ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
25089-04-14
10/12/2014
|
בפני השופטת:
אסתר נחליאלי חיאט
|
| - נגד - |
מבקשת:
ג.ט.י. הגן הטכנולוגי ירושלים בע"מ
עו"ד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'
|
משיבים:
1. האוניברסיטה העברית בירושלים
2. ישראל עמיחי
3. הרשות לפיתוח ירושלים
עו"ד איתמר הכהן
עו"ד מ. בן שאול יהודה רוה ושות'
|
| החלטה |
1.שתי בקשות לסילוק על הסף ובקשה למחיקת טענה מכתב הטענות, הן הבקשות הצריכות הכרעה. מחמת חוסר הסדר בהגשת הבקשות והתגובות אתייחס לבעלי הדין כמצוין בכתב התביעה.
רקע עובדתי בהתאם לכתב התביעה
2.בשנת 1992, פעלה האוניברסיטה העברית בירושלים ביחד עם הרשות לפיתוח ירושלים (להלן: "נתבעת 1" ו-"נתבעת 3" בהתאמה), להקמת מרכז לטכנולוגיות עתירות מדע (להלן: "הפרויקט"), על מקרקעין הסמוכים לגבעת רם בירושלים. לצורך הקמת הפרויקט התאגדו הנתבעות בשנת 1993 בחברת מטע"מ- מרכז טכנולוגיה עתיר מדע בע"מ, שהנתבעות הן בעלות המניות בחברה.
3.במועד כלשהו בסוף שנת 2000 תחילת שנת 2001, לאחר שנחתמו הסכמים שונים עם מנהל מקרקעי ישראל, החלו הנתבעות ומטע"מ לבצע עבודות תשתית במקרקעין ובמקביל חיפשו משקיע להקמת הפרויקט, והתובעת זכתה בהליך מעין מכרזי שנערך.
4.בהסכם שנחתם בין התובעת לנתבעות סוכם כי התובעת תשלם כ-25 מיליון ₪ ובתמורה יוקצו לה 76% ממניות מטע"מ, שלימים שונה שמה לגט"י רם (להלן תקרא: "גט"י רם"), והנתבעות נותרו בעלות יתרת המניות. כן הוסכם כי מטעם כל אחת מהנתבעות יכהן דירקטור אחד בדירקטוריון החברה ומטעם התובעת יכהנו 6 דירקטורים שמהם יבחר יו"ר הדירקטוריון; עוד כלל ההסכם פרטים לענין תקופות החכירה, קצב בניית הפרויקט, פורטו חובות הדדיות של הצדדים וכן נקבע פיצוי מוסכם בגין הפרות יסודיות של ההסכם.
5.במסגרת התביעה טוענת התובעת כי הנתבעת 1 הפרה את ההסכם שנחתם בין בעלי המניות, קרי, בינה לבין נתבעת 1, וכן טענה טענות נוספות בקשר עם הפעולות של מר יהודה עמיחי (להלן: "נתבע 2") הן בהיותו נציג הנתבעת 1 והן בהיותו נושא משרה (דירקטור) בחברת גט"י רם, כלפיה - כבעלת מניות באותה חברה.
עיקר טענות התובעת התייחסו לפעילות נטענת של נתבעים 1 ו-2 שנעשתה בניגוד להסכם עם התובעת וללא ידיעתה ונועדה לשם חכירת השטח ממנהל מקרקעי ישראל לצורך בניית הפרויקט.
6. במסגרת התביעה דנא עתרה התובעת לחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעת יחד ולחוד סך של 4,905,798.98 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (סכום שנראה כי נקבע באופן סתמי וללא הנחת תשתית או הסבר לסכום זה דווקא).
סילוק על הסף
7.תחילה להלכה הנוהגת אשר לבקשה לסילוק על הסף. הלכה מושרשת היא כי בית המשפט יעשה שימוש זהיר ובמשורה בסמכותו לסלק על הסף תובענה ורק במקרים בהם לא יוכל התובע לקבל את הסעד המבוקש אף אם יוכיח טענותיו - ראו למשל את דברי בית המשפט העליון ברע"א 993/06 מדינת ישראל נ' מוסטפה דיראני (18.7.11):
"תובענה שנדחתה על-הסף מקימה מעשה בית דין, ובדרך כלל לא ניתן להגיש לאחריה תביעה נוספת באותו ענין... על רקע זה, ובהתחשב בזכות הגישה לערכאות ובזכותו של בעל דין ליומו בבית המשפט, נדרשת זהירות מיוחדת בנקיטת צעד קיצוני ויוצא דופן זה... אכן: "על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים – לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת" (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ פסקה י"ב [פורסם בנבו] (4.6.07); ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582 -583 (2003))."