כרמלי ואח' נ' כהן ואח'

 לפני תביעה בטענה להפרת הסכם מכר בהסתרת מידע על אודות נזילות ורטיבות בדירה.

בין הצדדים נכרת הסכם שלפיו רכשו התובעים דירה מהנתבעים. במסגרת ההסכם הצהירו הנתבעים על קיומה של נזילה בחדר שירותים בדירה, התחייבו להיות אחראים לתיקונה ועוד הצהירו שלמעט ליקוי זה לא ידוע להם על ליקויים נוספים.

בסמוך לאחר מסירת החזקה בדירה נתגלו בדירה שלל סימני רטיבות, ובהמשך התברר שמקורם ליקויים במעטפת הבניין. הטיפול באותם ליקויים נעשה על ידי נציגות הבניין אך ארך חדשים רבים.

לטענת התובעים הסתירו מהם הנתבעים מידע מהותי על קיומן של נזילות בדירה ואף לאחר שאלו התגלו, לא עמדו בהתחייבותם לתיקון הנזילות בהקדם האפשרי. הנתבעים מכחישים את הטענות.

בטבורן של המחלוקות עומדות לפיכך השאלות אם הסתירו הנתבעים מידע מהתובעים, אם קיימו ההתחייבות לתקן את הנזילות שהתגלו, ומהו הסעד לו זכאים התובעים ככל ויתברר שהנתבעים הפרו את ההסכם.

העובדות

1. במוקד המחלוקות נשוא תביעה זו עומדת דירה 61 (להלן: "הדירה") בקומות הראשונה והשנייה של הבניין שברחוב סשה ארגוב 13 בתל אביב (להלן: "הבניין").

   התובעים הינם בני זוג אשר במהלך 2018 בקשו לרכוש דירה ואילו הנתבעים הינם בני זוג אשר באותה העת היו בעלי הזכויות בדירה. באותה עת התגוררו בדירה השוכרים – רון וסיוון שריג.

2. ביום 11.12.18 נכרת בין הצדדים הסכם (להלן: "ההסכם" שלפיו רכשו התובעים את הדירה מהנתבעים.

   התמורה בגין רכישת הדירה הועמדה על סך של 3,250,000 ₪ והמועד למסירת החזקה בדירה לתובעים נקבע ליום 1.3.19.

    

3. במסגרת ההסכם, בפרק המוקדש להצהרות המוכרים, הצהירו הנתבעים, בין היתר, כי למיטב ידיעתם אין בדירה רטיבות ונזילות מים למעט רטיבות בשירותי האורחים (להלן: "חדר השירותים"), אך אם תתגלה רטיבות נוספת תחול על הנתבעים האחריות לתיקון (סעיף 2.11 בהסכם).

   בנוסף, הצהירו הנתבעים כי לא ידוע להם על פגם או מום בדירה או במתקניה (סעיף 2.9 בהסכם) והתחייבו למסור את הדירה לתובעים (הקונים) כפי שהיא במצבה הנוכחי ולמעט בלאי סביר (סעיף 2.10.בהסכם).

4. סמוך לאחר קבלת החזקה בדירה, במהלך חדש מרץ 2019, הבחינו התובעים בסימני רטיבות בקיר המטבח של הדירה. התובעים פנו בעניין זה לנציגות הדיירים של הבניין (להלן: "הנציגות") ואף הזמינו מומחה, אשר מצא שמקור הרטיבות חדירת מים מהקיר החיצוני של הבניין.

   התובעים דיווחו על הרטיבות לנציגות ונמסר להם שהליקוי בקיר המעטפת של הבניין מטופל על ידי חברת הניהול של הבניין (כעולה מההתכתבות – נספח 4 לתצהיר התובעים).

   ההתכתבות בין התובעים לבין הנציגות וחברת הניהול של הבניין, בקשר עם הטענות לרטיבות בדירה שמקורה ליקויים בקיר החיצוני של הבניין, נמשכה מספר חדשים.

5. ביום 26.2.20 פנו התובעים לנתבעים במכתב התראה, טענו לשלל ליקויי רטיבות בדירה, וטענו כי ליקויים אלו היו בידיעת הנתבעים בעת כריתת ההסכם אך הוסתרו מהתובעים. התובעים טענו שמצב זה מגלם הפרה יסודית של התחייבויות הנתבעים בהסכם ודרשו את תשלום הפיצוי המוסכם הקבוע למצב שכזה בהסכם.

   הנתבעים, בתגובה מיום 10.5.20, בקשו לדחות את כל טענות התובעים. הנתבעים טענו כי בתקופה שלאחר חתימת ההסכם וטרם מסירת הדירה התגלתה חדירת מים שמקורה נזילה מדירה בקומה השביעית של הבניין והליקוי שנבע מנזילה זו תוקן. הנתבעים הכחישו את הטענה להסתרת ליקוי כלשהו מהתובעים והכחישו את הטענה להפרת ההסכם.

6. ביום 19.8.20 בוצעה בדיקה על ידי מומחה מטעמם של התובעים (חברת אינפרטק) אשר מצאה סימני רטיבות במקומות שונים בדירה (ובהם המטבח, הסלון וחדר האוכל של הדירה).

   התובעים המשיכו להתכתב עם הנציגות וחברת הניהול של הבניין במשך מספר חדשים נוספים, במאמצים לקדם פתרון לבעיית הרטיבות בדירה. במקביל, נעשו ניסיונות להגיע להסכמה במחלוקת שבין התובעים לנתבעים, אולם אלו עלו בתהו.

   בהעדר הסכמה הוגשה תביעה זו ביום 13.4.22.

   תמצית הטענות

7. לטענת התובעים, הפרו הנתבעים את ההסכם, התנהלו בחוסר תום לב ובכך הסבו להם נזק כבד.

   לפי גרסת התובעים, בדירה התגלו ליקויי רטיבות רבים. ליקויים אשר הטיפול בהם ארך זמן רב, חייב השקעת זמן ומשאבים והביא לכך שהנאתם מהמגורים בדירה נפגמה משמעותית. כפי שהתברר להם רק בדיעבד, טוענים התובעים, הנתבעים ידעו גם ידעו על הליקויים הללו טרם כריתת ההסכם, ידעו כי ליקויים אלו משבשים את המגורים בדירה, והסתירו מידע זה מהתובעים. ההצהרות של הנתבעים בהסכם, אליבא התובעים, הצהרות על אי מודעות לליקויים בדירה, התבררו להיות הצהרות שווא והסתרת מידע רלוונטי שחייבים היו הנתבעים לגלות.

   עוד טוענים התובעים שגם לאחר גילוי הליקויים, גם לאחר שהתברר שמידע רלוונטי הוסתר מהם, ניתנו לנתבעים הזדמנויות לקבל אחריות לתיקון כל הליקויים אך גם בכך לא עמדו הנתבעים.

   במצב זה, טוענים התובעים, מתברר שהנתבעים הפרו את ההסכם בהפרה יסודית וחובה עליהם לפצות את התובעים על כל נזקיהם ואף לשאת בפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

   סכום התביעה הועמד על סך של 396,961 ₪, וסכום זה כולל פיצוי על העלויות הכרוכות בתיקון הנזקים בסך של 67,632 ₪, פיצוי מוסכם בסך של 325,000 ₪ והחזר עלויות מומחים בסך של 4,329 ₪.

8. לטענת הנתבעים, עסקינן בכלל בתביעה מנופחת שלא היה כלל מקום להגישה.

   לפי גרסת הנתבעים, מוקד הרטיבות בחדר השירותים של הדירה היה מוקד הרטיבות היחיד שהיה ידוע להם בעת כריתת ההסכם, ודבר קיומו גולה במסגרת ההסכם. כל יתר מוקדי הרטיבות להם טוענים התובעים, כך לפי טענת הנתבעים, לא היו ידועים להם בעת כריתת ההסכם.

   אותם ליקויי רטיבות שנתגלו לאחר כריתת הסכם נבעו בכלל מליקויים ברכוש המשותף של הבניין ולמרות שלא הייתה עליהם כל חובה לעשות כן לפי ההסכם, פעלו הנתבעים לאיתור ולטיפול בכל הליקויים שנתגלו בדירה בגין אותן נזילות.

   עוד טוענים הנתבעים שאפילו נמצא שניתן היה לקבל את טענות התובעים, אין בסיס לניסיון להשית עליהם את תשלום הפיצוי המוסכם, שכן ההסכם מחריג במפורש את נושא הרטיבות מהוראה זו בהסכם.

   הנתבעים כופרים איפוא בטענה להפרה כלשהי של ההסכם ומבקשים לדחות את התביעה.

   ההליך והראיות

9. בהחלטה מיום 14.2.23 מונה המהנדס צבי רון כמומחה מטעם בית המשפט ("המומחה"), כדי לבחון את טענות התובעים לליקויים בדירה.

   חוות דעת המומחה הוגשה ביום 5.9.23 ("חווה"ד") ובמסגרתה ציין המומחה כי מצא בדירה סימני רטיבות במספר מוקדים המצויים בשלבי ייבוש. עוד מצא המומחה לציין כי הכשל העיקרי שנמצא נובע מליקויי איטום בקירות המעטפת של הבניין, אך לצד זאת גם נתגלו כשלים בתוך הדירה. המומחה אמד את עלות תיקון הליקויים בסך של 45,950 ₪ בצירוף עלויות פיקוח ומע"מ.

   יצוין, שבמקביל התבררה בפני המפקחת על המקרקעין ("המפקחת") תביעה של דיירת אחרת בבניין, גב' לאה בן צבי, שעתרה לחיוב בביצוע תיקוני איטום בקירות מעטפת הבניין (תיק 5/393/2021) והמומחה שמונה כאמור היה גם המומחה שמונה באותו הליך שבפני המפקחת.

10. חווה"ד לא הביאה להסכמה והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

    התובעים תמכו את גרסתם בתצהיריהם ובחוות דעת מומחה של ניר יהודה מחברת אינפרטק.

    הנתבעים תמכו את גרסתם בתצהיריהם, בתצהירו של עו"ד אלון חן (ב"כ הנתבעים בכריתת ההסכם), בתצהירו של רון שריג (שוכר הדירה) ובחוות דעת של השמאי תומר פלינר. בנוסף, זומן והעיד מטעם התובעים גם עומרי עמית (דייר בבניין).

    במהלך הדיון אשר התקיים ביום 17.9.25 נחקרו המומחה וכל יתר העדים מטעם הצדדים (למעט המומחים שלגביהם הושגה הסכמה דיונית לוויתור על חקירתם). בתום הדיון הוקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב.

    דיון

11. המחלוקות העיקריות שנתגלעו בין הצדדים משתרעות על פרקי זמן נפרדים. פרק הזמן שקדם לכריתת ההסכם ופרק הזמן שמיום מסירת החזקה בדירה לתובעים.

    ביחס לפרק הזמן הראשון, טוענים התובעים כי הנתבעים ידעו על קיומם של ליקויי איטום נרחבים בדירה, וודאי היו צריכים לדעת על אודותיהם, את הסתירו זאת מהתובעים בעת כריתת ההסכם.

    ביחס לפרק הזמן השני, טוענים התובעים כי לאחר כריתת ההסכם וביתר שאת לאחר מסירת החזקה, בעת שהם נאלצים להתמודד עם ליקויי רטיבות רבים שנתגלו בדירה, הפרו הנתבעים את התחייבותם לתיקון הליקויים "בהקדם האפשרי".

12. למעשה, אין מחלוקת על סאת המרורים שהייתה מנת חלקם של התובעים מאז נמסרה להם החזקה בדירה במרץ 2019, ובמשך כשנתיים וחצי, עד לאוגוסט 2021 לערך. תקופה במהלכה נאלצו התובעים לגור בדירה בה מספר רב של מוקדי רטיבות, נאלצו להשקיע זמן ומשאבים בהתמודדות עם אותם ליקויים, ונאלצו גם לחזות בשלל בעלי מקצוע המגיעים לדירה לביצוע תיקונים נרחבים שללא ספק משבשים את מהלך החיים הרגיל.

    הקשיים עמם נאלצו התובעים להתמודד כאמור נבעו במישרין מגילוי מוקדים רטיבות רבים בדירה. כך מציין המומחה בחווה"ד, כך ניכר מהתמונות הממחישות את מצב הדירה (נספח 3 לתצהירי התובעים) וכך גם עולה מהראיות שהוגשו. התובעים העידו על הקושי שחוו נוכח סימני עובש וריחות טחב שנתגלו בדירה ולא מצאתי סיבה לפקפק בטענות אלו.

    דא עקא, שאותם קשיים עמם התמודדו התובעים בעל כורחם אינם מספיקים לקבלת התביעה שהגישו. כיוון שיחסי הצדדים מושתתים על ההסכם, רובץ לפתחם של התובעים הנטל להראות כי הנתבעים הפרו את ההסכם. כי הנתבעים הם הם שאחראים לכל הסבל שחוו התובעים מאז קבלו את החזקה בדירה.

13. בירור המחלוקות ייעשה לפיכך בדרך זו:

    ראשית, יבחנו הטענות המייחסות לנתבעים אי גילוי מידע רלוונטי במהלך המשא ומתן שקדם לכריתת ההסכם.

    שנית, יבחנו הטענות המייחסות לנתבעים אי קיום ההתחייבויות שנטלו על עצמם במסגרת ההסכם.

    ושלישית, על יסוד הממצאים שיקבעו יבדקו טענות התובעים לפיצויים להם עתרו.

14. לטענת התובעים, הפרו הנתבעים את חובתם לגלות את דבר קיומם של ליקויי איטום נרחבים בדירה.

15. לפי גרסת התובעים, בעת כריתת ההסכם ידעו הנתבעים על קיומה של רטיבות בדירה הנובעת מליקויי איטום בקירות המעטפת של הבניין, אך נמנעו ממסירת מידע זה במהלך המשא ומתן.

    כל שגילו הנתבעים במהלך המשא ומתן בקשר עם ליקויי רטיבות, היה דבר קיומה של רטיבות בחדר השירותים של הדירה, שאף ליקוי זה הוצג כבעיה מינורית בלבד ומבלי לחשוף את ממדיו האמתיים של הליקוי.

    הימנעות הנתבעים מגילוי ליקויי האיטום בקירות הבניין כמו גם הסתרת ההיקף הנכון של הליקוי בחדר השירותים בדירה מהווים, לטענת התובעים, חוסר תום לב והפרה של ההצהרה שניתנה בהסכם על ידי הנתבעים ושלפיה לא ידוע להם על פגמים בדירה.

16. לפי גרסת הנתבעים אין לטענה זו כל בסיס. לטענתם, בעת כריתת ההסכם לא היה ידוע להם דבר וחצי דבר בקשר עם ליקויי איטום בקירות הבניין בעוד שעל הנזילות בחדר השירותים הם דיווחו לתובעים במלואם ובלי להסתיר דבר. בכך מבקשים הנתבעים לדחות את הטענה להסתרת מידע, למצג שווא ביחס למצב הדירה או להפרת כל הצהרה אחרת שלהם בהסכם.

17. המחלוקת המגולמת בטענות אלו הינה מחלוקת עובדתית, שהרי היקף התחייבויות הנתבעים כמוכרים ברור ואיננו במחלוקת.

    טענות התובעים להפרת ההסכם מתבססות על הצהרת הנתבעים בכל הנוגע לידיעתם על קיום רטיבות ונזילות בדירה. ההוראה עליה מתבססים התובעים מצויה בסעיף 2.9 בהסכם, במסגרתו הצהירו הנתבעים (המוכרים) כך:

    המוכר מצהיר כי לא ידוע לו על פגם ו/או מום בדירה ו/או במתקניה, אשר לא יידע לגביו את הקונה.

    הוראה זו מבטאת הצהרה גורפת של הנתבעים ושלפיה לא ידוע להם על פגם כלשהו בדירה שדבר קיומו לא נמסר לתובעים, ולצידה הוראה ספציפית המתייחסת לאפשרות קיום רטיבות או נזילות בדירה. ההוראה בסעיף 2.11 בהסכם:

    המוכר מצהיר כי למיטב ידיעתו נכון ליום חתימת הסכם זה, אין בדירה רטיבות ונזילת מים ולא נתקבלו תלונות מאת השוכרים בעניין זה, למעט רטיבות בשירותי האורחים אשר נמצאת בטיפול מול חברת הביטוח, אולם ככל ותתגלה נזילה/רטיבות נוספת האחריות לתיקון תהיה על המוכר והוא יפעל לתיקון בהקדם האפשרי.

     

    הוראה זו מלמדת על מידת החשיבות שהקנו הצדדים, הן התובעים והן הנתבעים, לאפשרות קיומן של נזילות בדירה. הנתבעים, המוכרים, הצהירו שלא ידוע להם דבר קיומו של פגם כלשהו בדירה ושני הצדדים הדגישו את החשיבות שהם מקנים לאי-קיומן של נזילות בדירה.

    לפי הוראות אלו, ברי הדבר שהנתבעים חייבים היו לגלות לתובעים על קיומן של נזילות בדירה טרם כריתת ההסכם, ככל שידעו על קיומן של כאלו נזילות. כך מורה ההסכם, אך זו גם החובה החלה ממילא על כל מוכר לפי הוראות הדין. נזילות בדירה כמוהן כאי-התאמה, ואי התאמה חייב מוכר לגלות לקונה לפי דין, שכן כך מורה סעיף 16 בחוק המכר, תשכ"ח-1968.

    הוראה זו, חובתו של מוכר לגלות אי התאמה בממכר, איננה ניתנת להתניה בהסכם ומחייבת את המוכר גם אם מורה ההסכם אחרת. משכך, מוכר היודע על ליקויים בממכר כגון נזילות ורטיבות, ונמנע מגלות זאת לקונה, עלול להימצא כמי שהפר את ההסכם גם אם ההסכם פוטר אותו מחובת הגילוי. עלול בלבד, שכן הכל בהתאם למכלול הנסיבות ולרבות היקפם של אותם ליקויים. חובה זו משתרעת הן על ליקויים עליהם ידע המוכר והן על ליקויים עליהם צריך היה לדעת (רע"א 7642/97 שטרית נ' נוסבאום, פ"ד נג(3) 516, 526).

    כך בכלל וכך גם במקרה דנא. הנתבעים עלולים להימצא כמי שהפרו את ההסכם אם ידעו על קיומן של נזילות או רטיבות ונמנעו מלגלות זאת לתובעים, ועלולים להימצא כמי שהפרו את ההסכם אפילו לא ידעו על קיומן של אתן נזילות או רטיבות, אם ימצא במכלול הנסיבות כי נוכח העובדות שהיו בידיעתם "אדם סביר" גם היה יודע על קיומן של נזילות ורטיבות ומשמע שאף הם "צריכים היו לדעת" על קיומן.

    כך ביחס לנזילות שהתגלו לאחר מסירת החזקה בדירה וכך בדיוק ביחס לאותן נזילות בחדר השירותים שעליהן גילו הנתבעים בהסכם, אם נמצא שהסתירו את היקפן המלא של אותן הנזילות.

18. נוכח מחלוקת עובדתית זו הנה אשר התברר:

    1. לא הוצגה ולו ראיה אחת ממנה ניתן ללמוד על קיומם של ליקויי איטום או רטיבות בדירה (למעט בחדר השירותים) בתקופה שקדמה לכריתת ההסכם. טענה זו נטענה בתצהירי התובעים (למשל סעיף 8 בתצהיר התובעת 1) אך במהלך חקירתה הנגדית של התובעת 1 התברר שהיא מבוססת על שמועות ותו לא ("דיברנו עם דיירים נוספים" – עמ' 24; ש' 33-32 בפרוט').

       אין למעשה מחלוקת על כך שעיקר הליקויים שהביאו לחדירת רטיבות לדירה מקורו ליקויי איטום במעטפת הבניין. כך גם ציין המומחה בחווה"ד (עמ' 13).

       על השתלשלות האירועים בסמוך לגילוי הנזילות ניתן ללמד מההתכתבות בין התובעת 1 לבין לאה מהנציגות (נספח 4 לתצהיר התובעים). אלו מלמדות כיצד מדווחת התובעת 1 לנציגות על הרטיבות בסוף מרץ 2019 וכיצד הנציגות נרתמת לטיפול בליקוי. אין בהתכתבות רמז למודעות הנציגות לליקוי והרי לו אכן היה מדובר בליקוי קודם סביר להניח שהיה גם היה בידיעת הנציגות. גם ההירתמות לתיקון כמטלה של חברת הניהול מקשה על הניסיון לטעון לגילוי קודם של הליקוי. לו היה כזה הרי שניתן להניח שגם היה מטופל קודם לכן, שהרי אין זו בעיה פרטית של הדיירים בדירה.

    2. שוכר הדירה, רון שריג, העיד כי התגורר בדירה במשך מספר חודשים מיוני 2018 ועד למסירתה לתובעים ושבמהלך תקופה זו לא נתגלתה רטיבות בדירה, זולת בחדר השירותים. לא מצאתי סיבה לפקפק בעדותו.

    3. דייר בבניין, עמרי עמית, העיד כי הוא זה שהופקד על תיקון ליקויי האיטום שהתגלו ולאחר מתן פסק הדין של המפקחת בתביעתה של דיירת אחרת בבניין. מר עמית נשאל במפורש על מודעתו לליקויים במעטפת הבניין והשיב כך (עמ' 78 בפרוט'):

       ש: 14 שנה. והבנתי שיש יש שם בעיות רטיבות מקירות חיצונים כבר הרבה שנים?

       ת: מאוד נקודתי, לא זה אצל שוב, כל הסיפור של הדירה מעל, של הדירה של לאה בן-צבי לא התחיל מנזילות מקירות חיצוניים.

       ש: כן, הבנתי.

       ת: אין, גם היום יש קצת נזילות מקירות חצויים, לא ברמה שהיא בעייתית. לא היה איזה משהו שהוא קטסטרופה. לפחות לא שאני יודע עליו.

       אף מר עמית העיד שלא ידוע לו על ליקויים מהותיים בקירות הבניין מתקופות שקדמו לכריתת ההסכם. גם בעדותו לא מצאתי סיבה לפקפק.

    4. התובעים מפנים לעדותו של הנתבע 1, במסגרתה אישר כי נתגלו ליקויי איטום במעטפת הבניין גם טרם כריתת ההסכם (סעיף 4 בתצהיר הנתבע 1).

       בסעיף זה הצהיר הנתבע 1 על אירוע חד פעמי שהגלה מספר שנים לפני כריתת ההסכם ובמהלכו נתגלתה רטיבות בקיר הסלון, אשר תוקנה על ידי הנציגות. בחקירתו פירט הנתבע 1 והעיד כי "הטיפול" בליקוי הסתכם במריחת שפכטל בדירה, ליקוי שארך מספר שעות וטופל על ידי הנציגות (עמ' 64; ש' 17 בפרוט'). עדות זו מתיישבת עם הדברים שגם כתב הנתבע 1 במסרון מיום 20.2.19 (עמ' 72 בנספחים לתצהירי התובעים). עדות זו איננה עולה בקנה אחד עם טענת התובעים לליקויים שהיו בידיעת הנתבעים במועד כריתת ההסכם. הנתבע 1 טען לאירוע מינורי שתוקן ולא חזר על עצמו ולא הובאה ראיה המנסה לסתור טענה זו.

    5. התברר כי דיירת אחרת בבניין, גב' לאה בן צבי, עתרה בפני המפקחת בשנת 2021 בתביעה לתיקון ליקויי האיטום במעטפת הבניין, תביעה שהתקבלה והסתיימה בפסק דין המורה לבצע תיקוני איטום על בסיס חוות דעת המומחה.

       אותה תובעת לא זומנה להעיד לפני ולא נותר אלא להסיק כי לו אכן היה עסקינן בליקויים שהסבו נזקים גם לפני מסירת החזקה בדירה לתובעים, מרץ 2019, הרי שאותם דיירים שסבלו מהליקויים גם היו נוקטים בהליכים זמן רב קודם לכן.

    6. התובעים טענו כי לא עלה בידי הנתבעים למכור את הדירה תקופה ממושכת, ושהדבר נובע מאותם ליקויים שהיו בדירה. לאי הצלחה במכירת דירה יכולים להיות גורמים רבים. למשל התעקשות על מחיר גבוה ואף אותו ליקוי בחדר השירותים (כפי שהעיד הנתבע 1 בעמ' 57 בפרוט'). אין כל ראיה הקושרת בין עיכוב במכירה לליקויים במעטפת הבניין ואין בכך כדי לתמוך בטענת התובעים.

19. כך ניתן לסכם את שהתברר בהקשרה של טענה זו:

    התובעים טענו שהנתבעים היו מודעים לקיומם של ליקויי איטום ורטיבות בדירה, בנוסף לאלו בחדר השירותים, עוד בטרם כריתת ההסכם.

    התובעים לא הביאו ולו ראיה אחת שתבסס טענה זו. מנגד, הוצגו עדויות השוכר ודייר נוסף בבניין ושניהם הכחישו קיום ליקויים כאלו בתקופה שלפני כריתת ההסכם. גם הראיות שהציגו התובעים עצמם (בפרט התכתבות עם הנציגות) מלמדות כיצד טופלו הליקויים מיד לאחר שהתגלו ועל כך גם מלמדת התביעה הנוספת שהוגשה מטעמה של דיירת אחרת בבניין. כל אלו מלמדים על כך שנעשה ניסיון לטפל בליקויים מיד לאחר שהתגלו ובסתירה לטענה שהיו קיימים עוד זמן רב קודם לכריתת ההסכם.

    התובעים הצביעו על עדות הנתבע 1 כמבססת את ידיעתו על ליקוי רטיבות במעטפת הבניין בשנים שקדמו להסכם, ברם לא הובאו ראיות באשר להיקף רטיבות זו, הנתבע 1 טען שאותו ליקוי היה מינורי ותוקן זה מכבר, שכך גם עולה מהעדויות. לא מצאתי לקבל את הטענה שהיה על הנתבעים לגלות דבר קיומו של כזה אירוע שאיננו ליקוי, וודאי לא מהותי. לא מצאתי כי נוכח כזה אירוע שמסתבר כשולי, "היה על הנתבעים לדעת" שצפוי להתגלות אותו לקוי מהותי שהתגלה רק לאחר כריתת ההסכם.

    ולפיכך, אני מקבל את טענת הנתבעים, דוחה את טענת התובעים, וקובע כי הנתבעים לא ידעו על ליקויי איטום, רטיבות או נזילות בדירה (זולת חדר השירותים) בעת כריתת ההסכם ולכן גם לא הסתירו מידע זה ולא הצהירו הצהרה שגויה בהסכם.

20. לטענת התובעים, הפרו הנתבעים את התחייבותם גם בכל הנוגע לליקוי הרטיבות בחדר השירותים.

    דבר קיומו של ליקוי זה גולה במסגרת ההסכם, כעולה מהאמור בסעיף 2.11 של ההסכם שהובא לעיל, אך למרות הוראה זו טוענים התובעים שגם בכך הפרו הנתבעים את ההסכם.

21. לפי גרסת התובעים, בעת כריתת ההסכם הציגו הנתבעים את בעיית הרטיבות בחדר השירותים כבעיה מינורית שאיננה משמעותית. בפועל, טוענים התובעים, התברר שמדובר בבעיה קשה שהחלה עוד ב- 2012, אשר לא נפתרה למרות מספר סבבי תיקון קודמים ושפתרונה ארך חדשים רבים. אופן הצגת ליקוי זה בהסכם, טוענים התובעים, מהווה אף הוא חוסר תום לב והפרת חובת הגילוי.

    הנתבעים מכחישים טענה זו ולשיטתם עשו גילוי מלא ונאות של הליקוי כמות שהוא.

22. אין מחלוקת על כך שלתובעים נעשה גילוי של אותה בעיית רטיבות בחדר השירותים, כאמור בסעיף 2.11 של ההסכם.

    התובעים טוענים כי גילוי זה לא היה מלא ושהיקף הליקוי היה חמור בהרבה מזה שנמסר להם. דא עקא, ולא ברור היכן היא אותה תשתית ראייתית שעליה מתבססת טענה זו.

    המומחה איננו מתייחס לליקוי זה בחווה"ד ולא בכדי, שכן אותו ליקוי כבר תוקן זה מכבר בעת ביקור המומחה בדירה ביום 19.3.23.

    התובעים לא הציגו כל חוות דעת מטעמם המתייחסת למצב הליקוי בחדר השירותים בעת כריתת ההסכם ולא הציגו כל ראיה אחרת שתאפשר לאמוד את היקף הליקוי או משמעותו.

    למעשה, לא הביאו התובעים כל ראיה שתומכת בטענתם להסתרת היקף הליקוי בחדר השירותים.

23. זאת ועוד. כפי שכבר הובהר, אין בידי מוכר לצאת פטור מחובתו לגלות כל אי התאמה באמצעות תניית פטור או באמצעות הצהרה של הקונה על הבדיקות שעשה בעצמו. לכלל זה כלל משלים. עת נמצא שהמוכר גילה גם גילה את דבר קיומה של אי התאמה, ליקוי רטיבות במקרה דנא, עובר לפתחו של הקונה הנטל להראות כיצד התמודד עם גילוי זה. במקרה דנא, כמקובל, הצהירו אף התובעים (סעיף 2.17 בהסכם) כי:

    ערכו את כל הבדיקות הנדרשות, הן בעצמם והן באמצעות בעלי מקצוע, עובר לחתימת חוזה זה, לרבות ברשויות השונות, על מנת לברר את כל הזכויות הכרוכות בממכר, בבניין, בפרויקט, במצבם המשפטי והתכנוני, ואת כל הפרטים והנתונים המתייחסים לממכר ו/או לבניין ו/או לפרויקט ו/או לסביבה, וכי מצאו את כל אלה מתאימים לכל צרכיהם לשביעות רצונם המלאה, ומתאימים לכל מטרותיהם, וכי הם קונים את הממכר במצבו הפיזי, הרישומי והמשפטי כמות שהוא במועד החתימה על חוזה זה (as is) ובכפוף לנכונות הצהרות המוכר בהסכם זה.

    אם כך, לא זו בלבד שדבר קיומו של הליקוי בחדר השירותים נמסר לתובעים, ולא זו בלבד שעמדה להם האפשרות לבדוק את היקפו גם באמצעות בעלי מקצוע מטעמם, התובעים גם הצהירו שעשו כן והם מקבלים את הדירה במצבה כמות שהוא – as is. קשה להבין כיצד הצהרה זו מתיישבת עם הניסיון להלין על היקפו של ליקוי אודותיו ידעו גם ידעו.

24. כך מתברר שהטענה שהעלו התובעים ושלפיה הסתירו הנתבעים מהם מידע על היקף ליקוי הרטיבות בחדר השירותים לא נתמכה בראיות ואף איננה מתיישבת עם האמור בהסכם. לתובעים נמסר על קיומו של ליקוי זה, לתובעים עמדה האפשרות לבחון את היקף הליקוי גם באמצעות בעלי מקצוע והם גם הצהירו שעשו כן. תהיה אשר תהיה הסיבה לכך שתיקון הליקוי ארך זמן רב, אין בכך כדי לבסס טענה זו להפרת ההסכם.

    לפיכך, גם בטענה זו אני מקבל את גרסת הנתבעים, דוחה את גרסת התובעים וקובע כי הנתבעים לא הסתירו מידע ולא הפרו את ההסכם בקשר עם היקף הליקוי בחדר השירותים.

25. החלק השני בטיעוני התובעים מתייחס להתנהלות בתקופה שלאחר כריתת ההסכם ובמסגרתה טענה כי הנתבעים הפרו את התחייבותם לפעול לתיקון ליקויים בדירה "בהקדם האפשרי".

26. טענה זו מתבססת על ההוראה בהסכם (סעיף 2.11 כפי שצוטט לעיל), במסגרת גם התחייבו הנתבעים כי "ככל ותתגלה נזילה/רטיבות נוספת האחריות לתיקון תהיה על המוכר והוא יפעל לתיקון בהקדם האפשרי".

    לטענת התובעים, התחייבות זו חלה על כל מוקד של נזילה או רטיבות שיתגלה בדירה, יהיה מקורו אשר יהיה, ומבטאת התחייבות של הנתבעים לתקן "בהקדם האפשרי" כל כזה ליקוי שיתגלה. ליקויי רטיבות, כפי שכבר תואר, נתגלו גם בתקופה שלאחר כריתת ההסכם ועוד בטרם מסירת החזקה בדירה לתובעים, אולם תיקון הליקויים התנהל בעצלתיים ונמשך שנים. למעשה, כך טוענים התובעים, אפילו בעת הגשת התביעה באפריל 2022 טרם הושלם תיקון הליקויים.

    התובעים עוד טוענים שלא ניתן לקבל טענה המנסה להסיר מהנתבעים את האחריות נוכח מקור הליקויים ברכוש המשותף של הבניין ואין בכך אלא ניסיון להתנער מאחריותם שלהם. התמשכות עבודות התיקון, אליבא התובעים, מבטאת הפרה ברורה של התחייבות הנתבעים לתיקון הליקויים "בהקדם האפשרי".

27. הנתבעים כופרים בטענה זו וטוענים שהיא מהווה עיוות של ההתחייבות עליה הוסכם.

    ההתחייבות שנטלו על עצמם בהסכם, טוענים הנתבעים, הינה לתיקון הליקויים כמיטב יכולתם ולא במסגרת זמן קשיחה וממילא שלא חלה על ליקויים שמקורם רכוש משותף ובאחריות נציגות הבניין.

    הנתבעים גם מדגישים את המאמצים הרבים שעשו להסדרת הליקויים שהתגלו. הנתבעים מציינים שלא הסתפקו בפנייה לחברת הביטוח אלא השקיעו זמן רב בניסיונות לקדם את תיקון הליקויים ואף שילמו מכיסם סכומים הנאמדים בסך של 30,000 ₪. בכלל, טוענים הנתבעים, הרי כבר בינואר 2020 הודיעו התובעים שלא יאפשרו עוד לנתבעים כניסה לדירה כך שלא ברור הבסיס לטרוניה שהם מעלים בעניין זה.

    עוד מציינים הנתבעים שלפי הראיות שהציגו התובעים עצמן הרי מרבית הליקויים כבר תוקנו עד 19.4.21 (מועד הפקת חוות הדעת לתובעים) ונותרו ליקויים בהיקף זניח של כ- 15,376 ₪. ככל הנראה, טוענים הנתבעים, שכך גם היה מצב הדירה בינואר 2020 ובוודאי שאין יסוד לטענה שלפיה לא תוקנו הליקויים עד להגשת התביעה.

28. השאלה הראשונה העולה נוכח מחלוקת אלו הינה בכל הנוגע להיקף התחייבות הנתבעים בכל הנוגע לטיפול בליקוי רטיבות ונזילות שיתגלו בדירה לאחר כריתת ההסכם. המענה לשאלה זו מחייב את פרשנות ההסכם וזו תעשה לפי כללי הפרשנות המקובלים, תוך מתן הבכורה ללשון ההסכם.

    באותה תניה בהסכם המגלמת התחייבות זו, סעיף 2.11 של ההסכם, התחייבו הנתבעים כי ככל שתתגלה נזילה או רטיבות הרי שהאחריות לתיקון תהיה עליהם והם גם יפעלו לתיקון הליקוי. זו בדיוק לשונו של ההסכם.

    משמע, התחייבות זו מתייחסת לליקויים שהאחריות לטיפול בהם חלה על בעלי הזכויות בדירה. ליקויים שמקורם הדירה עצמה. מאידך, ליקויים שמקורם ברכוש המשותף של הבניין אינם נכללים בהתחייבות זו, שהרי תיקון כאלו ליקויים איננו "באחריות" בעלי הדירה אלא באחריותה של נציגות הדיירים בבניין. מעת שהצדדים הגדירו את התחייבות הנתבעים לליקויים אשר מצויים בגדר "אחריותם" הרי שהוציאו מכלל אחריות את אותם ליקויים שאינם בתחום "אחריותם".

    כך עולה מלשון ההוראה בהסכם. כך גם הצהירו התובעים שהבינו את התחייבותם בהסכם (למשל סעיף 22 בתצהיר הנתבע 1). כך גם הצהיר עו"ד אלון חן, מי שייצג את הנתבעים בעריכת ההסכם (סעיף 32 בתצהיר עו"ד אלון חן). כך גם ניתן ללמוד מהתנהלות הצדדים במהלך המשא ומתן. חילופי הטיוטות צורפו לתצהירו של עו"ד חן ואלו מלמדות כיצד הוסיפו הנתבעים עצמם את הסעיף המתייחס לליקוי הקיים בחדר השירותים וכיצד כל ההתכתבות בהקשר זה מתייחסת לליקוי זה ותו לא.

    ולא זו בלבד שהתובעים אינם מנסים להצביע על הבסיס לטענה המבקשת להשית על הנתבעים את האחריות לתיקון ליקויים שלא באחריות בעלי הדירה, התובעים אינם מנסים להסביר את ההיגיון המסחרי הגלום בטענה זו. ליקוי שמקורו ברכוש המשותף הרי מצוי באחריות נציגות הדיירים בבניין. קשה לראות מה היגיון יש בטענה המבקשת להטיל אחריות מקום בו זו לא קיימת ומבקשת לחייב בתיקון מקום בו אף אין את האפשרות לתקן.

29. הליקויים אשר נתגלו לאחר כריתת ההסכם, אותם ליקויים המהווים את החלק הארי של טרוניות התובעים, נובעים מליקויים ברכוש המשותף. אין בהסכם הוראה המחייבת את הנתבעים לתקן ליקויים כאלו, אין הגיון בניסיון לייחס להם אחריות לתיקון ליקויים כאלו, ואין אפשרות למצוא בלשון ההסכם אחיזה לפרשנות המטילה כזו אחריות. כיוון שהליקויים עליהם הלינו התובעים אינם בתחום אחריות הנתבעים, הרי שהטענה שהנתבעים "התעכבו" בטיפול בליקויים חסרת בסיס.

30. השאלה השנייה העולה מטענות אלו של התובעים הינה ביחס להתארכות הטיפול בתיקון הליקוי בחדר השירותים.

    אין מחלוקת על כך שהנתבעים התחייבו להסדיר את הטיפול בליקוי זה, שהרי אין מדובר בליקוי שבאחריות נציגות הדיירים בבניין או שמקורה רכוש משותף. כך מורה ההסכם ועל כך אין חולק.

    אין גם מחלוקת על כך שהנתבעים לא התנערו מהתחייבות זו והתובעים אינם טוענים אחרת.

    התובעים טוענים כי בכל זאת, במבחן התוצאה, הפרו הנתבעים את התחייבותם שכן התיקון הושלם לבסוף רק באוגוסט 2021 (סעיף 13 בתצהיר התובעת 1). משמע, לפי שיטת התובעים התחייבות הנתבעים לתיקון הלקויים בחדר השירותים הוגבלה בזמן והשלמת התיקון רק באוגוסט 2021 מבטאת הפרה של ההסכם.

    גם המפתח למחלוקת זו טמון באומד דעת הצדדים כפי שהוא משתקף מלשון ההסכם. ולשון זו נוקבת בביטוי "בהקדם האפשרי". לא מועד קצוב של חדש, חצי שנה או שנתיים. "בהקדם האפשרי" ומשמע – בלי מועד קצוב.

    ולא זו בלבד שניסיון התובעים למצוא בהסכם מגבלת זמן שאין בו איננה מתיישבת עם לשון ההסכם, הרי שבמהלך המשא ומתן הובהר לתובעים שלא ניתן לקצוב בזמן את השלמת התיקון. בטיוטה של ההסכם (נספח ג' לתצהיר עו"ד אלון חן) מופיעה לצד הוראה זו של ההסכם הערה בחלונית:

    "יש בעיית רטיבות בשירותי אורחים, אשר בתהליך טיפול מול חברת הביטוח. הבעיה היא לא חדשה, וכנראה לא משמעותית, אבל לוקח להם המון המון זמן לאתר ולקן את הבעיה... שווה לרחרח אם יסכימו לקבל סכום סמלי בתמורה?"

    הערה זו הועברה כמות שהיא לתובעים ומשמע – הובהר לתובעים שלא ניתן להתחייב על מועד להשלמת התיקון. הובהר להם שהשלמת התיקון עלולה להמשך "המון המון זמן".

    ודוק. אין כל ראיה ואף לא טענה לאחריות של הנתבעים להתמשכות התיקון. אין טענה כי הנתבעים התעלמו מפניות ואין טענה למחדל כלשהו של הנתבעים בהקשר זה. ונראה שלא בכדי אין כזו טענה. מהראיות שהוצגו מתברר שכבר ביום 10.4.19 הגיע בעל מקצוע מטעם הנתבעים לדירה לבחינת הטענה לנזילות (סעיף 46 בתצהיר התובע) וכך עמדו הנתבעים בקשר רצוף עם התובעים והמשיכו לשלוח בעלי מקצוע לבחינת הטענות שוב ושוב. כך גם ביום 17.11.19 ושוב ביום 26.11.19 ושוב ביום 26.11.19 (סעיפים 57-55 בתצהיר הנתבע 1). גם ביום 16.1.20 בקר בדירה אינסטלטור ששכרו שולם על ידי הנתבעים (סעיף 60 בתצהיר הנתבע 1) ולאחר מכן סירבו התובעים לאפשר את המשך התיקונים. השתלשלות אירועים זו פורטה בתצהיר הנתבע 1, התובעים לא עשו ניסיון לסתור תיאור זה, אותה השתלשלות אירועים גם נתמכת באסמכתאות שצורפו לתצהיר נתבע 1, ולא מצאתי סיבה לפקפק בתיאור עובדתי זה.

    אם כך, המענה לשאלה השנייה שהתעוררה בהקשר דנא הינו שהתחייבות הנתבעים להשלמת תיקון הליקויים בחדר השירותים לא הוגבלה בזמן. נהפוך הוא. השימוש בביטוי "בהקדם האפשרי" נעשה מתוך מודעות מלאה של שני הצדדים לכך שמדובר בתיקון מורכב, שמדובר בהתנהלות מול חברת ביטוח, שאפשר והשלמת התיקון תארך זמן רב, ושבכל מקרה לא ניתן להתחייב על מועד קטגורי להשלמת התיקון. כל שהתחייבו הנתבעים בהקשרו של הליקוי בחדר השירותים היה לפעול בהתמדה וככל שידרש עד להשלמת התיקון ובהתחייבות זו – עמדו.

31. כך ניתן לסכם.

    במסגרת ההסכם הצהירו הנתבעים כי לא ידוע להם על ליקוי כלשהו שיש בדירה זולת נזילה בחדר השירותים.

    התובעים טענו שהצהרה זו של הנתבעים התבררה כהטעיה וניתנה בחוסר תום לב. טענה זו של התובעים התבססה על שלל ליקויי איטום שהתגלו לאחר כריתת ההסכם ושמקורם איטום לקוי של מעטפת הבניין.

    בבחינת הראיות התברר שהליקוי במעטפת הבניין התגלה רק לאחר כריתת ההסכם. לא הוצגו ראיות המבססות טענה לפיה ידעו הנתבעים על ליקויים אלו טרם כריתת ההסכם. למעשה, הוצגו ראיות לכך שלא התובעים ולא איש אחר מהדיירים בבניין היה מודע לליקויים אלו עד לאחר כריתת ההסכם.

    התובעים טענו שבמסגרת ההסכם התחייבו הנתבעים לתקן כל ליקוי שיתגלה ושגורם לנזילות או רטיבות בדירה, יהיה מקורו אשר יהיה.

    בחינת אומד דעת הצדדים, כפי שהיא נלמדת מלשון ההסכם, הפריכה טענה זו. התחייבות הנתבעים לתיקון ליקויים בכלל, וכאלו שמתבטאים ברטיבות ונזילות בפרט, התייחסה אך ורק לכאלו שמקורם בדירה עצמה. לא לליקויים ברכוש המשותף ולא לליקויים שבאחריות נציגות הדיירים בבניין.

    התובעים טענו שגם התחייבות הנתבעים לתיקון הליקויים בחדר השירותים הופרה, נוכח הזמן הרב שחלף עד להשלמת התיקון.

    גם טענה זו נמצאה להיות חסרת בסיס. כזו שאיננה משקפת את אומד דעת הצדדים כפי שהיא נלמדת מלשון ההסכם. מלכתחילה הובהר לתובעים שהשלמת הטיפול בליקוי עלולה להתארך ולכן גם מורה ההסכם שהתיקון יושלם "בהקדם האפשרי" ולא בפרק זמן קצוב כלשהו. הנתבעים, כך נמצא, עשו מאמץ סביר להשלמת הטיפול בליקוי ולא ניתן לבוא כלפיהם בטרוניה על הזמן שעבר עד להשלמת התיקון.

    נוכח מסקנות אלו אין אלא לדחות את טענת התובעים להפרת ההסכם.

32. ממילא שנוכח מסקנות אלו אין צורך לדון בטענות התובעים לפיצויים המגיעים להם.

    בהקשר זה, בתמצית ולמעלה מהצורך, יש לציין שממילא לא ברור הבסיס לעתירה לחיוב הנתבעים בתשלום הפיצוי המוסכם ככל שזו מתבססת על הטענות לאי תיקון הליקויים שגרמו לרטיבות ולנזילות.

    החבות בפיצוי מוסכם מוסדרת בסעיף 9.5 של ההסכם בהעמדת הפיצוי המוסכם על הסך של 325,000 ₪ במצב של הפרה יסודית, אלא שסיווג הפרה כהפרה יסודית מוסדר בסעיף 9.3 של ההסכם וכולל הוראה מפורשת המחריגה את סעיף 2.11 של ההסכם מאותן הוראות שהפרתן תהווה הפרה יסודית. אם מראש הוסכם שהפרה של סעיף 2.11, ככל שתימצא, איננה בגדר הפרה יסודית, ממילא שלא ניתן לבסס על הפרה שכזו עתירה לחיוב בתשלום הפיצוי המוסכם.

    עם זאת, אין בהחרגה זו כדי להתיר מצג שווא או חוסר תום לב. לו נמצא שהנתבעים הטעו את התובעים והסתירו מהם את דבר קיומם של רטיבות ונזילות בדירה לא היה בהחרגה זו כדי לשלול את האפשרות לקיומה של הפרה יסודית ולחיוב בפיצוי מוסכם, אך, כאמור, טענה זו הרי נדחתה.

    התובעים עתרו גם לפיצוי על עלויות הכרוכות בתיקון הליקויים בדירה, אולם אין בראיות שהציגו התובעים ולו טענה להוצאות שהוציאו לתיקון כאלו ליקויים בדירה. כל שטענו לו התובעים בהקשר זה (סעיף 21 בתצהיר התובעת) הוא לעלויות שהוציאו במסגרת השתתפותם בתיקון הליקויים ברכוש המשותף, אלא שעלויות אלו אינן באחריות הנתבעים. התובעים לא הראו שנשאו בתשלום כלשהו בגין אותם ליקויים שהיו באחריות הנתבעים.

    בנוסף, אף שהמומחה מצא בדירה נזקים שמקורם גם ליקויים שהיו באחריות הנתבעים (סעיפים ט(1)(ב) ו- ט(1)(ג) בחווה"ד) אין בחווה"ד אומדן המתייחס ספציפית לתיקון הליקויים שבאחריות הנתבעים, ואין בסיכומי התובעים ניסיון לחלץ את האומדן מהאמור בחווה"ד. בהיעדר כזה אומדן, לא מצאתי לפסוק פיצוי גם בגין עתירה זו.

33. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

34. לסיכום, תביעה זו התבססה על הטענה להפרת ההסכם נוכח אי גילוי ליקויים בדירה. ליקויים מהותיים שבגינם סבלו התובעים מרטיבות בדירה תקופה ממושכת.

    במהלך בירור התביעה התברר שהחלק הארי של הליקויים שהתגלו בדירה נובע מליקויי איטום במעטפת הבניין, ושזו טופלה על ידי הנציגות.

    התובעים טענו שהנתבעים ידעו על קיומם של ליקויים אלו בעת כריתת ההסכם, אך התברר שלא הובאה כל ראיה התומכת בטענה זו והראיות שכן הובאו – מפריכות את הטענה. כל אותם ליקויים במעטפת הבניין התגלו רק לאחר כריתת ההסכם.

    בהסכם הצהרה על ליקויי רטיבות בחדר השירותים בדירה אך התובעים טענו שהנתבעים הסתירו את ההיקף הנכון של ליקוי זה. גם לטענה זו לא הביאו התובעים כל ראיה וממילא שלא ידעו להסביר כיצד מתיישבת הטענה עם עצם הגילוי ולצד הצהרתם הם בהסכם לביצוע כל בדיקה אפשרית באמצעות בעל מקצוע מטעמם.

    התובעים טענו להפרת התחייבות הנתבעים לתיקון הליקויים שהתגלו "בהקדם האפשרי", אך גם טענה זו הופרכה. נמצא שהנתבעים כלל לא התחייבות לתקן ליקויים שאין מקורם בדירה וטופלו על ידי הנציגות. עוד נמצא שמראש הובהר לתובעים, ולכך הסכימו, שמורכבות הליקוי בחדר השירותים איננה מאפשרת לקצוב מועד להשלמת התיקון.

    התובעים עתרו לפיצויים מוסכמים, אך נמצא שאין יסוד למתן סעד זה לאחר שנמצא שהנתבעים לא הפרו את ההסכם.

    התובעים עצרו לפיצויים על הנזק שנגרם להם, אך אף שהמומחה אמד את עלויות תיקון הליקויים בדירה לא נמצא שהתובעים, שבינתיים מכרו את הדירה, הוציאו הוצאה כלשהי על תיקון שבאחריות הנתבעים.

    לאחר שטענות התובעים להפרת ההסכם נדחו, לא נותר אלא לדחות את התביעה.

35. אשר על כן אני דוחה את התביעה.

    התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בגין בירור התביעה בסך של 35,400 ₪.

    כספים שהופקדו בקופת בית המשפט כפיקדון להבטחת שכר עדים יוחזרו לבעלי הדין שהפקידו את הכספים, באמצעות העברת כל פיקדון לב"כ אותו צד שבצע את ההפקדה.

    ניתנה היום, ח' סיוון תשפ"ו, 24 מאי 2026, בהעדר הצדדים.