ת"א 22649-05-17 סי. קיו. אם. בע"מ נ' בן דוד

1.בהתאם להחלטה מיום 10.12.17 ולאחר דחייה מוסכמת, נקבע דיון בבקשה מס' 7 (לעיכוב הליכים ולחלופין לסילוק על הסף) ליום 29.1.18.

2.ביום 19.12.17 הגיש הנתבע בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיו (בקשה מס' 39).

בהחלטתי על גבי בקשה זו נתבקשו ב"כ הצדדים לשקול האם אין מקום לדחות את הדיון הקבוע בבקשה מס' 7 עד לאחר הכרעה בבקשה להפקדת ערובה.

3.התובעת בתגובתה מיום 27.12.17 ציינה בין היתר כי אין מקום לדחות את הדיון הקבוע בבקשה מס' 7 עד לאחר הכרעה בבקשה מס' 39 וזאת מהסיבה שלעניות דעתה המדובר בבקשת סרק שהוגשה טרם זמנה וטרם הגשת כתב הגנה, כך שלא ניתן יהיה לבחון את סיכויי התביעה (ר' סעיף 6 סיפה).

4.הנתבע בתגובתו מיום 31.12.17 בדעה כי יש מקום לדחות את הדיון בבקשה מס' 7. לדבריו, הטלת ערובה על תובעת שהינה חברה נועדה להבטיח את הוצאותיו של הנתבע בהליך וקיים היגיון דיוני בכך שבתחילה תוכרע בקשה זו (ר' רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן (פורסם בנבו, 16.1.13)). לדבריו בתמצית, טעמי התנגדות התובעת תמוהים וחסרי יסוד, תכליתם להתישו וגובר הצורך להכריע בבקשה להפקדת ערובה בטרם ייגרמו לו הוצאות נוספות (ר' בהרחבה סעיפים 8–14).

5.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אכן יש מקום לדחות את הדיון בבקשה מס' 7 ולהכריע תחילה בבקשה מס' 39 – היא בקשת הנתבע לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיו. מסקנה זו הינה הגיונית, שכן שבטרם ידון בית המשפט בבקשות/הליכים נוספים במסגרת תיק זה, ראוי להכריע בבקשה להפקדת ערובה (במצב התיק כפי שהוא דהיום), על מנת שלא יווצר מצב – זאת מבלי לקבוע מסמרות לעתיד, לכאורה וברמה העיונית – שהנתבע יידרש לנהל הליכים במסגרתו של התיק (כמו למשל בקשה מס' 7) מבלי שהופקדה ערובה מתאימה להבטיח את הוצאותיו, ככל שהתביעה תידחה.

6.אשר על כן, הדיון בבקשה מס' 7, הקבוע ליום 29.1.18, מבוטל.

7.ביום 29.1.18 תישמע בקשה מס' 39, זאת אף לאחר שתתקבל תשובת הנתבע במועד, כאמור בהחלטתי מיום 27.12.17. מצהיר/ים יתייצב/ו לדיון.

8.המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים בהקדם.