ת"א 26621-11-12 עמיצור נ' ב.ש.עבודות כלליות בע"מ ואח'

בתיק זה התקיים דיון מקדמי ביום 18.6.15 שבמסגרתו נקבע התיק להוכחות ליום 16.11.14. עוד נקבע באותה החלטה כי צד שיבקש לזמן את המומחה מטעם ביהמ"ש יפקיד סכום של 1,500 ₪, ויודיע למומחה מבעוד מועד על מועד הדיון.

לדיון שהתקיים ביום 16.11.14 לא זומן המומחה על ידי מי מהצדדים וכמובן שלא הופקד מאומה.

בדיון זה הנתבע 2 הודיע כי הוא חש ברע, ופינה את עצמו לבית חולים איכילוב. משכך נקבע מועד דיון להוכחות נוסף, ליום 25.12.14.

גם לישיבה זו לא זומן מומחה ביהמ"ש.

בסופה של הישיבה עתר ב"כ הנתבעים להורות על זימון ה מומחה מטעם ביהמ"ש לחקירה. אפשרתי את הזימון למרות המחדל שבאי זימונו לשתי הישיבות.

קבעתי ישבה נוספת ליום 22.2.15. לישיבה לא התייצב המומחה. עיון במחשב ביהמ"ש יעלה, כי זימונו נעשה על ידי המזכירות ולא על ידי ב"כ הנתבעים ביום 17.2.15, כאשר הפקדת שכר טרחתו נעשתה ביום 18.2.15.

ב"כ הנתבעים מסר, כי המומחה הודיע לו שמי מטעם ביהמ"ש התקשר ומסר לו שהישיבה נדחתה. בדיקה במזכירות העלתה, כי מי ממזכירות ביהמ"ש לא התקשר למומחה ולא הודיע לו על דחיית הדיון. ב"כ התובעים לעומת זאת טענה, כי המומחה מסר לה, שההזמנה לדיון התקבלה אצלו רק ביום חמישי, מספר ימים לפני הדיון ולכן הודיע למשרדו של ב"כ הנתבעים כי לא יוכל להגיע לדיון שכן הזימון נעשה סמוך מדי למועד הדיון ונקבעו לו עניינים אחרים.

לאחר ישיבת ההוכחות הוגשה מטעם הנתבעים בקשה לאפשר כניסה לביתם של התובעים, התרתי בהחלטה את הבקשה המוסכמת, "לצורך קיום החקירה של המומחה".

ב"כ הנתבעים הבין כי ביהמ"ש התיר לו להכניס את מכון התקנים לביצוע בדיקות, ולאחר שהוגשה בקשה בעניין הבהרתי, כי ניתנה על ידי החלטה המורה למה נעתרתי, ולא נעתרתי לכל הבקשה, שכן כניסה לביתם של התובעים לצורך הכנת החקירה של המומחה דבר אחד הוא וכניסה לצורך הכנת מסמכים של מכון התקנים שבכוונת הנתבעים להגישם לתיק דבר אחר ומהווה למעשה בקשה להגשת ראייה נוספת.