לפניי בקשה לדחיית תובענה על הסף, מחמת התיישנות.
1.רקע - כתב התביעה וכתב ההגנה
המשיבה, גזית בן-גל נאמנויות בע"מ (להלן: "המשיבה" או "התובעת", לפי העניין), משמשת כנאמן מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') (להלן: "מחזיקי האג"ח") של חפציבה חופים בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה"). כנאמן, הגישה המשיבה - בשם מחזיקי האג"ח - תביעה כספית בסך 29,600,000 ש"ח (להלן: "התביעה") נגד המבקשת, אורורה פידליטי חברה לנאמנות בע"מ (להלן: "המבקשת" או "הנתבעת", לפי העניין).
בתמצית, התובעת טוענת כי הנתבעת - אשר שימשה כנאמן מחזיקי האג"ח עד למינויה של התובעת לתפקיד זה - התרשלה בתפקידה, והפרה את התחייבויותיה וחובותיה כנאמן; לטענת התובעת, התרשלות זו גרמה למחזיקי האג"ח לנזק כספי כבד עם קריסת החברה.
בכתב תביעתה, פירטה התובעת את השתלשלות ההנפקות שביצעה החברה (שלוש במספר) לגיוס הון להקמת פרויקט נדל"ן שכונה "פרויקט חופים". כן פירטה התובעת את התחייבויות החברה והנתבעת כלפי מחזיקי האג"ח, אשר עוגנו בשטר הנאמנות ובתשקיף שפורסם ביום 14.2.06 ערב ההנפקה הראשונה (להלן: "התשקיף").
לטענת התובעת, התשקיף נוקב במדויק בתנאים לשחרור כספים מתוך הכספים שהופקדו בנאמנות בידי הנתבעת; לפיהם, היה על הנתבעת להזרים לחברה כספים מתוך כספי ההנפקה רק לייעודים המפורטים בתשקיף (ברובם - רכישת מקרקעין עבור פרויקט חופים), ורק לאחר העמדת בטחונות לטובת מחזיקי האג"ח, באמצעות רישום שעבודים על המקרקעין.
התובעת טענה כי בניגוד להתחייבויות הנתבעת על פי התשקיף ושטר הנאמנות, שוחררו על ידי הנתבעת כ-139,000,000 ש"ח מתוך הכספים שהחזיקה בנאמנות. זאת, אף על פי שכנגד הזרמות כספים אלו, לא נרשמו לטובת מחזיקי האג"ח שעבודים על המגרשים שנקנו עבור הפרויקט (למעט רישום שעבוד ביחס למגרש אחד, ורישום שעבוד חלקי וחסר ביחס למגרש נוסף). עוד נטען, כי הנתבעת לא יידעה את מחזיקי האג"ח כי הכספים שוחררו מבלי שנרשמו שעבודים כאמור. כך, נותרו מחזיקי האג"ח ללא מעמד של נושים מובטחים; לאחר קריסת החברה באוגוסט 2007, הגיעו נזקיהם של מחזיקי האג"ח לעשרות מיליוני שקלים.
לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה התרשלות קשה בתפקידה כנאמן, תוך הפרת התחייבויותיה על פי שטר הנאמנות, התשקיף, חוק ניירות ערך תשכ"ח – 1968 וחוק הנאמנות תשל"ט - 1979; עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת אחראית לנזק שנגרם לנהנים (מחזיקי האג"ח), וכי עליה לפצותם בסך שהועמד (לאחר שהופחת לצורכי אגרה ובשל אי התגבשות מלוא הנזקים), בשלב זה על סכום של 29,600,000 ש"ח.
בכתב ההגנה, טענה הנתבעת, בין היתר, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. בעניין זה, הגישה הנתבעת את הבקשה שלפניי. נוסף על כך, טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה גם לגופה. בתמצית, טענותיה של הנתבעת הן כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, הנתבעת לא הפרה חובות כלשהן שהיו מוטלות עליה, ולא התרשלה בתפקידה. הנתבעת הוסיפה כי בתשקיף ניתנה לה, כנאמן, סמכות להחליט בנוגע לספקות ושאלות שיתעוררו ביחס לכל הוראה בשטר הנאמנות, ונקבע בו כי לא יהיו עוררין על החלטתה, ועל כן אין למחזיקי האג"ח זכות לתקוף את החלטותיה בהליך משפטי.
הנתבעת ציינה כי בחלק מכספי הנאמנות שולמו תשלומים שונים, ביניהם תשלומי ריבית שוטפת בגין אגרות החוב; הנתבעת ציינה כי לאחר קריסת החברה, היתרה שהייתה מצויה בחשבון הנאמנות (בניכוי כספים ששימשו ככרית בטחון לכיסוי הוצאות הנאמן ובניכוי כספים שהועברו לקופת הפירוק) הועברה למחזיקי האג"ח.
לטענת הנתבעת, חובותיה והתחייבויותיה לא כללו חובה לקבל מידי החברה אישורים בנוגע לקיום התחייבויותיה של החברה (כפי שעוגנו בתשקיף), אלא רק לקבל אסמכתאות מידיה לדרישות לשחרור כספים; עוד טענה הנתבעת כי נהגה לקיים מעקב אחר שימוש החברה בכספים, באמצעות מעקב אחר דוחות מידיים, דוחות כספיים וקבלת מידע מהחברה בדרכים נוספות, ולכן אין יסוד לטענה לפיה הפרה את התחייבויותיה כנאמן; לטענת החברה, התשקיף ושטר הנאמנות לא רק שלא הקימו לה חובה להתנות את שחרור הכספים בתנאים שונים, אלא אף לא הקנו לה את הסמכות להתנות את שחרור הכספים בתנאים כמו רישום שעבוד על המקרקעין.
עוד נטען, כי על פי התשקיף, השעבודים שצריכים היו להירשם כנגד שחרור הכספים היו שעבודים על 51% ממניות הבעלים, ואלו היו צריכים להיות מומרים בשעבודים על מקרקעין לכשיבשילו התנאים לכך - אך רישום השעבודים על המקרקעין לא היה תנאי לשחרור הכספים.
הנתבעת הדגישה, כי כל שחרור כספים מכספי הנאמנות לווה בדו"ח מידי, וכך הובא לידיעת הציבור ובכלל זה לידיעת מחזיקי האג"ח. לטענת הנתבעת, חזקה על מחזיקי האג"ח כי בטרם רכישת אגרות החוב, קראו את התשקיף ואת שטר הנאמנות; עוד טענה הנתבעת, כי חזקה על מחזיקי האג"ח שלאחר רכישת אגרות החוב, עקבו אחר הדיווחים המידיים והתקופתיים שפרסמה החברה.
הנתבעת התייחסה באופן פרטני לכל אחד מהמגרשים אשר לטענת התובעת היה עליה לוודא רישום שעבוד לגביהם, וביקשה להראות כי לא הופרה על ידיה כל חובה. בין היתר, טענה הנתבעת כי "עמדה בפרץ" והתנגדה לנכונות החברה להסתפק ברישום משכנתא מוגבלת בסכום (תחת משכנתא שאינה מוגבלת בסכום) - נכונות שעמדה בניגוד לאמור בתשקיף.
אי רישום שעבודים כנדרש, טענה הנתבעת, נעוץ בהתרשלות החברה ועורכי דינה. לכן הם, ולא הנתבעת, אחראים לנזקים שנגרמו למחזיקי האג"ח כתוצאה ממחדלם זה.