ת"א 28829-09-10 לוגסי נ' אוונונו

בקשה של המבקשת (להלן: "הנתבעת") להוסיף כראיה נוספת בהליך זה, את חוות דעתו של ד"ר יואב מזור, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בהליך השני המתנהל בין הצדדים להליך זה (ת.א. 50619-10-12) שעניינו טענת הנתבעת, לרשלנות רפואית של המשיבה (להלן: "התובעת"), במסגרת הטיפול בבנה של הנתבעת.

לטענת הנתבעת, מדובר בחוות דעת אשר ניתנה ביום 2.3.15 והוגשה לתיק בית המשפט ביום 8.3.15, היינו לאחר הגשת סיכומי התובעת כאן. הנתבעת בסיכומיה, אשר הוגשו ביום 20.4.15 ציינה כי חוות דעת זו הוגשה וכי בכוונתה להגיש בקשה להוספת ראיה.

טענות הצדדים

לטענת הנתבעת, מדובר בראיה רלוונטית, מאחר והיא תומכת בטענת ההגנה של הנתבעת "אמת דיברתי", כשטענה כי בנה קיבל טיפול רפואי לקוי מאת התובעת ועל כך הלינה. עוד טוענת הנתבעת, כי למרות שככלל יש להגיש את כל הראיות ב"חבילה אחת", הרי שלעיתים ניתן לסטות מכלל זה כשיש טעמים טובים לכך ולטענתה במקרה זה יש טעמים טובים לסטות מן הכלל.

התובעת מתנגדת לבקשת הנתבעת. לטענתה, ההלכה בנוגע להוספת ראיה שלא הוגשה במועד סוכמה בה"פ 3814-04-08 שני נ. כץ ואח' (להלן: "פס"ד שני") ובקשת הנתבעת איננה עומדת בכללים שהותוו בעניין זה.

לטענת התובעת, לראיה שמבקשת הנתבעת להוסיף, אין כל תרומה להליך כאן ולהכרעה הצודקת בתביעה אשר היא תביעה בגין עוולה של לשון הרע ובגין עוולות מסחריות, להבדיל מההליך במסגרתו הוגשה חוות הדעת, אשר הוא הליך של רשלנות רפואית. כן טוענת התובעת, כי הגשת הראיה בשלב הזה תגרום נזק ראייתי לתובעת, במיוחד לאחר שהוגשו הסיכומים מטעמה וקבלת הראיה תחייב הגשת הסיכומים מחדש והתייחסות לראיה. עוד טוענת התובעת, כי חוות הדעת הייתה בידי הנתבעת לפי טענתה שלה כבר ביום 8.3.15 ואילו בקשה זו הוגשה רק ביום 3.5.15, היינו חודשיים לאחר שהראיה הייתה בידיה ובעת שהתובעת הייתה בעיצומה של הכנת סיכומי התשובה מטעמה. כן טוענת התובעת כי צירוף הראיה בשלב זה יפגע בניהול התקין של ההליך ויכביד על התובעת.

התובעת מציינת כי חוות הדעת הוגשה לתיק בהליך השני, אולם המומחה לא נחקר באותו הליך והוא איננו מומחה מכריע, אלא הצדדים שמרו על חוות הדעת שהגישו ועל כן אין מקום להסתמך על חוות דעת זו.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את הבקשה אני סבורה כי יש מקום להיעתר לה ואנמק.