ת"א 27215-05-14 בירמן נ' קלדרון ואח'

עובדות

1.התובע, אלכס בירמן (להלן: "בירמן"), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד יעקב וחנה קלדרון, בני זוג ועורכי דין, אשר ניהולו במשותף משרד עורכי דין. על פי האמור בתביעה, יעקב קלדרון (להלן: "קלדרון") וחנה קלדרון (להלן: "חנה") נותרו חייבים 650,000 ₪ לבירמן (להלן: "החוב"). ביום 26.5.13 חתמו קלדרון וחנה על כתב התחייבות המאשר את סכום החוב והסכימו שלהבטחת תשלומו תירשם הערת אזהרה על נכס שלהם ברח' התבור 11 רמת השרון (גוש 6417 חלקה 425/5), כאשר סכום החוב יוחזר מהכספים הרשומים שיתקבלו ממכירת הנכס (להלן: "כתב ההתחייבות", נספח ד לכתב התביעה).

2.קלדרון וחנה הגישו בקשת רשות להגן ובקשה למחיקת כותרת (סעיף 58 לבקשה). במסגרת הבקשה נטען שהתביעה איננה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. דין התביעה כלפי חנה להידחות, שכן כפי שעולה מגיליון הלקוח (נספח ב לבקשה), חנה לא היתה מעורבת בניהול ההליך המשפטי של בירמן. לגוף העניין נטען, שקלדרון וחנה אינם חייבים לבירמן את הסכום המופיע בכתב ההתחייבות, שכן חתימתם היא תולדה של כפייה ואילוץ תוך ניצול לרעה של מצבה הרפואי של חנה (סע' 36-40,59, 70, 72, 76).

3.ביום 2.11.14, לאחר חקירה קצרה של חנה ובעקבות הודאתו של קלדרון בחוב של 265,000 ₪ (עמ' 2, ש' 17), הנובע מתשלומי אגרה, ניתן פסק דין חלקי המחייב את קלדרון וחנה ביחד ולחוד לשלם סך של 265,000 ₪ (להלן: "פסק הדין החלקי"). באשר ליתרת הסכום ניתנה רשות להגן, אם כי סברתי כבר אז שמדובר בהגנה דחוקה ובעייתית, בפרט שמדובר בעורכי דין וותיקים ובעלי ניסיון.

4.לאחר מתן פסק הדין החלקי פנו קלדרון וחנה בבקשה לביטולו על דרך הגשת תביעה חדשה בבית משפט זה. התביעה נדחתה (ת.א. 40022-02-15, בפני כב' השופט שוורץ).

דיון

כתב ההתחייבות

5.על פי עדותו הראשית של בירמן, קלדרון וחנה מעולם לא התכחשו לחוב שנוצר כלפיו. במשך תקופה ארוכה נוהל על ידם מו"מ תוך הבטחות חוזרות ונשנות לפרוע את החוב, בין היתר ממכירת ביתם (נספחים ט, י לתצהיר בירמן). הבית לא נמכר, ושיקים שקלדרון משך בסך של 404,000 ₪ (נספח יא לתצהיר) חזרו בהיות החשבון "מוגבל וחמור". ביום 17.5.13 בירמן שלח לקלדרון מכתב התראה לפיו אם החוב לא ישולם, הוא ייאלץ לנקוט נגדם בהליכי פש"ר, הגשת תלונה במשטרה, תלונה בלשכת עורכי הדין ונקיטת הליכי הוצל"פ (נספח יב לתצהיר). קלדרון וחנה הודיעו לבירמן שהם העבירו את הטיפול בעניינם לעו"ד שוקי שטיין (להלן: "שטיין"), אז פנה בירמן לעו"ד אורי כהן מטעמו. ב"כ הצדדים המשיכו לנהל מו"מ ביניהם אשר הבשיל בסופו של דבר לחתימת הצדדים על כתב ההתחייבות (נספחים יג, טז לתצהיר) ומיד ובסמוך לאחר חתימתם של קלדרון וחנה (בנוכחות שטיין), בירמן פעל להבטחת זכויותיו על דרך רישום הערת אזהרה לטובתו על בית מגוריהם ואף רשם המחאת זכות לטובתו (נספחים יד, טו לתצהירו). עדותו של בירמן המגובה במסמכים לא נסתרה או הופרכה באופן כלשהו.

6.כאמור, התביעה מבוססת על כתב ההתחייבות לפיו קלדרון וחנה מודים שהם חייבים לבירמן סך 650,000 ₪. סביר בעיני, ובפרט כשמדובר בעו"ד ותיקים ומנוסים, שניהלו מו"מ בטרם חתימתם על כתב ההתחייבות והסתייעו בשירותיו של שטיין, שבדקו היטב את סכום החוב בטרם חתמו. מצאתי גם לייחס משקל לעובדה שקלדרון וחנה נמנעו מזימונו של שטיין אשר סביר שאף הוא ערך בדיקה מטעמו (ע"א 658/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נגד מתתיהו, מה(4), 651, 658-659).

לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שבמשך תקופה ממושכת, על אף העובדה שבירמן פעל למימוש זכויותיו על פי כתב ההתחייבות, לא הועלתה כל טענה ו/או טרוניה ו/או דרישה ו/או הודעה על ביטולו מטעם קלדרון, חנה או שטיין. במסגרת בקשת הרשות להגן הועלו לראשונה טענות קלדרון וחנה.