נחתך בידיו כמה פעמים ויקבל 257 אלף שקל

התובע, יליד 1966 פועל בניין במקצועו, נפגע בשלוש תאונות עבודה בתאריכים: 25.7.2004, 28.8.2005, 14.11.2007. הנתבעת הייתה המעבידה של התובע בכל שלוש התאונות.

בתאונה מיום 25.7.04 נחתך התובע באגודל בידו השמאלית מסכין יפנית. בתאונה מיום 28.5.05 נחתך התובע באצבעות 4- 5 בידו הימנית מסכין יפנית. בתאונה מיום 14.11.07 נחתך התובע בזרת יד שמאל ממסור.

התאונות הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונות עבודה ונקבעו לתובע בגינן הנכויות הבאות : בגין תאונה ראשונה, 7% נכות באגודל יד שמאל, בגין התאונה השניה לא נקבעה לתובע נכות צמיתה, בגין התאונה השלישית נקבעה לתובע נכות בשיעור 5% וכן הופעלה תקנה 15 במלואה כך שלתובע נקבעו 7.5% נכות.

התובע צירף חוות דעת רפואית מטעמו של ד"ר יהודה דוד מיום 29.4.10 אשר קבע כי לתובע נותרו הנכויות הבאות : 5% נכות בגין הפגיעה באצבע 4 יד ימין, 5% נכות לגבי הפציעה באצבע 5 יד ימין, 10% נכות בגין הפציעה באגודל יד שמאל, 10% נכות בגין קשיון לא נוח של אצבע 5 משמאל.

הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית מטעמה של ד"ר ישראל קליר מיום 19.12.10 במסגרתה נקבע כי לתובע לא נותרה נכות אגודל יד שמאל, בהתייחס לכף יד ימין נקבע כי הנכות העצבית היא בשיעור של 0% לפי סעיף 31(5) א' I לתקנות המל"ל. באשר לזרת יד שמאל נקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בגין קישיון נוח. עוד נקבע כי ביחס לאצבע 4 ו- 5 בכף יד ימין נותרה נכות בשיעור של 5%.

בשל הפערים בין חוות דעת הצדדים מונה כמומחה מטעם בית המשפט ד"ר יעקב פעילן, אשר הגיש חוות דעת רפואית מיום 27.4.12. בהתאם לחוות דעתו של ד"ר פעילן נקבע כי בגין התאונה הראשונה לא נותרה לתובע נכות יציבה. בגין התאונה השניה נקבע כי נותרה לתובע נכות בשיעור 5% בגין התחושה הירודה לפי פיזור ענפי העצב האולנרי באצבעות 4-5 יד ימין. בגין התאונה השלישית נקבע כי יש לתובע נכות יציבה באצבע 5 יד שמאל – 5% בגין איחוי המפרק הבין גלילי המקורב ו- 2.5% בגין התחושה הירודה לפי העצב הדיגיטלי האולנרי.

הצדדים ויתרו על חקירת המומחים מטעמם ואף ד"ר פעילן לא נחקר על חוות דעתו. בנסיבות אלו אני מאמצת את חוות דעתו של ד"ר פעילן ביחס לנכויות שנותרו לתובע בגין התאונה.

אחריות מעביד ביחס לתאונות עבודה

הואיל ושלוש התאונות הן תאונות עבודה אביא את ההלכה המשפטית לעניין אחריות המעביד כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' מוחמד יאסין (31.8.11) (להלן: "פסק הדין קלינה"):

"ההלכה הנוהגת היא כי מעביד חב חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה (2) 593, 597 (1991); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט (3) 66, 76 (2004) (להלן: עניין יצחק); ע"פ 478/73 פנקס נ' מדינת ישראל, פ"מ כז(2) 617, 622 (1973) (להלן: עניין פנקס); משה ויסמן חבות מעבידים 21 (מהדורה ראשונה, 2004) (להלן: ויסמן)). ביסוד הלכה זו ניצבת ההנחה שבידי המעביד נמצא הידע באשר לסיכונים מוחשיים ופוטנציאליים במקום העבודה, וכן היכולת הממשית למנוע את אותם סיכונים. לפיכך, בהשוואה לעובד, המעביד הוא "מונע הנזק הטוב והזול" (ויסמן, בעמ' 22, 29). הצדקה אפשרית נוספת להטלת חובת זהירות מוגברת על המעביד היא העובדה שעל מעבידים מוטלת אחריות מעין מוסרית להבטיח את שלום עובדיהם (שם, בעמ' 30), בשים לב ליחסי הקרבה שבין עובד למעביד, ובשים לב לפערי הידע בין שני הגורמים.