ת"א 23902-07-14 הצלחת לב ביתר בע"מ נ' אלי יוחנן מהנדסים בע"מ

בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים התקיים היום דיון חוזר בבקשה לסעד זמני שהגישה המשיבה. כפי שיובהר להלן, בדיון שהתקיים היום לא היה כל חידוש, אלא לכל היותר ניסיון מצד המבקשת לשפר את טענותיה (ניסיון ל"מקצה שיפורים"). לפיכך בקשתה של המבקשת לסעד זמני נדחית.

מאחר שעיקרי העובדות ועיקרי טענות הצדדים כבר הובאו בהחלטה המנומקת מיום 21.9.2015, נראה כי אין צורך לחזור על הדברים ולהלן יובאו רק עיקרי ההליכים מאז ניתנה ההחלטה הקודמת וכן קיצור נימוקי הדברים לדחיית הבקשה בעקבות הדיון שהתקיים היום.

2.ביום 17.9.2015 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני שהגישה המבקשת ובמהלך הדיון נדחתה בקשתה לאפשר לה לחקור את המצהיר מטעם המשיבה. לאחר הדיון, ביום 21.9.2015, ניתנה החלטה שלפיה נדחתה הבקשה לסעד זמני והמבקשת אף חויבה לשלם את הוצאותיה של המשיבה בסך של 25,000 ש"ח. במסגרת החלטה זו, גם הובאו בתמצית עיקרי הנימוקים לדחיית בקשת המבקשת לאפשר לה לחקור את המצהיר מטעם המשיבה.

על ההחלטה האמורה הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור אל בית המשפט המחוזי בירושלים (רע"א 46469-10-14) ובהחלטה מיום 7.12.2014 קיבל בית המשפט (כבוד השופטת תמר בזק-רפפורט) את הערעור מבלי שנדרש לנימוקי ההחלטה לגופה, וקבע כי יתקיים דיון חוזר בבקשה לסעד הזמני תוך חקירת המצהיר מטעם המשיב ואף חייב את המשיבה לשאת בהוצאות המבקשת בסך של 10,000 ₪. הנימוק להחזרת הדיון היה העובדה שלא התאפשרה חקירת המצהיר מטעם המשיבה על תצהירו, וזאת תוך הפנייה אל פסק הדין בעניין רע"א 2508/98 מתן י' מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3) 26 (1998) (להלן – עניין מתן).

על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור אל בית המשפט העליון (רע"א 121/15). בהחלטה מיום 1.2.2015 דחה בית המשפט (כבוד השופט ניל הנדל) את בקשת רשות הערעור מבלי לתת צו להוצאות, וזאת רק מן הטעם שלא ראה לנכון להתערב בעניין דיוני ב"גלגול שלישי" (עם זאת, מהדברים שנרמזו בסוף הפסקה האחרונה של פסקה 2 בהחלטה עולה, כי לא מן הנמנע כי היה מגיע לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע בית המשפט המחוזי).

משכך נקבע ומאחר שחזקה עליי מצוותה של ערכאת הערעור וחרף יומני העמוס מאד, התקיים היום (5.2.2015) דיון חוזר (14 עמ' פרוטוקול) שנועד רק לחקירת המצהיר מטעם המשיבה, מר אלי יוחנן, ולהשלמת טענות הצדדים בעקבות חקירתו.

בטרם נפנה אל הדברים נבקש להעיר, אף אם הדבר בבחינת למעלה מן הצורך, כי כאמור, הדיון התקיים על-פי החלטת בית המשפט המחוזי ומשנדחתה בקשת רשות הערעור שהוגשה אל בית המשפט העליון. עם זאת, והגם שהדברים לא נאמרו במפורש בהחלטה הקודמת מיום 21.9.2014 (ראו שם, סוף פסקה 2), ראוי להעיר כי ספק רב אם עניין מתן רלוונטי לנסיבות הנדונות, שבהן המשיבה כלל לא התבקשה להגיש תצהיר מטעמה. לעניין זה נהזכיר, כי בהחלטה שניתנה עוד ביום 15.7.2014 התבקשה המשיבה להגיש את תגובתה עד יום 22.7.2014. תגובתה – הארוכה והמפורטת מעבר לנדרש – הוגשה ביום 27.7.2014 (לאחר ארכה שניתנה לה לבקשתה) ואליה צורף תצהירו של מר אלי יוחנן. את התצהיר בחרה המשיבה להגיש מיוזמתה, הגם שכלל לא התבקשה ולא נדרשה להגישו, כשם שאף לא התבקשה להגיש תגובה ארוכה ומפורטת כפי שבחרה להגיש. על-פי תקנה 365(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 חלה חובה לצרף תצהיר לבקשה למתן סעד זמני וזאת מן הטעם שנטל ההוכחה בבקשה לסעד זמני מוטל על מבקש הסעד. לעומת זאת, אין כך פני הדברים לעניין תגובתו של המשיב. בעניין זה נקבע בתקנות במפורש, כי לא רק שאין חובה להגיש תגובה, אלא שעל התגובה להיות תמציתית ולא נדרש לתמוך אותה בתצהיר (תקנה 367(ד)).

3.מכל מקום וכאמור, היום התקיים דיון חוזר שתכליתו הייתה לאפשר למבקשת לחקור את מר אלי יוחנן, המצהיר מטעם המשיבה, על התצהיר שהוגש בתמיכה לתגובת המשיבה לבקשה למתן סעד זמני.

כפי שניתן לראות מפרוטוקול הדיון, חקירתו של מר אלי יוחנן כלל לא התמקדה בתצהירו. כך גם לא היה כל חידוש או שינוי בעובדות בעקבות חקירתו של מר אלי יוחנן. מדבריו בעדותו אף התחזקה העובדה שהמעבר שעושה המשיבה במגרש החניה – הפתוח לכלל הציבור ללא כל תשלום – נעשה מן הטעם שאין כל אפשרות מעבר אחרת של כלי רכב כבדים, או כלי רכב בכלל, אל אתר הבניה של המשיבה. לנוכח הפרשי הגבהים המשמעותיים בין המפלס העליון לבין המפלס של אתר הבניה, המגיעים להפרש גבהים של כ-12 מטר, אין כל אפשרות מעבר אחרת, פרט למעבר דרך מגרש החניה. עוד עלה מעדותו של מר יוחנן, שהמעבר נעשה במשך פרקי זמן קצרים ביותר באופן שאינו מסב כל הפרעה או נזק מכל סוג שהוא. עובדות אלו לא נסתרו בדבר או בבדל ראייה מטעם המבקשת.