אזולאי ואח' נ' זנו ואח'

ביום 31.12.13, נכרת בין הנתבעים (כמוכרים) לבין התובעים (כקונים), הסכם למכירת הבית ברח' הפור 20 במערב ראשון לציון (להלן גם: "הבית" או "הדירה") תמורת סך כולל של 2,975,000 ₪. החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 31.3.14.

במסגרת הסכם המכר, הצהירו הנתבעים כי לא ידוע להם על כל מום או פגם בדירה אותם לא גילו לקונים, והתובעים מצידם הצהירו, כי הם רוכשים את הדירה במצבה AS IS ומוותרים על כל טענה לאי התאמה, לרבות בדבר מום או פגם נסתר, ולמעט מום או פגם נסתר שהיה ידוע למוכרים והם לא גילו אותו לקונים (ראו סעיפים 2(א) סיפא ו 3(ג) סיפא להסכם המכר נספח א' לתצהיר התובע).

לטענת התובעים, זמן קצר לאחר קבלת החזקה בבית, גילו לתדהמתם כי הבית נגוע במפגע טרמיטים קשה. המפגע התגלה לתובעים, לטענתם, לאחר שהחלו להופיע בקומה השנייה טרמיטים, אשר הגיחו ממשקופי הדלתות בחדר הילדים, מהמקלחת ובשירותים, ואז נודע להם כי אחת לזמן מה, מגיחים הטרמיטים ומתעופפים ברחבי הבית, במנהג שהתברר כי הוא מכונה "מעוף כלולות", כאשר למעשה מדובר בהתרחבות של הקן הקיים למקומות נוספים, לאחר ששטחי הקינון הקיימים מוצו.

התובעים הוסיפו וטענו, כי מומחים שביקרו בבית אישרו את האמור ואף חיוו דעתם בדבר הטיפול הנדרש למפגע זה, שהוא ממושך ויקר ואף אינו מבטיח את מיגורו המוחלט של הנגע.

בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבעים ידעו על קיומו של מפגע הטרמיטים בבית ונמנעו מלגלותו להם, ובכך חטאו הן בחוסר תום לב במשא ומתן, הן בהטעייה והן בהפרה יסודית של ההסכם – כולם מקימים לתובעים, לשיטתם, זכות לפיצוי על נזקיהם ואף לפיצוי מוסכם עפ"י ההסכם.

עוד טענו התובעים בכתב התביעה, כי הנתבעים הסתירו מהם גם את דבר קיומו של רעש מטוסים חריג בסביבת הדירה, אשר לטענתם מהווה אף הוא פרט מהותי אותו היה על הנתבעים לגלות לתובעים במהלך המשא ומתן.

בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי במשך כל התקופה שהתגוררו בבית, מעולם לא היה כל מפגע של טרמיטים הידוע להם בדירה, ומשום כך אף לא מסרו לתובעים כל מידע אודותיו.

עוד טענו הנתבעים, כי אף לא היה , וגם אין כיום, כל מפגע של רעש מטוסים, מעבר לרעשי המטוסים הנשמעים מעת לעת בכל אזור מרכז הארץ.

הנתבעים הוסיפו וטענו, כי לאחר חתימת הסכם המכר, ניסו התובעים לבטלו לאור קשיים כלכליים אליהם נקלעו, והעלו טענות מן הגורן ומן היקב, אך נדחו ע"י הנתבעים. הנתבעים טענו כי זו הסיבה האמיתית בגללה הוגשה התביעה ולא כל מפגע נטען.

הנתבעים הדגישו, כי במסגרת הסכם המכר, הצהירו התובעים כי ביצעו את כל הבדיקות הנדרשות ורכשו את הבית AS IS תוך ויתור על כל טענה, למעט מום או פגם נסתר שהיה ידוע למוכר והוא לא גילה אותו. לפיכך, ומאחר והנתבעים לא ידעו דבר על מפגע הטרמיטים, הרי שהתובעים מנועים כעת מלהעלות טענות אלו.

עוד טענו הנתבעים, כי סכום התביעה מופרך וחסר פרופורציה.

מטעם התובעים הוגשו תצהיר התובע, אליו צורפו מסמכים שונים וכן דיסק ובו תיעוד בתמונות ובסרטונים של מפגע הטרמיטים הנטען והנזקים שגרם, ושיחות שונות שהוקלטו על ידי התובעים.

כן הוגשו חוות דעתם של ד"ר פינקלמן (אנטומולוג) ומר קרבצ'יק (מהנדס ושמאי מקרקעין).

עוד זומנו לעדות מטעם התובעים עו"ד כהן אשר ייצגה את הצדדים בהסכם המכר, וגב' פרנסיס שכנתם.

מטעם הנתבעים הוגש תצהיר הנתבע, תצהיר מר נחום אשר ערך שיפוץ בבית מטעם הנתבעים בשנת 2012, וכן חוות דעת מר קייזרמן (מדביר ומומחה למזיקים) ומר שם טוב (שמאי מקרקעין).

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות העדים מטעם הצדדים, עיינתי בכל המסמכים, התמונות והסרטונים שהוגשו מטעמם, ונתתי דעתי לטענותיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בפתח הדברים אציין, כי מחוות הדעת והתיעוד הרב שהוגש ע"י התובעים עולה בבירור וללא כל ספק כי בבית היה וישנו מפגע של טרמיטים, והכחשתם הסתמית של הנתבעים את עצם קיומו של המפגע הנה חסרת בסיס.

מטעם התובעים הוצג תיעוד רב מאוד של תמונות וסרטונים המעידים על הימצאותם של טרמיטים בבית ועל יציאתם מחוריהם למה שכונה ע"י המומחים מטעם שני הצדדים "מעוף הכלולות".

זאת ועוד, הגם שצודקים הנתבעים בטענה שהעלו בסיכומים כי אף אחד מן המומחים לא חזה במו עיניו בטרמיט חי בבית או ביציאתו מחור זה או אחר – הרי שכל המומחים היו מאוחדים בדעה כי עיקר פעילותם של הטרמיטים היא נסתרת מן העין, ולכן אין בעובדה כי בשעת ביקוריהם לא היתה פעילות ערה של טרמיטים ברחבי הבית ומחוץ לקינים ולמחילות כדי להצביע על כך שהמפגע לא קיים. בהינתן שמרבית הזמן מצויים הטרמיטים בקינים ובמחילות, והם יוצאים למעוף הכלולות – כפי שהעידו המומחים כולם – אחת למספר חודשים – הרי שאין בעובדה שאף אחד מן המומחים לא חזה בהם בעיניו כדי לשלול את קיומו של המפגע.

יתר על כן – כל המומחים – הן מומחי התובעים והן מומחי הנתבעים – אישרו כי בבית קיימים נזקים האופייניים לפעילות הטרמיטים והמעידים על כך שהיתה פעילות של טרמיטים בבית (הגם שהמומחה מטעם הנתבעים גרס כי פעילות זו כבר אינה קיימת, ולכך אתייחס בהמשך).

השאלה היחידה והאמיתית השנויה במחלוקת בין הצדדים אינה, אפוא, אם היה בבית מפגע טרמיטים אם לאו, אלא האם ידעו הנתבעים על קיומו של מפגע זה אם לאו.

בעניין זה, כאמור, העיד הנתבע כי לא היה ידוע לו מעולם על מפגע כזה, וכי עד למועד בו הועלו טענות התובעים כלל לא ידע מהם טרמיטים. הנתבע ציין כי בשנת 2012 ערך שיפוץ מקיף בבית, בעלות של מאות אלפי ₪, ובכללו אף הוסיף והתקין מוצרי עץ שונים (פרקט, ארון ופרגולות) במקומות שונים בבית. הנתבע הדגיש, כי לא מתקבל על הדעת כי יערוך שיפוץ כה רחב היקף ולא יטפל במסגרתו במפגע הטרמיטים ככל שהיה ידוע לו, ויתרה מכך אף לא סביר כי ישקיע ממון רב בהתקנת מוצרי עץ החשופים למפגע זה.

בהקשר זה יוער, כי מומחי הצדדים היו תמימי דעים כי פעילות הטרמיטים, כאמור, הינה ברובה נסתרת מן העין, ועל אף שהעידו כולם כי פעילות הטרמיטים בבית החלה שנים קודם לכן, עוד קודם רכשו התובעים את הבית, הרי שבהחלט ייתכן כי הפעילות תימשך משך מספר שנים מבלי שיהא לה ביטוי חיצוני שכן, כאמור, מעוף הכלולות מתרחש רק לאחר מיצוי הקן הראשוני. לפיכך, לא יכול היה אף המומחה מטעם התובעים לשלול מכל וכל את האפשרות שהמפגע היה קיים בבית מבלי שהנתבעים היו ערים לו.

לאחר ששמעתי את עדויות העדים מטעם הצדדים ועיינתי במסמכים ובחוות הדעת שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי גרסתם, לפיה הנתבעים ידעו ו/או היה עליהם לדעת על קיומו של מפגע הטרמיטים בבית, מסתברת יותר מגרסת הנתבעים לפיה לא היה ידוע להם דבר על כך.

להלן אפרט את הראיות והממצאים המרכזיים שהביאוני למסקנה זו.

כפי שעלה בבירור מעדויות התובעים, והטענה לא נסתרה ע"י הנתבעים, בעת כניסתם של התובעים לבית היו בבית ממצאים המעידים על כך שנערך בו בעבר טיפול נגד מפגע הטרמיטים. דהיינו, במקומות שונים בבית, נמצאו חורי קידוח במשקופים וברצפות, המשמשים להחדרת חומרי הדברה בהזרקה לתוך הקרקע בטיפולי הדברה של טרמיטים.

העובדה שחורי קידוח אלו אופייניים לטיפולי הדברה הנעשים נגד טרמיטים בלבד ולא נגד מזיקים אחרים צויינה ע"י התובעים והמומחה מטעמם מר פינקלמן (ראו נספחי ג' וה' לתצהיר התובע ובעיקר סעיף ג.1 לחוות דעת מר פינקלמן שסומנה נספח ה'1 לתצהיר התובע), ואושרה ע"י המומחה מטעם הנתבעים, מר קייזרמן (ראו חוות דעתו של מר קייזרמן, בפסקה ד' לחוות הדעת; וכן, בחקירתו הנגדית, עמ' 39 לפרוטוקול ש' 5-6).

הסברה שהועלתה ע"י הנתבעים כי התובעים הם אלו שקדחו את החורים אינה מתקבלת על דעתי.

ראשית יוער, כי מדובר בטענת מרמה אשר יש להוכיחה בדרגת הסתברות גבוהה יותר והיא נטענה בעלמא.

מעבר לכך, אין חולק כי התובעים קיבלו חזקה בבית ביום 31.3.14, וכפי הנראה נכנסו לבית זמן מה לאחר מכן (לטענת התובעים, שלא נסתרה, ביום 18.4.17).

כבר ביום 28.4.14 ביקר איש מקצוע מטעם טרמיטק בבית התובעים ואיתר סימנים לקידוחים שנעשו לצורך טיפול בבעיית הטרמיטים אשר נאטמו בדבק (ראו נספח ג' לתצהיר התובע). גם מר קרבצ'יק, שהעיד בפניי ותיעד את הימצאות חורי הקידוח, ביקר במקום כבר ביום 19.5.14.

אני מתקשה להאמין כי בתוך פחות מחודש גילו התובעים את בעיית הטרמיטים ומייד פעלו ל"בידוי ראיות" על דרך של קדיחת חורים וסתימתם.

על כך יש להוסיף, כי המומחה מטעם התובעים ד"ר פינקלמן, אשר ביקר בבית התובעים ביום 15.6.14 הצהיר, כי במקומות בהם נקדחו ונסתמו החורים לא נמצאה פעילות עכשווית של טרמיטים והחורים ואטמי הסיליקון נראו ישנים (ראו עמ' 6 לחוות דעתו).

עוד יוער, כי מר קייזרמן מומחה הנתבעים ביקר בבית רק כשנתיים לאחר מסירת החזקה בו לתובעים, והוא אמנם טען בפסקה ד' לחוות דעתו, כי ייתכן והחורים נקדחו ע"י התובעים, אולם , באותה נשימה אף לא שלל את העובדה כי טיפול זה נעשה עוד קודם למגורי הנתבעים בנכס (ראו בפסקה האחרונה לסעיף ד' לחוות הדעת, בראשית העמוד הבא). בעדותו בפניי גרס, כי אין כל אפשרות לדעת מתי החורים הללו נעשו (עמ' 39 ש' 15), ולגבי מצב הרובה או הדבק השיב, כי רק מהנדס יוכל להגיד לפיהם מתי נקדחו ונסתמו החורים (שם, ש' 19).

עוד יש להדגיש בהקשר זה, כי בתכתובת שנערכה בין ב"כ הצדדים בסמוך לאחר הגילוי (בחודשים יוני ויולי 2014 – ראו נספחי ז'-י' לתצהיר התובע ונספחי ז'-י"א לתצהיר הנתבע) – הוצע לנתבעים לשלוח מומחה מטעמם שיתעד בזמן אמת את הטענות. בעדותו בפניי, טען התובע כי אכן נשלח מומחה מטעם הנתבעים באותו שלב אך משום מה לא הובאה עדותו או חוות דעתו. הנתבעים הכחישו כי נשלח מומחה כאמור. כך או כך, דומני כי התנהלות הנתבעים – בין אם נמנעו מלשלוח מומחה מטעמם בסמוך לזמן אמת (הגם שהיו מיוצגים כבר אז) ובין אם נשלח מומחה מטעמם ועדותו לא הובאה בפניי – פועלת לחובתם ומחזקת את המסקנה כי אכן הממצאים היו כפי שתועדו על ידי התובעים בזמן אמת או בסמוך לכך, ומהם אני מסיקה כי חורי הקידוח היו בבית בשעה שקיבלו התובעים את החזקה בו ולא בוצעו על ידיהם.

בכתב ההגנה הודו הנתבעים כי ביצעו מעת לעת פעולות הדברה, כנהוג בבתים צמודי קרקע, אך הכחישו שביצעו הדברה מיוחדת ספציפית נגד טרמיטים (סעיפים 32 ו – 40 לכתב ההגנה), ובעדותו בפניי עמד הנתבע על כך ששום בעל מקצוע מטעמו לא קדח חורים בבית (עמ' 53 לפרוטוקול ש' 17-23).

להשקפתי, בהינתן עדויות המומחים כי קידוח חורים כאמור משמש להדברה מפני טרמיטים בלבד, הרי שיש לקבוע, כי הממצא בדבר קיומם של חורי קידוח כאמור שעה שהתובעים קיבלו את החזקה בבית, לכל הפחות, מעביר את נטל הבאת הראיות לכתפי נתבעים, לסתור את ההנחה כי הטיפול בוצע על ידיהם או ע"י מי מטעמם.

הנתבעים יכולים היו, למשל, להביא לעדות את המדביר שביצע עבודות הדברה מטעמם על מנת להוכיח כי ביצע רק פעולות הדברה שגרתיות שלא היו כרוכות בקידוח חורים, או, לחילופין כי פעולות ההדברה שבוצעו, לטענת הנתבעים ללא קשר לטרמיטים, כללו מסיבה זו או אחרת גם קידוח חורים כאמור, אך הם לא עשו כן.

בהקשר זה אף יוער, כי המומחים מטעם הצדדים כולם העידו כי זיהו בבית סימנים לפעילות טרמיטים (בעבר או בהווה). ניתן להניח, כי מומחה אשר הוזמן לבצע הדברה בביתם של התובעים היה מזהה אף הוא סימנים דומים לאלו, ומפנה את תשומת לב הנתבעים לכך, כפי שאף העיד מומחה הנתבעים מר קייזרמן, כי סביר שהיה עושה (ראו עמ' 39 לפרוטוקול ש' 26 עד עמ' 40 ש' 1).

עוד יש לציין בהקשר זה, כי מר נחום, אשר ביצע את השיפוץ מטעם הנתבעים בנכס בשנת 2012 העיד, כי בשעה שהשלים את השיפוץ לא היו חורים ברצפות (ראו עמ' 33 לפרוטוקול ש' 12-14). מכאן, ובהינתן כי חורי קידוח אלו היו מצויים בבית שעה שקיבלו התובעים את החזקה בו, מתבקשת המסקנה כי חורים אלו נקדחו בין המועד בו הסתיים השיפוץ ועד למסירת החזקה לתובעים, כשנתיים לאחר מכן, דהיינו שעה שהבית היה בחזקת הנתבעים.

לא נעלמו מעיניי טענות רבות של הנתבעים, אשר ביקשו להעלות תמיהות ותהיות לגבי התנהלות התובעים, וחיזוקים לגרסתם שלהם.

כך, למשל, טענו הנתבעים באריכות ביחס למייל שנשלח ע"י התובע ביום 29.5.14, במסגרתו הועלו נושאים איזוטריים שעניינם פינוי חפצים אלו או אחרים, אך לא הועלה עניין הטרמיטים – וביקשו ללמוד ממנו כי המפגע לא היה או כי לא היה כצעקתה.

אלא, שאין בדברים כדי לסייע להם, מקום בו לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהטענות בעניין מפגע הטרמיטים הועלו עוד קודם לכן – הן בשיחות התובעים עם הנתבעים שתמליליהם צורפו כהקלטות 4-5; הן באמצעות עו"ד כהן, אשר העידה כי סירבה להיכנס לעניין זה מאחר וסברה כי היא עלולה להימצא בניגוד עניינים מקום בו ייצגה את שני הצדדים לעסקה, אך אישרה כי העלתה את הטענות בפני הנתבע בסמוך לאחר שהועלו, וזאת בניגוד להכחשתו (ראו עדות עו"ד כהן בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 12-14 והמוצג ת/1 מהם עולה כי הנושא הועלה ע"י התובעים בפני עו"ד כהן כבר במהלך חודש אפריל, והיא העלתה אותו בסמוך לאחר מכן בפני הנתבע; זאת לעומת טענת הנתבע בעמ' 51 לפרוטוקול ש' 13-16 שם טען כי עו"ד כהן התקשרה אליו רק לאחר שהוגשה התביעה). עוד יוער, כי גם במכתב ב"כ הנתבעים מיום 26.6.14 (נספח ח' לתצהיר הנתבע), אשר השיב למכתב ב"כ התובעים מיום 10.6.14, ניתן למצוא ביטוי לכך שהטענות על קיומם של טרמיטים הועלו ע"י התובעים בפני הנתבעים כבר שבועות קודם לכן (ראו סעיף 6 למכתב שם נטען כי התובעים הציגו טענות אלו במהלך חודש מאי).

עוד אציין, כי לא ראיתי צורך לקבוע ממצאים בשאלה אם התובעים ביקשו קודם למסירת החזקה ולגילוי המפגע לבטל את העסקה מחמת קשיים כלכליים, שכן גם אם כך היה וגם אם לאו, נחה דעתי כי בסופו של דבר ביקשו לבטל את העסקה בשל גילוי מפגע הטרמיטים וללא קשר לקשיים כלכליים כלשהם, ככל שהיו להם.

עוד הלינו הנתבעים על כך שהתובעים, אשר במסגרת כתב התביעה טענו בהרחבה כי הבית אינו ראוי למגורים בשל מפגע הטרמיטים וכי ערכו נמוך לאין שיעור מהתמורה ששילמו עליו התובעים במסגרת הסכם המכר – סירבו במהלך ניהולו של ההליך להצעת הנתבעים לרכוש מהם את הבית בחזרה במחיר אותו שילמו. הגם שתמימת דעים אני עם הנתבעים כי להתנהלות זו יש משמעות, והיא מאירה באור אחר את טענות התובעים לעניין חומרתו של המפגע והיקפו, לא סברתי כי היא שומטת את הקרקע תחת תביעתם וטענותיהם.

להשלמת התמונה יצויין, כי הנתבעים ביקשו להוכיח את טענתם כי לא היה כל מפגע טרמיטים בבית, גם בכך שלאחר שעזבו את הבית לתקופת מה (בשנת 2011), והשכירוהו תוך שגרו בשכירות בנכס אחר, ביקשו מיוזמתם מהשוכרת להקדים את פינוי המושכר ולשוב לביתם. בהקשר זה צירפו הנתבעים העתק מהסכם השכירות והמסמך על ההסכמות להקדים סיומו (נספחים ד'-ה' לתצהיר הנתבע) ותמלול הקלטת שיחה עם השוכרת (נספח י"ב לתצהיר הנתבע) ממנו ביקשו ללמוד אף כי לא ניתן היה להביאה לעדות.

על אף שלא מצאתי כל בסיס לקבוע כנטען ע"י התובעים כי הנתבעים ניסו להסתיר את העובדה שהשוכרת היא שביקשה לסיים את השכירות מוקדם יותר בשל מפגע הטרמיטים, עדיין לא סברתי כי ניתן לבסס על הצטברותם של נספחים אלו, בהעדרה של עדות השוכרת ועמידתה במבחן החקירה הנגדית, כל ממצא שיחזק את עמדת הנתבעים, וזאת בין היתר בהתחשב בכך שההקלטה עצמה לא צורפה ואילו מן התמליל עולה כי מדובר בשיחת המשך לשיחה מוקדמת, כאשר זו לא התנהלה כשיחה חופשית אלא יותר כניסיון של הנתבע לחלץ מפי השוכרת אישורים לטענות שונות שלו. במצב דברים זה, כאמור, לא מצאתי כי ניתן לבסס על הדברים כל ממצא שיסייע בחיזוק גרסתם של הנתבעים.

אף עדותה של שכנת התובעים, גב' פרנסיס, והקלטת השיחה שערך איתה התובע, יש בהם כדי לחזק את הסברה כי הנתבעים ידעו ו/או היה עליהם לדעת כי בבית קיים מפגע טרמיטים.

כך, מתמליל השיחה עם גב' פרנסיס ובן זוגה (סומנה הקלטה מספר 7), נשמעים ה"ה פרנסיס מספרים כי בעיית הטרמיטים קיימת בכל האזור, והיתה קיימת גם בביתם שלהם. כאשר התובע שואל אותם אם היו בבית הנתבעים טרמיטים לפני או אחרי שהוא שיפץ, הם משיבים "היה... כל הזמן היה... כל האזור, גם אצלנו היה, מה" (עמ' 7 לתמליל).

עדותה של גב' פרנסיס היתה אותנטית ועניינית, ולא התרשמתי שהיא נוטה לצד זה או אחר. כשם שהבהירה כי בעיית הטרמיטים היא בעייה מוכרת וקיימת בכל השכונה, גם הבהירה כי ביתם של הנתבעים (כיום של התובעים) הוא בית נהדר והעדה רצתה לרכוש אותו ללא קשר לסוגיית הטרמיטים, תכנית שלא יצאה בסופו של דבר אל הפועל מסיבות אחרות.

סוף דבר, בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו בפניי מצאתי, כי עלה בידי התובעים להרים את הנטל להראות במאזן ההסתברויות כי הנתבעים ידעו על מפגע הטרמיטים שהיה קיים בבית. לכל הפחות, יש לקבוע שהועבר נטל הבאת הראיות לסתור לכתפי הנתבעים והם לא עמדו בו.

המשמעות המשפטית של אי הגילוי

ראשית יש לציין, כי עפ"י הדין וההלכה הפסוקה, על מנת להקים לתובעים עילה להסתמך על אי ההתאמה ולכונן את זכותם לביטול ההסכם ו/או לפיצוי בגין נזקיהם, אין צורך בקביעה כי הנתבעים ידעו ידיעה פוזיטיבית בפועל על מפגע הטרמיטים, אלא די בקביעה כי היה עליהם לדעת על מפגע זה בעת כריתת החוזה.

וכך קובע סעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המכר"), אשר חל גם על עסקאות מכר מקרקעין, מכח סעיף 4(א) לו:

"היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה".

ההלכה הפסוקה קבעה, כי סעיף זה הינו סעיף קוגנטי, ולא ניתן להתנות עליו, וכי אחריותו של המוכר לפגם עליו ידע או שהיה עליו לדעת, תחול גם מקום בו התרשל הקונה ויכול היה לגלות את הפגם בבדיקה סבירה.

יפים לעניין דברי בית המשפט העליון בע"א 8068/11 עיני ואח' נ' שיפריס ואח' (11.2.14) (דעת הרוב מפי כב' השופט סולברג ובהסכמת כב' השופט מלצר):

"הוראת סעיף 16 לחוק המכר מכריזה על האופי הקוגנטי של אחריות המוכר. בהעדר אפשרות להתנות על זכותו של הקונה להסתמך על אי ההתאמה, אינני רואה דרך להצדיק הפחתה מאחריותו של המוכר (גם לא בחלקה) בדרך של יחוס 'אשם תורם' לקונה שהתרשל בבדיקת מצבו של הנכס....

רק ידיעה ממשית של הקונה אודות אי ההתאמה תספיק כדי להחריג את תחולתו של סעיף 16 לחוק המכר; רשלנות, ואפילו רשלמנות חמורה, מצדו, אין בה כדי להציל את המוכר...

מן העבר השני, עולה מלשונו של סעיף 16 לחוק המכר – "שהמוכר ידע או היה עליו לדעת" – כי לא נדרשת ידיעה ממשית מצדו של המוכר על אודות אי ההתאמה, וכי די בהוכחת יסוד נפשי של רשלנות על מנת לחייב את המוכר באחריות מלאה כלפי הקונה...

יש בכך משום ביצור מעמדו של הקונה והדגשת חובת הגילוי של המוכר, עובר לשלב חתימת עסקת המכר, על אודות אי ההתאמה בנכס – כמדיניות שיפוטית רצויה".

הנה כי כן, על סמך הקביעות שקבעתי לעיל, אחראים הנתבעים כלפי התובעים בשל אי הגילוי של מפגע הטרמיטים, עליו ידעו או היה עליהם לדעת.

דעתי כדעת התובעים, כי בכך שלא גילו הנתבעים לתובעים את דבר קיומו של המפגע, חטאו הנתבעים כלפיהם הן בניהול משא ומתן שלא בתום לב והן בהטעייה, ובשל כך מן הדין לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים באורח סביר בגין הנזקים שנגרמו להם, וכפי שיפורט להלן.

יחד עם זאת, אינני סבורה, כי בנסיבות העניין קמה לתובעים הזכות לקבלת הפיצוי המוסכם מכח החוזה.

השאלה האם אי עמידה של צד בהצהרות שהצהיר במסגרת הסכם המכר מהווה הפרה של ההסכם היא שאלה מורכבת ורבת גוונים, שהתשובה לה עשויה להשתנות על פי נסיבות המקרה. מכל מקום, אין לי צורך להכריע בה בענייננו.

זאת, משעל פי הוראות סעיפים 21-22 להסכם המכר שנכרת בין הצדדים, הוגדרו הוראות ההסכם אשר הפרתם מהווה הפרה יסודית של ההסכם, והם מועדי מסירת החזקה ומועדי תשלום התמורה, ואלו, ואלו בלבד הוגדרו כמקימות לצד הנפגע זכות לקבלת הפיצוי המוסכם.

אכן, הפרה יסודית עשויה להיות לא רק הפרה שהוסכם כי היא מהווה הפרה יסודית (הפרה יסודית מוסכמת), אלא גם כזו, שניתן להניח כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו צפה אותה (כמפורט בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל – 1970; היא הפרה יסודית מסתברת).

ואולם, גם אם אניח לטובת התובעים, כי אי גילוי מפגע הטרמיטים מהווה הפרה יסודית מסתברת, עדיין אין בכך כדי להקים להם זכות לפיצוי המוסכם, שכן סעיף 22 להסכם המכר קובע במפורש את המקרים בהם תצדיק הפרה את חיוב הצד המפר בפיצוי המוסכם, והם אינם כוללים כל הפרה יסודית של ההסכם אלא רק את ההפרות המפורטות באותו סעיף דהיינו – איחור במסירה או איחור בתשלום התמורה.

למעלה מן הצורך אעיר, כי אף לו הייתי קובעת כי קמה לתובעים הזכות לתבוע את הפיצוי המוסכם, ממילא לא היו התובעים זכאים לתבוע הן את הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם והן את הפיצוי המוסכם במצטבר (ראו, למשל, עא 2981/92 יעקב כהן נ' צמד ע.א. בע"מ, פ''ד נ(2) 869).

הנזק

במסגרת כתב התביעה תבעו התובעים פיצויים במספר ראשי נזק כדלקמן:

• פיצוי בגין ירידת ערך הבית בגין מפגעי הטרמיטים והרעש בשיעור של 5% משווי התמורה בהסכם המכר, וסה"כ 148,750 ₪.

   

  להוכחת נזק זה צירפו התובעים את חוות דעתו של מר קרבצ'יק.

   

• עלות מוערכת של תיקונים שיצטרכו התובעים לבצע בבית לצורך התקנת מערכת הדברה תת רצפתית להדברת נגע הטרמיטים, בסך 470,000 ₪.

   

  אף נזק זה נתמך בחוות דעתו של מר קרבצ'יק, וממנו נגזרים שני סוגים נוספים של הוצאות והם:

   

  עלות חומרי הדברה בסך 500 ₪ ל – 50 שנה סה"כ 25,000 ₪ (וזאת על אף שבחוות דעתו העריך מר קרבצ'יק את עלותם בסך של 8,300 ₪).

   

  עלות דיור חלופי לתקופה של חודשיים לצורך ביצוע עבודות ההתקנה של המערכת התת רצפתית – 25,000 ₪ (לפי חוות דעתו של מר קרבצ'יק).

   

• הוצאות שהוציאו התובעים עד כה בגין הדברה ותיקונים שנדרשו בסכום כולל של 50,000 ₪.

  חלק מהוצאות אלו נתמכו במסמכים, חשבוניות וקבלות.

   

• הוצאות עתידיות מוערכות בסך 100,000 ₪.

   

  אדון בראשי הנזק הנ"ל, אך לא בדיוק בסדר שבו נתבעו בכתב התביעה.

   

   

  עלות הטיפול במפגע הטרמיטים – התקנת מערכת תת רצפתית?

   

כפי שהובהר בחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, קיימים מספר פתרונות אפשריים לטיפול בבעיית הטרמיטים.

הפתרון אותו ביקשו התובעים לאמץ, הוא הפתרון היקר ביותר, והוא התקנה של מערכת תת רצפתית לצורך ביצוע הדברה אחת לתקופה. מסתבר, כי עלות התקנתה של מערכת כזו בבית בבנייה הינה נמוכה, אך כאשר מדובר בהתקנת מערכת כזו בבית קיים, כרוכה ההתקנה בעלות של מאות אלפי ₪.

ייאמר מייד, כי לא מצאתי הצדקה לפצות את התובעים בגין עלות התקנת המערכת התת רצפתית וזאת משהוכח בפניי כי קיים פתרון אחר, שעלותו נמוכה בצורה דרמטית מעלות פתרון זה, ושהינו יעיל לא פחות. כוונתי היא לביצוע הטיפול התקופתי בדרך של קידוח חורים והזרקת חומרי ההדברה, אשר על פי הראיות שהוצגו בפניי הינו הפתרון המקובל והנפוץ במקרים של בתים קיימים, והוא יעיל באותה מידה במיגור התופעה כמו המערכת התת רצפתית, הגם שהוא כרוך בפגם אסתטי מסויים.

קודם שאדרש לפתרון זה, אבהיר כי לא מצאתי את הפתרון שהוצע ע"י המומחה מטעם הנתבעים – מר קייזרמן – שהוא מריחת ג'ל בעלות חד פעמית של כ – 3,000 ₪ - כפתרון מניח את הדעת בנסיבות העניין.

ראשית יש לציין, כי להתרשמותי היתה חוות דעתו של מר קייזרמן מגמתית בניסיון למזער את מימדי הבעייה, היקף הנזקים שגרמה ועלויות הטיפול בה.

כך, במסגרת חוות דעתו גרס מר קייזרמן כי הבעייה "פסקה לחלוטין או לכל הפחות הופחתה לרמה בלתי מורגשת" וזאת על אף שהוא עצמו הודה, בדומה לדברים שעלו מחוות דעתו של ד"ר פינקלמן ומן המסמכים הנוספים שהוגשו ע"י התובעים (ראו נספחי ג' לתצהיר התובע), כי לא ניתן לשלול כי קיימת פעילות טרמיטים הנסתרת מן העין, וכי לא ניתן לדעת אם הקן עצמו הושמד. מר קייזרמן הדגיש, כי מסיבה זו, גם הוא עצמו, כאשר הוא מבצע הדברה לטרמיטים, להבדיל ממזיקים אחרים, אינו נוהג ליתן אחריות (ראו עמ' 35 לפרוטוקול ש' 20-26).

כפי שהבהרתי בפתח הדברים, מן התיעוד שהוצג לי עולה בבירור כי קיימת בעייה אמיתית של פעילות טרמיטים במימדים בלתי מבוטלים אשר נתנה אותותיה וגרמה נזקים במקומות שונים בבית. בהקשר זה מצאתי להעדיף את חוות דעתו של ד"ר פינקלמן מטעם התובעים, אשר סקר את כל קומות הבית, וניתח את המצב בכל אחת מן הקומות בצורה עניינית ומקצועית, תוך ליווי קביעותיו בתמונות וממצאים, ותוך ניתוח התהליך כולו בהתחשב במצב הנזקים שנצפו באזורים השונים בבית.

לעומתו, אישר מר קייזרמן כי בדק את הנכס בדיקה ויזואלית בלבד (ראו עמ' 36 לפרוטוקול ש' 26-33), והוא אף לא תיעד את ממצאיו בתמונות (ראו עמ' 36 לפרוטוקול ש' 15-25).

יתר על כן, קביעתו של מר קייזרמן כי "הבעייה נפתרה", אינה עולה בקנה אחד עם הציטוטים המופיעים מפיו באתר האינטרנט שלו, שם הוא עצמו, במקומות שונים, שב ומדגיש כי לא ניתן למגר את הבעייה לחלוטין (ראו ת/5).

כפי שציינו התובעים בצדק בסיכומיהם, באתר האינטרנט של מר קייזרמן (ת/5) אף אין זכר לטיפול המוצע החד פעמי בג'ל.

אם לא די בכך, הרי שגם בחוות דעתו ובעדותו אישר מר קייזרמן כי אכן ייתכן כי הפתרון החד פעמי המוצע על ידו לא יהיה מספק ואפשר כי לא יהיה מנוס מהזרקת חומרי הדברה תת רצפתיים.

לעומת פתרון מריחת הג'ל באופן חד פעמי, הפתרון של קידוח חורים ברווחים הנדרשים והזרקת חומרי הדברה, תוך חזרה על הפעולה אחת לתקופה, מוכר כפתרון יעיל וזאת גם על פי המסמכים שהוגשו ע"י התובעים. לעניין זה אפנה למסמך שנערך ע"י חברת טרמיטק וצורף כחלק מנספח ג' לתצהיר התובע; וכן אציין, כי בחוות דעתו של ד"ר פינקלמן מטעם התובעים מצויים שני הפתרונות – הן התקנת המערכת התת רצפתית והן ההזרקה בחורי קידוח – תחת אותה מטריה של יצירת חיץ כימי, ובשניהם נעשה שימוש בחומר הדברה שיעילותו מוגבלת בזמן (שכן חומרים שיעילותם גבוהה יותר נפסלו לשימוש בשל פגיעתם הרבה בסביבה). ההבדל היחידי עליו ניתן ללמוד מחוות דעתו של מר פינקלמן הוא באופן הזרקת/הפרשת החומרים אל הקרקע מתחת לרצפה, ואין מדובר בהבדל ברמת היעילות אלא ברמת האסתטיקה ואולי, במידה מסויימת, הנוחות.

אף בעדותו בפניי לא מצא ד"ר פינקלמן ליתן עדיפות כלשהי למערכת התת רצפתית אלא ציין אותה כאחד הפתרונות האפשריים (עמ' 18-19 לפרוטוקול).

בחוות דעתו שהוגשה מטעם התובעים, שם מר קרבצ'יק אך ורק את העלות של התקנת המערכת התת רצפתית ולא את העלות של הדברה בדרך של הזרקה בחורי קידוח, ולא ניתן היה למצוא – לא בחוות דעתו ולא בעדותו בפניי – כל הצדקה מדוע העדיף דרך זו ופסל את האחרת, מעבר לעניין הנוחות והאסתטיקה. במאמר מוסגר יוער, כי את הפיצוי בגין ירידת ערך אותו קבע מר קרבצ'יק בחוות דעתו, ייחס הוא לאותו מטרד של נוחות ואסתטיקה בפתרון חורי הקידוח, ומשום מה בחוות דעתו מצא להעניק לתובעים הן פיצוי בגין המערכת התת רצפתית (אשר אינה כרוכה באותו מטרד ולפיכך אף לא אמורה להיות כרוכה באותה ירידת ערך) והן את הפיצוי בגין ירידת הערך, אותו ייחס לאותו מטרד.

כך או כך, מר קרבצ'יק, כפי שהעיד על עצמו, אינו מומחה לטרמיטים, ולפיכך ממילא לא ניתן היה להתבסס על חוות דעתו לעניין הבחירה בין חלופות הטיפול בבעייה.

בעדותו בפניי, העריך מר קרבצ'יק את עלות ההדברה בחורי קידוח בעלות של 2,000 ₪ + מע"מ, עליה יש לחזור כל שנתיים עד ארבע שנים (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 18-22).

על יעילותו של פתרון חורי הקידוח, שהינה באותה מידה כמו הפתרון של המערכת התת רצפתית, ניתן היה ללמוד בבירור גם מעדותה של גב' פרנסיס, שכנת התובעים.

גב' פרנסיס העידה בפניי כי ביצעה את הטיפול בביתה באמצעות חורי הקידוח, וכי לאחר זמן מה, כאשר ערכו היא ובן זוגה שיפוץ רחב היקף בבית, החליטו במסגרת זו להתקין את המערכת התת רצפתית. כך או כך, גב' פרנסיס העידה כי גם הטיפול בחורי הקידוח היה יעיל באותה מידה, אך מכיוון שהיא ובן זוגה החליטו ממילא לערוך שיפוץ מסיבי בבית, הוחלט על התקנת המערכת באותה הזדמנות. כך, בעמ' 16 לפרוטוקול, ש' 5 ואילך:

"ת: בהתחלה הלכנו על הזרקה בתוך הריצוף.

ש: וזה לא פתר?

ת: לא שזה לא פתר, בגלל שעשינו שיפוץ גדול בבית אז עשינו את הרשתות בזמן השיפוץ. ההזרקות גם עזרו"

עמדתי היא, כי משעה שקיים פתרון שיעילותו זהה, ועלותו פחותה בהרבה, הרי שיש להעדיף פתרון זה.

אכן, אין לכחד, כי הפתרון של חורי הקידוח נח פחות מן המערכת התת רצפתית, והוא אף כרוך בפגם אסתטי מסויים. ואולם, כששוקלים את אלו למול הפער המשמעותי בעלויות שני הפתרונות, הרי הם בטלים בששים. זאת ועוד, על אי הנוחות והפגם האסתטי ניתן, כפי שהמליץ, כאמור, גם השמאי מטעם התובעים, לפצות בגין ירידת ערך הבית, וגם בהתחשב בפיצוי זה עדיין תהא עלות חלופה זו נמוכה משמעותית מעלות הפתרון אותו ביקשו התובעים להעדיף.

חובתם של התובעים שלא לבכר דווקא את החלופה אשר מטילה על הנתבעים מעמסה כספית בלתי סבירה, נגזרת מחובת תום הלב המוטלת עליהם. עמד על הדברים כב' הנשיא בדימוס ברק בע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובניה (1992) בע"מ ואח' נ' בהג'את מוסא ואח' (21.11.06) (להלן: "פרשת גדיש"):

"בהערכת שיעור הפיצויים לו זכאי הניזוק בגין נזק שנגרם לו על ידי עוולה של המזיק, יש ליתן משקל כבד לאינטרסים של הניזוק. הוא הקרבן של התנהגות המזיק. את הצורך שלו להעמיד אותו במצב בו היה נתון לולא העוולה שבוצעה יש להגשים. מקביעה זו מתבקשת המסקנה כי במקום שקיימות מספר דרכים להשיב את מצב הדברים לקדמותו, יש להעניק לניזוק את כוח הבחירה בין החלופות השונות...

18.בהפעילו את כוח הבחירה בין החלופות השונות, על הניזוק להתחשב באינטרסים של המזיק. התחשבות זו – פרי האיזון בין האינטרסים המתנגשים – משתקפת בעקרון כי על הניזוק להפעיל את כוח הבחירה שהדין מעניק לו בתום לב...

תום הלב אינו מחייב את בעל הזכות להתעלם מהאינטרס העצמי שלו. תום הלב אינו מניח "מידת חסידות" (השופט מ' אלון בע"א 148/77 רוט נ' ישופה, פ"ד לג(1) 617, 635). תום הלב מניח כי בעל הזכות דואג להבטחת האינטרס העצמי. עם זאת, תום הלב מבקש למנוע הפעלת הזכות מתוך התעלמות מקיומו של הצד האחר ובהתעלם מהאינטרס החברתי. בענייננו, עקרון תום הלב דורש, בין השאר, כי מבין החלופות השונות, אשר כל אחת מהן יש בה כדי להשיב את מצב הדברים של הניזוק לקדמותו, לא יבחר הניזוק בחלופה המטילה מעמסה כספית בלתי סבירה על המזיק. דרישת הניזוק, במצב דברים זה, לבחור דווקא באותה חלופה שיש בה כדי להטיל על המזיק את המעמסה הכספית הגבוהה ביותר, אינה בתום לב"

עקרונות אלו אומצו גם בפסיקה הדנה בפסיקת פיצויים במסגרת דיני החוזים (ראו, למשל, תא (י-ם) 9379/07 מתן חן שירותי סיעוד בע"מ נ' מדינת ישראל (5.12.11), בפסקה 26 לפסק הדין, על הפסיקה הנזכרת שם).

סוף דבר, בגין ראש הנזק שעניינו הוצאות הטיפול במפגע הטרמיטים לא מצאתי לחייב את הנתבעים לשאת בעלות התקנת מערכת תת רצפתית בעלות של מאות אלפי ₪ אלא בעלויות ביצוע הדברה תת רצפתית באמצעות חורי קידוח.

את עלויות פתרון זה מצאתי להעריך בהתאם לחוות דעתו של השמאי מטעם התובעים, כפי שהעריכן בעדותו בפניי, בסך של 2,000 ₪ + מע"מ, אחת לשלוש שנים, ומצאתי לחייב את הנתבעים בתשלום עבור הוצאות אלו למשך 30 שנה.

משלא מצאתי לפצות בגין התקנת מערכת תת רצפתית כאמור, אף אין מקום לפסוק לתובעים את הפיצוי בגין שני ראשי הנזק הנובעים מן הצורך בהתקנת מערכת כזו, בגין עלות חומרי ההדברה (אשר בהזרקה בחורי קידוח כלולה בעלות) ובגין הדיור החלופי.

סה"כ בגין ראש נזק זה על הנתבעים לפצות את התובעים, אפוא, בסך של 23,400 ₪.

פיצוי בגין ירידת ערך

המומחה מטעם התובעים מר קרבצ'יק גרס, כי במקרה של נקיטת הפתרון של הדברה תקופתית דרך חורי קידוח, נגרמת ירידת ערך לבית, וזאת בשל המטרד הנגרם בכך על שני פניו – על אי הנוחות הכרוכה בו, ועל הפגם האסתטי שבו (הגם שהחורים מכוסים בסיליקון או ברובה).

המומחה מטעם התובעים העריך ירידת ערך זו בכ – 5%, והבהיר, כי היא נובעת מהפער בנכונות של אדם לשלם עבור בית שיש בו מפגע טרמיטים, לעומת בית זהה שאין בו מפגע כזה.

השמאי מטעם הנתבעים, מר שם טוב, לא ערך בחוות דעתו כל הבחנה בין עלויות התיקון והטיפול העתידי במפגע לבין ירידת הערך הנגרמת לבית, וניתן להסיק מחוות דעתו (הגם שהדבר לא נכתב בה במפורש), כי הוא סבור, כי בביצוע התיקונים והטיפול עליו הצביע, לא נגרמת ירידת ערך לבית.

יחד עם זאת, מר שם טוב הבהיר, כי התבסס בחוות דעתו, בכל הנוגע להיקפו של מפגע הטרמיטים והשלכותיו, על חוות דעתו של מר קייזרמן, אשר כזכור חיווה דעתו כי הבעייה נפתרה או הופחתה לרמה בלתי מורגשת, וכי לכל היותר נחוץ טיפול חד פעמי בעלות של 3,000 ₪. כפי שהערתי לעיל, מצאתי לדחות את מסקנותיו של מר קייזרמן ולהעדיף את חוות דעתו של ד"ר פינקלמן על פניה.

בנסיבות אלו, אין לי אלא לאמץ את קביעתו של שמאי התובעים, אותה ממילא מצאתי סבירה בנסיבות העניין, שכן לא נראה לי סביר כי שוויו של הבית לא נגרע כתוצאה מהעובדה שקיים בו מפגע טרמיטים אשר דורש טיפול ותחזוקה שוטפים במידה זו או אחרת.

לפיכך מצאתי לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים בשל ירידת הערך בסך של 148,000 ₪ כמפורט בחוות דעתו של מר קרבצ'יק.

פיצוי בגין הוצאות ותיקונים עד הגשת התביעה וכן לעתיד

בכתב התביעה, תבעו התובעים פיצוי בגין ראש נזק של תיקון הנזקים שנגרמו עד כה עקב מפגע הטרמיטים וכן הוצאות שהוציאו בגין מדבירים וכיוצ"ב, בסכום כולל של 50,000 ₪.

רק חלק מהוצאות אלו נתמכו בחשבוניות וקבלות.

בנוסף לכך, תבעו התובעים סכום אותו העמידו על 100,000 ₪ בגין נזקים והוצאות עתידיים וצפויים.

אין בידי לקבל את טענות התובעים כי יש לפצותם בסכומים כאמור אשר לא נתמכו בכל מסמך ו/או חשבונית או לחילופין בחוות דעת שמאית מבוססת בגין עלויות התיקון.

אין צריך לומר, כי הנטל על התובעים להוכיח את תביעתם, ובכלל זאת לא רק את העובדה שנגרמו להם נזקים אלו או אחרים אלא גם את שיעורם. בייחוד יפים דברים אלו ביחס לנזקים אשר אין כל מניעה או קושי להעריך את שיעורם באמצעות ראיות כמקובל (ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2), 800; ע"א 9656/05 שוורץ ואח' נ' רמנוף חברה לסחר בציוד בניה בע"מ (27.7.08)).

לא ברור מדוע לא טרחו התובעים לתמוך את טענותיהם בדבר נזקי העבר במסמכים וראיות בכתב (למעט באופן חלקי), ואף לא ברור מדוע את נזקי העתיד לא מצאו לשום באמצעות חוות דעת שמאית כמקובל, ובפרט כאשר הוגשה מטעמם חוות דעת שמאית לתיק.

כך או כך, המשמעות היא, כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את מלוא נזקיהם בגין ראש נזק זה, ולפיכך דין תביעתם בגינו להידחות למעט לעניין הנזקים שהוכח שיעורם.

לפיכך מצאתי לגבי ראש נזק זה לחייב את הנתבעים לפצות את התובעים:

בגין נזקי העבר – בפיצוי בסך 26,951 ₪ שבגינם הוגשו קבלות וחשבוניות (לרבות ההוצאות בגין חוות דעת המומחים שהוגשו במסגרת הליך זה - ראו נספח י"ג לתצהיר התובע);

בגין נזקים עתידיים – פיצוי בסך 13,000 ₪ שהוא עלויות התיקונים הנדרשים כפי שהוערכו ע"י שמאי הנתבעים מר שם טוב בחוות דעתו.

סה"כ מצאתי לחייב את הנתבעים בגין ראש פרק זה בסך של 39,951 ₪.

מטרד רעש המטוסים

כזכור, בשולי כתב התביעה, טענו התובעים כי הנתבעים חטאו כלפיהם גם באי גילוי מטרד של רעש מטוסים הקיים בבית.

ואולם, מעבר לכך שלא הוכח כי קיים מטרד כאמור ולו ברמה המינימלית, לא כל שכן שלא הוכח כי בית זה דווקא סובל ממטרדי רעש מטוסים יותר מבתים אחרים באזור ראשון לציון, הרי שהתובעים לא הוכיחו, ולו בדוחק, איזה נזק נגרם להם לטענתם בגין מטרד זה, והוא אף לא זכה לכל ביטוי בחוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם התובעים מבלי שניתן לכך כל הסבר (ראו עמ' 30 לפרוטוקול ש' 20-30 וכן עמ' 14 לפרוטוקול ש' 7-8).

בנסיבות אלו מצאתי, כי דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

סוף דבר

בהתחשב בכל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בסכום כולל של 211,351 ₪.

ביחס לשיעור ההוצאות ושכר טרחת עו"ד, צירפו התובעים לסיכומיהם את הסכם שכר הטרחה שנחתם בינם לבין באי כוחם, ממנו עולה כי נשאו בשכר טרחת עו"ד בגין ניהול הליך זה בסכום מצטבר של למעלה מ – 75,000 ₪. ואולם, לאחר שנתתי דעתי לקורות ההליך ולהתנהלות התובעים במסגרתו, לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבעים לשאת בשכר טרחת ב"כ התובעים בשיעור כה גבוה.

יוזכר, כי התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה בסכום של למעלה ממיליון ₪, ובסופו של יום מצאתי לפסוק לטובתם רק כחמישית מן הסכום שנתבע. בשל היקפה ומימדיה של התביעה שהוגשה נגדם, נאלצו הנתבעים לנהל הליך משפטי ארוך ויקר, במסגרתו, על פי המסמכים שהוגשו לי, נשאו בהוצאות ובשכר טרחה בהיקף של למעלה מ – 100,000 ₪.

במצב דברים זה, לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין ובהן גם לאופן בו ניהלו התובעים את ההליך, ומשעיקר ההוצאות שהוציאו התובעים בגין הליך זה (עבור חוות דעת המומחים) כבר מצאו ביטוי באחד מראשי הנזק שפסקתי לטובתם, מצאתי לחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.

ניתן היום, ג' אב תשע"ז, 26 יולי 2017, בהעדר הצדדים.