ת"א 26446-07-13 ד.נ.ד.י. נדל"ן בע"מ ואח' נ' רף סיירת גבעתי בע"מ ואח'

פתח דבר

מונחת בפניי תביעה כספית הנוגעת לחלוקת רווחים בין הצדדים לתובענה. מדובר בחברה פרטית העוסקת בשיווק ותיווך בעיר הרצליה (להלן "התובעת"). לימים, החליט מר רפי גבעתי(להלן "נתבע 2"), מנהלה של רף סיירת גבעתי בע"מ (להלן "נתבעת 1"), להצטרף לשורותיה של התובעת. לאחר משא ומתן כאמור, הדבר בא לכדי הסכם. בהסכם דנא סוכמו מספר עיקרים ביניהם, אופן חלוקת הרווחים, נהלי העבודה השונים ותנאי הפסקת ההתקשרות במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים. יחסיהם של הצדדים אכן עלו על שרטו ואלו החליטו להפסיק התקשרותם. עיקר המחלוקת ביניהם נוגעת לעסקה בנכס ברחוב ריינס 3 בעיר הרצליה (להלן "הנכס"). הנכס, כאמור, שייך לנתבעים 3,4 אשר החליטו למכרו לנתבעים 5,6. להלן יובאו טענות הצדדים בהתאמה. הנתבעים 3, 4 שילמו לנתבע סך של 35,100 ₪ ואילו הנתבעים 5,6 שילמו לנתבע סך של 28,000 ₪.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי בינה לבין נתבע 2 נחתם הסכם. התובעת טוענת כי ההסכם תקף כלפי הצדדים ומשכך אין בכוחו של הנתבע להתעלם מהקבוע בו. התובעת טוענת כי ההסכם מפרט מערכת היחסים וטענת הנתבע כי לא קרא את ההסכם אין בכוחה כדי לפטרו מההתחייבויות עליהן הוא חתם. התובעת טוענת כי טענתו של הנתבע בדבר הפסקת היחסים כבר בחודש דצמבר אין בה ממש שהרי קיים מסמך המעיד אודות סיום ההתקשרות בין הצדדים, לא זו אף זו, לפי הוראות ההסכם המנויות בסעיף 10.1 להסכם (להלן "ההסכם"), יכנס דנא לתוקף כ30 ימים לאחר קבלת ההודעה בדבר. כלומר, הוראות ההסכם בדבר בטלותו נכנסו לתוקף ביום 10.02.2013.

התובעת טוענת כי מסמכים שונים הנוגעים ליום חתימת ההסכם לא הומצאו בפניהם או בפני בית המשפט. התובעת טוענת כי הסיבה למחדלו זה נובעת מכך כי ידע הנתבע כי התובעת תבוא ותדרוש חלקה ברווחים מהעסקה דנא. התובעת טוענת כי התנהלותו של הנתבע לאורך כל הדרך הייתה בחוסר תום לב. לראיה, משהגיש הנתבע 2 חשבונית מס בעד תשלומה שנתחייב מהעסקה, ציין על גבי החשבונית דנא כי אלו מצהירים כי הינו המתווך היחיד והבלעדי לעסקה דנא. התובעת טוענת כי טרם הגיע ההסכם לסיומו, הגיעו הנתבעים 3,4 למשרדו של נתבע 2 והחתימם על הסכמי תיווך מטעמו. התובעת טוענת כי לא תיתכן טענה בדבר אי החתמתם על הסכמי תיווך. התובעת טוענת כי לגרסתה של נתבעת 5 הגיעו הנתבעים 3,4 לראות הנכס שלושה חודשים קודם לחתימה.

התובעת טוענת כי הטענה של הנתבעים לפיה אינם מכירים את התובעת שהרי כל העסקה לרבות המשא ומתן בתחילתה, נעשה אל מול הנתבע 2 לבדו אין בה מספיק. התובעת טוענת כי אין הטענה דנא מתיישבת עם ההיגיון שהרי ההתקשרות היא מול החברה והנתבעים כאמור, התקשרו מול התובעת ומשכך היו צריכים להעביר העמלה לידיה כפי שעולה בבירור מהוראות ההסכם. התובעת טוענת כי קיימים מסמכים וראיות שונים אשר היה בכוחם היה לשפוך אור על המחלוקת דנא.

התובעת טוענת כי שעה שאלו הוסתרו מעיני בית המשפט חל הכלל לפיו, אי הבאת ראיה שהייתה מצויה בחזקת בעל דין פועלת לרעתו. התובעת טוענת כי לא בכדי מיהר הנתבע 2 להחתימם על ההסכם כוונות דנא שהרי ידע כי בלעדי הסכם התיווך לא יהיה זכאי לדמי התיווך.

טענות נתבע 1,2

הנתבע טוען כי התנהלותה של התובעת היא בריונית. הנתבע טוען כי מי מטעמה של התובעת איים על חייו אם לא יעביר הרווחים. הנתבע טוען כי הנתבעים 3-6, לא התחייבו כלפי התובעת בשום שלב של עסקת הרכישה. הנתבע טוען כי חוק התיווך קובע כי בהיעדרו של מסמך בכתב אין המתווך זכאי לדמי תיווך. הנה כי כן, לא נחתמה העסקה אל מול התובעת, לא התחייבו הנתבעים 3-6 כלפי התובעת ואף לא הכירו אותה. הנתבע טוען כי התובעת והוא בעצמו התקשרו בהסכם בפברואר 2011 ובא לקיצו בדצמבר 2012. הנתבע טוען כי בחלוף מספר חודשים החלו חילוקי דעות ביניהם. הנתבע טוען כי בכל עסקה העתידה להיחתם מטעם התובעת, פנה למשרדיה ברחוב אור צבי גרינברג. הנתבע טוען כי משהפסיקה ההתקשרות כאמור, תיאם פגישותיו במשרדיו רף מקס. הנתבע טוען כי מבחינתו ההודעה הרשמית אודות הפסקת ההתקשרות הייתה ביום 10.1.2013 שעה שהחליטה התובעת באופן חד צדדי לסגור קווי הטלפון והאינטרנט.

טענות נתבעים 3,4

הנתבעים טוענים כי מעולם לא חתמו על מסמך אל מול התובעת. לעומת זאת, הנתבעים טוענים כי חתמו על הזמנת שירותי תיווך עם הנתבע1. הנתבעים טוענים כי התובעת עשתה שימוש לרעה בהליכי משפט שהרי במידה והיו מעוניינים במסמכים שונים או בעדותם יכולה הייתה הנתבעת לזמנם כעדים ולא לצרפם כצד לתובענה דנא.

טעות נתבעים 4,5