ת"א 27573-07-13 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ ואח' נ' אבו עסל ואח'

בקשה של הנתבע, לזימון עדים ללא הגשת תצהיר.

הבקשה הוגשה לגבי ארבעה עדים, אולם תצהיר של העד הרביעי, מר אחמד אבו אלעסל, שהוא אחיו של הצד השלישי בהליך זה, הוגש על ידי הצד השלישי וממילא לא נדרש זימונו ללא תצהיר.

אשר לעדים 1-3, התובע מתנגד לזימונם ללא תצהיר, הן משום שבקשת הנתבע הוגשה ללא שנתמכה בתצהיר וללא שנומקה כראוי והן משום שהעדים שזימונם מבוקש אינם רלוונטיים להליך לטענתו וזימונם לא דרוש כדי לברר את הסוגיות השנויות במחלוקת בהליך זה.

הנתבע מצידו טוען כי אי צירוף תצהיר התומך בבקשה הוא פגם טכני, וממילא יש להסתפק בכך שב"כ הנתבע ציין בבקשה כי הוא פנה באופן אישי לעדים 1 ו – 2 וביקש כי יגיעו למשרדו לחתום על תצהיר והם סירבו. לגופו של עניין טוען הנתבע כי עדותם של העדים רלוונטית ביותר מאחר שיכולה לשפוך אור על מהימנותו של הצד השלישי, אשר היא קריטית לבירור הליך זה.

בהקשר זה יש להבחין בין העדים 1 ו – 2 לבין העד 3. לגבי העדים 1 ו – 2, ציין הנתבע בבקשה כי בא כוחו פנה אליהם והם סירבו למסור תצהיר, אולם לגבי העד 3, לא צוין כי נעשתה אליו כל פנייה או כי הוא סירב לתת תצהיר. בהיעדר טעם טוב לאי הגשת תצהיר של העד 3, הבקשה לזימונו נדחית.

אשר לעדים 1 ו – 2. אינני מקבלת טענת הנתבע כי התקנה הרלוונטית לענייננו היא תקנה 178(ב) ולא 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות"). יתר על כן וכפי שמציין התובע, בהחלטת בית המשפט נקבע כי צד שמבקש לזמן עד ללא תצהיר יגיש בקשה כדין וכל בקשה המוגשת לבית המשפט ונסמכת על עובדות טעונה גיבוי בתצהיר ואת בהתאם לתקנות 240-241 לתקנות. הנתבע אף לא ניצל את האפשרות שהייתה לו לצרף תצהיר במסגרת תשובתו לתגובת התובע, גם אם סבר כי התצהיר מיותר ולו רק למען הזהירות. אציין, כי התצהיר נדרש לגבי כל העובדות הנטענות בבקשה, היינו לא רק לגבי הנסיבות בגללן לא ניתן תצהיר על ידי העד שזימונו מבוקש, אלא אף לגבי הטעם לזימונו של העד מלכתחילה.

ההחלטה בנוגע להגשת תצהירים ניתנה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 7.9.14 ונראה כי היה זמן רב בידי הנתבע ובא כוחו, לפנות בכתב לעדים אותם ביקשו לזמן ולהמתין לקבלת תשובתם. על כן, על אף שמקובל עלי כי הצהרה של בא כוח כי הוא פנה לעדים והם סירבו אינה טעונה גיבוי בתצהיר, הרי שמדובר בהצהרה לקונית שאינה משקפת מאמץ ניכר לקבל תצהיר מעדים אלה.

יתר על כן, מן הבקשה לזימון העדים עלה כי הנתבע ביקש לזמנם על מנת שישפכו אור על הליך ה"סולחה" המסורתי שהתקיים בין הנתבע לבין הצד השלישי ואשר בסופו של יום לא הביא לפתרון הסכסוך בינהם. בהקשר זה, מקובלת עלי טענת התובע, כי עדות בעניין זה איננה רלוונטית, באשר אם הסכסוך לא נפתר באופן שייתר את התביעה, אין רלוונטיות להליכי הפשרה שניסו הצדדים לקיים ואין מקום לעדות לגבי הליכים אלה.

לעומת זאת, בתשובה לתגובת הבנק, טוען הנתבע, כי עדויות אלה רלוונטיות לסוגיית מהימנותו של הצד השלישי אשר היא וודאי רלוונטית להליך ונראה כי בכך צודק הנתבע.