של חב' וולטר בסך 50,000 ₪.

 

29.הלוי בעזרת הבנק טמנו לנתבע מלכודת מושלמת.

 

30.עד מהרה, בין היתר כתוצאה מהעברת הכספים מחשבון קמפללוי לכיסוי חוב חב' וולטר, הוכנסה חב' קמפללוי למצוקה בחשבון הבנק.

 

31.ביום 14.12.00, תוך כדי שהנתבע ואביו מנסים לגבש תוכנית להבראת חב' קמפללוי (שבמסגרתה לא ישולמו התחייבויות חב' וולטר ובני הזוג הלוי) הגיע מנהל הסניף לביקור במפעל חב' קמפללוי ובדרך אגב אמר לנתבע שעליו לזכור שההעברה מחשבון קמפללוי לחשבון חב' וולטר תשולם מידי חודש. בעקבות זאת נערכה פגישה נוספת בבנק, בה חזר הנתבע על סירובו לשלם את חובות הלוי. בתגובה הציע מנהל הסניף שהבנק יעמיד לזכות הנתבע הלוואה חודשית, בהחזרים של 50,000 ₪ הדרושים להעברת לכיסוי החוב של חב' וולטר, כך שיהיה באפשרותה של קמפללוי לשלם את החוב של חב' וולטר. מועד פירעונה של ההלוואה יחל לאחר שנה, דהיינו לאחר שהבנק יביא את חשבונה של חב' קמפללוי לחוב של 600,000 ₪ תוך שנה, לא כולל ריבית, תוך שהוא מכסה את החוב בחשבון הבעייתי של חב' וולטר. הנתבע דחה את ההצעה והודע כי הוא מתנגד להפוך "בדלת האחורית" את חובות חב' וולטר והלוי לחובה של חב' קמפללוי.

 

32.בעקבות זאת שלח הנתבע ביום 26.12.00 הודעה לבנק שלא לכבד את הוראת הקבע הבלתי חוזרת לכיסוי חובות חב' וולטר. בתשובה שלח הבנק לחב' קמפללוי ביום 26.12.00 מכתב תזכורת בו הודיע כי כתב ההוראות הוא בלתי חוזר ולפיכך חב' קמפללוי אינה רשאית לחזור בה ממנו באופן חד צדדי.

 

33.בתחילת ינואר 2001 הפקידה חב' קמפללוי כספים שנועדו, כפי שסוכם עם הבנק, לתשלום חובות לספקים ומשכורות, כדי שהבנק יכבד את התשלומים. במקום לכבד תשלומים אלה, העביר הבנק את הכספים כהחזר הלוואה בחשבון חב' וולטר.

 

34.ביום 8.1.01 שלח הנתבע מכתב בו הוא חוזר על העדר הסכמתו להעברת הכספים.

 

35.לאור סירובו של הנתבע להעביר כספים לכיסוי חובה של חב' ולטר, פנה הבנק לבני הזוג הלוי וביקש מהם להתערב ולסייע לו לשכנע את הנתבע לעשות כן. בעקבות זאת פנתה אל הנתבע עו"ד הלוי, הילכה אליו אימים והודיעה לו כי ביטול הוראת הקבע הבלתי חוזרת היא מעשה פלילי והציעה לו, לטובתו, לחזור בו מהביטול. עו"ד הלוי ניסחה ביום 10.1.01 מכתב בו רשמה הודעה מטעם קמפללוי לפיה החריגה שהיתה בחשבון קמפללוי תועמד כהלוואת בלון לתקופה של 6 חודשים כדי לתת לחברה זמן להתאושש, הוראת הקבע תישאר בתוקפה והנתבע חוזר בו מהודעותיו לבנק. על המכתב הוחתמו הנתבע דורון הלוי וקמפללוי.

 

36.ביום 11.1.01 חתם הלוי על התחייבות שלו ושל חב' וולטר כלפי הנתבע לפיה התשלום לבנק לכיסוי חוב הלוי או חב' וולטר יופקד על ידו אישית, ובמידה ופעילותה של חב' קמפללוי מהכנת כריכים תניב רווחים, ניתן יהיה להעבירם לבנק עבור התחייבותו האישית האמורה.

 

37.הבנק ניסה לפתות את הנתבע לחתום על הסדר בו תועמד לחב' קמפללוי הלוואת בלון (שהריבית עליה משולמת בתום תקופה) בסך 420,000 ₪ (הוא סכום החריגה בחשבון חב' קמפללוי) למשך 6 חודשים וכן הלוואה בסך 100,000 ₪ לתשלום פיגורים בהלוואת חב' וולטר, החל מחודש 3/01 תחדש קמפללוי את תשלומיה בהוראת קבע לבנק לפירעון חוב הלוואת חב' וולטר, ממסרים דחויים בסך 52,000 ₪ אשר הופקדו לשם תשלום לספקים ישמשו לפירעון ההלוואה של חב' וולטר, ובנוסף תינתן ערבות מאת אביו של הנתבע.

 

38.ביום 17.1.01 הודיע הבנק כי אם ההסדר המוצע על ידו כאמור לעיל לא ייחתם עד למחרת בשעה 13:00, הסכמתו להסדר מבוטלת.

 

39.אביו של הנתבע הגיע לסיכום עם הבנק לפיו יודיע לו הבנק על כל שיק שיופקד לחשבון חב' קמפללוי והוא ידאג לבצע העברה ישירה מחשבונו לכיסוי השיק. כך נהגו עד לשיק בסך 648 ₪ שחב' קמפללוי משכה לפקודת "עלית" אשר למרות שסכומו הופקד, הבנק לא כיבד אותו, הגביל את החשבון והגיש את התביעה.

 

40.הנתבע טוען כי אילו היה יודע את העובדות שהסתירו ממנו כאמור לעיל לא היה נכנס לשיתוף הפעולה העסקי עם הלוי, לא היה מקים את חב' קמפללוי, לא היה חותם על הוראת הקבע הבלתי חוזרת ולא היה פותח חשבון בבנק.

 

41.כן טוען הנתבע כי היה על הבנק לגלות לו את גובה יתרת החוב בחשבון של חב' וולטר, את דבר הגבלת החשבונות שלה ושל בעליה את קשייה של חבק וולטר לפרוע את חובותיה וכן את גובה הריבית בו חויבה ההלוואה, וכי הבנק לא גילה לו עובדות אלה תוך הטעייתו בפועל.

 

42.לטענת הנתבע, בפועל רקם הבנק מזימה יחד עם בני הזוג הלוי לפיה נועד חשבונה של חב' קמפללוי לשמש כאתר פעילות להלוי שכל אפיקי הפעילות נסגרו בפניו. לאחר הגבלת חשבונה של חב' וולטר, התאפשר המשך פעילותה באמצעות פעילות בחשבונו הפרטי של הלוי אולם משהוגבל גם חשבון זה נבצר מהם להמשיך בפעילותם ולשלם את החובות, ולכן סייע להם הבנק מתוך דאגה לאינטרסים שלו, לפעול בעקיפין באמצעות חשבונה של חב' קמפללוי.

 

43.הבנק לא גילה לנתבע כי התנה את פיחת החשבון של חב' קמפללוי בערבותו ביודעו כי אין באפשרות הלוי לפרוע חובות. אם הבנק היה מגלה עובדה זו, לא היה הנתבע פותח את החשבון בבנק אלא היה מנהל את החשבון בבנק שהיה מאפשר לה לפעול ללא "הגיבנת" של חובות חב' וולטר והלוי.

 

44.הבנק ניצל את חוסר ניסיונו של הנתבע והפעיל עליו השפעה בלתי הוגנת ביצרו מצג כאילו קמפללוי עשויה ליהנות המקשרים של הלוי וחב' וולטר עם הבנק כאשר בפועל הפך הבנק את חב' קמפללוי ואת הנתבע למקור לפירעון חובותיה של חב' וולטר כדי לקשור אותו לעסקה של מתן שירות בתנאים בלתי סבירים בהם התקבלה תמורה שונה לחלוטין במידה בלתי סבירה מזו שהובטחה.

 

45.הבנק הפר חובת הזהירות כלפי הנתבע.

 

46.הבנק אפשר להלוי להונות את הנתבע תוך שהוא נוטל חלק בתרמית ואף נהנה ממנה (סעיף 40(ז) פיסקה שנייה).

 

47.הבנק הגן על האינטרסים שלו תוך פגיעה בכספי חב' קמפללוי והנתבע כאשר בחר להעמיד את חשבונה של חב' קמפללוי ביתרת חובה תוך שהוא מקטין את החוב בחשבון של חב' וולטר.

 

48.הבנק עשה שימוש בהוראת הקבע שלא נחתמה בפניו תוך שהוא יודע כי נפל בה פגם וכי החתמת הנתבע עליה לא נעשתה בהתאם להוראותיו ולא בסניף שלו.

 

49.הבנק נהג בחוסר תום לב כאשר אפשר לחב' קמפללוי ליצור יתרת חובה גבוהה בחשבונה לתכלית כיסוי יתרת החובה בחשבון של חב' וולטר בהסתמכו על יכולתו להיפרע מהנתבע אישית בגין חובות אלה.

 

50.הלוי בשיתוף עם הבנק נהגו כלפי הנתבע במרמה (סעיף 42 לתצהיר הבר"ל).

 

51.כמו כן טען הנתבע כי למרות דרישותיו, לא מסר לו הבנק את דפי הבנק כדי לערוך בדיקה של העברות כספים שהבנק ביצע ללא ידיעתה של חב' קמפללוי וללא הרשאתה.

 

 

דיון והחלטה בבר"ל

52.עוד בעת הגשת בקשת הרשות להתגונן דרש הנתבע מסמכים מהבנק, ובטרם הדיון בבר"ל וסמוך לו, קיבל הנתבע מהבנק מסמכים חלקיים, וביחס אליהם הגיש תצהיר משלים בו שב וטען לקנוניה של הבנק עם הלוי ונתן דוגמאות ממסמכים אלה לחיובים שהבנק ביצע שלא כדין ושלא על-פיה זכויות החתימה בחשבון.

 

53.בפתח הדיון בבר"ל נדרש בית המשפט לבקשתו של הנתבע לגילוי מסמכי הבנק וקבע כי קיים הבדל בין חובת הגילוי בתביעה בסדר דין רגיל לזה שבסדר דין מקוצר. בסדר דין מקוצר על תובע לגלות לנתבע את המסמכים המינימליים הדרושים לו כדי להגיש את בקשת הרשות להגן ואין צורך לגלות לו את המסמכים הדרושים להוכחת הטענה, וכי בשלב זה די בכך שהנתבע קיבל את דפי החשבון.

 

54.ביום 5.5.02 ניתנה רשות להתגונן. בהחלטה קבע בית המשפט כי הנתבעים 1 ו- 2 (להלן, לעניין בקשת הרשות להתגונן – "המבקשים") מעלים טענות קשות של קנוניה ותרמית בה חברו יחד הבנק והלוי, ובעוד שאין טעם לדון בטענות המבקשים נגד הלוי שכן אינן מהוות הגנה נגד הבנק, אשר אינו נדרש להיכנס לנעלי שותפים הבאים אליו כדי לקבל שירותים בנקאיים רגילים, במיוחד כאשר הם מגבים את בקשותיהם בהסכם שנחתם מבעוד מועד מחוץ לכתבי הבנק, הרי שכוחן של הטענות טמון בקיבוצן יחד, כאשר כולן יחד עשויות לרקום סיפור של קנוניה לה שותף לכאורה הבנק. כדי שכל הפעולות הללו תקבלנה אופי של קנוניה דרושה מערכת ראייתית שתצביע במפורש על כוונת הבנק להשתמש בנתבע כ"כיס" לצורך כיסוי חובותיה של חב' וולטר. הטענה אמנם קשה להוכחה אולם בשלב בקשת הרשות להתגונן די בכך שהמבקשים מראים הגנה לכאורה ואין בודקים את טיב ראיותיהם. עם זאת, במקרה זה, מאחר ומדובר בטענת תרמית או קנוניה, על המבקשים לחצות רף גבוה במיוחד. כן נקבע כי המבקשים חצו את משוכת הפירוט וכי בידם טענות שאם תוכחנה, תשתמשנה הגנה טובה בפני התביעה כולה או מקצתה ואף באשר לתוקפו של כתב הערבות ואלו הן:

א.הלוי היו לקוחות ותיקים בסניף, ואילו המבקשים, זה מקרוב באו והובאו על ידי הלוי ומשכך מתעצמת חובת הגילוי כלפיהם ביחס לחובות הלוי וחב' וולטר.

ב.הבנק היה צריך לגלות למבקשים כי חשבונם של הלוי מוגבל.

ג.הבנק היה צריך לגלות למבקשים כי גם חשבונה של חב' וולטר מוגבל.

ד.הבנק היה צריך לגלות למבקשים את היקף חובה של חב' וולטר , במיוחד לאור הוראת הקבע הבלתי חוזרת לפיה נפרע חובה של זו מתוך החשבון החדש.

ה.הבנק היה צריך לדעת כי חתימת הלוי על הערבות בטלה ומבוטלת לאור היותו ערב יחיד, שעה שהמבקשים סמכו על כך כי הלוי יערוב ביחד איתם.

ו.אם יתברר כי הבנק ידע או צריך היה לדעת כי הלוי נחשב לערב יחיד, דבר המביא לבטלות ערבותו, יוכל הנתבע להישמע בטענה כי גם ערבותו בטלה לאור הסתמכותו על ערבות משותפת.

הבנק צריך היה לאור כל הנסיבות המצטברות לתת לנתבע אותות אזהרה מהם יבין כי הלוי טומנים לו מלכודת ממנה ייהנה, בין היתר, גם הבנק.

 

 

האירועים לאחר מתן רשות להתגונן

55.לאחר מתן הרשות להתגונן ובטרם החלו הצדדים בהליכים מקדמיים, ניתן נגד הנתבע, לבקשתו, ביום 19.2.02, צו כינוס נכסים במסגרת תיק פש"ר 1141/02. בית המשפט מינה מנהל מיוחד לבדיקת תביעות החוב וזה הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית. הנתבע הגיש תצהירים, והבנק עשה כן רק כעבור שנה ועם מינוי בעל תפקיד אחר (עו"ד ארז חבר שמונה כנאמן). לאחר מינוי הנאמן ועל פי הסכמות אליהן הגיעו הצדדים הוגשה בתיק הפש"ר בקשה להעביר את המחלוקת לדיון בפני הערכה המתאימה. ביום 26.10.08 אישר בית המשפט בתיק הפש"ר את הסכמת הצדדים.

 

56.ביום 3.12.08 פנה הנתבע לבית המשפט וביקש להחיות את התיק ולהמשיך את ניהול ההליך המשפטי.

 

57.ביום 6.9.10 הגיש הנתבע בקשה לתיקון כתב הגנה והגשת תביעה שכנגד וביום 27.10.10 הגיש הודעה כי ניתנה לו רשות לנהל את הגנתו בתיק למרות שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל בצירוף החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.10.08 לעשות כן.

 

58.ביום 26.1.09 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי בתיק הפש"ר ולפיו ניתן לנתבע היתר להגיש תביעה שכנגד.

 

59.ביום 1.2.11 ניתנה החלטה בתובענה זו לפיה הותר לנתבע להגיש תביעה שכנגד.

 

60.ביום 16.2.11 הגיש הבנק בקשה דחופה להורות על השהיית ההיתר שניתן לתובע להגיש כתב תביעה שכנגד מהטעם שהנאמן בתיק הפש"ר הגיש הודעה בהולה לתיק הפש"ר לצורך ביטול ההחלטה שאישרה לנתבע להגיש כתב תביעה שכנגד מאחר והנאמן טרם נתן תגובתו.

 

61.ביום 20.2.11 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בפש"ר הקובעת:

"בקשת הנאמן – נדחית. לא ברור לי מדוע לגופו של עניין סבור הנאמן שאין לאפשר לחייב להגיש תביעה שכנגד, שמע שממילא הוגשה נגדו תביעה מחוץ לגדרו של הליך הפש"ר על ידי הנתבע שכנגד. פשיטא שתביעה שכנגד רק יכולה להיטיב עם נושי החייב, אם אכן היא תוכתר בהצלחה. השיהוי בהגשת התביעה שכנגד הוא עניין לבית משפט השלום, הדן בתביעה, לענות בו. החלטתי להתיר לחייב להגיש תביעה שכנגד – נותרת בעינה".

 

62.ביום 1.3.11 הוגש כתב הגנה מתוקן על ידי הנתבע, וביום 3.3.11 הוגש על ידו כתב תביעה שכנגד.

 

63.ביום 29.3.11 הגיש הבנק כתב הגנה שכנגד וכן בקשה לסילוק התביעה שכנגד על סף בטענות של התיישנות, שיהוי, והיעדר יריבות.

 

64.בין לבין הועבר התיק לדיון לפני מותב זה וביום 12.3.12 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד. כן נדחתה בקשת הבנק לצרף את הנאמן להליך.

 

65.בשלב זה ניהלו הצדדים מו"מ לפשרה שלא צלח, ולאחר מכן הליכים מקדמיים בהם חזר הנתבע על בקשתו לגילוי ועיון במסמכים ומתן תשובות לשאלון. בהחלטה מיום 22.7.12 נדחתה טענת הבנק בדבר היעדר רלוונטיות של המסמכים והשאלות שבשאלון וחסיון צדדי ג' (צדדי ג' שהם, האחד - הנתבע 3, הלוי, והאחרת - חב' וולטר שהבנק חייב את הנתבעים בחלק מחובותיה). נקבע כי על הבנק ליתן את גילוי המסמכים המבוקש, לאפשר עיון וכן להשיב לשאלון. בין המסמכים שהבנק נדרש לגלות היו:

כל מסמך הנוגע להרשאה לעשיית פעולות בחשבון בפקס או במחשב.

כל ההוראות הכתובות לביצוע העברות כספיות מהחשבון ואליו.

מסמכים הנוגעים לזיכויים שונים שהגיעו לחשבון מחשבונות שלישיים.

כל מסמך הנוגע להעברות שבוצעו מהחשבון.

כל מסמך הנוגע לקיזוזים שערך הבנק מהחשבון לטובת חשבונות אחרים.

מסמכים דומים בקשר עם חשבון חב' וולטר שאליו הועברו כספים מהחשבון של חב' קמפללוי

בנוסף נקבעו בהחלטה מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

 

66.ביום 22.10.12 הגיש הנתבע בקשה למחיקת כתבי טענות הבנק בשל כך שלא מסר לו את המסמכים הנוגעים לפעולות שבוצעו בחשבון, הקיימים בידיו ואשר לא גולו על ידו בתצהיר גילוי המסמכים ולא נמסרו לעיון. לטענתו, בתשובה ענה הבנק כי ההמחאות והמסמכים הנוגעים להעברות אינם בידי הבנק הואיל וחלפו למעלה מעשר שנים.

 

67.בתגובה טען הבנק כי המציא לנתבע מסמכים רבים שהתבקשו ובכלל זה תדפיסי התנועות בחשבונות שהתבקשו וכן תשובות לשאלון וכי הנתבע מאשר כי הבנק כבר גילה לו בעבר, בתחילת ההליך המשפטי, את כל המסמכים שגילויים כעת מתבקש על ידו פעם נוספת וזאת בניסיון לדחות את הקץ. כן טען הבנק כי לא איתר את המסמכים וכי אין למחוק אל כתב טענותיו שכן מדובר בצעד דרסטי.

 

68.בתשובה לתגובה לבקשה טען הנתבע כי הבנק מטעה בתגובתו את בית המשפט שכן סמוך לדיון בבר"ל העביר לנתבע רק מסמכים ספורים, אליהם התייחס הנתבע בתצהירו המשלים בבר"ל, הא ותו לא. ממילא אין מדובר במסמכים שהבנק מסר לנתבע ואשר הנתבע מבקש אותם פעם נוספת. כן הודיע כי באת כוחו הקודמת של הנתבע, עו"ד אלרואי מסרה לו מספר קטן נוסף של מסמכים. בנוסף טען כי הבנק לא נתן כל הסבר כיצד אבדו המסמכים, במיוחד כשמדובר במסמכים מהותיים ושעה שהוא מנהל את התביעה נגד הנתבע. כן טען כי התרשלות הבנק בשמירה על המסמכים האמורים גורמת לו נזק ראייתי חמור, במיוחד שעה שהנתבע טוען לאורך כל הדרך כי נעשו בחשבון חב' קמפללוי פעולות שלא כדין.

 

69.בהחלטה מיום 11.11.12 נקבע כי דין הבקשה להתקבל חלקי. הבקשה למחיקת כתבי הטענות נדחתה באשר מדובר בצעד קיצוני. עם זאת לעניין גילוי המסמכים נקבע כי על הבנק לגלות את המסמכים נשוא הבקשה שאמורים להיות בידיו וכי בתגובתו לבקשה הקודמת לא ציין כי אינם ברשותו אלא תירץ את אי הגילוי בטעמים אחרים, וכן כי כשמדובר בתביעה תלויה ועומדת של הבנק משנת 2001 ניתן היה לצפות שהבנק ימשיך להחזיק במסמכים, וכי עליו לחפש אותם גם בארכיון או בקבצי מיקרו פיש.

 

70.בעקבות זאת הגיש הבנק הודעה ביום25.11.12 לפיה לא איתר מסמכים נוספים לאלו שכבר מסר לנתבע.

 

71.הנתבע ביקש לזמן לעדות את הנאמן ובעקבות זאת הגישו הצדדים הסדר דיוני לפיו חלף העדתו של הנאמן יוגש מכתבו מיום 7.11.12 (נספח 1 לבקשה לזימונו כעד מיום 8.11.12), ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

 

72.לאחר שהבנק לא גילה מסמכים נוספים וטען שלא איתר מסמכים נוספים לאלה שמסר, בתצהיר העדות הראשית של גב' ארביב מיום 10.12.12 (הוא תצהירה הרביעי בתובענה) העלה הבנק לראשונה גרסה חדשה לגבי נסיבות חתימת הוראת הקבע הבלתי חוזרת וטען כי צורף אליה "עותק התוכנית העסקית של חב' קמפללוי שהוצגה בפני על ידי התובע שכנגד ומר דורון הלוי" שכביכול חוברה ע"י הנתבע ונמסרה על ידו לגב' ארביב בפגישות שהתקיימו עוד לפני שנפתח החשבון. המסמך לא נזכר ב- 4 תצהירי גילוי מסמכים מטעם הבנק (תצהיר גילוי מסמכים כללי מיום 9.7.12, תצהיר גילוי מסמכים ספציפי מיום 12.8.12, תצהיר מיום 25.11.12 שניתן לאחר ההחלטה שחייבה את הבנק לגלות מסמכים נוספים, ותצהיר גילוי מסמכים ספציפי מיום 25.11.12 של מנהל יחידת הגביה באזור המרכז בבנק, מר חזי עינב. כך גם צורפו לתצהיר העדות הראשית האמור תדפיס החשבון של חב' וולטר מאוגוסט 2000 שגם הוא לא גולה על ידי הבנק קודם לכן. זאת ועוד בתצהיר הוסיפה גב' ארביב טענה ביחס לשתי העברות מחשבון חב' וולטר לחשבון חב' כמהין, בתאריכים 20.8.00 ו- 1.9.00 בטרם נפתח חשבון חב' קמפללוי, שעה שחשבון זה לא נזכר עד כה בכתבי הטענות מטעם הבנק, לא בתצהירי גילוי המסמכים ולא במסמכים שהועברו לעיון הנתבע. לכן חזר הנתבע וטען בבקשה שהגיש ביום 9.1.13 כי התנהלות הבנק אינה ראויה, מגלה טפח במטרה לכסות טפחיים, ציין כי בהחלטה מיום 11.11.12 קיבל בית המשפט את טענות הנתבע אך סבר כי מחיקת כתבי טענותיו של הבנק תהווה צעד קיצוני, אך משהבנק לא שב מדרכו, יש מקום לנקיטת צעד כאמור. כן טען הנתבע כי התצהיר מהווה הרחבת חזית ביחס לכתבי הטענות מטעם הבנק.

 

73.הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 9.1.13 בה נקבע כי באשר להרחבת חזית רשאי הנתבע לטעון בפתח חקירת המצהירה מטעם הבנק וכי באשר למסמכים שגולו כעת לראשונה על ידי הבנק, רשאי הוא לטעון להוצאות ובמידת הצורך להגיש תצהיר משלים, אולם המסמכים צורפו לתצהיר זמן מספיק לפני הדיון כך שהנתבע יוכל להיערך ולהתייחס אליהם במידת הצורך.

 

 

טענות הנתבע בתביעה שכנגד

74.כתב התביעה שכנגד הוגש, כאמור, זמן רב לאחר שהוגשו התביעה ובקשת הרשות להתגונן ובו ניתן פירוט נוסף לגבי הטענות שהועלו על ידי הנתבע במסגרת תצהירו בתמיכה בבר"ל.

 

75.במסגרת כתב התביעה שכנגד הוסיף התובע וטען כי סמוך לאחר שחתם על הערבות לבנק נמסרה לו "הודעה לערב" לפיה יתרת החוב נכון לאותו מועד עמדה על אפס. כן טען כי מאחורי המהלך של החתמתו על ידי עו"ד הלוי על הוראת הקבע הבלתי חוזרת עוד לפני פתיחת החשבון עמד הבנק. כן נטען כי עו"ד הלוי שרבבה את הוראת הקבע בין שאר המסמכים עליהם החתימה את הנתבע, וככל שהוא חתם עליה, הוא עשה כן מבלי דעת. למחרת, כשחתם על ערבות לטובת חב' קמפללוי הפך מבלי דעת להיות ערב לחובות חב' וולטר ובני הזוג הלוי.

 

76.הנתבע התוודע לקיומה של ההוראה הבלתי חוזרת כעבור זמן רב, כאשר הבנק טען במפתיע כי הוא מחזיק במסמך זה.

 

77.הנתבע לא הבין את משמעות החתימה על ההוראה הבלתי חוזרת. ולא הבין שבכך הפך בעקיפין לערב לחובות וולטר.

 

78.כאשר ביום 14.12.00 הגיע מנהל הסניף לביקור במפעל חב' קמפללוי והעיר כבדרך אגב כי ההעברות מחשבות חב' קמפללוי לחשבון חב' וולטר יימשכו כסדרן, אז נודע לנתבע לראשונה כי מחשבון חב' קמפללוי מוזרמים כספים לחובות האמורים וכי קיימת זיקה בין חב' קמפללוי לחב' וולטר.

 

79.במהלך דצמבר, כשהנתבע שהה בנסיעת עסקים בארה"ב, התקשרו אל הנתבע מהבנק והודיעו לו לתדהמתו על חריגה בת מאות אלפי ₪ בחשבון של חב' קמפללוי. הנתבע שב לישראל וגילה כי בני הזוג הלווי הוציאו ממשרדו המחאות של חב' קמפללוי וזייפו עליהן את חתימת התובע. המחאות מזויפות אלה כובדו על ידי הבנק בלי שנעשה אימות עם הנתבע.

 

80.בנוסף ביצע הבנק תשלומים בוצעו תשלומים בדרך של הוראות טלפוניות בלתי מורשות.

 

81.במסגרת זו בוצעו תשלומים רבים לצדדים שלישיים שלא קשורים לחברה אלא לחב' וולטר ולבני הזוג הלווי אשר כובדו על ידי הבנק למרות שהיו בניגוד לזכויות החתימה בחשבון.

 

82.במהלך 9/2000 עד 2/2001 נמשכו מחשבון קמפללוי 550,000 ₪ שלא כדין ובניגוד לזכויות החתימה בחשבון. הסכומים נמשכו על ידי הלוי לצרכיו האישיים ולצרכי חב' וולטר, באישורו של הבנק, בקנוניה עמו ולכל הפחות ברשלנות ובהפרת זכויות חתימה חובות אמון וחובות זהירות.

 

83.בנוסף משך הבנק כספים נוספים מחשבון החברה כדי לכסות את חובות וולטר בהיקף שאינו ידוע לנתבע מאחר והבנק סירב לתת מסמכים.

 

84.בעקבות פעולות אלה הגיעה חב' קמפללוי לחדלות פירעון, חדלה לתפקד, הנתבע מצא עצמו בחובות אדירים ונקלע לפש"ר שהביא לאובדן רכושו ולפירוק משפחתו.

 

85.הנתבע טוען כי בהתנהלותו האמורה הפר הבנק חובות שונים המוטלים עליו וביצע עוולות וכי בגינן נגרמו לו נזקים שעל הבנק לפצותו בגינם כדלקמן:

100,800 ₪ ששולמו לכונס הנכסים הרשמי (1,200 ₪ מידי חודש ב- 7 השנים האחרונות).

10,000 ₪ שהנתבע נאלץ לשלם לכונס כדי להיכנס לישראל.

200,000 ₪ תשלום לעו"ד לטיפול בבקשת הרשות להתגונן.

346,162 ₪ סכומים שהנתבע העביר לחב' קמפללוי, אשר הבנק רוקן באמצעות העברות לחב' וולטר.

אובדן נכסים של הנתבע כתוצאה מפשיטת הרגל ועיקול – 750,000 ₪.

אובדן רווחים בסך של 2,000,000 ₪.

עלות ניסיון לשקם את עסקי הנתבע – 400,000 ₪ שנלקחו כהלוואות מקרובי משפחה.

פיצוי על עגמת נפש – 100,000 ₪

לצרכי אגרה מעמיד הנתבע נזקיו בתביעה שכנגד על סך של 3,560,800 ₪.

 

 

עיקר טענות הבנק בכתב ההגנה שכנגד.

86.הבנק טוען להתיישנות ושיהוי מאחר והתביעה שכנגד הוגשה זמן רב מאוד לאחר האירועים נשוא התביעה ולאחר קבלת הרשות להתגונן.

 

87.הבנק מכחיש הבנק קיומה של קנוניה עם הלוי וטוען להיעדר יריבות עם התובע. לטענתו אין לנתבע אלא להלין על עצמו שלא ביצע בדיקות ביחס לחב' וולטר וביחס להלוי טרם ההתקשרות עימם וכי את כל טענותיו עליו להפנות להלוי.

 

88.החשבון של חב' קמפללוי נפתח לאחר שהנתבע והלוי גמרו בדעתם להתקשר ביניהם במיזם משותף, ולבנק לא היה כל חלק בכך. הבנק לא הכיר את הנתבע עובר לפתיחת החשבון והנתבע הוא שפנה לבנק ביחד עם בני הזוג הלוי.

 

89.הנתבע ידע היטב כי לחב' וולטר היה חוב בבנק, וזאת לכל המאוחר במועד פתיחת החשבון ובטרם פעלה הוראת הקבע הבלתי חוזרת.

 

90.הנתבע חתם לבקשתו על מסמכי הבנק הנדרשים לצורך פתיחת החשבון של חב' קמפללוי.

 

91.בכתב הערבות עליו חתם הנתבע הייתה גם הודעה לערב בה נרשם כי ידוע לערב שהסכום שהוא ערב לפירעונו עשוי להיות גבוה לאין ערוך מהסכום הנ"ל משום שהוא ערב לאשראים ולשירותים בנקאיים שהבנק עשוי לתת ללווה בעתיד ואף בסמוך לתאריך ההודעה.

 

92.הוראת הקבע הבלתי חוזרת אינה ערבות והנתבע לא ערב לחובות חב' וולטר. הנתבע גם לא חתום על הוראת הקבע באופן אישי אלא חתם בשמה של חב' קמפללוי.

 

93.מדובר בהוראת קבע לכל דבר ועניין, שהבנק רשאי לכבדה או שלא לכבדה ואשר בוטלה עם העמדת החוב של חב' קמפללוי לפירעון מיידי והגשת התביעה.

 

94.חתימתו של הנתבע על הוראת הקבע הבלתי חוזרת נעשתה, אף לשיטתו, עובר למועד פתיחת החשבון והפגישה עם הגב' ארביב, ולבנק לא היה בכך חלק.

 

95.הנתבע הודה שסך כל התשלומים שהועברו לחשבון חב' וולטר, על-פי הוראת הקבע, עמד על סך כולל של 155,000 ₪ שכן עם הגשת התביעה הבנק לא כיבד עוד את הוראת הקבע הבלתי חוזרת.

 

96.אין בחתימתו של הלוי כדי להשפיע על ערבותו של הנתבע לפירעון חובות קמפללוי. לאור העובדה שבעלי חב' קמפללוי, פרט לנתבע, הייתה חברה זרה, הלוי שימש כבעלי החברה הזרה ביחס לכתב הערבות. זאת ועוד, הלוי שימש כמנהל בחב' קמפללוי בפועל, ולפיכך, בין היתר, חתם על גבי כתב הערבות.

 

97.טענת הנתבע לגבי האופן בו נודע לו לראשונה על העברת הכספים על פי הוראת הקבע הבלתי חוזרת עומדת בסתירה למסמכים עליהם הודה כי חתם.

 

98.עיון במכתב הנתבע מיום 25.12.00 מעלה כי הנתבע ביקש ביטולה של הוראת הקבע הבלתי חוזרת בנימוק אחד ויחיד והוא מצבה הכלכלי של קמפללוי, והבנק דחה את הפנייה לאור העובד שמדובר בהוראה בלתי חוזרת.

 

99.הבנק פעל על-פי הוראת הקבע הבלתי חוזרת לחיוב החשבון בחתימת חב' קמפללוי.

 

100.הנתבע מעלה את הטענה שהלוי הוציאו המחאות של חב' קמפללוי וזייפו את חתימתו, לראשונה עם הגשת כתב התביעה שכנגד, זמן רב מאוד לאחר שהגיש את בקשת הרשות להתגונן, נחקר והוגשו סיכומים בבקשה.

 

101.טענת הנתבע בדבר ההוראות הטלפוניות עומדת בסתירה למסמך עליו חתמה חב' קמפללוי באמצעות הנתבע, שאפשר לבנק לכבד הוראות טלפוניות.

 

102.הבנק מכחיש את הטענה לפיה הועברו מספטמבר עד פברואר מחב' קמפללוי לחב' וולטר 550,000 ₪ וטוען כי מדובר בטענה סתמית שאינה מגובה באסמכתאות.

 

103.כן מכחיש הבנק את טענת הנתבע לפיה הוא לא יודע את היקף ההעברות מחב' קמפללוי לחב' וולטר לנוכח סירובו של הבנק לתת אסמכתאות וטוען כי הנתבע לא פנה מעולם קודם לכן לבקש מסמכים.

 

104.לפי אישור בנק ישראל, אישור ההגבלה לחשבון חב' וולטר הוא מיום 27.3.01 כאשר ההגבלה היא עד יום 14.5.01, דהיינו זמן רב לאחר מועד פתיחת חשבון חב' קמפללוי ב 9/00.

 

105.התביעה שכנגד היא ניסיון של הנתבע להתחמק מתשלום חובותיו הנובעים מהמיזם הכושל ולהטיל את האחריות על הבנק.

 

 

דיון

106.התביעה הוגשה על יתרת חוב בחשבון העו"ש, כולל בגין חיובי אשראי, נכון ליום 21.2.01 על סך של 539,179 ₪, ובגין יתרת הלוואה בסך 184,234 ₪.

נגד הלוי ניתן פסק דין, ולאחר מכן הגיעו הבנק והלוי להסדר כפי שיפורט בהמשך, ופסק הדין עניינו יחסי הבנק והנתבע.

התביעה שכנגד הוגשה לנזקים שונים שנגרמו לנתבע עקב התנהלות הבנק, על סך כולל של 3,560,800 ₪.

 

 

מצב החשבון של חב' וולטר והלוי עובר לפתיחת חשבון חב' קמפללוי

107.כעולה מחומר הראיות שלפני, חשבון חב' וולטר נפתח ביום 24.3.98 ובני הזוג הלוי היו ערבים לחובות חב' וולטר כלפי הבנק.

 

108.ביום 25.10.98 הוגשה תביעה נגד הלוי על סך 13 מיליון ₪, על ידי הבנק יפני "סומיטומו" בגין מרמה ונטען כי הלוי הניח ידו על כספי ערבות בנקאית בסך 8.5 מיליון דולר שנועדו להבטיח השקעות של הבנק בישראל ורכש באמצעותם וילה בסביון, סוויטת נופש, וג'יפים ואת היתרה נטל לכיסו (ת.א. 2939/98). באותה תובענה הגיש הלוי בקשה לפטור מאגרה וטען שהוא מצוי במצוקה כספית חמורה.

 

109.ביום 10.1.99 הגישה חב' מרבק תביעה נגד הלוי על סך של 550,185 ₪, ובגין כך גם הוטלו עיקולים על חשבונות חב' וולטר בבנק ובבנק אוצר החייל.

 

110.גם מצבה של חב' וולטר בבנק היה בכי רע, על עברי פי פחת, תקופה ממושכת לפני פתיחת חשבונה של חב' קמפללוי בבנק ובמועד פתיחת החשבון.

 

111.ביום 11.4.00, כשנתיים לאחר שחב' וולטר פתחה את חשבון הבנק, היה לה חוב בסך 1,234,000 ₪ כלפי הבנק (עמ' 19 ש' 30 – 32 לפרוטוקול).

 

112.ביום 12.4.00 שלח הבנק מכתב התראה לחב' וולטר (נספח 8 לתיק המוצגים של הבנק) בגין חוב על סך של כ- 1,200,000 ₪, בו כתב, בין היתר, כי החשבון מתנהל עם יתרת חובה "החורגת באופן קיצוני ממסגרת האשראי שאושרה לכם", כי הבנק פנה אל חב' וולטר בפניות חוזרות ונשנות לפרוע את סכומי החריגה אולם עד כה הפנייה לא נענתה, החריגה לא נפרעה, אלא ההיפך, היא הולכת ותופחת כתוצאה מצבירת ריבית, וחמור מכך, כי הלוי ממשיך למשוך שיקים מהחשבון, שחלקם הוחזר לאחרונה מחוסר כיסוי מספיק. לסיום כתב הבנק "מכתבי זה משמש תזכורת נוספת אליכם לסור מיידית לסניף מרשי ולהסדיר נושא החריגה הנ"ל. היה ולא תוסדר החריגה תוך 7 ימים... יעמיד מרשי את האשראים שנתנו לכם לפירעון מיידי...".

 

113.ביום 16.5.00 נערכה פגישה בבנק בהשתתפות עו"ד אורלי הלוי, דורון הלוי ומנהל הסניף בנושא החוב בחשבון חב' וולטר. בעקבות הפגישה נכתבה על ידי הבנק תרשומת (עמ' 226 לתיק המוצגים של הבנק) בה נרשם:

"בהמשך למכתב החברה מיום 15.5.2000 הדיון מתקיים למצוא דרך לפעילות החברה, שכתוצאה ממנה יוחזר החוב לבנק.

סה"כ החוב בבנק ייפרס בהלוואה (בלון)...

מכל תקבול הבנק יפריש סכום של 10% לצורך הורדת האשראי עד ליום פירעון ההלוואה

סה"כ התקבול פחות 10%... יועמד לרשות החברה לצורך פעילות שוטפת

ביום 10.9.2000 ייפרע האשראי ותועמד לרשות החברה הלוואה לפירעון חודשי בסכום של 50 א' ₪ קרן וריבית

לקראת המועד המצוין בסעיף 4 תתקיים פגישה נוספת לגיבוש ההחזרים וההלוואה

כל שינוי בפעילות החברה ייעשה בתאום עם הבנק...".

 

114.ביום 21.5.00 הוכרז חשבונה של חב' וולטר כחשבון מוגבל.

 

115.ביום 6.6.00 הוטלו עיקולים בחשבון חב' וולטר בבנק.

 

116.ביום 11.6.00 החשבון הנוסף של חב' וולטר בבנק אוצר החייל בנתניה היה ביתרת חובה של 217,723 ₪.

 

117.ביום 30.8.00 החשבון האישי של בני הזוג הלוי הוגבל ופעילותם העסקית הושבתה.

 

118.כאמור לעיל, על פי התרשומת של הבנק מיום 16.5.00, ביום 10.9.00 אמור היה להיפרע האשראי שניתן לחב' וולטר על ידי הבנק. באותו יום, שהיה גם היום בו חתם הנתבע על הוראת הקבע הבלתי חוזרת שמסרה לו עו"ד הלוי, ניתנה לחב' וולטר הלוואות בלון על סך 835,000 ₪ (עמ' 74 ש' 2 – 22 לפרוטוקול).

 

119.מהאמור לעיל עולה כי לא רק שלחב' וולטר ולבני הזוג הלוי היו קשיים כלכליים אלא שמצבם היה נואש, וסיכוייו של הבנק לגבות את החוב המגיע לו מהם היו גרועים.

 

120.הבנק זימן את הלוי לעדות ללא תצהיר. בחקירתו הראשית העיד כי בני הזוג הלוי וחב' וולטר היו במצב מאוד קשה ושאל האיחוד בחב' קמפללוי הם הביאו את העבודה השוטפת שלהם והנתבע הביא כסף (וגם הם הכניסו מידי פעם כסף) (עמ' 8 ש' 23 – 28, עמ' 9 ש' 29 – 32 לפרוטוקול). כן העיד כי מצב חשבון הבנק של חב' וולטר היה בבעיות עוד הרבה קודם לכן, כאשר הוגשה נגד החברה התביעה של הבנק היפני בשנת 1998. על-פי עדותו, בגלל שהיה במצב קשה עקב התביעה, פתח מפעל לסנדוויצ'ים שבגינם משולמת התמורה סמוך לאחר מכירת המוצרים (עמ' 18 ש' 27 – 30 לפרוטוקול), כן הודה הלוי שמצבו לפני שפגש את הנתבע היה בכי רע (עמ' 18 שורה 32 עמ' 19 שורה 1 לפרוטוקול). הלוי הודה (עמ' 21 שורה 8 – 18 לפרוטוקול) כי לפני שהתחיל את השותפות עם הנתבע היה בחוב של 1,200,000 ₪ לבנק, וחוב אישי של 3,000,000 ₪, חובות לאוצר החייל באישי ובחברה בערך ב- 300,000 ₪.

 

121.גם ביחס למצב חשבונה של חב' וולטר בבנק אישר הלוי בעדותו בחקירתו הנגדית, את מצבה הקשה. כך אישר כי ביום 10.9.00, כאשר נעשה הוראת הקבע הבלתי חוזרת מצבה הכספי בבנק היה קשה, וכי באותו יום המיר הבנק חוב גדול שלה להלוואה ספציפית בסך של 830,000 ₪ (עמ' 27 ש' 31 לפרוטוקול עד עמ' 28 ש' 7).

 

122.לשאלה בחקירה הנגדית אם הבנק ביקש מהלוי ערבות אישית השיב הלוי כי זו לא הייתה שווה כלום:

"ש. וכשהבאת את יוזמת קמפללוי ... איזה בטחונות הוא (הבנק – ר.פ.) הסכים לקבל... ערבות אישית הבנק ביקש?

ת. ערבות שלי לא הייתה שווה. אני כבר הייתי מוגבל"

( עמ' 29 ש' 10 – 16 לפרוטוקול).

 

123.מצבה הקשה של חב' וולטר עולה גם מעדותה של גב' זהבה ארביב מטעם הבנק, הגם שזו ניסתה להמעיט בחומרת המצב, אך בסופו של דבר נאלצה להודות כי מצבה של חב' וולטר היה "לא תקין".

"ש. אם אנחנו נקפוץ שנה וחצי, נגיע ליום 12.4.00 ואני מפנה אותך למכתב התראה שהבנק שלח לוולטר... אתם כותבים לחברה שיש להם יתרת חוב של 57,000 ₪ ויש עוד הלוואה ובערך יש 1,200,000 ₪ נכון?

ת. (מעינת) כן.

ש. בתקופה מאז אוקטובר 98 ועד אפריל 2000 החוב זינק ב- 1,200,000 ₪ נכון?

ת. אם זו היתה היתרה וזו היתרה נכון לעכשיו, אני לא רואה בזה, כאשר יש חברה פעילה מקבלת אשראי ומתנהלת וסביר והגיוני שגם האשראי שלה יגדל בהתאם.

ש. סביר שחברה עסקית שפועלת יש לה חוב של 1,200,000 ₪?

ת. כן

ש. וחברה כזו נמצאת במצב סביר?

ת. בהחלט, מה זאת אומרת?

ש. חברה שיש לה כרגע חוב לבנק בסך של 1,200,000 ₪ ויש לה מאות אלפים מינוס בעו"ש זה תקין?

ת. כן. יש חברות עם חוב גם של 10,000,000 ₪. לכל חברה יש רמת אוביגו שונה, בהתאם לאפיון ולהתנהלות שלה, זה לגיטימי...

ש. לבית המשפט: לחברה הזו, זה מתאים להתנהלות שלה?

ת. כמו שהחברה פעלה בעבר, הסכום הוא לגיטימי, כי הם השקיעו במקום. זו חב' כריכים שנותנת אוכל למטוסים ויש ציוד קירור שעולה כסף.

ש. את מתארת מצב של 1,200,000 ₪ של חברה שיש לה יכולת כספית, שיש לה מחזור גדול, שפועלת בשוק ואם זה כ"כ סביר, אז למה באפריל 2000 אמרת לחברה הזו "תשמעי, תוך 7 ימים את מחזירה לי את החוב כי אם לא, אני תובעת אותך? אני חושב שמצב החברה... הוא לא תקין וכשבנק שולח מכתב התראה... סימן שהמצב לא תקין ואני מבקש שתחזרי בך מהתשובה שלך.

ת. אין לי מה לקחת חזרה. הדברים לא נאמרים באופן תקין. חברה, יכול שיהיה לה אובליגו, חוב לבנק. השאלה אם לחברה יש חוב שאינו מסודר. חוב שאינו מסודר, חריגות בחשבון ואי הסדר חשבון בהתאם לאשראי שהבנק קבע, או אז יש את העניין של מכתב התראה, לבוא ולהסדיר את החוב.

ש. באפריל 2000, מצב חברת וולטר היה לא תקין, לפי מה שאמרת לי, את מסכימה?

ת. כן. אם היא קיבלה מכתב התראה, אז מצבה לא תקין"

(עמ' 37 ש' 25 עד עמ' 38 ש' 22 לפרוטוקול).

 

124.אין ספק שהחוב של חב' וולטר לבנק, שהיא לא פרעה אותו למרות פניות חוזרות ונשנות, וגם לא היה מהיכן להחזירו בעתיד הנראה לעין, לא היה חוב סביר לחברה ב"אפיון" שלה, ולא ניתן בשום אופן להגדיר את מצבה באותה עת כ"תקין".

 

125.כן אישרה גב' ארביב כי לחב' וולטר היו עיקולים בחשבון (עמ' 53 53 ש' 8 – עמ' 54 ש'2).

 

126.לשאלה מדוע 7 ימים לאחר המכתב לא הגיש הבנק תביעה נגד חב' וולטר, לא הייתה לגב' ארביב תשובה עניינית.

 

127.מהאמור לעיל עולה כי מצבם הכספי של חב' וולטר ושל בני הזוג הלוי היה בכי רע, מצב זה הביא למעשה לשיתוק יכולתם להמשיך בפעילות עסקית, כי הבנק היה מודע באופן מלא למצבם זה וכי לא נראה באופק כל סיכוי לכך שהבנק יוכל לגבות את חובו מהם.

 

 

מתן מידע לנתבע על חובות חב' וולטר והלוי.

128.הנתבע לא הסתיר עוד מהתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן כי בעת פתיחת החשבון אמרה לו הגב' ארביב כי לחב' וולטר קיים חוב בבנק, אלא שלטענתו היא ציינה זאת כדרך אגב, על רקע מצג כללי של יחסים תקינים בין הבנק לבין חב' וולטר, ומבלי שטרחה לציין את שיעור החוב, את היות החשבון של וולטר מוגבל החל מיום 14.5.00 ואת ""הרומן הממושך שמנהל הבנק עם וולטר קרנצ' וה"ה הלוי בגין חובם לבנק ובגין הבעייתיות שבחשבונותיהם".

 

129.הבנק טוען, מבין השיטין, כי לא יכול היה לתת לנתבע מידע אודות חב' וולטר בשל חובת סודיות בנקאית. כן נטען בתצהירה של גב' ארביב מטעם הבנק, ת/1 לעניין זה כי טענות הנתבע על כך שהבנק נמנע מליידע אותו סותרות את טענתו לפיה הודיעו לו במעמד פתיחת החשבון על כך שיש לחב' וולטר חוב (סעיף 19 לתצהיר), אולם הבנק נמנע מלתת גרסה ברורה אם מסר מידע כלשהו לנתבע לפני ועד פתיחת החשבון, אם לאו, ואם כן – איזה מידע מסר.

 

130.רק בסעיף 21 לתצהירה האחרון בתביעה שכנגד, ת/2, העידה גב' ארביב באופן ברור:

"במהלך הפגישות שנערכו עובר לפתיחת החשבון וכן במעמד פתיחת החשבון עצמו, ציינתי לא אחת ובאופן מפורש ויידעתי את התובע שכנגד אודות קיומו של חוב בחשבונה של חב' וולטר קרנצ', אשר נוהלה על ידי מר דורון הלוי וכן כי חשבונה הוגבל בהתאם להוראות בנק ישראל".

 

131.ראשית, תמוה שהבנק לא מצא לנכון לפרט בכתב ההגנה לתביעה שכנגד ובתצהיר הראשון שהוגש מטעמו כי בפגישה זו עדכן את הנתבע גם בקשר לכך שחשבונה של חב' וולטר הוגבל. מדובר בטענה קונקרטית הספציפית לתובענה שמן ההיגיון היה שהבנק יעלה בהזדמנות הראשונה לנוכח טענות הנתבע. שנית, לגבי החוב, אין כאמור מחלוקת שהדבר נאמר, אולם לא נתנה על ידי גב' ארביב התייחסות נוספת לנסיבות הנטענות על ידי הנתבע אשר גרמו לכך שלא הובן על ידו, ולא יכול היה להיות מובן על ידו, כי מדובר בחוב ענק ולא בחוב רגיל שיש לכל עסק מסחרי.

 

132.כמו כן, אין חולק, גם לגרסת הבנק, כי הבנק לא עדכן את הנתבע בדבר גובה החוב, גובה הלוואה, יתרת ההלוואה שטרם נפרעה, גובה התשלומים החודשיים וכו', וככל שיימצא כי היה על הבנק למסור מידע זה, הרי שלא יהיה די באותה אמירה סתמית של "יש חוב" לחברה.

 

133.טענה זו של הבנק לפיה מסר לנתבע על קיומו של חוב ועל היותו של החשבון מוגבל, אינה עולה בקנה אחד עם הטענה לפיה לא יכול היה לציין בפני הנתבע את גובה החוב וההלוואות מחמת סודיות בנקאית.

 

134.הלוי, בעדותו, חוזר וטוען כי אמר לנתבע שהמצב שלו קשה מאוד, אך, באותה נשימה מוסיף, כי אמר לנתבע שלחב' וולטר יש סיכוי להצליח משום שיש לה הרבה לקוחות, כדברי הלוי בעדותו, החברה הייתה כמו אנייה שעומדת וצריכה רוח (עמ' 21 שורות 25 – 30 לפרוטוקול). כן העיד כי "הוא (הנתבע – ר.פ.) ידע שמצבי בכי רע..." (עמ' 22 ש' 2 לפרוטוקול), וכן "סיפרתי לו שהמצב שלי קשה" (עמ' 22 שורה 19 לפרוטוקול), "בפירוש סיפרתי לו את זה" (עמ' 22 שורה 24 לפרוטוקול). "כמו שסיפרתי לו שהמצב שלי גרוע..." (עמ' 23 שורות 12 – 13 לפרוטוקול), "הוא ידע הכל" (עמ' 23 שורה 16 לפרוטוקול). הלוי אף העיד כי סיפר לנתבע שמצבו ומצבה של חב' וולטר "על הפנים", שהוא עייף ושהנתבע ינהל את המיזם (עמ' 11 ש' 8 – 9 לפרוטוקול), וכי אמר לו שיביא את אביו והלוי יסביר לו את המצב (והנתבע אמר שאין צורך להסביר את הדברים לאביו)(עמ' 11 ש' 20 – 21 לפרוטוקול). כן העיד שהלך עם הנתבע לפגישה עם מנהל סניף הבנק של הנתבע בראשל"צ ואמר שיש לחב' וולטר חשבון בבנק ביהוד ושיראה לאן הנתבע נכנס. בתגובה השתנתה הבעת הפנים של מנהל הסניף והוא ביקש מהלוי לצאת מהחדר ונועד עם הנתבע לבדו כחצי שעה (עמ' 11 שורות 21 – 27 לפרוטוקול). לעדויות אלה לא הובאה ראייה כלשהי לבד מדבריו של הלוי אשר כפי שיפורט לא נתתי בהם אמון.

 

135.הלוי נשאל מהם הדברים שמסרה גב' ארביב לנתבע ביחס לחב' וולטר והעיד:

"ש. האם אתה זוכר אם זהבה תיארה לקובי את מצבך העסקי עובר לאותה תקופה?

ת. בשיחות המצב העסקי לא שלי אישית אלא של וולטר קראנצ' עלה. זה היה ברור שהחברה היתה בבעיות.

ש. מה היא אמרה?

ת. אני לא זוכר בדיוק את המילים. זה שהחברה מוגבלת זה היה ברור. זה שיש חובות זה עלה

ש. כמה חובות גם עלה... מה סכום החובות

ת. אני לא זוכר אם זה עלה במפורש, לפי דעתי כן.

ש. מיליון וחצי, מיליון מאתיים

ת. אני לא זוכר אם זהבה, אבל ממני

ש. אני שואל לגבי זהבה

ת לפי דעתי היא אמרה גם את הסכומים"

(עמ' 29 ש' 19 עד עמ' 30 ש' 6 לפרוטוקול).

 

136.לא נתתי אמון בגרסה זו. נוסח הדברים שהנתבע העיד עליהם מצביע על תשובות הססניות, ניסיון להתאים את עדותו ולהלך בין הטיפות, להשביע, מחד גיסא, את רצון הבנק, ומאידך גיסא, לשמור על כבודו. שנית, גרסתו זו, לפיה מסרה גב' ארביב לנתבע מהו סך החובות של חב' וולטר, לא הועלתה אפילו על ידי של הגב' ארביב או על ידי הבנק.

 

137.אוסיף בהקשר זה כי כשנשאל הלוי אם גב' ארביב ביקשה ממנו ויתור על סודיות בנקאית לטובת הנתבע, הוא לא זכר "דבר כזה" ולא זכר אם חתם על ויתור כאמור.

 

138.גב' ארביב בעדותה טוענת מחד גיסא, כאילו לא עשה הנתבע בדיקות ביחס לחב' וולטר שהיה עליו לעשות, ומאידך גיסא, שישב במשרדי חב' וולטר ובדק את הנתונים הכספיים שלה. מאוחר יותר, בעדותה בחקירתה הנגדית, הודתה כי הדברים האמורים נכתבו על ידה בתצהירה על סמך דברי בני הזוג הלוי ולא מידיעתה האישית (עמ' 46 ש' 27 – 30, עמ' 46 ש' 27 עד עמ' 47 ש' 3).

 

139.על-פי עדותה של גב' ארביב, היא לא הייתה אמורה לתת לנתבע לעיין במסמכים של חב' וולטר ובפרטי החוב שלה משום שהוא לא חתם ערבות לחב' וולטר, אך, כאשר הלוי והנתבע באו עם פתרון בדמות הוראת הקבע הבלתי חוזרת, אזי אמרה לנתבע שיש חוב בחשבון של חב' וולטר (עמ' 47 ש' 9 – 14 לפרוטוקול), אך הבהירה שגם אז, כשקיבלה את הוראת הקבע הבלתי חוזרת לא פתחה לפני הנתבע את המסמכים ואת שיעור החוב של חב' וולטר (עמ' 47 ש' 15 – 16 לפרוטוקול), ולא העלתה אפשרות שהלוי יחתום ויתור על סודיות בנקאית כי 'למה היא צריכה' לעשות את זה (עמ' 47 ש' 26 – 27 לפרוטוקול).

 

140.כמו גרסתה לעניין חומרת מצבה של חב' וולטר כמפורט לעיל, כך גם גרסתה לגבי הדברים שאמרה לנתבע: קצת ישר וקצת הפוך, קצת כן וקצת לא. מצד אחד, טוענת נציגת הבנק כי אסור היה לה למסור לנתבע מידע בשל חובת הבנק לסודיות בנקאית שכן הוא לא היה ערב לחובות חב' וולטר ולפיכך חובת הסודיות עומדת בעינה. מצד שני, היא מעידה שאמרה לנתבע שלחב' וולטר יש חוב, דבר שללא ספק לא מקיים את החובה לשמור בסודיות את ענייני הלקוח.

 

כך העידה בעניין זה גב' ארביב:

ש.... אתמול את העדת כאן שכשקובי עמד מולך את אמרת לו יש חוב אבל הקפדת לומר לנו שלא הפרת חיסיון בנקאי, שלא חשפת בפניו את גובה החוב נכון?

ת. אני לא זוכרת מה היה, אני באמת לא זוכרת בדיוק, אני יודעת שאמרתי את החוב

ש. מה שאתמול אמרת את זוכרת?

ת. אני זוכרת, בוודאי. אני רק אומרת שאני לא זוכרת אם נקבתי בסכום החוב, אני לא יכולה להתחייב על זה.

ש. אמרת לי אתמול שלא יכול להיות שנקבת בסכום החוב

ת. לא, אמרתי שלא יכול להיות שגיליתי את המסמכים, שפתחתי את המסמכים של וולטר קרנץ'".

 

141.העדות שלעיל אינה עולה בקנה אחד עם עדותה הנחרצת מיום קודם לכן בעמ' 47 ו- 51 לפרוטוקול על חוסר החובה המוחלט מצד הבנק לגלות לנתבע פרטים ביחס להלוואה וללוח התשלומים של חב' וולטר.

 

142.הנתבע עמד על גרסתו לפיה אמרה לו גב' ארביב כי החשבון מתנהל כרגיל וכי הלוי, חב' וולטר והחב' האוסטרלית הם לקוחות טובים. על-פי עדותו:

"... וידעתי שממנהלת, מסגנית מנהל הסניף אני אקבל את הנתונים הנכונים, זו הייתה דרך חשובה מאוד לדעת שהזוג הלוי הוא זוג כשיר והחברה במצב תקין, רציתי לוודא שזה לא חברה שקורסת, זה לא חברה שחייבת מיליונים. זה לא חברה שיש נגדה עיקולים וכו', וזהבה ענתה לי אז את התשובות שציפיתי ושמחתי לשמוע. אמרה לי שיש איזשהו חוב לחב' וולטר..., גם לכמהין היה איזשהו חוב, לספקים וכו' ששולמו לאחר מספר שבועות שזה טריוויאלי בתחום הזה, אבל לא האמנתי שהחוב הוא אדיר כפי שהוא.... כל מה שגב' ארביב ומר הלוי אמרו אתמול והיום זה שקר, הכל, מהתחלה עד הסוף".

(עמ' 173 ש' 21 עד עמ' 174 ש' 3 לפרוטוקול).

 

143.בהמשך העיד הנתבע כי גב' ארביב אמרה לו שלחב' וולטר יש איזהו חוב (עמ' 178 ש' 10 לפרוטוקול), וכי לא נאמר לו שיש חוב של מיליונים (עמ' 178 ש' 18 לפרוטוקול). הנתבע הודה כי בעקבות דברים אלה, שנשמעו לו כמתייחסים למשהו של שגרה ולא כאל חוב גדול, לא שאל את גב' ארביב שאלות נוספות כי זה לא נשמע רלוונטי (עמ' 179 ש' 14 לפרוטוקול).

 

144.מהאמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי הלוי והבנק לא גילו לנתבע דבר אודות מצבה של חב' וולטר. גרסת הבנק, כמפורט לעיל, זגזגה בין גילוי לאי גילוי בשל חובת סודיות, התפתחה במהלך ההליכים כך שבשלב מאוחר הועלו טענות שהיו אמורות להיות מועלות קודם לכן בשל מרכזיותן ובשל טענות הנתבע, גרסת הלוי הלכה, כאמור, בין הטיפות ולא הייתה עקבית, וגרסת הלוי בעניין זה לא עלתה בקנה אחד עם גרסת הבנק. בנוסף, הבנק שאנשיו היו חייבים להבין את התוצאה של צירוף המסמכים השונים (הוראת הקבע הבלתי חוזרת עם ערבות הנתבע לחב' קמפללוי) ואת החשיבות להעמיד את הנתבע על חומרת מצבה של חב' וולטר בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שבנקים מודעים לחשיבות הרבה של מסמכים בכתב וליכולתם לערוך מסמכים נדרשים כאמור, כולל בסיוע המחלקה המשפטית שלהם, ובכל זאת לא ערך הבנק מסמך על המידע שמסר לנתבע. לכך מצטרפת העובדה שאין זה סביר שהנתבע היה נכנס לכל הפרשה אילו ידע עד כמה נואש מצבם של חב' וולטר והלוי. אין מדובר בשותפות עם מי שיש לו חובות מסוימים וגם מקורות לכסות אותם אלא על מי שמצבו על עברי פי פחת ואין לו כל מקור לכסות את חובותיו בעתיד הנראה לעין. אף אילו היה הנתבע מסכים להיכנס למיזם עם מי שיש לו חובות כה גדולים, היו הצדדים מתייחסים לחובות אלה ובונים חומת הפרדה על מנת שלא תפיל את העסק החדש ואת השותף החדש, וגם זה לא נעשה. עדותו של הלוי, כאמור לעיל, לא נחזתה בעיני כמהימנה. הלוי נתן תשובות זהירות תוך בדיקת גרסתו ותוך עריכת 'תזוזות' בגרסתו. לא האמנתי לגרסה זו ואינני סבורה שהוא האדם שהיה מגלה בנסיבות לשותפו הפוטנציאלי את מצבו הנואש. גם לגבי הבנק, לא נתתי אמון בגרסה של הגילוי החלקי. ראשית, או שבנק סבר שאסור לו לגלות לנתבע דבר לגבי חב' וולטר מחמת סודיות בנקאית, או שלא. הניסיון להחזיק את החבל משני קצותיו בעניין זה פוגע באפשרות ליתן אמון בגרסת הבנק. גם העובדה שבתחילה בחר הבנק לציין שתי גרסאות נטענות של הנתבע במקום לומר ב'רחל בתך הקטנה' מהי גרסתו לגבי הגילוי שנעשה על ידי הגב' ארביב, פוגעת בגרסאות מאוחרות יותר שהבנק בחר לאמץ. גם בגרסת הבנק חלו, כאמור, תזוזות, כאשר לפתע פתאום נטען כי הודיע לנתבע על הגבלת החשבון של חב' וולטר. בנוסף, כאמור, אני סבורה כי אלו סיפק הבנק לנתבע מידע כלשהו לגבי חב' וולטר, וזאת בשל כך שסבר שחובתו לעשות כן, היה עורך על כך תיעוד. משלא נעשה תיעדו כאמור, ולאור כלל הנסיבות כמפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הבנק לא גילה לנתבע את מצבם הכספי הקשה בחשבון של חב' וולטר ושל בני הזוג הלוי.

 

 

פתיחת החשבון כשחשבון הלוי בבנק מוגבל

145.כאמור, הן חשבונה של חב' וולטר והן חשבונם האישי של בני הזוג הלוי הוגבל ונושים עטו עליהם, הן בחשבונותיהם בבנק והן בבנק אוצר החייל.

 

146.הנתבע טוען כי הבנק הסתיר ממנו שהלוי לא יכול להיות בעל זכות חתימה בחשבון חב' קמפללוי בשל היותו מוגבל בחשבון, וזו הסיבה שבגינה נערכו זכויות החתימה בחשבון של חב' קמפללוי כך שהנתבע הוא בעל זכות החתימה היחידי (וכאשר, כאמור, לגרסתו, בני הזוג הלוי נתנו לבנק הוראות תשלום בעל-פה ובחתימתם על שיקים, אשר כובדו על ידי הבנק למרות שהיו בניגוד לזכויות החתימה בחשבון).

 

147.בחקירתה הנגדית העידה גב' ארביב כי למרות ההגבלה בחשבונות, לא נבצר מחב' וולטר לפתוח חשבונות בנק נוספים, שכן מדובר במשהו "צר" הנוגע רק לחשבון (עמ' 77 ש' 16 – 18 לפרוטוקול) וכך גם נטען בסעיף 24 לסיכומי הבנק.

 

148.טענת הבנק כאמור לעיל אינה מדויקת. עם הגבלת חשבון בנק אסור למשוך עליו שיקים. בנוסף, ללקוח מוגבל אסור לפתוח חשבון חדש שנמשכים עליו שיקים, ולקוח מוגבל גם אינו יכול להתמנות למיופה כוח או למורשה חתימה בחשבון חדש שנמשכים עליו שיקים. הנה כי כן, צודק הנתבע בטענתו כי בנסיבות העניין בהם חשבון חב' קמפללוי היה אמור היה לאפשר ואפשר בפועל משיכת שיקים, לא יכול היה הלוי להיות מורשה חתימה בחשבון חב' קמפללוי. עובדה זו הייתה ידועה היטב לבנק, ובנסיבות העניין גם היה ברור לנציגת הבנק שהדבר אינו ידוע לנתבע. אילו היה הנתבע יודע על ההגבלה בחשבונות חב' וולטר ובני הזוג הלוי, הייתה מתבררת לו גם יתרת התמונה שהוסתרה ממנו והוא לא היה נכנס להתחייבויותיו בחשבון.

 

 

ערב נוסף לחשבון

149.הנתבע חתם ביום 11.9.00 על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לחובות חב' קמפללוי כלפי הבנק. ביום 14.9.00 חתם הלוי על ערבות כאמור.

 

150.הנתבע טוען כי החתמתו של הלוי על הערבות נועדה לעוור את עיני הנתבע מאחר ולערבותו של הלוי לא היה כל ערך והדבר ידוע היה היטב לבנק. הבנק, מנגד טוען כי ערבותו של הנתבע, על-פי לשונה, חלה ונמצאת בתוקף ללא תלות בערבויות או בטוחות אחרות ולפיכך טענתו זו אינה רלוונטית.

 

151.ראשית, לגופו של עניין אין ספק שערבותו של הלוי הייתה חסרת כל ערך כלכלי הן לאור מצבו הכספי בחשבונו האישי והן לאור מצב חשבונה של חב' וולטר. שני הדברים הללו היו ידועים היטב לבנק, והוא ידע ידיעה של ממש שאין כל ערך לערבות של הלוי. בנוסף הלוי לא היה בעל מניות או מנהל בחב' קמפללוי ולפיכך היה "ערב יחיד" כמשמעותו בחוק הערבות.

 

152.אכן, כטענת הבנק, סעיף 17 לכתב הערבות עליו חתם הנתבע (נספח 4 לתצהיר גב' ארביב ת/1) קובע:

"... ערבות זו היא בלתי תלויה בבטוחות או ערבויות אחרות כלשהן, לא תושפע מהן ולא תיפגע על ידיהן או על ידי כך שהבנק קיבל ו/או יקבל בטוחות או ערבויות פגומות או חסרות ערך ו/או לא רשם ו/או לא ירשום בטוחות כדין".

 

153.דא עקא שמו"מ לכריתת חוזה וקיומם של חיובים חוזיים יש לקיים בתום לב, ולמצער שלא על דרך ההטעיה. הוראת סעיף 17 לכתב הערבות באה להגן על הבנק במקרה שאחת הבטוחות תתגלה, מאוחר יותר, כחסרת ערך, ולאפשר לבנק להסתמך על בטוחות אחרות. אולם, כאשר הבנק ידע מראש כי הערבות הנוספת היא חסרת ערך, אזי, ראשית, יש יסוד לטענת הנתבע שהחתמת הלוי על הערבות לא נועדה אלא לעוור את עיניו ולהשלות אותו כאילו יש ערב נוסף אתו, ושנית, בנסיבות אלה, אין לאפשר לבנק ליהנות מהתוצאות של אותה הטעייה מכוונת.

 

154.בנוסף, ערבותו של הלוי על כתב הערבות הבלתי מוגבלת בטלה ומבוטלת לאור היותו ערב יחיד, דבר הנותן יסוד לטענת הנתבע כי בנסיבות אלה גם ערבותו בטלה שכן הסתמך על הערבות המשותפת עם הלוי.

 

155.מהאמור לעיל עולה כי בעת שהנתבע הוחתם על כתב הערבות הוא הוטעה על ידי הבנק לחשוב כי בה במידה ואתו ביחד ערב הלוי בעוד שהבנק ידע היטב כי לערבותו של הלוי אין כל ערך. אלו ידע הנתבע כי אין, לצד ערבותו, ערבות מצדו של הלוי, לא היה מסכים להיות ערב יחידי כלפי הבנק בגין חובות חב' קמפללוי וכן, אילו היה נודע לו כי הלוי אינו ערב שכן אינו יכול להיות ערב בשל הסתבכותו הכספית, מצבו היה נגלה לעיני הנתבע וגם בשל כך לא היה נכנס להתחייבויותיו על פי החשבון.

 

 

הוראת הקבע הבלתי חוזרת ונסיבות החתמת הנתבע עליה

156.לטענת הנתבע, יום לפני פתיחת חשבון הבנק החתימה אותו עו"ד הלוי על שורת מסמכים ובהם הוראת הקבע הבלתי חוזרת. הוראה זו קובעת כדלקמן:

"הריני הח"מ יעקוב (קובי) קמפל, מנכ"ל חברת קמפללוי תעשיות בע"מ (להלן: "החברה") ומורשה החתימה שלה, נותן בזאת לסניף 617 שח בנק הפועלים, הוראה בלתי חוזרת לחייב את חשבון החברה בסכום ההלוואה של חברת וולטר קרנצ' תעשיות מזון בע"מ אשר חשבונה מתנהל אצלכם, בחשבון מס' 450099. ההוראה הנ"ל אמורה לגבי כל הלוואות חברת וולטר קרנצ' הקיימות אצלכם ביום הוצאת מכתבי זה ולא לגבי הלוואות עתידיות.

בכבוד רב

יעקוב (קובי) קמפל מנכ"ל

קמפללוי תעשיות בע"מ"

מתחת הושמה חתימה החברה המורכבת מחותמתה וחתימתו של הנתבע.

 

157.בין הצדדים מספר מחלוקות בקשר עם הוראת הקבע הבלתי חוזרת:

האחת, האם הוראת הקבע הבלתי חוזרת "הוגנבה" בין מסמכים נוספים ע"י עו"ד הלוי והיא החתימה אותו על כל המסמכים שהיו דרושים לפתיחת חשבון הבנק של החברה כך שהנתבע לא ידע כי חתם על הוראת הקבע הבלתי חוזרת.

השנייה, מה המשמעות של הוראת הקבע הבלתי חוזרת.

השלישית, האם היה על הבנק להסביר לנתבע משמעותה ופועלה של הוראת הקבע הבלתי חוזרת .

 

158.בתצהירו בתמיכה בבקשת הרשות להתגונן העיד הנתבע כי עו"ד הלוי החתימה אותו על הוראת הקבע הבלתי חוזרת כשהיא מנצלת את חוסר ידיעתו כך שבסופו של דבר הוא יחוב בכל סכומי ההלוואות של חב' וולטר לבנק (סעיף 15(א) לתצהיר). כן העיד כי רק לאחר תקופה התברר לו כי הלוי היה בקשר עם הבנק קודם לפתיחת החשבון של חב' קמפללוי וכי הבנק אשר ידע על הבעיות של חב' וולטר ובני הזוג הלוי, וחוסר יכולתם להמשיך בפעילות עסקית באמצעות חשבונה המוגבל של חב' וולטר, התנה את פתיחת חשבונה של חב' קמפללוי בחתימה על הוראת הקבע הבלתי חוזרת (סעיף 17(א) לתצהיר); כי מסמך זה היווה דרישה מקדמית של הבנק לכל פעילות של חב' קמפללוי (סעיף 17(ב) לתצהיר), וכי החתמתו כערב לחב' קמפללוי יחד עם החתמתו על הוראת הקבע הבלתי חוזרת הפכה אותו לערב באופן עקיף מבלי שידע על כך לחובות חב' וולטר (סעיף 19, 20 ו- 39(ד) לתצהיר).

 

159.בתצהיר זה בתמיכת לבקשת הרשות להתגונן לא מופיעה הטענה כי עו"ד הלוי "הגניבה" את הוראת הקבע הבלתי חוזרת בין מסמכים אחרים וכי הנתבע חשב כי הוא חותם על מסמכים שנועדו לשם פתיחת חשבון הבנק ולא שם לב לחתימתו על מסמך זה.

 

160.בסעיף 10 לתצהירו בתיק הפש"ר, ת/1, העיד הנתבע:

"נהגה להחתים אותי על מסמכים שונים... לא ידעתי כי אני חותם על כתב הוראות בלתי חוזר... אורלי נהגה להגיש לי מס' מסמכים לחתימה בכל פעם... הפעם הראשונה בה התוודעתי לאותו מסמך... היה כאשר הבנק טען כי ישנו מסמך כזה בידיו כאשר סירבתי להעברת כספים מקמפללוי לוולטר קרנצ'".

 

161.בסעיף זה מעלה הנתבע לראשונה את הטענה כי לא ידע שהוא חתום על מסמך כאמור, כי הוא לא יודע מתי חתם עליו ומניח, בנסיבות, שהדבר נעשה בעת החתימה על מסמכים סמוך לפתיחת החשבון ולשם פתיחת החשבון.

 

162.בתצהירו במקום עדות ראשית העיד הנתבע שעו"ד הלוי החתימה אותו על אסופת מסמכים כדי לפתוח את החשבון, וכי על מסמכי פתיחת החשבון ומסמכי ההתאגדות של חב' קמפללוי חתם הנתבע במפעל (סעיפים 41, 42 לתצהירו ועמ' 144 ש' 20 – 24 לפרוטוקול). "אורלי עלתה למעלה עם ערימה של מסמכים, אמרה לי: "יש פה כמה חתימות שאני צריכה ממך לפתוח את החשבון, לייסד אותו", העבירה דף אחרי דף וחתמתי בקצב וחזרתי לערבב קמח" (עמ' 145 ש' 1 – 3 לפרוטוקול). על עדות זו חזר הנתבע בעמ' 153, ש' 8-10 לפרוטוקול ולפיה המסמך "הושחל בין מסמכים פתיחת החברה".

 

163.הנתבע נשאל כיצד הוא יודע שהמסמך היה דווקא בערימה זו של מסמכים ולא בחבילת מסמכים שעליה חתם שלושה ימים קודם לכן והשיב "לא חתמתי על שום דבר שלושה ימים קודם לכן" (עמ' 167 ש' 24 עד עמ' 168 ש' 1 לפרוטוקול), וכי לא זכורות לו פעמים נוספות שבהם חתם על קובץ מסמכים (עמ' 168 ש' 8 – 9 לפרוטוקול).

 

164.בתשובה לשאלה העיד הנתבע כי קובץ המסמכים הזה היה במשרדי חב' וולטר עם שאר המסמכים בהרטוב וכל המסמכים של חב' קמפללוי וחב' וולטר נעלמו עם שובו של הנתבע בארה"ב (עמ' 165 ש' 6 – 25 לפרוטוקול). כן העיד כי: "פעם ראשונה שאת המסמך הזה ראיתי זה היה כשהבנק אמר לי: "יש לך מסמך פה שחתמת עליו לפני שלושה חודשים שאתה חייב לי את כל ההלוואות של וולטר קרנץ' " זו הייתה פעם ראשונה את המסמך הזה ראיתי" (עמ' 165 ש' 22 – 25 לפרוטוקול), וכי עו"ד הלוי אמרה לו שצריך לחתום על המסמכים הללו לצורך פתיחת חשבון הבנק ורישום החברה (עמ' 166 ש' 25, עמ' 167 ש' 2 לפרוטוקול).

 

165.משנשאל אם לא בדק את המסמכים שעליהם חתם, השיב הנתבע כי לא קרא את כולם לעומק שכן מספר מסמכים ראשונים היו באותו נוסח, והוא סמך על עו"ד הלוי שאמרה כי בדקה והכל תקין, והמליצה לו לחתום עליהם (עמ' 167 ש' 6 – 7, 11 – 12, 23 לפרוטוקול). בנוסף העיד כי המסמך הוסתר במכוון בתוך הדפים (עמ' 167 ש' 15 לפרוטוקול).

 

166.אין ספק שהיה על הנתבע לקרוא כל מסמך ומסמך שחתם עליו, ואם בחר שלא לעשות כן אין לו אלא להלין על עצמו, במיוחד ביחסיו עם הבנק בהבדל מיחסיו עם בני הזוג הלוי. עם זאת, אם אכן הוגנב המסמך לערימת מסמכים והנתבע חתם על מסמך שאינו נמנה אפילו על סוג המסמכים שהוא חשב שהוא חותם עליהם הרי שהוא יכול להישמע בהגנה של Non Est Factum (דבר לא נעשה).

 

167.לכאורה, בהתחשב בהסכמות שהיו בין הלוי לבין הנתבע, הסכמת הצדדים וכוונתם להקים ישות משפטית חדשה ונפרדת מהישויות המשפטיות של החברות שבאמצעותן ניהל כל אחד מהם את עסקיו הקודמים: חב' וולטר וחב' כמהין, וכי כל אחד מהם יהיה אחראי לבדו לחובות העסק הקודם שלו, לא הייתה כל סיבה שבעולם שהנתבע יסכים כי חב' קמפללוי תשלם את חובות חב' וולטר וכי הוא יהיה אחראי לחובות אלה בצורה כלשהי.

 

168.על כוונה זו של הנתבע והלוי שחובות העבר של כל אחת מהחברות יטופלו על ידי כל אחד מהם בנפרד עולה גם מכך שהלוי והנתבע הקימו חברה חדשה, וכן מעדותו של הלוי, אם כי הוא, כמנהגו, זגזג בין גרסאות שונות, תיקן ושינה את גרסתו.

 

169.בחקירתו הנגדית נשאל הלוי האם חב' קמפללוי אמורה לשלם לבנק את חובות חב' וולטר והשיב בשלילה (עמ' 25 ש' 14 – 15 לפרוטוקול), אך מאוחר יותר העיד כי נשמע לו הגיוני שיהיה מסמך כזה (של יצירת קשר לחובות העבר של חב' וולטר) "כי היו בינינו העברת כספים" (עמ' 25 ש' 16 – 20 לפרוטוקול). תשובה זו אינה הגיונית שכן אף אילו היו העברות כספים, ניתן היה לערוך בגינן התחשבנות ספציפית ואין כל הגיון כי בשל כך חב' קמפללוי תהיה אחראית על הלוואות שקיבלה חב' וולטר מהבנק, במיוחד שאלה עומדות על סכום עתק עוד בטרם תחילת הפעילות של חב' קמפללוי.

 

170.כאשר הקשה ב"כ הנתבע על הלוי ועימת אותו עם העובדה ששתי תשובותיו לעיל אינן עולות האחת בקנה אחד עם האחרת, העיד הלוי:

"נשמע לי הגיוני, כי ההוראות שהיו אז בתוך החשבונות, נועדו לשרת את המשך העסק הזה ואם היה צריך לעשות שקט בחשבון של וולטר קרנץ', אז נשמע לי הגיוני שאת השקט הזה, זה ייעשה באמצעות השותף. בגדול, לא הייתה שום כוונה ולא הגיוני שקמפללוי או קובי יכסו את ההלוואות האלה, אלא החלק שלי מתוך הרווחים העתידיים. אבל בתור דבר ביניים, כדי לעשות שקט תעשייתי כדי לעשות את זה, זה נשמע לי הגיוני.

ש. אתה אומר בעצם כך וולטר קרנץ' מפסיקה לפעול כוולטר קרנץ' ומכניסה את כל עסקיה לקמפללוי נכון?

ת. כן.

ש. ויש לו חוב גדול בבנק הפועלים ובנק הפועלים מצפה... שעד 10.9 החוב הזה יטופל.. וכשאתה בא אליהם ואומר שאתה מכניס את עסקיך לקמפללוי אז הם אומרים שקמפללוי תשלם נכון?

ת. אף פעם לא אמרו לי דבר כזה.

ש. אז אתה התנדבת לעשות את זה מבלי שהם ביקשו?

ת. לא התנדבתי, הכנסתי שותף בגלל כל הבלגנים שיש לי והוא עזר לי במצב הנוכחי... בפירוש היה צריך לקפל את עסקיה (של וולטר ר.פ.) לתוך קמפללוי, כמו במירוץ שליחים, שכשאתה מחליף מקל יש קטע מסויים ששני הרצים רצים יחד. במפורש כן.

ש. ההוראה הבלתי חוזרת שנותנת קמפל לבנק הפועלים לחייב את חשבונה בגין החובות של וולטר...

ת. אני הצעתי, סביר להניח.

ש. למי הצעת

ת. סביר להניח, הבנק לא ביקש. כשהיה החיבור בינינו, הראיתי לבנק, ... ורובם ככולם של המקרים זו היתה זהבה והראיתי לבנק איך אנחנו ממשיכים לחיות אז אני מניח שחלק מהדברים זה "הנה, תראו, זה דבר ש, אחד הדברים זה להגיד מפה מגיע הכסף, הנה החוזים, הנה זה, הנה שם"..."

(עמ' 25 ש' 27 עד עמ' 26 ש' 31 לפרוטוקול).

 

ובהמשך, כאשר נשאל הלוי שוב האם הבנק דרש את מכתב ההוראות השיב:

"לא. לא דרש. בנק הפועלים לא הכתיב לי מה לעשות. אני יצאתי מגדרי כדי לרצות אותו כמו כל אדם שרוצה אשראי מבנק ולכן הבאתי באותות ובמופתים איך אני אמשיך לקיים את העסק הזה שנורא רציתי להמשיך..." ( עמ' 27 ש' 4 – 7 לפרוטוקול).

 

וכן:

"ש. למה חתמתם... או החתמתם את קובי עליו יום לפני פתיחת החשבון, על הוראה לחייב חשבון שעוד לא פתוח?

ת. כדי לייצר אווירה נינוחה לקראת המשך פעילות"

(עמ' 27 ש' 20 – 22 לפרוטוקול).

 

ועוד העיד בעניין זה:

"הבנק דרש ממני בטחונות בשלב הזה ההקמה של קמפללוי הרבה יותר מאשר ביטחונות רכים... שאביא לו כסף...

ש. וכהבאת את יוזמת קמפללוי הוא נרגע הבנק?

ת. עובדה, כן הוא הסכים לעניין הזה והוא בדק את הבדיקות שלו והסכים"

(עמ' 29 ש' 1 – 11 לפרוטוקול).

 

171.הלוי העיד שהוא לא יודע מי ניסח את המסמך (עמ' 27 ש' 8 – 9 לפרוטוקול), אינו זוכר מי הגיש את המסמך לנתבע לחתימתו, אם הוא או אשתו, וכן העיד "אבל הגיוני מאוד שניסחנו אותו כולנו יחד, אני פשוט לא זוכר" (עמ' 27 ש' 8 – 19 לפרוטוקול). ושוב, בעמ' 28 לפרוטוקול "לא זוכר שהבנק ביקש (את הוראת הקבע הבלתי חוזרת – ר.פ.). אני זוכר שעשינו את זה בעצה אחת. אני וקובי היינו בעצה אחת ויכול להיות גם קובי. הבנק אף פעם לא אמר לי מה לעשות... בגלל שאורלי ייצגה בנקים בעבר יכול להיות שהיא ידעה איך לנסח את זה. היא הייתה עורכת דין" (עמ' 28 ש' 12 – 19 לפרוטוקול).

 

172.בתצהירה של גב' ארביב היא העידה (סעיף 22 לתצהיר) שהוראת הקבע הבלתי חוזרת לחיוב חשבון אינה כתב ערבות, והנתבע אינו ערב להלוואות חב' וולטר, מה גם שהוא לא חתום באופן אישי על הוראת הקבע הבלתי חוזרת אלא חב' קמפללוי. לשיטתה מדובר בהוראת קבע לכל דבר, שהבנק רשאי לכבד או לא לכבד, שהחשבון חויב באמצעותה 3 פעמים בלבד, בסך כולל של 155,000 ₪ ואשר בוטלה עם העמדת החוב לפירעון מיידי והגשת התביעה.

 

173.אשר לשאלה הראשונה, אם עו"ד הלוי הגניבה את הוראת הקבע בין מסמכים נוספים והנתבע חתם עליהם מבלי דעת, יש לקחת בחשבון כי מחד גיסא, גרסה זו לא עלתה בתצהירו של הנתבע בתמיכה בבקשת הרשות להתגונן אלא מאוחר יותר, ודבר זה מכרסם במהימנותה. במיוחד כך כאשר הנתבע טען וחזר וטען כי לא נתן הסכמה למתן הוראות טלפוניות לביצוע תשלומים בחשבונה של חב' קמפללוי אך אישר בחקירתו הנגדית את חתימתו על הנספח המאשר הוראות טלפוניות בחשבון. דבר זה פוגע במהימנות גרסתו לגבי מסמכים או הוראות שלא חתם או שחתם עליהם מבלי דעת שכן לגבי נספח ההוראות הטלפוניות לא טען כי הוגנב בין מסמכים וכאמור, אין חולק שחב' קמפללוי חתומה עליו באמצעות הנתבע. מאידך גיסא, קיים בהקשר זה מחדל בעניין מהותי מצדו של הבנק, הוא העובדה שהבנק לא זימן לעדות את עו"ד הלוי. שעה שהנתבע טוען כי עו"ד הלוי טמנה לו פח, הטמינה מסמך בין מסמכים אחרים שנועדו למטרה אחרת והוא חתם על המסמך מבלי לדעת שחתם עליו, היה על הבנק להביא את עו"ד הלוי לעדות, הן על מנת להראות שהבנק עשה כל שבידו בכדי להביא לפני בית המשפט את כל הראיות הרלוונטיות שביכולתו להביא, ולא תהיה ולו מראית עין של הסרת עובדות, ושנית, על מנת לסתור טענה, שאם תתקבל, הופכת את הוראת הקבע הבלתי חוזרת לאין ואפס. הבנק לא זימן את עו"ד הלוי לעדות, לא נתן לכך טעם ולא תמך את הטענה (שלא נטענה) בראיות. לכן, אם ככלל די בכך שעדותו של הנתבע בעניין הגנבת המסמך תהיה עדות כבושה על מנת לדחות את גרסתו לפיה הגניבו לחתימתו את הוראת הקבע הבלתי חוזרת והוא לא ידע כי הוא חותם על מסמך מסוגו, הרי שבעניינינו עומד, מנגד, מחדל לא פחות מהותי מצדו של הבנק, וטענה של הנתבע שלא נסתרה כנדרש, ולא נעשה את שצריך היה כדי לנסות ולסתור אותה.

 

174.עם זאת לצורך הדיון בענייננו אצא מההנחה כי מאחר והנתבע לא העלה גרסה זו בהזדמנות הראשונה ולאור מהות הטענה והעובדה שלא נדרש להיות עו"ד או לקבל יעוץ עו"ד כדי להבין את חשיבותה, אצא מההנחה שהמסמך לא הוגנב והתובע היה מודע לעצם חתימתו על המסמך ביום בו הוא נחתם.

 

175.משכך, יש לבחון מה משמעותה ופועלה של הוראת הקבע הבלתי חוזרת. הנתבע טוען כי הוראת הקבע הבלתי חוזרת, המחייבת את חב' קמפללוי לשלם את ההלוואות שנטלה חב' וולטר עת יעלה ברצונו של הבנק לחייבה בהלוואות כאמור, יחד עם ערבותו האישית לחובות חב' קמפללוי כלפי הבנק, הופכת אותו, באופן עקיף, לחייב בחובותיה העצומים של חב' וולטר. הבנק טוען כי הנתבע אינו ערב וכי הוראת הקבע הבלתי חוזרת הינה ככל הוראת קבע, הבנק יכול לפעול על פיה ויכול שלא, אם מצב החשבון לא מאפשר זאת, וכן שהוראת הקבע הבלתי חוזרת אינה, למעשה, בלתי חוזרת, ונותן הוראת הקבע יכול להפסיקה בכל עת.

 

176.בחינת הקונסטרוקציה של המסמכים, כאשר הנתבע ערב באופן אישי לחובות חב' קמפללוי (דבר שהוא כשלעצמו רגיל ושכיח ביחס לבעלי מניות ומנהלים בחברה המנהלת חשבון בנק) יחד עם הוראת הקבע הבלתי חוזרת לפיה על חב' קמפללוי לשלם את ההלוואות של חב' וולטר, שעמדו בעת פתיחת החשבון ובעת החתימה על הוראת הקבע הבלתי חוזרת על סכום עצום של למעלה מ- 800,000 ₪, הופכת, באופן מעשי את הנתבע לאחראי באופן אישי להלוואות האמורות של חב' וולטר. שורות ארוכות בפרוטוקול חולפות לפני שגב' ארביב מודה כי בסופו של דבר, כתוצאה משני המסמכים: הוראת הקבע והערבות של הנתבע, הנתבע ישלם את ההלוואות שלקחה חב' וולטר:

"ש. את מסכימה איתי שכל אגורה ששולמה לוולטר קרנץ' על יסוד הוראת הקבע קובי צריך לשלם אותה מכוחה הערבות נכון?

ת. לא. אני לא אומרת שכל אגורה שעברה, ברגע שהוא חתם על הוראת קבע זה היה חלק מהתשלום שנפרע בחשבון כמו שנפרעו שיקים בחשבון

ש. את כופרת גם בעניין הזה? זאת אומרת שהוא לא צריך לשלם על זה?

ת. אני לא אמרתי

ש. אנחנו יכולים לחוק מהחוב 150,000 ₪?

ת. אני לא אמרתי שהוא לא צריך לשלם, כי כל ההכנסות שנכנסו לחשבון חלקם היו הכנסות שהיו אמורות לפרוע את החוב בוולטר

.

.

ש. את מסכימה שקובי מכוח ערבותו האישית צריך להחזיר את הכסף שהועבר לוולטר קרנץ' לפי הוראת הקבע

ת. מתוקף ערבותו האישית הוא צריך לעמוד בחוב שנוצר בחשבון

ש. אני שואל אותך על הוראת הקבע ואת כל הזמן מתחמקת

ת. אבל זה היה חלק מחיובים בחשבון.

ת. ... אני שואל אותך שאלה פשוטה של כן ולא. את מסכימה איתי שאת כל מה שהוא שילם על הוראת הקבע הוא צריך לשלם

ת. כל מה שהוא שילם ועבר מהחשבון הוא צריך לשלם

ש. כולל הוראת הקבע, נכון?

ת. כל מה שעבר בחשבון הוא צריך לשלם

ש. זאת אומרת שהשילוב הקדוש הזה בין הוראת הקבע לבין הערבות האישית הפכה את קובי באופן אישי לאחראי.

ת. לא, הוא ביקש שנשלם תשלום והיום הוא לא יכול לחזור בו, כמו שהוא ביקש לשלם,

...

ש. .. את הסכמת עכשיו שברגע שקובי חותם על הערבות הוא צריך להחזיר כל אגורה שמועברת לוולטר קרנץ' מכוח הוראת הקבע

ת. לא, אני הסכמתי שכל חיוב... כל חיוב שהיה בחשבון ועבר בחשבון על זה הוא צריך להיות מחויב. לא על דברים שלא הגיעו לחשבון"

(עמ' 68 ש' 1 עד עמ' 69 ש' 7 לפרוטוקול).

 

177.התוצאה של עדותה של גב' ארביב כאמור לעיל וכן של השילוב בין הוראת הקבע הבלתי חוזרת יחד עם הערבות של הנתבע לחב' קמפללוי מביאה לתוצאה שההלוואות שניטלו על ידי חב' וולטר ישולמו על ידי הנתבע. השאלה איזה סכום ישולם על ידו, תלויה אך ורק בשאלה כמה כסף יבחר הבנק להעביר על פי הוראת הקבע מחשבונה של חב' קמפללוי, המצוי בעצמו ביתרת חובה הולכת וגדלה ומעבר למסגרת האשראי, לחשבון חב' וולטר.

 

178.אין כל יסוד לטענת הבנק כי הוראת הקבע הבלתי חוזרת בענייננו היא ככל הוראת קבע, וטוב היה אילו לא היתמם הבנק וטען כי חב' קמפללוי יכלה לבטל את הוראת הקבע בכל עת שרצתה. הגב' ארביב עצמה הודתה בחקירתה הנגדית שכאשר דרש הנתבע להפסיק את הוראת הקבע הבלתי חוזרת הבנק לא הסכים לכך (עמ' 48 ש' 14 – 19 לפרוטוקול). אדם או גוף משפטי נותנים הוראת קבע כאשר הם מבקשים לשלם חשבונות שעליהם לשלם ואשר את סכומם אין הם יודעים (או הוראות לתשלום חוב ספציפי בתשלומים עיתיים). הם עושים כן על מנת לשלם תשלומים שהם חייבים בהם (או תשלומים שהם מבקשים לעשות כדי להטיב עם מאן דהוא הקרוב להם). בעניינינו, לא היה מדובר בחיובים עתידיים אלא בחוב ענק של הלוואה שהיה מגובש כולו, ואם הייתה מתגבשת הסכמה בין הבנק לחב' קמפללוי או הנתבע לשלם את סכום ההלוואה, היה נכרת הסכם שהיה מפרט את סכום ההלוואה, את שיעורי התשלומים שיעשו ומועדיהם ותנאים נוספים שהצדדים מצאו לנכון. למרות זאת, גם לגרסת הבנק, גב' ארביב לא אמרה לנתבע שהוראת הקבע שונה בתכלית השינוי מהסטנדרט המקובל לגבי הוראות קבע הזו (עמ' 48 ש' 9 – 13 לפרוטוקול). לא אף זאת אלא שבחקירתה החוזרת העידה כי הבנק מכבד הוראות קבע שמגיעות אליו בכל מיני דרכים ולכל חברה יש הטופס שלה. לא היה כל מקום להשוות את הוראת הקבע בעניינינו, שהחיוב על-פיה נעשה לפי שיקול דעתו הבלעדי של הבנק, לטופסי הוראת קבע של חברות בזק, חברת חשמל וכדומה.

 

179.הבנק גם לא השתמש בהוראת הקבע הבלתי חוזרת בדרך שבה נעשה הדבר לגבי הוראות קבע. בתחילת הדרך, לא הפעיל הבנק את הוראת הקבע. לאחר מכן השתמש בה על מנת להעביר בכל פעם 50,000 ₪. הבנק "כיבד" את ההוראה (שהוא עצמו יזם לפי רצונו את הפעלתהׂׂ) הגם שחשבון חב' קמפללוי היה ביתרת חובה, מעבר למסגרת האשראי המוסכמת, והוא לא פסק מכך גם כשמצבה הלך והחמיר, אלא כשהחליט להגיש את התביעה. אין לקבל את עדותה של גב' ארביב שנשאלה כמה הייתה משמעותה הפיננסית של הוראת הקבע הבלתי חוזרת במועד חתימתה והשיבה שלא הייתה לה משמעות (עמ' 48 ש' 28, עמ' 49 ש' 3 – 4 ועמ' 59 ש' 23 עד עמ' 60 ש' 2 לפרוטוקול). מה שהבנק עשה בדרך זו הוא העברת חוב ממקום בו אין לו בגינו כיסוי בפועל (חוב בחב' וולטר שהלוי לא מסוגל באופן מעשי לכסותו), למקום אחר (חב' קמפללוי) בו יש לבנק כיסוי לחוב על ידי הנתבע.

 

180.צורמת במיוחד טענת הבנק לפיה הוראת הקבע הבלתי חוזרת אינה בלתי חוזרת, הגם שהיא נכונה, וזאת לנוכח העובדה שכאשר הנתבע פנה לבנק בכתב ודרש להפסיק את התשלומים באמצעות הוראת הקבע הבלתי חוזרת השיב לו הבנק כי הוא אינו רשאי לעשות כן משום שהוראת הקבע היא בלתי חוזרת. בהקשר למכתב זה העידה גב' ארביב כי זה שיצא מכתב שלא יפסיקו את הוראת הקבע הבלתי חוזרת, "אז יצא", "אין לו שיניים" (עמ' 50 ש' 1 – 3 לפרוטוקול). מנגד העידה שהוראת הקבע הבלתי חוזרת הייתה בכל זאת התחייבות, על-פי עדותה - התחייבות ג'נטלמנית (עמ' 60 ש' 2 עד עמ' 62 ש' 12 לפרוטוקול).

 

181.כלומר, לשיטת הבנק הוראת הקבע הבלתי חוזרת אינה התחייבות בלתי חוזרת אלא התחייבות ג'נטלמנית, וכאשר, בעקבות דרישת הנתבע להפסיק את התשלומים על פי הוראת הקבע הבלתי חוזרת, שלח הבנק מכתב לנתבע בו הודיע לו שההוראה בלתי חוזרת והוא לא יכול לחזור בו ממנה באופן חד צדדי, אזי מדובר במכתב "חסר שיניים".

 

182.אשר לשאלה השלישית שלעיל, האם היה על הבנק להסביר לנתבע מהותה ופועלה של הוראת הקבע הבלתי חוזרת, אקדים ואומר כי יש להשיב על כך בחיוב. ראשית, משפעולתה של הוראת הקבע הבלתי חוזרת יחד עם ערבותו האישית של הנתבע לחשבון חב' קמפללוי הופכת את הנתבע באופן מעשי לערב להלוואת חב' וולטר, היה על הבנק לתת לנתבע גילוי מלא ביחס לחשבונה של חב' וולטר, דבר שאין חולק כי הוא לא עשה. שנית, די בכך שהבנק היה בניגוד אינטרסים חזיתי עם הנתבע בעניין זה, כאשר הוא מחפש בנתבע פתרון לחוב שאינו שלו, על מנת שיהיה בו פתרון של לקוח אחר לבנק, על הבנק לעמוד בחובות הגילוי וההסבר בעניין זה: הסבר על משמעותה ופועלה של הוראת הקבע הבלתי חוזרת וגילוי לעניין הסכום הכרוך בה, היינו סכום ההלוואות והחובות של חב' וולטר, הגבלת החשבונות של חב' וולטר ובני הזוג הלוי, ופירוט הסאגה הממושכת בין הבנק לבין חב' וולטר ובני הזוג הלוי. לעניין זה אין כל צורך שהבנק יהיה זה שיזם או ערך את הוראת הקבע הבלתי חוזרת ודי בכך שהמסמך הובא אליו במסגרת פתיחת החשבון, שהוא היה ער למשמעותו, שלבנק היה אינטרס בחתימתו, וכי מדובר במסמך שאת המשמעויות המלאות שלו לא הייתה לנתבע יכולת להבין, בוודאי על רקע הסרת הנתונים העובדתיים הקשורים לחוב של חב' וולטר ובני הזוג הלוי. העובדה שהבנק לא עמד בחובת הגילוי וההסבר בנסיבות שלעיל פוטרת את הנתבע מהתחייבויותיו על פי הוראת הקבע הבלתי חוזרת, שאין ספק שהוא לא היה חותם עליה בשם חב' קמפללוי אילו היה מקבל את המידע וההסבר שהוא היה זכאי להם מהבנק. זאת ועוד, בנסיבות אלה אין אלא לקבל את עדותו של הנתבע לפיה אילו היו ניתנים לו המידע וההסבר כאמור לעיל, לא היה פותח בכלל את החשבון וככל הנראה גם לא היה מקיים בפועל את המיזם המתוכנן שלצורכו הקים את החברה. העובדה שהחברה כבר נרשמה אינה רלוונטית לעניין זה, ודבר לא היה קורה אם בשלב זה המיזם היה נעצר וחשבון הבנק לא היה נפתח.

 

 

קנוניה בין הלוי לבנק

183.הבנק טוען כי בחלוף למעלה מעשר שנים ממועד הגשת התביעה מטעם הבנק, בחר הנתבע תוך שיהוי רב להגיש תביעה שכנגד בה העלה לראשונה טענות חדשות, ביניהן טענת הקנוניה בין הבנק להלוי, שכל מטרתה ניסיון להכפיש את הבנק ולהתחמק מהתחייבויותיו כלפי הבנק. לטענת הבנק כשל הנתבע מלהוכיח את טענת הקנוניה הדורשת נטל מוגבר של ראיות המצביעות על כוונותיו של הבנק להשתמש בנתבע כ"כיס" לצורך כיסוי חובותיה של חב'' וולטר. טענת תרמית או קנוניה יש להוכיח בצורה דווקנית, והנתבע לא עמד בכך.

 

184.הבנק טוען כי בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן לא טען הנתבע לקנוניה בין הבנק לבין הלוי וכי גם בחלוף כחמש שנים ממועד הגשת הבר"ל, בשנת 2006, עת הגיש תצהירו לתיק הפש"ר (נספח ת/4) לא היה כל אזכור לגבי קשר פסול לכאורה בין הבנק להלוי, כל שכן קנוניה. רק כחלוף כ-10 שנים, המילים "ככל הנראה", בהן השתמש הנתבע קודם לכן בהקשר זה הפכו להיות הצהרות כגון "התובע הסתיר אותם ממני בקנוניה עם בני הזוג" (סעיף 29 לתצהירו של הנתבע) "נפלתי לפח יקוש שטמנו לי בני הזוג הלוי והבנק" (סעיף 37 לתצהיר הנתבע ) ו"הבנק שלח את הגב' הלוי להפיל אותי בפח" (סעיף 48 לתצהיר הנתבע). מכל מקום, טוען הבנק, הנתבע לא הצליח לעמוד בנטל ההוכחה המוגבר הרובץ לפתחו להוכיח את תביעתו שכנגד בעילה של קנוניה בין הבנק לבין הלוי.

 

185.הנתבע טוען כי נפל קורבן לקנוניה או לכל הפחות לרשלנות פושעת והכשלה שהכשיל אותו הבנק. לטענתו, תהא הסיבה להתנהלות הבנק אשר תהא: קנוניה עם הלוי, הכשלה מתוך רצון להקטין את נזקיו, רשלנות פושעת תוך אדישות לציפייתו הסבירה של האחר, לקוח של הבנק אשר זכאי להסתמך על יושרו של הבנק ועל חובות הנאמנות כלפיו, בסופו של דבר כשלה הוכחת התביעה והוכחו עילות התביעה שכנגד.

 

186.הנתבע טוען כי הוראת הקבע הבלתי חוזרת נחתמה ביום 10.9.00, בתאריך היעד שהציב הבנק לבני הזוג הלוי להסדיר את חובותיהם. בו ביום, 10.9.00, נתן הבנק לחב' וולטר הלוואת בלון על סך 835,000 ₪ שנועדה להיפרע על ידי חב' קמפללוי למרות שלמעשה הלוואה זו באה לאחר הוראת הקבע ולכן לא היה הבנק זכאי למשוך כספים לפירעונה על פיה. הזיקה בין ההלוואה והוראת הקבע ברורה כשמש. בני הזוג הלוי הגישו לבנק על מגש של כסף את הנתבע ואת חב' קמפללוי לשם מימון הלוואת עתק שנועדה לחלף אותם מחובותיהם. כעבור יום אחד, כשהנתבע הוחתם על מסמכי פתיחת החשבון של חב' חב' קמפללוי ועל כתב הערבות האישית, הושלמה הקנוניה. כן לטענתו הוכחה קנוניה בקבלת הוראת הקבע הבלתי חוזרת מידי הלוי בלי ליידע את הנתבע ומבלי להסביר לו את מהות המסמך המחייב את חב' קמפללוי בחובות חב' וולטר תוך ניצול אמונו ואי ידיעתו. הוכח השימוש בהוראת הקבע הבלתי חוזרת לשאיבת כספי חב' קמפללוי והשימוש בה כאיום על הנתבע שיציית לדרישות הבנק בטענה שקרית ביודעין, כי ההוראה בלתי חוזר. למצער הוכחה רשלנות פושעת של הבנק.

 

187.מהאמור לעיל עולה כי טענות הנתבע כלפי הבנק בדבר קנוניה בינו לבין הלוי הן טענות כלליות, להבדיל מטענה ספציפית למשל טענה כי אדם מסוים מהבנק ניסח את הוראת הקבע או ייעץ להלוי להשתמש בהוראת קבע וכו'. הנתבע העיד כי דבריו ביחס לקנוניה בין הבנק לבין הלוי נעשו נחרצים יותר עם חלוף הזמן משום שבעת שהגיש את בקשת הרשות להתגונן היה לו מידע מוגבל בהרבה מזה שהיה לו בהמשך, למרות שהבנק המשיך להסתיר ממנו מסמכים. כך או כך, מהאמור לעיל עולה כי מדובר בסברה של הנתבע ואין לפנינו ראייה כלשהי המוכיחה קנוניה מצדו של הבנק.

 

188.אשר על כן, דין טענת הקנוניה בין הבנק לבין הלוי להידחות.

 

 

התנהלות החשבון, גילוי המסמכים ע"י הבנק ונכונות ספריו

189.ביום 15.9.00 חתמה חב' קמפללוי באמצעות הנתבע על "כתב התחייבות למסגרת אשראי" לפיו ביקשה מהבנק להעמיד לרשותה אשראי חוזר בחשבון עד לסך של 100,000 ₪ בתנאים הקבועים במסמך. באותו מועד, הונפק שיק בנקאי על סך 101,000 ₪ ובוצעה משיכת מזומן על סך 100,000 ₪.

ביום 28.9.00 חתמה חב' קמפללוי באמצעות הנתבע על "כתב התחייבות להחזרת הלוואה בסך 200,000 ₪.

אין חולק שעם פתיחת החשבון ניתן על ידי הבנק אשראי בסך של 300,000 ₪ לצורך הפעילות העסקית של החברה.

 

190.הנתבע העיד כי לצורך ניהול כמהין הוא לא נזקק מעולם לאשראי או הלוואות (עמ' 147 למטה, עמ' 158 עד ש' 6 לפרוטוקול). גם לצורך חשבונה של חב' קמפללוי, משנדרש הנתבע להעמיד ביטחונות, הכניס כספים (30,000 $) שקיבל מבני משפחתו. כן העיד הנתבע כי לדעתו היה די בכספים שהיו ברשותו על מנת להתחיל את פעילות החברה אלא שהלוי ביקש באמצעות הוראת הקבע הבלתי חוזרת וקיבל את ה- 300,000 ₪ כדי להתחיל להחזיר כספים לסגירת חובות חב' וולטר (עמ' 162 ש' 23 עד עמ' 163 ש' 4). בנוסף העיד: "אני מעולם לא הייתי במצב שבו אני מגיע לסניף בנק, פותח חשבון בנק מקבל ככה – 300,000 שקלים, עם בטוחות מינימליות.... כנראה שהייתה לזה סיבה. והסיבה היא החוב הגדול שהסתתר מאחור, אתמול קראו לו" הפיל הגדול"" (עמ' 163 ש' 13 – 16 עמ' 164 ש' 6 לפרוטוקול).

 

191.הנתבע העיד כי לא משך משכורות בהתחשב בכך שחב' קמפללוי הייתה בתחילת דרכה (עמ' 194 ש' 7 לפרוטוקול) וכי כעבור 3 חודשים, כאשר היה בחו"ל, הודיעו לו על מינוס של כ- 700,000 ₪, שעה שלכאורה היה צריך להישאר מספיק כסף מהמכירות שהיו לחב' קמפללוי (עמ' 206 לפרוטוקול).

 

192.מהחשבון יצאו כספים על-פי שיקים, הוראות טלפוניות והוראות שהועברו בפקס וכן ההעברות שבוצעו על-פי הוראת הקבע הבלתי חוזרת לחשבון חב' וולטר.

 

193.הנתבע טען כי לא נתן אישור למתן הוראות טלפוניות אולם שהוצגה לו חתימתו על נספח לבקשה לפתיחת חשבון המאפשר הוראות כאמור, אישר את חתימתו עליו. העולה מהאמור שחב' קמפללוי נתנה אישור למתן הוראות טלפוניות ובפקס לבנק (עמ' 236 ש' 16 לפרוטוקול).

 

194.בנוסף, טוען כאמור הנתבע כי הבנק פעל על פי הוראות שלא נחתמו על ידי בעל זכות החתימה וכי הבנק הסתיר ממנו מסמכים שבאמצעותם יכול היה להוכיח את טענתו. כפועל יוצא טוען הנתבע כי מסמכי הבנק אינם משקפים את ההתחשבנות האמיתית שבין הצדדים.

 

195.לפיכך ייבחנו להלן את שאלת גילוי המסמכים על ידי הבנק והמסמכים הדרושים לשם בדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים.

 

196.אין חולק כי הנתבע היה בעל זכות החתימה היחידה בחשבון, בין אם מדובר בשיקים ובין אם מדובר בהוראות טלפוניות או בפקס ובכל דרך אחרת.

 

197.הנתבע טען כל העת, ועדתו לא נסתרה, כי כשחזר מארה"ב נעלמו שיקים של חב' קמפללוי ומסמכי הנהלת חשבונות ומסמכים בנקאיים הקשורים בחשבון, ולפיכך מסמכים אלה אינם בידיו.

 

198.הנתבע טען כי הבנק כיבד שיקים והוראות אחרות שלא על-פי זכויות החתימה בחשבון, ומתחילת ההליכים דרש וחזר ודרש מהבנק את כל המסמכים בקשר עם החשבון ועם העברת כספים מהחשבון לאחרים, במיוחד לחב' וולטר, כך שניתן יהיה לראות כמה כסף הועבר ולמי, וכן טען כי בתדפיסי החשבון של קמפללוי אין את הפירוט הנדרש, מה גם שמהשיקים ומהוראות ההעברה ניתן יהיה לראות מי נתן את הוראת התשלום בכל אחד מהם. בנסיבות שבהם לקוח טוען כי הבנק פעל שלא על פי הוראות מאת בעלי זכויות החתימה בחשבון, אין ספק כי בדיקת מסמכי ההוראות עצמן (שיקים והוראות אחרות) היא קריטית לבדיקת טענותיו.

 

199.הנתבע טוען כי לא קיבל אלא חלק מזערי של המסמכים האמורים בעוד שהבנק טוען כי מסר לנתבע את כל המסמכים הנדרשים וכי הנתבע חזר וביקש אותם על מנת להאריך את ההליכים שלא לצורך. כן טוען הבנק כי הנתבע השתהה בבקשה לקבל את המסמכים שעל יסודם בנוי החשבון ומשכך מסמכים אלה אינם עוד ברשותו שכן הבנק לא שומר אותם כל כך הרבה שנים.

 

200.הנתבע דרש מהבנק את המסמכים מתחילת ההליכים עוד משלב בקשת הרשות להתגונן. הבנק מסר לו חלק קטן מהמסמכים, ומדפי החשבון לא ניתן היה ללמוד לאן הועברו חלק מהכספים ולא ניתן היה לבדוק מי נתן את הוראת התשלום, נתון יסוד במחלוקת שבין הצדדים שיש בו להשליך באופן מהותי על ההתחשבנות שביניהם. כאמור לעיל, סמוך לדיון בבקשת הרשות להתגונן מסר הבנק מספר קטן של מסמכים נוספים והנתבע הגיש תצהיר משלים לבקשת הרשות להתגונן ובו הצביע על אותם מסמכים המצביעים על כך שהבנק לא נהג על פי זכויות החתימה בחשבון. טרם הדיון בבר"ל קבע בית המשפט כי בשלב זה, לצורך הגשת בקשת הרשות להתגונן גילה הבנק מסמכים כנדרש וכי אם יזכה הנתבע בבקשת הרשות להתגונן הרי שיהיה מקום לגילוי מסמכים כפי שנעשה בתיק שמתנהל בסדר דין רגיל.

 

201.הנתבע קיבל רשות להתגונן, ובשלב זה היה על הצדדים לקיים גילוי מסמכים כנדרש בכל תובענה, אולם, המשך ניהול ההליכים התעכב בשל כך שהוגשה על ידי הנתבע בקשת פשיטת רגל והיעדר התקדמות ההליכים שם. סופו של דבר, שהנתבע הגיש בקשה להחייאת התובענה שבכותרת, וקיבל אישור בית המשפט המחוזי, ובעקבות זאת הגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד וכן בקשה לגילוי המסמכים אותם ביקש לקבל מתחילת ההליכים בתיק.

 

202.ביום 22.7.12 נקבע כי על הבנק לגלות את המסמכים הנדרשים, לאפשר בהם עיון ולהשיב לשאלון, אך המסמכים שהנתבע קיבל היו חלקיים ביותר והנתבע התייחס בפירוט לעניין זה בסעיפים 73 – 82 לתצהירו.

 

203.בעקבות ההחלטה הודיע הבנק כי ההמחאות והמסמכים הנוגעים להעברות אינם בידי הבנק הואיל וחלפו מאז עריכתם 10 שנים, וכי לא איתר מסמכים נוספים לאלה שמסר. כן נטען כי הבנק המציא לנתבע מסמכים רבים אולם בחינת אותם מסמכים מעלה שלא היו בהם המסמכים של חומרי הגלם שעל יסודם נערך החשבון המופיע בתדפיס החשבון.

 

204.גם החלטה נוספת מיום 11.11.12 לא סייעה והבנק לא גילה מסמכים נוספים (ראה הודעת הבנק מיום 25.11.12).

 

205.למרות הודעות אלה של הבנק, הוגשו על ידו מסמכים ספורים נוספים בתצהיר העדות הראשית השני של גב' ארביב ובמהלך חקירתם של העדים, דבר שיש בו כשלעצמו כדי להצביע על כך שהצהרות הבנק לפיהן לא נמצאו מסמכים נוספים לאלו שגולו על ידו, לא היו מדויקות.

 

206.הנתבע טוען כי אי העברת המסמכים לא אפשרה לו לבדוק את דפי החשבון כנדרש ולהוכיח את טענתו לפיה פעל הבנק על יסוד הוראות תשלום שלא נעשו על ידי בעל זכות החתימה בחשבון.

 

207.לא יכול להיות חולק על חשיבותם של מסמכי הגלם שעל יסודם בנוי תדפיס החשבון במקרה בו הלקוח טוען כי הבנק פעל שלא על פי הוראות בעלי זכויות החתימה בחשבון. טענה זו העלה התובע מתחילת ההליכים שנפתחו ביזמת הבנק. לא אף זאת אלא שהנתבע שב ודרש בכל עת גילוי של מסמכי הגלם, ובית המשפט לא דחה בקשתו, אלא ההיפך, קבע שהנתבע יהיה זכאי לכך לאחר שיקבל רשות להתגונן. בנסיבות אלה אין לקבל את טענת הבנק לפיה לא שמר מסמכים בשל חלוף הזמן. אי שמירת המסמכים פירושה גרימת נזק ראייתי כבד ובלתי ניתן לתיקון לנתבע; אי שמירתם בנסיבות העניין, כאשר מבדיקת המסמכים שנמסרו לנתבע עולה כי היו מקרים, לא מעטים, בהם פעל הבנק שלא על פי זכויות החתימה (כפי שיפורט בהמשך) משמיטה את היסוד להנחה הלכאורית של נכונות דפי הבנק, ואי שמירתם של המסמכים בנסיבות, מעלה חשש כי לא לחינם לא שמר והציג אותם הבנק, שאם היה מציג אותם היו הללו פועלים לחובתו.

 

208.ראשית, מתדפיסי חשבון הבנק ועדותו של הנתבע (ראה סעיף 83 לתצהירו ואילך) עולה כי מחשבונה של חב' קמפללוי הועברו לחשבון חב' ולטר 204,503 ₪ ב- 4 תשלומים מיום 27.10.00 ועד יום 28.12.00. הבנק טען כי מנגד הועברו כספים מחשבון חב' וולטר לחשבון חב' קמפללוי. צודק הנתבע כי, ראשית, עדיין נותרה יתרה לזכות חב' קמפללוי, וחמור מכך, העובדה שהועברו כספים מחב' וולטר לחב' קמפללוי אין פירושה שהם מאזנים כספים שהועברו בכיוון ההפוך, ואפשר וכספים אלה הועברו לחב' קמפללוי כדין, משום שהיו אמורים להגיע אליה. כך העיד הנתבע לגבי 56,000 ₪ שהועברו מחב' וולטר לחב' קמפללוי כדין, משום שהסכום היה אמור להשתלם לידיה (סעיף 90 לתצהיר הנתבע). המצאת מסמכי הגלם על ידי הבנק הייתה מאפשרת בדיקת כל תשלום ותשלום והסיבה לו.

 

209.בנוסף בוצעו העברות כספיות מחשבון חב' קמפללוי על פי הוראות טלפוניות או בפקס. הנתבע טוען שהבנק פעל על סמך הוראות של מי שאינם מורשי חתימה, דהיינו המסמכים הלא מאושרים או לא נחתמו כלל או נחתמו על ידי אחרים, לא תוך זיוף חתימתו אלא תוך ששמו את חתימות של החותמים שאינם בעלי זכות חתימה בחשבון. כך יש הוראות תשלום שנחתמו על ידי עו"ד הלוי, ע"י המזכירה גב' ברכה אוזן וכו'.

 

210.הנתבע מפרט בתצהירו מספר דוגמאות להעברות כספים שלא על-פי זכויות החתימה, כך למשל העברת 9,500 ₪ לגדרון תעשיות בע"מ ביום 5.10.11 . ההוראה שכונתה על ידי הבנק "הוראה טלפונית" הייתה למעשה הוראה בפקס, חתומה על ידי הלוי, שלא היה מורשה חתימה. אין על הוראת הפקס חתימה של הנתבע שהיה מורשה חתימה ואין כל טופס הוראה טלפונית המצביע על הוראה טלפונית מאת הנתבע (או ווידוא של הבנק עם הנתבע שהוא מאשר את ההוראה) (ראה סעיפים 104 – 106 לתצהיר הנתבע). הנתבע גם העיד כי הוא לא נתן מעולם אישור להעברת כספית זו וכי חב' גדרון הייתה נושה של חב' וולטר ואף רשמה עיקול על סך 44,452 ₪ לזכותה ואילו לחב' קמפללוי לא היו איתה כל יחסים עסקיים.

 

211.כמו כן בוצעו הוראות תשלום מחשבון חב' קמפללוי בהתאם להמחאות, אלא שכאמור, הנתבע טוען כי הבנק כיבד המחאות שלא היו חתומות על ידי בעל זכות החתימה. כך שיק על סך 39,500 ₪ מיום 29.10.00 חתום על ידי הנתבע אולם ההגבלה המחייבת הפקדתו בחשבון הספציפי נמחקה כשבצידה חותמת חב' קמפללוי עם חתימה שאינה של הנתבע.

 

212.הגב' ארביב אישרה בעדותה שהנתבע הוא היחיד שהיה מורשה לתת הוראה טלפונית כמורשה החתימה היחידי בחשבון (עמ' 88 ש' 8 לפרוטוקול).

 

213.הגב' ארביב העידה שאם ניתנת לסניף הבנק הוראה טלפונית הבנק מתקשר לוודא "כל מסמך שלא הייתה חתימתו של קובי היה וידוא לחתימה. כל מסמך". איך היא זוכרת? כי כך עובד הבנק (עמ' 84 ש' 1 – 9 לפרוטוקול). הבנק לא הגיש את הרשומות של ההוראות הטלפוניות (בטפסים או ברשומות מגנטיות) שאמורות לכלול את מועד מתן ההוראה, פרטי הפקיד שקיבל את ההוראה ואת ההודעה בכתב שאמורה להישלח ללקוח בעקבות ביצוע ההוראה כנדרש בהוראות הפיקוח על הבנקים. בנסיבות אלה לא די באמירה הכללית כי הבנק נוהג לוודא אישורו של בעל זכות החתימה בכל פעם שהוא מקבל מסמך עם חתימה שאינה של בעל זכות החתימה.

 

214.כך הוצג לגב' ארביב פקס מהלוי והיא העידה שהבנק נוהג לוודא את ההוראה עם מורשה החתימה (עמ' 84 ש' 14 עד עמ' 85 ש' 9 לפרוטוקול), אך, לגרסתה, הבנק לא כותב פרוטוקול או מזכר כלשהו על הווידוא שנעשה. לאחר מכן הוצגה לגב' ארביב הוראה של עו"ד אורלי הלוי, ושוב העידה הגב' ארביב שהבנק מוודא כי ההוראה נעשית על דעת מורשה החתימה (עמ' 85 ש' 18 – 25 לפרוטוקול). לעומת זה, הוצגה הוראה שנחתמה על הגב' ברכה אוזן, ושם, העידה הגב' ארביב כי נעשה אישור טלפוני עם הנתבע:

"ש. עמ' 510. זהבה'לה היקרה, אנא בצעי את ההעברה הזאת, בברכה ברכה אוזן

ת. אוקי.

ש. ואת פה כתבת אושר על ידי,

ת. טלפונית קובי.

ש. ... זאת אומרת שכשאת מקבלת מסמך כזה ואת מדברת עם קובי בטלפון, את מאשרת את זה. ת. אני מאשרת, לא תמיד אני כותבת את זה".

(עמ' 86 ש' 19 – 25 לפרוטוקול)

 

215.כלומר לשיטת הבנק, על לקוחו הטוען שהבנק פעל שלא על פי זכויות החתימה לסמוך על הבנק שנוהג תמיד לפעול על פי הנהלים כנדרש על מנת לוודא עם בעל זכויות החתימה שההוראה נעשית באישורו, הגם שאותו בנק לא דורש, כפי שהיה עליו לדרוש, שהחתימה על ההוראות תהיה על פי זכויות החתימה ושעל הוראה טלפוניות יעשה רישום ומשלוח הודעה כנדרש. אין צורך לומר כי הדרישה לקיים הוראות על פי זכויות חתימה בלבד ולבצע רישומים שיאפשרו בדיקה בדיעבד נועדה על מנת שלא יהיה צורך לסמוך על זיכרון אנושי ביחס לפעולה אחת מיני רבות, שנים רבות לאחר קרות האירועים, או כי יהיה על הלקוח לקבל את דברי פקיד הבנק שנים רבות לאחר מכן ככזה ראה וקדש, ודרישה זו היא פועל יוצא של ההתייחסות הרצינית המצופה מבנק ביחס לכספיו של הלקוח.

 

216.בהתחשב בכך שהנתבע טען מלכתחילה כי הבנק פעל שלא על פי זכויות החתימה בחשבון ודרש לעיין בחומר הגלם של הוראות התשלומים שעל יסודן בנוי תדפיס חשבון הבנק, יחד עם העובדה שבמסמכים המעטים ביותר שנמסרו לעיון הנתבע נמצא כי אכן הבנק פעל שלא כדין, נשמט היסוד מתחת להנחה בדבר נכונות דפי הבנק, וטענות הנתבע מקבלות חיזוק.

 

 

מסמכי חב' קמפללוי שבידי הנתבע.

217.הבנק טוען כאילו בידי הנתבע היו צריכים להיות כל המסמכים של חב' קמפללוי אולם בנסיבות העניין וחומר הראיות שלפני עולה כי לא כך הוא.

 

218.הנתבע העיד כי את המסמכים של חב' כמהין, שאותה ניהל בעצמו, הוא ממשיך להחזיק בארגזים במרתף בית הוריו (עמ' 105 ש' 17 – 18 לפרוטוקול). כן העיד כי מסמכי חב' קמפללוי וחב' וולטר שהיו מאוחסנים במפעל בהרטוב, נעלמו טרם שובו של הנתבע מתערוכת מזון בארה"ב, כמו גם ציוד אישי שלו (עמ' 106 ש' 19-23 לפרוטוקול), וכי נמסר לו שהיותו בחו"ל הייתה פריצה וגניבה של מחשבים ציוד ומסמכים מהמקום (עמ' 221, 222 לפרוטוקול).

 

219.כן העיד הנתבע, כי הוא, בהבדל מהבנק, הציג את כל המסמכים שהיו לו, בין אם טובים ובין אם מזיקים (עמ' 140 ש' 14 – 17 לפרוטוקול).

 

220.הנתבע אמנם אישר בעדותו כי לא פנה באופן אישי לרו"ח נתן אוקון, שהיה רואה החשבון של חב' קמפללוי וקודם לכן רואה החשבון של בני הזוג הלוי, על מנת לדרוש ממנו מסמכים (עמ' 143 ש' 1 – 3 לפרוטוקול), אך משנשאל על ידי ב"כ הבנק אם משרדי רו"ח אוקון עודם קיימים השיב "אין לי שמץ של מושג, מעולם לא פגשתי את האיש" (עמ' 197 ש' 3 לפרוטוקול).

 

221.מהאמור לעיל עולה כי המסמכים שנדרשו על ידי הנתבע אינם בידיו.

 

 

התייעצות הנתבע עם אביו ואחרים ובדיקות שלו ביחס לוולטר, הלוי והמיזם

222.הבנק טוען, בין היתר, כי לא ייתכן שהנתבע הולך שולל או הוטעה בדרך כלשהי שכן הוא נועץ באביו. בנסיבות העניין של התנהלות הבנק, שלא גילה לנתבע עובדות מהותיות וקריטיות שהיה עליו לגלות לו, שאלמלא הן, הנתבע כלל לא היה מבצע את המיזם (גם אם קשירת המיזם החלה לפני שהבנק נכנס לתמונה), ואשר העביר כספים שלא על פי זכויות החתימה, אין כל רלוונטיות לשאלה אם הנתבע התייעץ עם אביו אם לאו. גם ללא התייעצות עם אביו היה הנתבע פועל אחרת לגמרי אילו רק גילה לו הבנק את שהיה עליו לגלות לו והסביר לו את שהיה עליו להסביר לו. שנית, כעולה מחומר הראיות, הנתבע הכניס לתמונה את אביו רק כאשר מצבה של חב' קמפללוי כבר היה נואש, ושום דבר מהותי לא השתנה בעניין זה עד להגשת התביעה על ידי הבנק נגד הנתבעים.

 

 

ההסדר של הלוי עם הבנק

223.כאמור, התביעה הוגשה על ידי הבנק נגד הנתבעים בסדר דין מקוצר.

ביום 29.4.01 ניתן פסק דין נגד הלוי, בהיעדר הגנה.

ביום 18.6.01 פתח הבנק תיק הוצאה לפועל נגד הלוי לביצוע פסק הדין.

על-פי עדותו של הלוי, למרות שתיק ההוצאה לפועל נגדו נפתח כחודשיים לאחר מתן פסק הדין, הוא לא שילם לבנק דבר על פי פסק הדין משך כ- 5 שנים.

 

224.ביום 19.3.07 חתם הלוי על הסדר חוב עם הבנק (נספח 5 לתצהיר ת/1), במסגרתו אישר והסכים ליתרת חובותיו, לרבות חובו בגין הערבות לחב' קמפללוי, התחייב לסלקם בסכומים ובאופן המפורטים בהסדר החוב והצהיר שאין לו כל תביעה או טענה כנגד הבנק בכל הקשור לאופן ניהול החשבון.

 

225.הלוי אישר בעדותו כי על פי ההסדר היה אמור לסיים את כל התשלומים אך הוא לא עמד בכך, ובלשונו: "לא הצלחתי. באתי לעו"ד דאובר ואמרתי שאני לא מסוגל להמשיך לשלם יותר" (עמ' 35 שורה 2 – 3 לפרוטוקול). על-פי עדותו הוא משלם לבנק כשיש בידו לשלם, והבנק ממתין לתשלומים שכן בבנק יודעים את מצבו (עמ' 35 ש' 4 – 19 לפרוטוקול).

 

226.דומה כי מעבר לכך שהנתבע התגלה כעד שגרסתו אינה קרקע יציבה להשתית עליה ממצאים, ומעבר לכך שהוא לא היה עד אובייקטיבי שאין לו עניין בתוצאות התובענה ובקביעות פסק הדין, הרי שהיה לו אינטרס לרצות בעדותו את הבנק.

 

 

פשיטת הרגל של הנתבע.

227.אין חולק כי במסגרת פשיטת הרגל הוגשו נגד הנתבע 5 תביעות חוב בלבד. המנהל המיוחד אישר סה"כ תביעות חוב בסך של 119,946 ₪, כך שהתביעה שהגיש הבנק נגד הנתבע והמצב הכספי הקשה שהעסק נקלע אליו כתוצאה מהחובות הנטענים לבנק, היה הגורם היחיד שהביא את הנתבע לפשיטת רגל.

 

228.תביעת החוב של הבנק לא נדונה על ידי המנהל המיוחד והנאמן ולאחר שנים חזרה התובענה לבית המשפט.

 

 

לסיכום תביעת הבנק

229.מכל האמור לעיל עולה כי הבנק הסתיר מהנתבע עובדות הנוגעות למצב החשבון של חב' וולטר והלוי, עובדות שהיה עליו לגלותן לו לאור הוראת הקבע הבלתי חוזרת והערבות של הנתבע לחובות חב' קמפללוי לבנק, שהפכו את הנתבע, בפועל, לערב לחובות חב' וולטר כלפי הבנק, והאינטרס של הבנק בתשלום זה, שסתר חזיתית את האינטרס של הנתבע וחב' קמפללוי. כמו כן לא הסביר הבנק לנתבע מהותה ונפקותה של הוראת הקבע הבלתי חוזרת על אף שהיה עליו לעשות כן, גם אם המסמך לא נוסח על ידי הבנק ולא היה תוצאה של יוזמה שלו.

 

230.אלמלא הסתיר הבנק מהנתבע את העובדות שלעל, לא היה הנתבע מבצע את המיזם עם הלוי (הגם שהיוזמה לעשותו והקמת חב' קמפללוי נעשו לפני פתיחת חשבון הבנק), ולא היה נקלע לקריסה הכלכלית שהייתה צפויה להגיע בנסיבות העניין מבלי שהנתבע יכול היה לחזותה מראש.

 

231.בנוסף, נשמט היסוד לדרישת החוב של הבנק המבוססת על תדפיס החשבון שהוכח בחלקו כשגוי ובחלקו שלא כדין מסיבה אחרת, והבסיס לחישוב יתרת החשבון כעולה מתדפיס הבנק הוסתרה על ידי הבנק על אף שהיה על הבנק לשמור את המסמכים ולגלותם לנתבע אשר טען מתחילה כי הבנק ביצע העברות שלא כדין מחשבונה של חב' קמפללוי.

 

232.אשר על כן, נדחית תביעת הבנק נגד הנתבע.

 

 

התביעה שכנגד

233.התביעה שכנגד עניינה נזקים שנגרמו לנתבע כתוצאה מההתנהלות של הבנק כלפי חב' קמפללוי וכלפי הנתבע כמפורט לעיל במסגרת התביעה העיקרית.

 

234.הנתבע טוען כי כתוצאה מהאירועים כמתואר לעיל, הגיעו, הוא וחב' קמפללוי, תוך מספר חודשים לקריסה כלכלית וכי המשבר הכספי, המצוקה האישית והטראומה פגעו בו והפכו אותו לשבר כלי, יחסיו עם אשתו התערערו ובני הזוג התגרשו. הנתבע לא הצליח למצוא עבודה בתעשיית המזון וניסה להתפרנס מעבודות מזדמנות, ולבסוף קיבל הצעת עבודה בארה"ב של חברה העוסקת בשחזור מבנים עתיקים (תחום בו יש לו ידע מנעוריו שכן אביו תכנן וייבא והקים בתים מעץ לפרנסתו). ברשות בית המשפט של הפש"ר עבר להתגורר בארה"ב, קיבל שכר זעום במונחים אמריקאים ונמוך מרווחיו מכמהין, והמשיך להעביר תשלומים לכונס הנכסים הרשמי ותשלומי מזונות לבניותיו. במסגרת הליכי פשיטת הרגל מומש חלקו בבית המגורים שבנה בהוד השרון והופקד בקופת הנאמנות. חסכונותיו נשברו והועברו לחשבון הנאמנות.

 

235.הנתבע טוען כי השקעותיו בחב' קמפללוי ירדו לטמיון בעקבות ייחוס חובה של חב' וולטר לחב' קמפללוי והעברות הכספים שנעשו שלא כדין, כי השקעותיו בחב' קמפללוי עמדו על מאות אלפי ₪ במזומן ובציוד כמהין שהועבר לחב' קמפללוי וכללו : 180,000 ₪ ששולמו לקבלני משנה שהקימו חדרי קירור וערכו שיפוץ בקומה שיועדה לחב' קמפללוי לשם התאמתה לייצור מאפים ועוד 66,263 ₪ שהושקעו בציוד ובזיווד אולם הייצור. בנוסף הועבר לחב' קמפללוי ציוד בשווי של כ- 540,000 ₪, ו- 30,000$ שהנתבע שהפקיד בחשבון החברה כבטוחה.

 

236.בנוסף, טוען הנתבע, כי נגרם לו אובדן רווחים מכמהין, שאילו היה ממשיך בהפעלתה מדובר בקצב רווחים שנתי של 454,948 ₪ שהיה צפוי לעלות בשיעור שמרני של 15% לשנה. מטעמי אגרה העמיד את סכום התביעה שכנגד על סך של 2,000,000 ₪.

בנוסף, טוען הנתבע כי נגרמו לו הפסדים מחמת הליך פשיטת הרגל:

שכר הטרחה הכולל ששולם לנאמן, עו"ד ארז חבר, מתוך כספי הנאמנות עומד על 196,859 ₪ בתוספת מע"מ (סה"כ 228,256 ₪).

הנאמן מכר את זכויות הנתבע בבית המגורים שהיה בבעלותו ביום 2.9.08 בתמורה לסך של 1,205,000 ₪, מחיר שהיה אז נמוך ב- 120,000 ₪ משווי הנכס על פי חוות דעת שמאית שהוזמנה על ידי הנאמן, ונזקו של הנתבע עומד על סכום זה.

לא אף זאת, אלא שמכירת בית המגורים נכפתה על הנתבע ואלמלא כך היה ממשיך להחזיק בבית ושוויו היה עולה כפי שעלו מחירי הדירות בתקופה הרלוונטית.

כמו כן נגרמו לנתבע הוצאות משפטיות.

בנוסף נגרמה לנתבע עגמת נפש אותה הוא אומד בסך של 1,000,000 ₪.

(ראה סעיפים 143 – 162 לתצהירו של הנתבע).

 

237.הבנק מתייחס בסעיפים 139 עד 145 לסיכומיו לנזקים הנטענים של הנתבע וטוען כי בתמיכה להוכחת הפסדיו בכמהין הגיש הנתבע דו"ח רווח והפסד לכאורה של חב' כמהין לשנים 1997 – 2000 אולם בחקירתו הנגדית אישר מר אריק אשכול כי הדוחות שהונפקו אינם אלה שהוגשו לרשויות המס. כן הוברר כי אין כל אסמכתא המלמדת כי מדובר בדוחות רווח והפסד של כמהין וכי החשבוניות עליהן התבסס לא קיימות ולא נשמרו וגם העתקי הדוחות השנתיים שהוגשו למס הכנסה. כן התברר כי לא נעשו ניסיונות לפנות לשלטונות מס הכנסה על מנת לקבל העתקים מהדוחות השנתיים שהוגשו. בנוסף העיד הנתבע כי כל העתקי הדוחות המבוקרים והמאזנים השנתיים של חב' כמהין נשלחו אליו לאחר ביקורת רואה חשבון ואלה שמורים בארגזים בבית הוריו, אולם הללו לא הוצגו. כן טוען הבנק כי לא הוגשו מאזנים של חב' כמהין לאחר שנת 2000 וכי הוכח בחקירתו הנגדית של הנתבע כי חב' כמהין המשיכה פעילותה העסקית באמצעות חב' חדשה שהוקמה על ידי הוריו של הנתבע והיא נמכרה לבסוף לחברה אחרת.

 

238.לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות לעניין הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתנהלות הבנק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפצות את הנתבע בגין השכר ששולם לנאמן שכן כאמור הנתבע לא היה מגיש בקשת פשיטת רגל אלמלא תביעת הבנק (שכן יתר החובות לא היו גבוהים), ובנוסף יש לפצותו באופן גלובאלי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו ונזקים והפסדים כלליים, ולא על פי יתר הרכיבים שנטענו על ידו לעיל.

 

239.חלק מהרכיבים שנטענו על ידי הנתבע לא הוכחו בשלמות וכדבעי. כך הנתבע הגיש תצהיר של מנהל החשבונות שלו אריק אשכול, במקום חוות דעת מומחה שתסקור, בין היתר, את השוק הרלוונטי, שיעור הצמיחה ברווחים בכל שנה, אם קיים ועוד. גם הדוחות שהוגשו לא היו הדוחות שהוגשו למס הכנסה. הנתבע תבע בגין אובדן רווחיו בכך שהפסיק להפעיל את חב' כמהין, אך לכאורה החלטתו להתפתח ולא להמשיך באותו כיוון נעשתה עוד בטרם פנה לבנק, וכלל לא בטוח שלא היה הולך בכיוון זה, גם אם לא עם הלוי.

 

240.אשר להפסד ממכירת בית המגורים, אמנם, אין ספק שעדיף לבעל נכס למכור אותו, אם בכלל, בעיתוי שבחר, ללא לחץ, ולחפש קונה מתאים. עם זאת המכירה אושרה על ידי בית משפט ולכאורה לא הייתה כל מניעה שהנתבע או מי מטעמו יחפשו קונים נוספים במחיר גבוה יותר, אם אכן ניתן היה למצוא קונה כזה.

 

241.אין ספק כי בגין התנהלותו של הבנק נגרמו לנתבע נזקים והוצאות ובנוסף עגמת נפש רבה. בנסיבות העניין התנהלות שהבנק הייתה שלא כדין ואלמלא אותה התנהלות לא היה המיזם יוצא אל הפועל, לפחות לא בצורתו זו, ובנוסף, חשבון הבנק שהנתבע ערב לו לא היה מתרוקן כפי שאירע, תוך שכספים יוצאים ממנו לכיסוי חובותיה של חב' וולטר לבנק, ולגורמים נוספים שחב' קמפללוי לא הורתה כדין לשלם להם. אין ספק שכתוצאה מקריסת חב' קמפללוי נקלע גם הנתבע עצמו למצוקה כלכלית קשה, וזו הנחיתה מכה קשה על חייו. אין וודאות, ובעניין זה לא הובאו ראיות כלשהן, מה היה מצב נישואיו של הנתבע אלמלא המשבר הכלכלי שפקד אותו ועד כמה הוא היווה גורם דומיננטי בגירושיו, אם כי לא יכול להיות ספק שהמצב הכלכלי שאליו נקלע הנתבע הכביד עד מאוד על חייו ועל חיי נישואיו.

 

242.מכאן שלנתבע נגרמו למעשה שני סוגי נזקים: האחד כספי (אשר לא עלה בידו להוכיח שיעורו, למעט שכרו של הנאמן) והאחר נזק שאינו נזק ממון (עגמת נפש).

 

243.אשר לפיצוי בגין עגמת נפש בנסיבות של התנהלות שלא כדין של בנקים פסק בית המשפט בת.א. (מחוזי תל אביב) 2043/05 שכטר נ' בנק מזרחי המאוחד (3.7.12) סך של 150,000 ₪, בת.א. (שלום ראשל"צ) 36306-11-10 קפרא נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (29.1.12) – 175,000 ₪, בת.א. (מחוזי ירושלים) 3283/01 זולברג נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ – 150,000 ₪, בת.א. (מחוזי חיפה) 963/91 וינשטיין נ' בנק הפועלים בע"מ (14.4.05) – 250,000 ₪, ובת.א. (מחוזי מרכז) 5976-08-07 ד"ר אפים לקח נ' בנק מזרחי המאוחד בע"מ (23.2.12) – 500,000 ₪.

 

244.בענייננו ישנה התקבצות נסיבות חמורה במיוחד, כאשר הבנק לא מסר לנתבע מידע שהיה עליו למסור לו, והסברים שהיה עליו להסביר לו, תוך שהוא מכשיל אותו ביודעין, ובכך גורם לכניסתו לביצה צפויה מראש, כפי שאכן אירע, וכל זאת כאשר הבנק מצוי בניגוד עניינים מובהק עם הנתבע, כשיש לבנק אינטרס למצוא כיס לחובות ענק של לקוח אחר שאין תקווה לגבות ממנו את החוב או חלק משמעותי ממנו. גם התוצאות של מעשים אלה של הבנק היו קשות. הנתבע הגיע תוך זמן קצר לקריסה כלכלית, ומסלול חייו הוסט למשך שנים שכן לאחר בקשת פשיטת הרגל של הנתבע, לא הזדרז הבנק לקדם את ההליכים ואלה נעצרו לתקופה ארוכה עד שהנתבע ביקש חידוש ההליכים ופעל על מנת לקבל את אישור בית המשפט של הפש"ר להמשיך ניהול התביעה והגשת התביעה שכנגד, חרף התנגדות הבנק.

 

245.בנסיבות אלה אני מעמידה את הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 400,000 ₪.

 

 

פסיקתא

246.תביעת הבנק נגד הנתבע נדחית.

247.בתביעה הנגדית של הנתבע נגד הבנק ישלם הבנק לנתבע סכומים כדלקמן:

התשלום ששולם לנאמן בסך של 228,256 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ועד למועד התשלום בפועל על ידי הבנק.

פיצוי בגין עגמת נפש בסך 400,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלם הבנק לנתבע הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע שכנגד ועד למועד התשלום על ידי הבנק.

כמו כן ישלם הבנק בגין התביעה והתביעה שכנגד לנתבע – התובע שכנגד שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל על ידי הבנק. סכום ההוצאות נגזר מסכומי התביעה והתביעה שכנגד, סכום פסק הדין וכן ממורכבות ההליכים שהתנהלו בתיק זה לרבות בקשות רבות ודיוני הוכחות מורכבים.

 

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ