ת"א 22271-05-15 באנצ'י נ' כלביה עירונית - חיפה

1.לפניי בקשת התובעת להורות לנתבעת לשחרר את כלבה שנלקח ממנה והושם אצלה ב"מאורת רשות". לטענתה, הכלב נלקח ממנה לאחר שבתה טיילה עם הכלב, הגיעה ילדה והתחילה להציק לו, או אז הכלב כעס ונשך אותה. המבקשת טענה בבקשה, וחזרה וטענה בדיון שהתקיים לפניי, כי היא גידלה את הכלב מאז היה גור, ילדיה קשורים לכלב וקשה להם בלעדיו. בנוסף, שכנתה של המבקשת הגישה מכתב לבית המשפט בו היא מעידה על הקשר בין הכלב למשפחת התובעת, וציינה כי עתה המשפחה מבינה את חובותיה על פי דין בקשר לכלב ומתחייבת לנהוג על פיהן.

2.הבקשה לצו זמני הוגשה במסגרת תביעה עיקרית בה עתרה התובעת להורות על השבת הכלב לידיה.

3.קיימתי דיון בבקשה. בדיון, הנתבעת התנגדה לבקשת התובעת והעלתה מספר טענות. תחילה נטען כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בבקשה והסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים. עוד נטען כי המדובר בכלב שהוכרז מסוכן. נטען כי לאחר שהכלב נשך פעמיים, הוזמנה התובעת על ידי נציגי שירותי הווטרינריה והתחייבה להתקין זמם, אך לא עמדה בהתחייבותה והכלב נשך שלוש פעמים נוספות. בעקבות כך הכלב נלקח להסגר, וזאת אף לאחר שהתובעת ניסתה להעלים את הכלב מעיני העיריה. כמו כן הוצגה ההתחייבות עליה חתמה התובעת.

4.התובעת ציינה בדיון כי היא לא יודעת על מה היא חתמה מאחר ואין היא יודעת קרוא וכתוב; כי נאמר לה שיתנו זריקה לכלב וירדימו אותו; כי שמה לכלב מחסום; וכי הנשיכה האחרונה הייתה בעקבות התגרות של הילדה שננשכה. התובעת אישרה כי לפני הסגרת הכלב, היא אכן הסתירה אותו אצל מכר, מתוך כוונה למנוע לקיחתו.

5כעולה מן המסמכים שלפניי, מנהל השירות הווטרינרי חתם על הודעה שכותרתה "כלבים מסוכנים" והודיע לתובעת כי הואיל והכלב "נשך פעם שניה" חלות עליה חובות מסוימות שפורטו. בשולי מסמך זה מתנוססת חתימת התובעת ולידה התאריך 1.12.14. עוד עולה כי ביום 20.5.2015 חתם מנהל השירות הווטרינרי בעירית חיפה על הודעה בדבר כוונה לבטל רשיון להחזקת כלב, בו צוין בין היתר כי הכלב מהווה סכנה לבטחון הציבור ובריאותו, וכי בעל הרשיון לא קיים הוראות החוק.

6.ב"כ הנתבעת טענה כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית להיזקק לתובענה והסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים. אקדים ואציין כי אכן, עיון בחקיקה הרלוונטית מלמד כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית להיזקק לתובענה, אולם לא מהנימוקים שצוינו על ידי ב"כ הנתבעת. עוד עולה כי הסמכות העניינית אינה של בית המשפט לעניינים מקומיים, כנטען.

7.למעשה, התובענה שהוגשה על ידי התובעת (למרות השימוש בביטוי "הסגר" הקשור יותר לפקודת הכלבת), מכוונת כלפי הפעלת הסמכויות הקבועות בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג- 2002 (להלן: חוק הפיקוח) ותקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ה – 2005 (להלן: תקנות הפיקוח). החוק והתקנות עוסקים בין היתר בהסדרת החזקתם של כלבים והפיקוח על החזקתם. החוק קובע כי אדם לא יחזיק כלב שגילו עולה על 3 חודשים אלא אם ברשותו רשיון להחזקת הכלב שניתן על פי הוראות החוק. עוד נקבע בחוק, כי הסמכות למתן רשיון נתונה לווטרינר עירוני אשר מוסמך ליתן רשיון, לסרב לתיתו או לקבוע תנאים לרשיון, לבטלם ולשנותם.

8.סעיף 6 לחוק הפיקוח מסדיר את סמכותו של הווטרינר העירוני לבטל את הרשיון ומפנה בעניין זה לתקנות הפיקוח שמפרטות את העילות לביטול הרשיון. תקנה 6 לתקנות מונה מספר עילות לביטול הרשיון ובכללן: היות הכלב מסוכן לבטחון הציבור, הפרת תנאי הרשיון, אי קיום הוראות החוק, אופן החזקת הכלב ועוד.

9.מהמסמכים שהונחו בפניי, ומבלי לנקוט עמדה לגבי תקינותם של ההליכים שנעשו על ידי הווטרינר, עולה כי במקרה שלפנינו הווטרינר העירוני הפעיל את סמכותו לביטול הרשיון המוקנית לו לפי חוק הפיקוח (ולמצער החל בהליכים לביטול הרשיון). הדבר עולה מהמסמך מב/2 שכולל הודעה בדבר כוונה לבטל רשיון להחזקת כלב ובו הפניה לחוק הפיקוח. יצוין כי הווטירנר הפעיל סמכות זו, לאחר שבעבר התנה את הרישיון בתנאים, כעולה מהמסמך מב/1, והתובעת לא עמדה בתנאים.