ת"א 25967-12-16 עבדאללה נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ואח'

1.בפני בקשה מתוקנת לצו מניעה זמני.

2.המבקש הוא בעל מחצית זכויות הבעלות בחלקה 13 בגוש 15575 מאדמות הכפר מג'אר (להלן: המקרקעין).

3. בבקשה המתוקנת (להלן: הבקשה), טוען המבקש כי הופקע חלק מהמקרקעין לצורך הרחבת כביש, ולזאת הוא אינו מתנגד; אלא שלטענתו עבודות הסלילה מבוצעות בתוואי העומד בניגוד לתכנית המאושרת (פס' 19 לבקשה), קרי – תב"ע ג/13365, ותוך הסגת גבול (פס' 23 לבקשה), והוא מבקש צו מניעה זמני על מנת למנוע זאת.

תחילה הוגשה הבקשה המקורית לצו מניעה זמני, בטענות דומות עד כדי זהות, אך תוך הפניה לתב"ע הלא נכונה (תב"ע ג/13120). המשיבים, למעט המשיבה 5, הותירו את ההכרעה בבקשה לצו מניעה זמני לשיקול דעת בית המשפט.

4.בעדות המודד מטעם המבקש בדיון בבקשה מר ריפעת מוזלבט, הובהרה וחודדה טענת המבקש בענין השטח שבו מתבצעות, לטענתו, העבודות. המודד העיד כי תכנית קודמת (ג/8300) קבעה את רוחב הדרך מושא העבודות, בקטע הרלוונטי לענייננו, כ-14 מ', ואילו התכנית החדשה יותר ("התכנית המאושרת" ג/13365 הנזכרת לעיל ולהלן: התכנית החדשה) קובעת את רוחב הדרך כ-12 מ' בלבד (פרוטוקול 23.1.2017 ע' 7 ש' 8-9). על-פי עדותו של המודד מטעם המבקש, החלק של רוחב הדרך אשר צומצם בתכנית החדשה, הנו, על-פי התכנית החדשה, בבחינת דרך המסומנת לביטול (סעיף 14.08 לתקנון תכנית ג/13365, שהעתקו צורף לתגובה מטעם המשיבה 5 לבקשה המקורית). הטענה היא, כי הכביש, כפי מבוצע בפועל, חורג מחוץ לתוואי לפי התכנית החדשה, אל תוך השטח שהוא בבחינת דרך המסומנת לביטול (ראו פרוטוקול ע' 9 ש' 13-17).

5.ב"כ המבקש טען כי גם אם לא הוגדר למשיבה 5, אשר מבצעת את העבודות, כי עליה לעבוד רק בתוך טוואי הדרך לפי התכנית החדשה, יש לו עילה בדין למנוע את ביצוע העבודה בשטח שהוא בגדר דרך המסומנת לביטול (ע' 10 ש' 15-17). המבקש והמשיבה 5 הסכימו בדיון כי ההחלטה בבקשה תינתן על בסיס הטענות בשאלה האם למבקש זכות-לכאורה למנוע עבודות בדרך המסומנת לביטול (פרוטוקול ע' 11 ש' 2-4).

6.הגעתי למסקנה כי המבקש הצביע על זכות-לכאורה, או למצער שאלה רצינית לדיון. נקודת המוצא היא, שהמבקש (יחד עם אחר) הוא הבעלים של המקרקעין. ייעוד ציבורי כגון ייעוד דרך אינו משום שלילת קניין הבעלים הפרטי, וזאת עד להעברת בעלות, בין רצונית בין בהפקעה (ראו ת' (המפקח על רישום מקרקעין ת"א) 285/10 נציגת הבית המשותף רחוב סוקולוב 66 רמת השרון נ' צפריר (8.12.2011)). התכנית החדשה בענייננו קובעת כי אין לבצע הפקעות מקרקעין לצרכי ציבור מכוחה, וכל השטחים המיועדים לפי תכניות מאושרות קודמות לצרכי ציבור (ובכלל זה דרכים) יופקעו על פי חוק התכנון והבניה (סעיף 18.02 לתקנון תב"ע ג/13365). מכאן עולה כי סלילת דרך בידי רשות ציבורית במקרקעין תהא בשטח אשר הופקע. וזאת, לא רק בשטח אשר מוגדר כדרך, אלא גם (אם לא בבחינת קל וחומר) בשטח אשר מוגדר כדרך המסומנת לביטול. על כן התשובה לשאלה אם למבקש יכולה לקום עילה למנוע סלילה בשטח שהוא בבחינת דרך המסומנת לביטול, היא בחיוב.

7.המשיבה 5 טענה כי על המבקש להגיש תכנית מפורטת על מנת להביא לביטול (סופי) של שטח המוגדר כדרך המסומנת לביטול. לא מצאתי כי טענה זו גורעת מהמסקנה אליה הגעתי. סעיף 14.08 לתקנון התכנית החדשה, אליו הפנתה המשיבה 5 בענין זה, אינו קובע כי תנאי לביטול שטח המוגדר כדרך הוא הגשת תכנית מפורטת. סעיף זה קובע בין היתר כי לא יינתנו היתרי בניה בשטחים המסומנים כדרך לביטול או בהצעה לתוואי דרך מבלי שיינתן פתרון חלופי לדרך המבוטלת או לדרך המוצעת, או שהוועדה המקומית תחליט כי אין צורך בפתרון חלופי לאחר שביצעה בדיקה מעמיקה נוספת באמצעות יעוץ מקצועי מתאים הכולל יעוץ תחבורה. עינינו הרואות כי עסקינן בהוראה המתנה בתנאים הוצאת היתר בניה, ולא בהוראות המכפיפות את זכותו הקניינית של בעל המקרקעין למנוע סלילת כביש בשטח אשר לא הופקע, בין אם מדובר בשטח דרך המסומנת לביטול, בין אם שטח בייעוד אחר.

ועוד. נקבע בסעיף זה "היה ותתקבל חוות דעת על נחיצות הדרך – התווייתה המדויקת תיקבע בתכנית מפורטת אשר תוכן בהתאם לחוק". מהוראה זו עולה לכאורה כי ממילא, דווקא אי-ביטול דרך, היא המצריכה תכנית מפורטת ("היה ותתקבל חוות דעת על נחיצות הדרך", התוואי של הדרך ייקבע בתכנית מפורטת).

8.איני נדרש במסגרת החלטה זו לשאלה אם מותר, במישור התכנוני ובאופן עקרוני, לסלול דרך בשטח המוגדר כדרך המסומנת לביטול. שכן, כאמור, המבקש טען בנוסף להסגת גבול. המבקש צירף לבקשה העתק נסח רישום של המקרקעין. עולה מהנסח כאמור כי המבקש הוא הבעלים של מחצית הזכויות בחלקה. עולה בנוסף מהנסח, כי נרשמו רק שתי הערות בקשר לחלקה בענין הפקעה. רק אחת משתי הערות אלה מתייחסת להפקעה בהתאם לתכנית הישנה הנזכרת (תכנית ג/8300; ראו ההערה בנסח מיום 22.4.2012, המפנה לחוברת 6367 בילקוט הפרסומים בע' 2226), זו אשר קובעת רוחב רחב יותר לדרך מושא ענייננו, אשר כולל את השטח המוגדר בתכנית החדשה כדרך המסומנת לביטול. אלא שאותה הערה מפנה להודעה על כוונה לרכוש זכויות בקרקע ולקנות חזקה בקרקע לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 ולפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965; לא מדובר בהודעה לפי סעיף 19 לפקודה ולפי חוק התכנון והבניה, בדבר רכישת הקניין עצמה. ההערה האחרת בנסח בנוגע להפקעה היא אמנם הערה לפי סעיף 19 הנזכר, אולם שם לא מדובר בשטח המוגדר בתכנית הישנה הנזכרת, אלא בשטח המוגדר בתכנית אחרת (ג/6508; ראו חוברת 6683 לילקוט הפרסומים בע' 946, אליה מפנה ההערה בנסח מיום 15.12.2013). לסיכום הנקודה, לא עולה, למצער באופן ברור מאליו, מההערות בקשר להפקעה בנסח, שהשטח אשר הופקע במקרקעין הוא דווקא תוואי הדרך לפי התכנית הישנה ג/8300 אשר כולל את שטח המוגדר כדרך המסומנת לביטול.