ת"א 2708-03-14 שיטרית ואח' נ' ד"ר וינברגר ואח'

הנתבע הגיש "בקשה להצגת תמונות בעת מתן עדות של העד אייל ורדי" (להלן – "העד"). מדובר למעשה בבקשה לתיקון תצהיר עדות ראשית של העד ע"י צירוף ראיה.

ההליכים וטענות הצדדים

1. התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה על רשלנות רפואית בביצוע ניתוח פלסטי להגדלת ולהרמת שדיים. לטענתה הניתוח לא השיג את התוצאה המצופה, היא נותרה עם שדיים גדולים מדי, נפולים, מצולקים ונגרמו לה בין היתר פגיעה בדימוי גוף, אכזבה ומפח נפש (להלן – "סבל רגשי"). מעבר למחלוקת בשאלות האחריות והאסתטיות של התוצאה, חולק הנתבע על הסבל הרגשי הנטען. העד הוא חבר טוב של הנתבע והיה בעת הרלוונטית בן זוגה של התובעת. הוא הצהיר בין היתר על כך שהתובעת התגאתה בתוצאת הניתוח, החלה ללבוש חולצות עם מחשופים נדיבים ובחודש – חודשיים לאחר הניתוח בילו בים כשהיא לובשת ביקיני.

2. ביום 3.7.16 התקיימה ישיבת הוכחות ובה העידו התובעת, הנתבע ומומחה בית המשפט פרופ' מלר. לאור התארכות הדיון נקבעה ישיבה נוספת ל – 29.9.16, שבה אמור (גם) העד להיחקר על תצהירו. והנה, ב – 11.8.16 הוגשה הבקשה שלפניי.

3. לטענת הנתבע שוחח בא כוחו עם העד לקראת הישיבה ואזי נזכר העד שצילם בנייד הישן שלו תמונות שלו ושל התובעת בים ובנסיבות חברתיות שבועות ספורים לאחר הניתוח, מצא את התמונות וכעת מבקש הנתבע להגישן באמצעות העד.

4. התובעת מתנגדת. לטענתה אין מקום להגשת התמונות לאחר סיום פרשת התביעה. בנוסף, היא אישרה בחקירתה שהלכה לים לבושה בביקיני שבועות ספורים לאחר הניתוח והדגישה שהתביישה במראה חשוף של השדיים ולא כאשר הם מכוסים. באת כוחה מציינת כי לא הגיע לידיה עותק 'קריא' של התמונות ולכן אין ביכולתה להתייחס מעבר לכך.

5. בא כוח הנתבע מציין בתגובתו כי שלח את התמונות בדואר רשום למשרד באת כוחה של התובעת לגופו של עניין, הנתבע מפנה לסמכותו הכללית של בית המשפט לפי תקנות 166 – 167 לתקנות סדר הדין האזרחי (תשמ"ד – 1984), להעיד כל אדם או להראות באותו מעמד מסמך המצוי ברשותו או בשליטתו. הוא מוסיף שזכויותיה הדיוניות של התובעת לא תפגענה שכן תוכל להעיד, ברשות בית המשפט, לנסות להזים את עדויות ההגנה וערכן הראיתי ייקבע בפסק הדין.

דיון והכרעה

6. תקנות 166 – 167 עוסקות בסמכותו של בית המשפט בעת ניהול המשפט ב"זמן אמת" ואין להן דבר עם שלב הגשת הראיות, סדרי הגשתן ותיקון תצהיר עדות ראשית ע"י הוספת ראיות. השאלה ממוקמת במישור שיקול הדעת ומרכז הכובד שלה – בקשה להוספת ראיות.

וכך נפסק –