ת"א 28751-12-09 חיים ואח' נ' עיריית קריית אונו ואח'

1.בפני בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 12.4.16 וזאת בהתאם לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 ("להלן:"התקסד"א").

2.לטענת התובע הוא למד על מתן פסק הדין רק לאחר שנשלחה לו על ידי הנתבעת דרישה לתשלום.

3.לטענתו הוא שוקל לערער על פסק הדין אך מאחר וב – 8.5.16 הוא נפגע בתאונת דרכים, הרי שטרם היה סיפק בידו לברר תוכנו של פסק הדין.

4.הבקשה לעיכוב מטרתה לאפשר לתובע לשקול צעדיו דהיינו לשקול האם הוא מבקש לערער על פסק הדין

5.הנתבעת וצד ג' מתנגדים לבקשה. לטענתם:

א.הלכה למעשה הבקשה לעיכוב פסק הדין משמעותה עיכוב תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת התובע.

ב.עפ"י הפסיקה הרי שאין הצדקה לעכב תשלום הוצאות.

ג. בכל מקרה, הבקשה אינה מגלה עילה שכן אין בה כל התייחסות לתנאים הנדרשים לשם קבלת הבקשה והם:

- סיכויי הערעור;

- חוסנם הכלכלי של הנתבעת וצד ג';

6.הכלל הוא כי בית המשפט אינו מעכב ביצוע פסק הדין לתשלום כסף, אלא במקרים חריגים ומיוחדים [ראה: תקנה 466 לתקסד"א; ע"א 1564/06 בן זאב נ' בן עמי ואח' (טרם פורסם); ע"א 10570/05 "אררט" נ' דביר תק'-על' 2006 (1) 3560].

7.בכדי שבכל זאת יסטה ביהמ"ש מן הכלל ויעכב ביצוע פס"ד כספי על המבקש את עיכובו של פס"ד הנטל להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים:

האחד: כי סיכויי העירעור טובים.

השני: כי במידה והמבקש יזכה בערעור יקשה עליהם להיפרע מהמשיב שכן חוסנו הכלכלי

מוטל בספק, ובכך בעצם יגרם למבקש נזק רב במידה וכאמור ויזכה בסופו של יום בערעור. [ראה: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403, רע"א 8720/03 נאסר נ' אינתיהאל, תק-על 2003 (3) 2218]

8.כאמור בקשת התובע הינה סתמית וכללית וכלל אינה מתייחסת לדרישות הפסיקה כאמור ומשכך דינה להידחות.

9.על אף האמור למקרה שדעתי לא תשמע ולמעלה מן הצורך אבחן להלן בקצרה האם בכל זאת ניתן לומר כי מתקיימים התנאים הנדרשים לצורך קבלת הבקשה: