ת"א 22437-06-10 בר-חן נ' ברוך ואח'

רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת:

1.הנתבעים הם הבעלים של נכס בקומת הרחוב ברח' שדרות הרצל 102 בירושלים הידוע גם כגוש 30150 חלקה 47.

2.התובע הוא בחור צעיר, שהוריו חששו לעתידו בשל מעורבות שהיתה לו בפלילים, ועל כן יחד עם אביו חיפש עסק להשקיע ולעבוד בו. התובע שכר את הנכס מהנתבעים מכוח הסכם שנכרת בין הצדדים בחודש יולי 2008, כאשר עובר למועד חתימת ההסכם הייתה במקום פיצרייה פעילה (להלן: "הפיצרייה"). הסכם השכירות היה לתקופה של שנתיים כנגד תשלום שכר דירה חודשי בסך 5,800 ₪. בנספח להסכם, שנערך בכתב יד, הסכים הנתבע 1 לתת לתובע אופציה להשכרת הנכס לשנה שלישית, והסכמה זו צוינה בכתב יד גם בהסכם השכירות, שנחתם על ידי שני הנתבעים.

3.ההסכם נערך והודפס על ידי הנתבעים: הם השכירו את הפיצרייה כבר מספר פעמים בעבר, והיו בעלי ניסיון בהשכרת וניהול נכסים נוספים. בהתאם לנוסח המודפס הוסכם על שני הצדדים כי גם התובע, בדומה לשוכר שקדם לו, ישתמש בנכס לפיצרייה בלבד וייאסר עליו לעשות בו שימוש אחר ללא הסכמה מראש בכתב של הנתבעים.

4.בנוסף לנוסח המודפס, הוסיף אביו של התובע על גבי ההסכם מספר תוספות בכתב יד. אין חתימה של הנתבעים ליד תוספות אלו, וקיימת מחלוקת אם הנתבעים היו ערים לתוספות אלו כאשר חתמו על גבי ההסכם. יש לציין כי בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי אביו של התובע זייף את התוספות על גבי ההסכם, ולא היה ברור מכתב ההגנה אם תוספות אלו הוספו עובר לחתימה על ההסכם או בסמוך להגשת התביעה. לאחר שהתברר לנתבעים כי אין בידם הסכם חתום ללא התוספות, הם טענו בתצהירים כי אביו של התובע חתם על ההסכם אחריהם, ואז הוסיף את התוספות והחזיר אליהם עותק עם תוספות אלו. כך או כך טוענים הנתבעים כי כל שינוי בהסכמים שנערכים על ידם מודפס, והם לא היו ערים לתוספות שהוספו בכתב יד על ידי התובע.

5.המחלוקת העיקרית בין הצדדים נובעת מתוספת שהוספה לסעיף 6.א. להסכם. מחמת חשיבות מחלוקת זו לענייננו אביא להלן את נוסחו המלא של סעיף 6 :

" א. ידוע לשוכר כי לצורך הפעלתו של בית עסק במקום כמסעדה עליו להשיג את אישור הרשויות לכך ולא תהיה לו כל טענה אם אישור לא יינתן או יופסק במהלך תקופת השכירות, והשוכר מתחייב להשיג את כל ההיתרים והרישיונות הנדרשים ולעמוד בתנאיהם במושכר.

ב. השוכר ישא בכל אחריות פלילית ו/או אזרחית כתוצאה מהחזקתו במושכר ומניהול העסק במושכר".

בסיומו של סעיף 6.א ובהמשך ישיר לו הוסיף אביו של התובע את המילים הבאות "מובהר בזאת כי הפיצרייה פועלת על פי כל דין ועונה לדרישות החוקיות".

6.במקביל להסכם השכירות, כרת התובע הסכם עם מר יצחק אמויאל שהפעיל את הפיצרייה במקום לפניו, והתובע רכש מאמויאל את הציוד של העסק ואת המוניטין שלו. מר אמויאל ניהל את הפיצרייה מספר שנים יחד עם שותף נוסף, מר יוסף הרוש, ולעדות של שניהם אתייחס בהמשך פסק הדין.