1.לפניי בקשה לפיצול סעדים, במסגרתה ביקש התובע שיתאפשר לו להגיש תביעה נפרדת נגד הנתבעת לקבלת סעד כספי בגין נזקים שנגרמו והתגבשו לאחר הגשת כתב התביעה.
2.התביעה שלפניי נוגעת, בתמצית, לחוזה מכר שנחתם בין הצדדים (וצד נוסף) בשנת 1997. בהתאם לחוזה המכר העבירה הנתבעת לתובע נכס מקרקעין בירושלים. בכתב התביעה נטען כי בחוזה המכר האמור נטלה על עצמה הנתבעת שורה של התחייבויות אותן לא ביצעה, ובהן הסדרת חריגות בנייה שהיו בנכס; תשלום היטלים שיוטלו על הנכס, ובכללם, היטל השבחה; רישום הנכס כבית משותף; ואחריות לכך שהחשמל, המים והגז יסופקו לדירה. הטענה המרכזית של הנתבעת היא כי לא היה לה קשר לעסקת המכר, והיא הייתה "אשת קש" בלבד. בפועל, לטענתה, בוצעה העסקה מול חתנהּ, שהעביר את הנכס על שמה משיקולים כלכליים בלבד.
3.יוער תחילה כי ההליך נשמע בראשיתו בפני כב' השופטת ש' רנר, ועם מינויה לבית המשפט המחוזי, הועבר לטיפולי.
4.בבקשה לפיצול סעדים טען התובע כי ממועד הגשת התביעה נגרם לו נזק נוסף בשיעור של 535,977 ש"ח. זאת, בשל הוצאות שונות שנדרש התובע להוציא לשם קבלת טופס 4 והסדרת מצבו הרישומי של הבניין, כמו גם בשל העובדה שלא עלה בידי התובע להשכיר את הנכס הואיל ולא חובר לחשמל ולמים. לטענת התובע, אי התגבשות מלוא הנזקים הנתבעים במועד הגשת כתב התביעה מהווה שיקול לגיטימי לפיצול סעדים.
5.הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה לפיצול סעדים צריכה הייתה להיות מוגשת בסמוך לאחר הגשת התביעה, ולא בחלוף שלוש שנים וחצי. עוד טענה הנתבעת כי התובע יכול היה לצפות אלו נזקים נגרמו או עתידים היו להיגרם לו בהתאם לעילת התביעה, וכי הנזקים הנטענים הם כאלה שהתובע ידע עליהם או יכול היה לצפותם. לטענת הנתבעת, במועד הגשת כתב התביעה ניתן היה להגיש חוות דעת מומחה שתעריך את היקף הנזקים הכספיים.
6.בתשובה לטענות הנתבעת טען התובע כי הלכה למעשה אין חובה להגיש בקשה לפיצול סעדים עם הגשת כתב התביעה, וכי ניתן להגיש בקשה זו כל זמן שההליך תלוי ועומד בפני בית המשפט. התובע הוסיף כי בכתב התביעה ציין במפורש כי הוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע את הנתבעת גם בגין נזקים עתידיים, שטרם התגבשו נכון למועד הגשת התביעה, כמו גם בגין נזקים שלא פורטו בכתב התביעה. עוד טען התובע כי לא יכול היה להעריך את כלל נזקיו במועד הגשת התביעה, שכן לא יכול היה לדעת מה יהיה גובה היטל הסלילה, היטל הבנייה והיטל הביוב שתשית עיריית ירושלים על בעלי הזכויות כשנתיים לאחר הגשת התביעה. באותה מידה, נטען, לא ניתן היה להעריך מה הדרישות שיועלו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה כתנאי לקבל טופס 4; ולא ניתן היה לדעת מה היקף הנזק שייגרם כתוצאה מאי-היכולת להשכיר את הנכס. בכלל זאת, נטען, לא היה ברור מה משך הזמן שבו תימנע האפשרות להשכיר את הנכס. התובע הוסיף כי לא ניתן היה להעריך או לכמת את הנזק טרם התגבשותו באמצעות חוות דעת מומחה. לטענת התובע, לא ברור מיהו המומחה שיכול היה להגיש חוות דעת שביכולתה להעריך את משך הזמן שייקח לעיריית ירושלים לתת טופס 4, ומה יהיו הדרישות של הוועדה המקומית בהקשר זה.
7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את עמדותיהם שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, בהתאם לתקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על תובע לכלול בכתב התביעה את מלוא הסעד שהוא זכאי לו בשל עילת התובענה, ואם לא כלל בתובענה חלק מהסעד, רואים אותו כמי שמוותר על הסעד או על הסעדים שלא נתבעו. תקנה 45 נועדה לאפשר לתובע, אשר קיבל את רשות בית המשפט, לתבוע בתביעה מאוחרת סעד שהיה עליו לכלול בתובענה הראשונה. המטרה ביסוד תקנה 44 היא למנוע כפל דיונים, ולקדם שימוש יעיל במשאבי בעלי הדין ובית המשפט כאחד. המטרה ביסוד תקנה 45 היא לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע ובין זכותו של הנתבע שלא יהא מוטרד מספר פעמים בשל אותה עילת תביעה, בדרך של מתן היתר לפיצול סעדים במקרים המתאימים (ראו, משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי 618-617 (מהדורה 15, 2007) (להלן: קשת)).
8.בעניין שלפניי, הנתבעת לא טענה שלא ניתן מבחינה מהותית ליתן היתר לפיצול סעדים, אלא טענה שהיה על התובע להגיש את הבקשה סמוך למועד הגשת התביעה. לא ראיתי לנכון לקבל טענה זו. ככלל, בקשה לפיצול סעדים יכול שתוגש בכל שלב בבירור ההליך הראשון. העובדה שבקשה לפיצול סעדים מוגשת בשלבים מתקדמים של ההליך אין בה, לכשעצמה, כדי להביא לדחייתה (ראו, אורי גורן סדר דין אזרחי 341 (מהדורה 11, 2013)). עיון בבקשה ובמסמכים שצורפו לה מעלה כי חלק מן ההוצאות בהן נשא התובע, ואשר השבתן מתבקשת כעת, נעשו בעת האחרונה ממש (הקבלה האחרונה מחודש מרץ 2015). במובן זה, מקובלת עליי טענת התובע לפיה במועד הגשת התביעה ועד לעת האחרונה טרם התגבשו מלוא נזקיו וממילא לא ניתן היה לכמת את הנזק עם הגשת כתב התביעה. זאת, הגם שבבקשה לא הובהר מתי ניתן לבניין טופס 4 ומתי הוסדר מצבו הרישומי (ולפיכך, מתי בדיוק התגבש הנזק). בנוסף, הגם שלא הוגשה בקשה לפיצול סעדים במועד מוקדם יותר, הרי שבפתח כתב התביעה ציין התובע כי הוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע את הנתבעת בגין נזקים עתידיים שטרם התגבשו. אמנם, מטבע הדברים, אין בכך כדי לייתר את הצורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים, אולם היה בכך כדי ליידע את הנתבעת כבר בשלב זה על כך שישנם נזקים שטרם התגבשו ושבכוונת התובע לתבוע בגינם.
9.השאלה הנשאלת היא, לפיכך, אם יש מקום ליתן היתר לפיצול סעדים לגופם של דברים, וללא תלות במועד הגשת הבקשה. לטענת התובע, הנזקים אותם הוא מבקש לתבוע בתביעה נפרדת התגבשו לאחר הגשת כתב התביעה (וחלקם, כאמור, בעת האחרונה). במצב דברים רגיל, דומה כי בנסיבות אלה דרך המלך הייתה להפנות את התובע להליך של תיקון כתב התביעה, כדי לכלול בו את מלוא הנזק אשר לפי הטענה, התגבש במועד הנוכחי. תיקון כתב התביעה – ככל שהבקשה הייתה מוגשת ומתקבלת – היה מאפשר לבית המשפט לדון במסגרת התביעה הנוכחית במלוא הנזק שנגרם לתובע, לטענתו, בשל הפרת החוזה על ידי הנתבעת, ולהכריע במכלול המחלוקות שבין בעלי הדין. על אף שיש יתרונות משמעותיים בהליכה במסלול זה, דומני כי אין הוא מתאים בנסיבות המקרה שלפניי. זאת, משלושה טעמים מרכזיים. ראשית, דרך פעולה זו תוביל לעיכוב משמעותי בבירור התביעה שלפניי. תיקון כתב התביעה יצריך, יש להניח, תיקון של כתב ההגנה וייתכן שאף פתיחה של ההליכים המקדמיים. הוספת הנזקים המאוחרים תחייב הגשה של תצהירים נוספים מטעם בעלי הדין, והבאה של עדויות חדשות. כתוצאה מכל אלה, חלק מהשאלות שתתעוררנה עשויות להיות שונות מן השאלות הניצבות כעת בפני בית המשפט, ולוּ במישור הנזק הנטען. אין חולק כי המשמעות הישירה של הדברים היא עיכוב ממושך בבירור התביעה. את העיכוב הצפוי יש לבחון גם על רקע השלב שבו מצוי ההליך שלפניי. מדובר בתביעה שהוגשה בראשית שנת 2012. למעשה, התביעה הייתה קבועה להוכחות בחודש מרץ 2014, אולם ימים ספורים לפני מועד ההוכחות ביקשה הנתבעת לדחותן בשל מצבה הרפואי. בית המשפט קיים דיון בשאלה זו, ולבסוף דיון ההוכחות נדחה. תחת הדיון האמור קבוע התיק לדיון הוכחות ליום 18.10.2015. דחיית הבקשה לפיצול סעדים בשלב זה תחייב ביטול של דיון ההוכחות, וחזרה לשלבי בירור מוקדמים של ההליך.