ת"א 29024-02-11 פרס ואח' נ' תם ואח'

למען הבהירות יובאו בקצרה עיקרי טענות הצדדים ועיקרי פסק הדין החלקי, שניתן בתיק ביום 2.11.15 (להלן – פסק הדין החלקי).

כבר בפתח הדברים יובהר, כי אינני רואה שום מקום לשוב ולדון בשאלות, שהוכרעו כבר בפסק הדין החלקי. הדברים נאמרים לנוכח נסיונות הצדדים להעלות טענות שונות ביחס לנושאים מוכרעים אלו בסיכומיהם המשלימים. לפיכך מוצא אני לנכון להדגיש, כי מה שהוכרע כבר בפסק הדין החלקי לא ידון שוב בפסק דין משלים

וזה כל האמור  בפסק דין משלים זה הינו על סמך הקביעות, אשר נקבעו בפסק הדין החלקי ובהמשך לאמור שם.

1.1עיקרי טענות הצדדים

1.1.1טענות התובע

התובע היה בעל הזכויות בחלקה 72 בגוש 3903 במזכרת בתיה (להלן - המקרקעין). המקרקעין חולקו באופן שרירותי לשלושה מגרשים – מגרש 2, מגרש 3 ומגרש 4. הנתבעים 1-3 התאגדו ביחד ביתו של התובע (להלן – גב' מיכל פרס), וייסדו יחד את הנתבעת 4 (להלן – החברה), שעוסקת בניהול והפעלה של גן אירועים, "בין הכרמים", במזכרת בתיה (להלן – גן האירועים).

נטען על ידי התובע בכתב התביעה, כי בין הנתבעים 1 - 2, החברה וגב' מיכל פרס, מצד אחד, ובין התובע, מצד שני, נכרת ביום 26.4.99 הסכם, ולפיו רכשו גב' מיכל פרס והנתבעים 1-2 – עבור החברה - את מגרש 2 במקרקעין. באותו הסכם ניתנה לרוכשים אופציה לרכישת מגרש 3 (להלן – הסכם המכר). בהתאם להוראות הסכם המכר, עמדה לחברה הזכות לעשות שימוש במהלך תקופת האופציה במגרש 3 למטרת חניה וכן זכות מעבר בשביל הגישה.

התובע טען עוד, כי במהלך תקופת האופציה הרחיבו הנתבעים את גן האירועים, באופן שגן האירועים התפשט גם על פני חלק ממגרש 3. הנתבעים עשו שימוש גם במגרש 4, כל זאת ללא הסכמת התובע.

עוד טענה בפי התובע, ולפיה, הנתבעים לא הודיעו על כוונתם לממש את האופציה במועד שנקבע לכך בהסכם המכר. משלא מומשה האופציה, לקראת סוף שנת 2003 שלח התובע לנתבעים דרישה להתפנות ממגרשים 3-4. במקביל הגישו הנתבעים תובענה, שהתבררה בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרת ה"פ 1260/03. שם ביקשו הנתבעים מתן פסק דין הצהרתי, ולפיו מימשו את האופציה, ולחילופין, שעדיין עומדת להם האופציה לעשות כן. במסגרת ההליכים שם, ולבקשת הנתבעים, הוצאו נגד התובע צווי מניעה זמניים, אשר אסרו על התובע להפריע לשימוש, שעושה החברה במקרקעין, וכן אסרו על התובע לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין, לרבות העברת זכויות, התקשרות בהסכם או פעולות בניה (להלן – הצווים). כתנאי להבטחת תוקפם של הצווים חויבו הנתבעים בהפקדת ערובה בסך 200,000 ₪. ביום 18.7.10 ניתן שם פסק דין (להלן – פסק הדין). בפסק הדין התובענה נדחתה והצווים הזמניים בוטלו. הערובה, שהפקידו הנתבעים, נותרה מופקדת בקופת ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב. זאת עד להכרעת הערכאה המוסמכת בתביעת התובע לתשלום פיצויים בגין הנזקים, שנגרמו לו – לטענתו - בעטיים של אותם צווים זמניים. הטענות בנוגע לאותם נזקים מתבררות בתיק זה.

בתביעה דנן התובע עותר למימוש הערובה, שהופקדה בקופת ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב במסגרת ההליכים בה"פ 1260/03, ולחייב את הנתבעים בתשלום סך כולל של 1,695,332 ₪, לפי הפירוט הבא: