ת"א 24817-07-13 אלקטרו קובי בע"מ נ' דשר מוצרי חשמל 1984 בע"מ ואח'

1. בפניי בקשה מאת הנתבעים/מבקשים להגשת ראיות נוספות, לאחר שתם שלב ההוכחות והושמעו סיכומים בעל פה, ביום 3.11.16. אציין כי הבקשה הוגשה כשבוע ימים לאחר הסיכומים.

2. בבקשה מבוקש להגיש מסמכים שונים: כרטסת הנהלת חשבונו מסויימת של אדם בשם סופיאן סובלאבאן, קבלות ותעודות משלוח שהנפיקה המשיבה, אשר יש בהם כדי להוכיח, לטענת המבקשים, את שיטת ה"פלטפורמה" בה נוהגת המשיבה ואת הטענה כי האמור בתעודות המשלוח אינו משקף תמיד את המציאות העסקית.

כאן המקום להזכיר כי טענת ההגנה העיקרית הינה שהמשיבים שימשו פלטפורמה חשבונאית לפעילותו של אדם בשם קציר, שהוא זה אשר חב למשיבה את החוב נשוא התביעה, לשיטת המבקשים.

בבקשה נטען כי דפוס פעולה זה של "פלטפורמה" שאינה משקפת את המציאות העסקית חל בעניינו של אותו קציר גם דרך פלטפורמה ש"סיפק" לו אותו סופיאן שהוזכר לעיל, מול המשיבה. עוד מבוקש להוכיח באמצעות המסמכים (תעודות משלוח) כי למרות שחלק מהם הוצאו של של המבקש 2 הרי שהמכירה היתה למעשה למבקשת 1.

3. המשיבה מתנגדת נחרצות לבקשה. בתגובה מפורטת טענה כי כבר הסתיים ההליך המשפטי והמדובר בנסיון למקצה שיפורים שיש לדחותו.

עוד נטען כי המסמכים נשוא הבקשה אינם רלבנטיים שכן הם מתייחסים, לפי הנטען, לאדם אחר (סופיאן) ולא למבקשים עצמם. כן נטען כי ההסבר שניתן על ידי המבקשים מדוע לא הוגשו המסמכים עד כה, לפיו אותרו רק עתה למרות שהיו בידם, אינו מצדיק העתרות לבקשה. הוגשה תשובה לתגובה.

4. ההלכה הפסוקה קובעת כי:

"הכלל האוסר קבלת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו כלל דיוני גרידה, אלא הוא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט. יש לשמור על האיזון העדין שבין הצדדים אשר עליו מושתתת השיטה האדברסרית המכתיבה את סדר ניהול ההליך, על עקרון סופיות הדיון ועל השאיפה לנהל משפט בצורה יעילה. לצד זאת, ישנם מקרים בהם הצורך בגילוי וחשיפת האמת כה רב עד כדי להביא להטיית הכף לכיוון קבלת הראיה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסוימת בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים. הפסיקה הצביעה על כמה מבחנים אשר עלינו להביא בחשבון בבחינת השאלה האם להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור או אם לאו. למשל: תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת. יש לבחון האם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים? בכדי להכריע בשאלה, בית המשפט יתחשב בין היתר בשלב בו נודע לצד המבקש הבאת הראיה דבר קיומה. במילים אחרות, האם הצד ידע או יכול היה לדעת על קיומה של הראיה בשלב מוקדם יותר" (רע"א 2715/13 חוסיין נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 28.11.13).