רקע עובדתי וטענות הצדדים
1.תביעה לתשלום 854,476 ₪, הערך הנטען של שטיחים סיניים ופרסיים שלטענת התובע נמסרו על ידו לנתבעים בקונסיגנציה, אך לא הוחזרו וגם תמורתם לא שולמה. הנתבעים מכחישים את קיומה של העסקה.
2.העידו בפני רק התובע והנתבע 1 ("הנתבע"). שני הצדדים לא הביאו לעדות כל עד נוסף היכול להעיד מידיעתו שלו על שאירע. הנתבעים העידו מטעמם גם את הגרפולוגית הגב' קנטי שהגישה חוות דעת מומחה (נ/1).
3.התובע הוא כיום כבן 86 שנה, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה הוא עסק בממכר עתיקות, שטיחים, דברי נחושת, וכיו"ב (סעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית, ת/1). הנתבעת 2 היא חברה העוסקת בממכר עתיקות, מזכרות, שטיחים, זהב, וכיו"ב, והנתבע הוא בעל החברה (סעיפים 2 – 5 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, נ/2). הצדדים קיימו ביניהם יחסי מסחר לאורך שנים רבות עד שבשנת 2010, נותק הקשר.
4.לטענת התובע בתאריך 20.09.07 הנתבע הגיע למחסן ברחוב פנחס רוזן בתל אביב בו הוא מאחסן את הסחורה, ובחר שטיחי משי סיניים ושטיחים פרסיים בסכום כולל של 183,300$ ("השטיחים"). הנתבע שכנע את התובע כי הוא ימכור עבורו את השטיחים ויעביר לו תמורתם. הוסכם שהמכירה תבוצע בתוך חודשיים, שאם לא כן, השטיחים יוחזרו לתובע. התובע הוציא לנתבעים תעודת משלוח, ולבקשת הנתבע נכתב בתעודה שהסחורה מיועדת לנתבעת 2 (ת/7, "תעודת המשלוח"). החודשיים שהוסכמו בין הצדדים חלפו עברו, אך הנתבעים לא החזירו את השטיחים וגם לא שילמו תמורתם. הנתבע שב וטען בפני התובע כי מצבו הכספי בכי רע, והתובע נאות להמתין ואף המשיך ומכר לנתבעים סחורה נוספת. בתאריך 30.11.10 שיגר ב"כ התובע לנתבעים מכתב דרישה לתשלום החוב, וכעבור כשנה ומחצה הוגשה התביעה (תצהיר ת/1).
פרטי השטיחים שנלקחו מפורטים בתעודת המשלוח ת/7 כדלקמן: 185 מטר שטיח משי סיני 300 ליין במחיר 330$ למטר, 165 מטר שטיח משי סיני 400 ליין במחיר 550$ למטר, 45 מטר שטיח נעין טפריז אספהן במחיר 700$ למטר. בעדותו הבהיר התובע כי "ליין" הוא סוג של עיבוד השטיח, ו – 400 ליין הוא עיבוד טוב יותר מ – 300 ליין (עמ' 29 שורות 1 - 5). ליד פרטי הסחורה נכתב בתעודה: "הסחורה בקונסיגנציה".
5.הנתבע טוען שלנתבעת 2, שהוא בעל מניותיה, 7 חנויות הפרושות ברחבי הארץ, מדובר בחברה איתנה, המקפידה לקיים את כל התחייבויותיה, והיא לא חבה לתובע דבר. בזמנו הוא נהג לרכוש סחורה מהתובע, אך היו אלו עסקאות קטנות, והוא מעולם לא קיבל מהתובע סחורה בקונסיגנציה.
העסקה הנטענת לא התרחשה ואת תעודת המשלוח הוא מעולם לא ראה. מדובר בתעודה מזויפת, ואף שחתימתו מתנוססת עליה, כל הפרטים הרשומים בה אינם נכונים. את התעודה הוא ראה לראשונה ביחד עם מכתב הדרישה מיום 30.11.10, ובתגובה הוא פנה למשטרה והגיש תלונה על זיוף (נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית, נ/2). הנתבע מדגיש כי הוא היה בקשרים מסחריים עם התובע לפני ואחרי תאריך התעודה, והתובע מעולם לא בא אליו בדרישות כספיות בעניינה.
6.מטעם הנתבעים העידה הגרפולוגית, הגב' מיכל קנטי שהגישה חוות דעת מומחה (נ/1). הגב' קנטי כותבת בחוות דעתה כי נתבקשה לבדוק את תעודת המשלוח ת/7 אך היא אינה יכולה לתת חוות דעת גרפולוגית סופית, מאחר וכל שנמסר לבדיקתה הוא עותק ורוד של תעודת המשלוח, ולשם מתן חוות דעת סופית יש צורך להשוות תעודה זו עם תעודות משלוח נוספות שלא נמסרו לעיונה. עם זאת, מהבדיקה שערכה ניתן לומר בוודאות שאף שהנתבע הוא שחתום על התעודה, יתר הפרטים הרשומים בתעודה לא נכתבו על ידו. זאת ועוד, יש סימנים כי נערכו שינויים בתעודה, ומתעורר חשד כי נעשה שימוש בתעודת משלוח אחרת החתומה על ידי הנתבע, אשר תוכנה נמחק ונכתב דבר אחר.
עד כאן עיקר העדויות.
דיון ומסקנות
7.בחנתי את העדויות והמסמכים, והגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח גרסתו, ודין התביעה להידחות. בטרם אנמק מסקנותיי, יש לציין שלוש הערות מקדימות.
8.האחת, כפי שנאמר בתחילה, פרט לגרפולוגית שהעידה מטעם הנתבעים, העידו בפני רק הצדדים עצמם. פירוש הדבר הוא שגרסאות שני הצדדים נסמכות על עדות יחידה של מי שמעוניין בתוצאות ההליך, כאמור בסעיף 54 לפקודת הראיות, על המשמעות העולה מכך.
9.השנייה, מהעדויות עולה שהתובע אינו יודע אלו שטיחים מסר לנתבעים, לא את מספרם, לא את גודלם, לא את מראם ולא את סוגם. התביעה כולה מבוססת על הרשום בתעודת המשלוח ת/7, ואין כל ראיה או עדות נוספים לגבי פרטי העסקה הנטענת. כדי להמחיש את הדברים אביא את העדות כלשונה, אף אם באריכות מה. בחקירתו הנגדית נשאל התובע אלו שטיחים מסר לנתבעים, וזו היתה תשובתו:
"ש. הסחורה והשטיחים הם שטיחים פרסיים?
ת. לא הכל פרסי. 45 מטר שטיחים פרסיים. עוד השאר שטיחים מסין.
ש. איך הם נראים?
ת. יש הרבה שטיחים, אחד על השני. יש כל מיני גדלים.
