ת"א 26444-08-14 מדינת ישראל נ' א. רוזנפלד ספנות בעמ ואח'

לפני בקשת הנתבעת 3, להורות על דחיית התביעה נגדה על הסף.

עסקינן בתביעה כספית בגין הוצאות שהוציאה התובעת, מדינת ישראל, לצורך פעולות הצלה לרבות פעולות חיפוש אחר נעדרים ואיתורם לאחר תאונה ימית שארעה ביום 30/08/07.

לפי הנטען, ביום 30/08/07 הגיעה האונייה Shelly שבבעלות/בחזקת/בהנהלת הנתבעות 4-3 עמוס בגבס לנמל חיפה, ועגנה במרחק 1.4 מייל מפתח הנמל. באותו יום עזבה אניית נוסעים את נמל חיפה על מנת להפליג ללימסול, אך איבדה את כושר ההיגוי שלה, סטתה ממסלולה ופגעה בחזקה באוניה Shelly, בעקבות הפגיעה נפער בה בקע והיא טבעה. אנשי הצוות קפצו לים לרפסודת הצלה, אך שני אנשי צוות נעדרו. בניסיון לאתרם, החלה התובעת בחיפושים אינטנסיביים של חיל הים בעזרת חיל אוויר, כוחות שיטור ימי וספינות נמל. למחרת מצאו צוללני חיל הים את גופותיהם של הנעדרים. התאונה נחקרה ע"י רשות הספנות והנמלים שקבעה כי התאונה ארעה בשל כשל טכני באניית הנוסעים.

התובעת טוענת בכתב התביעה כי על הנתבעות 1-2 לפצותה בשל ההוצאות מאחר והתאונה ארעה בגין רשלנותן. ביחס לנתבעות 3-4 (המבקשים כאן היו בעלי ומנהלי הנתבעת 3 בזמנים הרלוונטיים), הן חייבות לפי הטענה בהשבת ההוצאות מכח חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח 1998 ו/או מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט 1979, שכן לפי הטענה התובעת פעלה בתום לב ובסבירות מבלי שהייתה מחויבת לעשות כן והיא זכאית לשיפוי בגין הוצאותיה.

לטענת המבקשים, הנתבעת 3 הפסיקה לפעול בשנת 2010. לא היה לנתבעת 3 לא היה כל קשר לאירוע והיא שמשה כסוכנת בלבד עבור בעלי האוניה.

לגופו של עניין, משרד התחבורה קבע כי אניית הנוסעים היא האשמה בתאונה. האוניה Shelly טבעה כשעגנה במרום מוסדר ומוכר. מי שתרם לתאונה היו נמל חיפה והנתב מטעמו. בעקבות טביעת האנייה פג תוקפו של כל הסדר שהיה בין הנתבעת 3 לבעלי האוניה. בנוסף תביעה בגין תאונה ימנית צריכה להיות מוגשת לבית המשפט לימאות. תביעות אלה מתיישנות כעבור שנה והגשת התביעה כתביעה אזרחית הינה סטייה מחוקי הספנות. בנוסף, הגשת התביעה 7 שנים לאחר הארוע, ללא כל הסבר, פגעה ביכולת לאתר מסמכים מתקופת הארוע ולהפעיל ביטוח בהתאם. ניהול התיק הכספי נגד הנתבעת 3 יהיה בזבוז זמן וממילא לא יהיה ממי להיפרע.