ת"א 28744-09-10 פולק ואח' נ' Allianz versicherungs-AG ואח'

1.בקשת הנתבעות לחייב את התובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהן.

2.הבקשה הוגשה ביום 20.10.14, בשלב הבאת ראיות הנתבעות.

3.הצדדים הסכימו כי הגשת התגובה תידחה עד לאחר סיום שמיעת ראיות הנתבעת, וכך נעשה. שמיעת הראיות הסתיימה ביום 15.1.15, והתגובה הוגשה ביום 12.2.15. ביום 1.3.15 הוגשה תשובה לתגובה.

4.השלב הנוכחי הוא שלב הגשת הסיכומים על ידי הצדדים.

5.ציינתי לוח זמנים זה בתחילת ההחלטה, שכן יש לו משמעות רבה לגבי בקשה זו.

6.בקשה לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות (תקנה 519 לתקסד"א) נועדה למנוע, במקרים המתאימים, מצב בו הנתבע מוציא הוצאות לצורך ניהול התביעה, כשיש חשש שהוצאות אלה לא ישולמו לו על ידי התובע, במקרה בו בית המשפט יקבע כי על התובע לשלם לנתבע הוצאותיו. יוזכר כי הוצאות כוללות הן שכר טרחת עורך דין והן הוצאות משפט (תקנה 511 (א) לתקסד"א). נתבעת תעתור, אפוא, בבקשה לחיוב בערובה להוצאות על מנת למנוע הוצאת ההוצאות האמורות, בלא שתינתן ערובה להשבתן.

7.בשלב בו כל שנותר לצדדים הוא להגיש את סיכומיהם, אך ברור הוא כי חלק הארי של ההוצאות הוצא כבר על ידי הנתבעות. איני מקל ראש בתשלום שכ"ט עו"ד עבור הגשת הסיכומים, ככל שנקבע לכך שכ"ט נפרד בין ב"כ הנתבעות לבין הנתבעות, אך מקום בו הנתבעות טוענות כי הוציאו עד עתה 1,500,000 דולר כהוצאות הגנה, ברי כי מטרת דרישת הנתבעות אינה להבטיח תשלום הוצאות שטרם הוצאו על ידן, אלא להבטיח תשלום הוצאות שכבר הוצאו.

8.אציין גם כי טעמים מרכזיים לבקשה הם שהתובע 1 העתיק את מגוריו לארצות הברית, כי מכר את כל נכסיו בישראל, וכי התובעות האחרות אינן פעילות עוד ואינן עוסקות ביהלומים.

דא עקא, כי הטענה בדבר העתקת מקום המגורים לחו"ל מבוססת על עדותו של התובע מיום 12.12.13, הטענה בדבר אי פעילות התובעות האחרות מבוססת על עדות הגב' דוזלי מטעם התובע מיום 7.5.13, ואילו לגבי טענת מכירת הנכסים, לא צוין כיצד ומתי נודעו הדברים לנתבעות, וגם לא צורף תצהיר לתמיכה בה.