ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
24506-05-13
18/11/2015
|
בפני השופטת:
רות לבהר-שרון
|
- נגד - |
התובעים:
1. שלמה תייר 2. רוית תייר
עו"ד אברהם ישראלי
|
הנתבעים:
1. חיותה סופר 2. איתן מונרוב 3. - בעצמו
עו"ד רונן הורוביץ
|
פסק דין |
תמצית השתלשלות האירועים
1.מדובר בתביעה שהגישו התובעים, שלמה ורוית תייר (להלן: "התובעים"), לאכיפת הסכם מכר מיום 26.08.03 לגבי בית מגורים הידוע כחלק מחלקה 320 בגוש 6443 ברח' הבבלי 48 הוד השרון (להלן: "הנכס"), ולקבלת פיצוי כספי בסך של כ-200,000 ₪. התביעה הוגשה כנגד נתבעת 1, חיותה סופר (להלן: "נתבעת 1"), ממנה רכשו את נכס, וכנגד נתבע 2, עו"ד איתן מונרוב (להלן: "נתבע 2" או "עו"ד מונרוב") שייצג את שני הצדדים והיה אמון על רישום הנכס על שם התובעים.
יצוין, כי התביעה כנגד נתבעת 1 נדחתה בהסכמה ביום 2.6.15.
2.מדובר בחלקה עליה בנויים 10 בתי מגורים, כאשר התובעים רכשו בית מגורים אחד, שעה שהחלקה הייתה רשומה על שם חברת א.מ. חברה לנאמנות והחזקות בע"מ, שהנתבע 2 הוא בעל 99% מהמניות בה, ולטובת כל אחד מרוכשי הבתים נרשמה הערת אזהרה. כך גם לטובת נתבעת 1 הייתה רשומה הערת אזהרה בלבד, ובהמשך נרשמה הערת האזהרה לטובת התובעים.
3.למען שלמות התמונה יצוין כי נתבעת 1 שלחה הודעת צד ג' כנגד נתבע 2, אולם משהתביעה כנגד נתבעת 1 נדחתה (בהסכמה), אין עוד צורך לדון בהודעת צד ג'.
4.במסגרת התביעה עתרו התובעים למספר סעדים, וביניהם אכיפת ההסכם במובן זה שזכויותיהם במקרקעין תירשמנה, וכן פיצוי על סך 120,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
5.לאחר שהתקיימו בפני שני דיונים, ולאחר שציינתי בהחלטה שניתנה בתום הדיון הראשון ביום 26.1.14 כי "לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבורה שטוב יעשה עורך דין מונרוב אם לאלתר ידאג לרישום הזכויות במושע על שם התובעים", הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של החלטה ביום 09.09.14, ולפיו נתבע 2 יעביר את הבעלות בהתאם למועדים שבהסכמה, ולאחר ביצוע העברת הבעלות בפועל, יודיעו על כך הצדדים לבית המשפט, ויטענו בעניין ההוצאות, כאשר בכפוף להחלטת בית המשפט בעניין ההוצאות, תידחה התביעה (להלן: "הסכם הפשרה").
6.ביום 10.02.15 הודיעו התובעים כי עו"ד מונרוב השלים את העברת הבעלות בנכס על שמם, וכי למעשה נותר להחליט בשאלת ההוצאות.
התובעים הגישו את סיכומיהם ביום 15.07.15, ואילו נתבע 2 הגיש סיכומיו רק ביום 1.11.15, ולאחר קבלת מספר אורכות, אף לפנים משורת הדין. כל שנותר עתה הוא לדון בשאלת ההוצאות ביחסים שבין התובעים לבין נתבע 2.