ת"א 23525-06-14 עמירה נ' בראשי ואח'

1. הנתבעת מבקשת כי יוצאו מתיק בית המשפט שתי חוות דעת שהוגשו מטעם התובע: האחת - בנוגע לצורך והעלות של רכישת רכב מסוג טויוטה קורולה וההוצאות בגין החזקתו, וכן בנוגע לצורך בנסיעה במוניות ועלותן. השניה - בנוגע לצורך והעלות של התקנת מעלית בדירת התובע.

2. הלכה ידועה היא כי במסגרת תיק המתנהל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, יש להוכיח את צרכיו של הנפגע, באמצעות מומחים שמונו על ידי בית המשפט. זאת להבדיל מאופן התאמת הצרכים או עלותם שאותם ניתן להוכיח באמצעות ראיות מטעם התובע (א. ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית, 2011, עמ'680).

3. חוות הדעת שהוגשו על ידי התובע כוללת הן את הצורך באביזרים והן את עלותם. כך בנוגע לצורכי הניידות קובעת חוות הדעת כי התובע נאלץ ללכת בקביים קנדיות והוא זקוק לנהוג ברכב פרטי אוטומטי בעל מפתח דלת רחב. כמו כן קובעת חוות הדעת כי התובע יזקק למוניות כשאין לו מכונית או בתקופות מאוחרות בחייו. בנושא המעלית, מציין המומחה כי בהתאם להסברים שקיבל, התובע זקוק למעלית שתעלה אותו לקומה השניה של ביתו. צרכים אלו שנקבעו על ידי המומחה מטעם התובע, לא הוזכרו כלל בחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט, (שאמנם העניקו לתובע נכות משוקללת בשיעור גבוה של כ- 53% ואולם מן הבחינה האורתופדית נקבעו 10% עקב הגבלת תנועה בקרסול, 5% בגין חולשה קלה כתוצאה מקרע בקודריצפס שהתאחה, ו-5% בגין הגבלת תנועה בצוואר).

4. החלקים בחוות הדעת הנוגעים לצרכיו של התובע אינם קבילים. במקרה שבו חוות הדעת שהוגשה על ידי התובע כללה הן את הצרכים והן את עלותם, קבע בית המשפט העליון כי יש להוציא את חוות הדעת מן התיק (ראו ע"א 12/03 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' מנחם כהן (12.2.03), וכך אני קובעת גם בענייננו.

5. אין בקביעתי כדי למנוע מן התובע להגיש חוות דעת להוכחת העלויות הנטענות ואלו ישמשו אותו ככל שיקבע שיש צורך בהן על ידי המומחים מטעם בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ז, 21 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.