ת"א 22204-10-16 כרמון נ' פלד

ביום 26.10.16, בסיום דיון שנערך במעמד הצדדים בבקשה לביטול צו המניעה הזמני שניתן נגד הנתבע, הגיעו הצדדים להסכם פשרה כולל שקיבל תוקף של פסק דין. בתמצית, הוסכם שהנתבע יפנה את הנכס עד ליום 6.11.16, ומנגד ישולמו לו פיצויים בסך של 10,400 ₪. הוסכם שמסכום זה יקוזז סך של 1,000 ₪ שנפסקו לחובת הנתבע בהליך אחר, כך שבסופו של יום אמור הנתבע לקבל סך של 9,400 ₪ (למען הסר ספק, תיאור ההסכמה נעשה לצורך הנוחות בלבד, ואין לראות בכך משום מתן פרשנות כלשהי להסכם, ולשונו של ההסכם היא המחייבת את הצדדים). עוד הוסכם, כי חרף צו מניעת הטרדה מאיימת שניתן בהליך אחר המונע מהנתבע מלשהות בדירה, יתאפשר לנתבע להיכנס לנכס לפרקי זמן מסוימים לצורך אריזת מטלטליו.

יצוין כי מועד פינוי הנכס נקבע לפי המועד שהציע הנתבע, כאשר התובע מצידו ביקש בתחילה פינוי בפרק זמן קצר יותר (זאת, מאחר שלטענת התובע עצם הכנסת המיטלטלין לדירה נעשה בניגוד לצו הזמני שניתן).

מאז הדיון ועד היום הגיש הנתבע 6 בקשות שונות שעניינן בין הייתר מתן אורכה לפינוי, דרישה מהתובע להפקיד את הכספים וביטול פסק הדין. עיקר הבקשות כבר אינו רלבנטי עוד, מאחר שביום 6.11.16 הודיע הנתבע על פינוי הנכס. הנתבע ציין בהודעתו כי הותיר בנכס פריטים מסוימים שלא היה לו מקום להכניסם, ובהם מסך מחשב, שולחן מחשב, טלוויזיה, שידה, מיטת נוער ומזרון, עריסה לתינוק ושידת טואלט. הנתבע כתב כי הוא מוותר על הבעלות בפריטים הללו לטובת התובע וכי התובע רשאי לעשות בהם כברצונו. בהמשך לכך, ביקש הנתבע לקבל לידיו את הסך של 9,400 ₪.

התובע הגיב לבקשה וציין כי הנתבע אינו זכאי לסך של 9,400 ₪. לדבריו הנתבע לא פינה את הדירה מאחר שהותיר בה חפצים כבדים רבים, ישנים וחסרי ערך, וגרם לתובע הוצאות פינוי מיותרות. לדבריו הנתבע גם לא השיב לתובע את מפתחות הדירה, דבר שחייב שירותיו של מנעולן לצורך כניסה לדירה. הנתבע גם הותיר את הדירה מלוכלכת ולא במצב שבו קיבל אותה, ועקב כך נגרמו לתובע הוצאות ניקוי מיותרות.

טרם קבלת החלטה אפשרתי לתובע להשיב עד להיום. התובע טען בתשובתו כי לא הפר את ההסכם, מאחר שוויתר על הבעלות על החפצים ששווים אלפי ₪. כן נטען כי אין צורך באישור התובע לשלם את הסך של 9,400 ₪ אלא לכל היותר מדובר בעילה לביטול פסק הדין. יצוין כי התובע הגיע לאולמי בבית המשפט במהלך יום דיונים, וביקש לעדכן בדבר הגשת תשובתו ואף להוסיף מספר דברים לעניין זה. לא אפשרתי לו להעלות טענותיו בעל פה, על מנת למנוע מצב דברים של דיון במעמד צד אחד, וציינתי כי אדרש לתשובתו בהקדם.

עיון בבקשה בתגובה ובתשובה מעלה כי הצדדים חלוקים ביניהם למעשה בשאלה האם הסכם הפשרה קוים או הופר. ברם, ככל שצד מסוים סבור שהסכם הפשרה הופר והוא מבקש סעד של ביטול או פיצויים, עליו להגיש תובענה חדשה ולעתור לסעדים שלטענתו מגיעים לו (ר' ע"א 1351/06 ח'ורי נ' אברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (17.9.07)).

לפיכך, אני מורה על שחרור סך של 9,400 ₪ מתוך כספי הפיקדון לטובת הנתבע, כאשר מנגד, לנוכח האיזון בין האינטרסים הנוגדים ועל מנת שלא למנוע מהתובע את יומו, השחרור יתבצע החל מיום 17.11.16. כן אני מורה כי התובע יישא בהוצאות החייב בגין בקשה זו בסך 600 ₪, אשר אף הן תשולמנה מתוך סכום ההפקדה בקופת בית המשפט.

יחד עם זאת, ביני לביני, ביום 10.11.16 התקבל צו עיקול על נכסי התובע שבידי הנהלת בית המשפט, וזאת עקב חוב בתיק אחר 512024-07-16 לאדם אחר, ועד לסכום של 11,804 ₪. ברי כי שחרור הכספים שעליו הוריתי לעיל הינו בכפוף להוראות כל דין ובכלל זאת בכפוף להוראות צו העיקול, ולמען הסר ספק אין בפסק דין זה כדי לסייג את היקף תחולתו של הצו.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ז, 13 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.