- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
הסתירו רטיבות? רוכשי דירה בת"א תבעו את המוכרים
עם כניסתם לנכס עליו שילמו מיליוני שקלים, נדהמו הקונים לגלות בו ליקויים. אלא שביהמ"ש התרשם כי לא מדובר בהפרת חוזה
הפסד לרוכשי דירה בתל אביב: בית משפט השלום בעיר דחה לאחרונה את תביעתם נגד המוכרים בטענה להפרת חוזה יסודית, בדמות הסתרת רטיבות. על רקע עדות השוכר כי לא הבחין ברטיבות כלשהי בנכס עד למסירתו, קבע השופט רונן אילן שהנתבעים, הלכה למעשה, לא ידעו על הליקוי שהעביר את התובעים "סאת מרורים", כלשונו, וממילא לא הפרו כלפיהם את חובת הגילוי.
תחילת הפרשה בדצמבר 2018, אז חתמו הצדדים על הסכם במסגרתו רכשו התובעים את דירת הנתבעים, ברחוב סשה ארגוב שבתל אביב, תמורת 3.25 מיליון שקל. במסגרת החוזה הצהירו המוכרים שלמעט נזילה בשירותי האורחים - לא ידוע להם על ליקויים נוספים בדירה. אלא שבמרץ 2019, עם כניסתם למשכנם החדש, נדהמו הקונים לגלות שלל סימני רטיבות, לרבות במטבח.
מכאן התביעה שהגישו לבית המשפט, במסגרתה טענו שהמוכרים הסתירו מהם את ליקויי הרטיבות תוך הפרה יסודית של החוזה. נטען שהשניים התנהלו בחוסר תום לב והסבו נזק כבד לתובעים, שהעמידו את דרישתם על כ-400 אלף שקל. הרוכשים הוסיפו טענה לאי-גילוי מלא על בעיית הנזילה בשירותים.
מנגד טענו המוכרים שמדובר בתביעה "מנופחת" שלא היה מקום להגישה. הם התעקשו שעובר לעסקה ידעו רק על הרטיבות שבחדר השירותים, כאשר את יתר מוקדי הליקוי - לא הכירו ערב חתימת ההסכם. מכאן, לטענתם, שלא ביצעו הפרת חוזה, לא כל שכן יסודית, כך שעל התביעה להידחות.
גילו מה שידעו
"אין מחלוקת על סאת המרורים שהייתה מנת חלקם של התובעים מאז נמסרה להם החזקה בדירה", כתב השופט אילן בפתח הכרעתו. לדבריו "התובעים העידו על הקושי שחוו נוכח סימני עובש וריחות טחב שנתגלו בדירה, ולא מצאתי סיבה לפקפק בטענות אלו". אלא שלמסקנתו בתום סקירת הראיות ושמיעת העדויות – לא הוכח שהמוכרים אכן ידעו על מוקדי הרטיבות שמעבר לשירותי האורחים.
עדות מרכזית, בהקשר הזה, הייתה של שוכר הדירה. העד סיפר שהתגורר בנכס החל מיוני 2018, וכי עד למסירתו לתובעים, כתשעה חודשים לאחר מכן, לא הבחין ברטיבות כלשהי זולת בחדר השירותים. עדות דומה סיפק דייר אחר בבניין, שאישר כי בתקופה שקדמה להסכם לא ידע על ליקויים מהותיים בקירות הבניין העלולים להסביר את הרטיבות. השופט אימץ את גרסתם, בהיעדר סיבה שלא לקבלה.
בהמשך נדחתה טענתם הנוספת של הרוכשים, לאי-גילוי מלא על הרטיבות שאין מחלוקת כי לא הוסתרה במסגרת ההסכם, בחדר השירותים. נטען שהנתבעים הציגו את הליקוי כ"בעיה מינורית" שבפועל, כך לדברי התובעים, התבררה כקשה וארוכת שנים - אך השופט קבע שטענתם לא נתמכה בראיות ואף אינה מתיישבת עם ההסכם – שמכיל, כאמור, הצהרה מטעם המוכרים על אודות ידיעתם על הליקוי והתחייבותם לטפל בו.
משלא הוכחה הסתרת מידע מצד המוכרים עובר לעסקה, סיכם השופט, הרי שאין לומר כי הפרו חוזה באופן המזכה את הרוכשים בסעדים הנתבעים. לאור זאת התביעה נדחתה ומגישיה – שבינתיים מכרו את הדירה לצד שלישי – חויבו לשלם לנתבעים 35,400 שקל הוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד פיני רובנשטיין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד תומר פרסלר
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
