1.התובעת הגישה כנגד הנתבעות תביעה כספית על סך של 120,000 ₪, בגין ליקויי רטיבות ועובש בדירתה ברחוב הערמונים 1/14 בקרית ביאליק (להלן "הדירה"). התובעת הינה תושבת צרפת והיא ייפתה את בתה להגיש את התביעה ולנהלה, באמצעות ב"כ.
2.ביום 31.3.2004 נכרת בין הצדדים הסכם, לפיו רכשה התובעת מהנתבעות את הדירה. התובעת טענה כי בעת מסירת החזקה בדירה לידיה, בחודש אוגוסט 2004, לא מסרו לה הנתבעות כי קיימת בעיה של רטיבות ועובש או כי תתכן בעיה מעין זו. לטענתה, היא שלמה את מלוא התמורה וצפתה לקבל דירת מגורים שנבנתה באופן מקצועי, מחומרים טובים ובעבודה מקצועית, כפי שהתחייבו הנתבעות בהסכם.
לטענתה, בחורף 2008 - 2009 החלה תופעה חוזרת ונשנית של רטיבות ועובש בקירות הדירה, דבר שפגע באפשרות השמוש בדירה וגרם למטרד. נטען, כי תופעה זו נגרמת ככל הנראה כתוצאה מפגם בבידוד התרמי בקירות החוץ של הדירה. נטען, כי לאחר שנכחה כי אין מדובר בעניין חולף, פנתה התובעת לנתבעות והתריעה בפניהן על הליקוי. בחורף 2010 הגיע נציג הנתבעות לביקור בדירתה ומצא שקיימים בה רטיבות ועובש ובצע סיוד של הקירות בחדר השינה והמסדרון בחומר אנטי פטרייתי. לטענתה, תופעת הרטיבות והעובש חזרה גם בחורפים שלאחר מכן. התובעת ניסתה להתמודד עם הבעיה בכוחות עצה, בעזרת הדייר שהתגורר בדירה, על ידי הסרת העובש וצביעה של הקירות. מאחר והתופעה חזרה, היא פנתה לנתבעות בחורף 2012 בדרישה חוזרת לתיקון הליקוי. בחודש אוגוסט 2012 הציע נציג הנתבעות לצבוע מחדש את הקירות, אולם התובעת סרבה לכך, בטענה כי הדבר לא יפתור את הבעיה.
במהלך חורף 2013 הפכו תנאי המחיה בדירה לבלתי נסבלים והדייר דרש פיתרון מיידי. נטען, כי התובעת פנתה לנתבעות פעם נוספות, אולם הן התחמקו מפניותיה.
התובעת טענה, כי הנתבעות הציגו בפניה מצג שווא רשלני ו/או הפרו את הסכם המכר ואת התחייבויותיהן כלפיה. נטען, כי הנתבעות התרשלו בתכנון הדירה ובבנייתה ולא דאגו לבידודה ואיטומה.
התובעת עתרה ליתן צו עשה, שיורה לנתבעות לפעול לתיקון הליקויים בדירה, כאשר המבחן לקיום החיוב יהיה מבחן התוצאה. בנוסף, עתרה התובעת לפצותה בסך של 25,000 ₪ בגין מטרד, עגמת נפש ואבדן הנאה מהנכס וכן, הוצאותיה בגין צביעת הדירה בסך של 5,000 ₪. לחילופין, עתרה התובעת לפצותה בגין עלות התיקונים הצפויים בסך של 60,000 ₪, הוצאות צפויות (דמי שכירות, אריזה והובלה) בסך של 30,000 ₪, פיצויים בגין עגמת נפש ואבדן הנאה מהנכס, בסך של 25,000 ₪ והוצאות בגין התייעצות עם מומחה, בסך של 5,000 ₪.
3.רק ביום 31.12.2013, הגישה התובעת חוות דעת של מומחה מטעמה, המהנדס אלכסיי גנישב, מיום 27.12.2013. על פי חוות דעת הנ"ל, לפי מה שנמסר למומחה, נמצאו כתמי עובש בחלק הפנימי של קירות החוץ של הדירה בסלון ובקיר החוץ של הממ"ד. המומחה טען, כי מדובר בתופעה של עיבוי אדי מים (קונדנסציה) על פני רכיבי מעטפת/הקירות, עקב חריגה ברמת הבידוד התרמי של קירות החוץ, בעיקר באזורי גשרי קור. נטען, כי על פי מידע שנמסר לו, הדיירים נקטו בכל האמצעים הנדרשים להקטנת תופעת העיבוי, לרבות החלפת אוויר פנים, הפחתת מקורות לחות פנימיים בדירה, שמוש במזגן לצורך חימום ולא באמצעות תנורי בעירה, אולם כתמי העובש חזרו. המומחה הבהיר, כי הוא לא מצא כתמי עובש בקירו חדר השינה וחדר שינה הורים, אך נמסר לו כי היו שם כתמי עיבוי בעיקר בתקופת הגשמים. המומחה לא אתר רטיבות או לחות גבוהה בקירות החוץ.
המומחה גנישב המליץ על תיקון באמצעות סגירת המישקים בין אבני החיפוי בקירות החיצוניים. במדה וכתמי העובש והעיבוי יופיעו, יש לתקן את רמת הבידוד התרמי של קירות החוץ על ידי החלפת שכבת הטיח הרגיל לטיח תרמי או ביצוע שכבת בידוד תרמי, כולל התאמה של דלתות, חלונות, שקעים, מפסקים ופנלים. המומחה העריך את עלות תיקון הליקויים בסך של 40,887 ₪, כולל בצ"מ, פיקוח הנדסי ומע"מ.
4.בהמשך, ביום 11.6.2014, הוגשה על ידי התובעת, באישור בית המשפט, חוות דעת מתוקנת, אשר נערכה על ידי המהנדס בן עזרא. הנ"ל בקר בדירה במהלך חודש ינואר 2014, בנוכחות הדייר שהתגורר במקום. המומחה הבהיר, כי תופעת העיבוי נוצרת על גבי המשטח הפנימי של קירות החוץ, בתוך הדירה, ומלווה ברטיבות ובטחב. מדובר בעיבוי של אדי מים (הלחות באוויר שבחדר) במגע עם קירות החוץ, כאשר טמפרטורת פני הקירות נמוכה משמעותית מטמפרטורת האוויר בחדר. הוא הסביר, כי ככל שהקיר מבודד יותר, אזי הפרש הטמפרטורה בין פנים הקיר ופנים החדר קטן יותר, באופן שנמנעת תופעת העיבוי. הוא הפנה לתקן 1045, אשר דורש כי ההתנגדות התרמית של מעטפת הבית תגביל את השינוי בטמפרטורת המשטח הפנימי של המעטפת עקב שינויים בטמפרטורה שמחוץ לבית, דהיינו - דרישות מינימום לבידוד. האמצעי לביטול תופעת העיבוי הוא הגדלת כושר הבידוד של קירות החוץ ומניעת גשרי קור.
