-
התובע, יליד 1981, השתתף בתאריך 6/9/10 בחתונה שנערכה במתחם הנתבעת 1. הנתבעת-2, הינה מבטחת הנתבעת-1. המדובר באולם אירועים הממוקם בלב אזור מדברי טבעי. לטענת התובע, בעת שטייל במקום נפל כתוצאה מאבנים מחליקות ונחבל ברגלו. בשל נזקי הגוף שנגרמו לו, הגיש תביעה זו.
הנתבעות מכחישות את אחריותן וטוענות, כי התובע הלך על דעת עצמו לטייל בחיק הטבע ונפילתו היא חלק מסיכוני החיים הרגילים.
-
בתמיכה לתביעתו הגיש התובע חוו"ד מומחה מטעמו, שקבע, כי לתובע 20% נכות לצמיתות, בגין הגבלת תנועה בפרק כף הרגל. מומחה הנתבעות קבע, כי לתובע 10% נכות. מומחה מטעם בית המשפט קבע, כי לתובע 10% נכות בגין קשיון לא נוח של המפרק.
-
בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק, העידו התובע, נציגת מקום עבודת התובע בעת הרלוונטית ונציג הנתבעת ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם.
דיון והכרעה
-
אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, גרסת התובע לאירועים, מתווה השטח, הראיות שהובאו (ואלה שלא הובאו) ומכלול נסיבות העניין באתי לידי הכרעה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו וכי לא מוטלת אחריות על הנתבעת בגין האירוע, משכך דינה של התביעה להידחות. כפי שיובהר להלן, במקרה דנן, המסקנה המתבקשת היא, כי נפילתו של התובע, בחיק הטבע, היא תוצאת בחירתו של התובע להתרשם מן הטבע ולטייל בו ואחד מן הסיכונים הטמונים בהליכה באזור טבעי לא מעובד. הגם שמוטלת על הנתבעת חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים במקום, לא מצאתי, כי חובה זו הופרה וכי הוכחה התרשלות הנתבעת. להלן אבהיר את טעמי.
-
בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע, כי במהלך האירוע הבחין שבצמוד לשביל הגישה במקום, ניצב מבנה (בתוכו בעלי חיים שונים – עזים, כבשים) שממנו ניתן להשקיף על הנוף היפה שבאזור. התובע ביחד עם אורחים רבים אחרים עשה את דרכו לנקודת התצפית, נהנה מהנוף ובהמשך עשה דרכו חזרה לכיוון השביל. בעת שעשה את דרכו חזרה אל השביל, נתקלו רגליו באבנים מחליקות שהיו במקום וכתוצאה מכך החליק ונפגע.
התובע טען, כי המקום לא היה מואר, לא היה חבל או סימון שהגדיר את גבולות השביל, איש לא הזהיר את הבאים מפני האבנים שבמקום או לא אסר על עזיבת השביל ופניה לכיוון נקודת התצפית ומכל מקום, דרך הגישה למקום לא הייתה סלולה מקורצפת או כבושה.
-
בעדותו של התובע התחדדו נסיבות נפילתו. התובע סיפר, כי הגיע לחתונה בהסעה, ירדו מן האוטובוס במגרש חניה מוסדר לאולם האירועים והלכו פנימה לתוך האולם שהיה בצורת מאהל, כאשר מדובר בשטח פתוח ויש כניסה עם שער חיצוני. כאשר נשאל התובע אם התחיל לטייל מעבר למאהל הסביר (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 5 – 11):
"כשאני הגעתי עם האוטובוס למקום היינו בין 30-40 אנשים ראשונים שהיו שם. אף אחד לא היה שם. אתה מחפש את עצמך. אתה מטייל ויש מקום יפה וטבע ואתה עולה למעלה. אני עליתי משביל שעלו בו אנשים.
ש: באור יום?
ת: כן.