א.נ. אומנות מתכת בע"מ נ' מרום אור - הנדסה ובניין בע"מ

1.בפני בקשת התובעת לצרף לראיותיה קבצי הקלטות, שתמלילים שלהן צורפו לתצהירי העד מטעמה.

2.התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 204,000 ש"ח ₪. לטענתה, היא בצעה עבור הנתבעת עבודות בנייה, ייצור והתקנה של 34 מרפסות והנתבעת נותרה חייבת לה את הסך הנ"ל.

3.בהתאם להחלטתי מיום 11.4.2018 הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. התובעת הגישה את תצהירו של מר איליה שפירא, בעליה. בין היתר, צורפו לתצהירו של מר שפירא תמלילי שיחות עם צדדים שלישיים.

במהלך דיון קדם המשפט שהתקיים בפני ביום 17.6.2018 הבהיר ב"כ הנתבעת, כי הוא יתנגד להגשת התמלילים, באופן בו הוגשו. בהחלטתי מאותו מועד נקבע התיק להוכחות.

4.ביום 20.6.2018 הגישה התובעת בקשה לצירוף ראיה, במסגרתה טענה, כי לאחר דיון קדם המשפט התברר לה כי בשוגג לא צורף, לתצהירו של מר שפירא קובץ השיחות שתומללו. לטענתה, מדובר "בהשלמה חפצית בלבד", לא חל שינוי בתצהירו של מר שפירא ולא יגרם נזק לנתבעת.

הנתבעת התנגדה לצירוף הראיה. לטענתה, התובעת לא עמדה בדרישות הפסיקה בכל הנוגע לתנאים להגשת ההקלטה, לרבות תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה, זהות המשתתפים, כיצד נשמרה ההקלטה וכי לא נעשו בה שינויים. יתירה מזאת, עמדה הנתבעת על כך, שמדובר בניסיון להכשיר עדות מפי השמועה, באמצעות תמלילי ההקלטות. לטענתה, היה על התובעת להזמין לעדות את הדוברים באותה קלטת, על מנת שיעידו באופן ישיר על הדברים המיוחסים להם ולעמוד בפני חקירה נגדית.

הנתבעת השיבה לתגובה וטענה, כי ההלכות הנזכרות בתגובת הנתבעת נוגעות להליכים פליליים בלבד. לטענתה, לא מדובר בעדות מפי השמועה ויהא על בית המשפט להכריע בנוגע למשקל הדברים ואמיתות תכנם.

5.עיון בתצהירו של מר איליה שפירא, מטעם התובעת מעלה, כי צורפו אליו ששה תמלילי שיחות. בניגוד לאמור בתגובה התובעת, לא צורפו לתמלילים תצהיר של עורך התמלילים. התמלילים נחזים לתאר מספר שיחות מוקלטות של מר איליה שפירא עם צדדים שלישיים. מר שפירא הפנה בתצהירו לשלוש מתוך שש השיחות המתומללות וטען, כי הוא שהקליט את אותן שיחות. לפיכך, לא ברור מהתצהיר מי הקליט את השיחות הנוספות ומי הדוברים בהן.

6.כפי שפורט בתגובת הנתבעת, הקלטה תהיה קבילה כראיה אם תעמוד בשני מבחנים עיקריים. האחד - המבחן הטכני" של מהימנות ואמינות סרט ההקלטה, הכולל מספר תנאים: המכשיר ששמש להקלטה תקין ופועל כהלכה, המקליט מיומן בהפעלת מכשיר ההקלטה, ההקלטה גופה נאמנה למקור, ההקלטה נשמרה ולא שונתה וקולות הדוברים מזוהים. מבחן זה מיועד להבטיח את היכולת לסמוך על כך, כי מה שניתן לפענוח מההקלטה נותן תמונה אמינה על מה שנאמר בפועל. שאלת הקבילות הטכנית תוכרע לאור הראיות שיביאו הצדדים וההחלטה תינתן במסגרת פסק הדין. השני - "המבחן המהותי", במסגרתו נבדקת השאלה, האם נתמלאו תנאי קבילותו של התוכן המוקלט, על פי כללי הראיות (ראה י. קדמי, על הראיות, תש"ע - 2009, חלק שלישי, עמ' 1320 - 1331).