ת"א 23725-07-14 יוסף נ' מועצה מקומית כפר עילבון ואח'

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה והתיישנות.

1.התובע הגיש נגד הנתבעות תביעה לתיקון הרישום בפנקס המקרקעין בהתאם לסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"). בכתב התביעה טען התובע, כי הוא, אביו וסבו לפניו מחזיקים בחלק מחלקה 9א בגוש 15412, בשטח של 2,400 מ"ר מזה יותר משמונים שנים. חלקה זו ביחד עם חלקות אחרות נרשמו על שם סבו בפנקס הישן התורכי בהתאם לצוואה מאושרת על ידי השלטונות העותומניים משנת 1900.

על פי הנטען בכתב התביעה, בעת ביצוע הליכי ההסדר בשנת 1985 (ככל הנראה נפלה טעות בשנת ההסדר והכוונה היא אולי לשנת 1945), הוטעה התובע על ידי ועד הסדר הכפר או ע"י מוכתר הכפר, אשר טענו, כי החלק המשויך לטובת תושבי הכפר הוא חלק מהחלקה ולא החלק שבחזקתו. הוא הוסיף, כי הקרקע שהוא החזיק ועיבד במשך השנים היא מסוג מירי ולא מתרוכה וקרקע מסוג מירי לא ניתן לרשום לטובת אנשי הכפר. מכאן הוא טוען, כי הרישום שנעשה במסגרת הליכי ההסדר מקורו במרמה או בטעות ברישום.

התובע טען עוד, כי בשנת 1985 ו- 2011 התפרסם בילקוט הפרסומים, כי קטעים מחלקה 9 הנ"ל הופקעו לצרכי ציבור, אולם הפקעות אלה אינן חלק משטח המריבה שלגביו התובע טוען לטעות או מרמה ברישום, וכי "אין החלקים המופקעים כלולים בהפקעה זו, להבדיל משאר חלקי החלקה/חלקות...דבר המצביע כי הפקעה לגבי קטע זה נעשה בטעות ומחזקת את טענותיו של התובעים שלא נסתרו" (הטעויות הן במקור – ע.ט.).

2.המדינה הגישה את בקשתה דנן לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה והתיישנות. נטען, כי העובדה שהקרקע שנרשמה על שם המדינה לטובת אנשי הכפר היא מסוג מירי ולא מתרוכה אינה מצדיקה ביטול הרישום, שכן אין מניעה, בהתאם להלכה הפסוקה לרשום קרקע מסוג מירי לטובת אנשי הכפר. בעניין זה הפנתה המדינה לפסק הדין שניתן בד"נ 10/76 המועצה המקומית יפיע נ' מדינת ישראל, ו- 6 אחרים פ"ד לא(2) 605. נטען עוד, כי טענות התובע לעיבוד הקרקע במשך השנים אינם מהווים עילה לביטול הליכי ההסדר ככל שהעיבוד היה לפני הליכי ההסדר, שכן הרישום לאחר הליך ההסדר מבטל כל תביעה או זכות קודמת. ככל שהכוונה לעיבוד הקרקע לאחר הליכי ההסדר, לא ניתן לרכוש זכות שכן לא מתקיימים התנאים להחלת התיישנות רוכשת. מטעמים אלה ביקשה המדינה למחוק את התביעה מחמת העדר עילה.

המדינה הוסיפה וטענה, כי עילת התביעה לתיקון הרישום בהתאם לפקודה מתיישנת בחלוף 15 שנים ממועד הרישום, ומאחר שהתביעה הוגשה בחלוף יותר מ- 70 שנים לאחר שהושלם הרישום, הרי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

3.דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

4.כפי שהובא לעיל, התובע טוען כי הוא החזיק בקרקע שבמחלוקת, כי הקרקע הייתה רשומה על שם אביו וסבו לפניו בפנקס הישן העותומני מכוח צוואה מאושרת על ידי השלטונות העותומניים משנת 1900, וכי לפיכך היה צריך לרשום את אותו חלק על שמו, אך בשל טעות והטעייה של מוכתר הכפר וועד ההסדר בכפר, החלקה נרשמה על שם המדינה לטובת אנשי הכפר. לחיזוק טענותיו אלה, הוא מציין כי מדובר בקרקע מסוג מירי שלא ניתנת לרישום לטובת אנשי הכפר, כי תנאי השטח שבמחלוקת שונים באופן מהותי מתנאי יתר החלקה שנרשמה על שם המדינה, וכי הקרקע הייתה מעובדת על ידו על ידי אביו וסבו לפניו במשך עשרות רבות של שנים ומהווה המשך ישיר לחלקות שכן נרשמו על שמו. כן מפנה התובע לעובדות ונסיבות שונות שמהן עולה, לטענתו, בבירור, כי הרישום של החלק שבמחלוקת על שם המדינה לטובת אנשי הכפר מקורו במרמה והטעיה.