ת"א
בית משפט השלום עפולה
|
22086-02-12
29/10/2014
|
בפני השופטת:
תמר נסים שי
|
- נגד - |
תובעים:
סלאמה סמארה אגבאריה מיסרה עו"ד אגבאריה מיסרה
|
נתבעים:
"שמגד" חברה לניהול תביעות עו"ד יובל שוסהיים
|
פסק דין |
לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
בהחלטתי מיום 6.2.13 קבעתי כי שאלת החבות תידון ותוכרע תחילה.
ואלה טענות התובע:
התובע, יליד שנת 1946, עבד כנהג משאית מסוג דאף (משא) עם מנוף, המשמשת להובלת סחורה לגננים.
ביום 16.2.05, במהלך עבודתו, תוך כדי קיפול מנוף המשאית לאחר הורדת הסחורה ביעד, נסגרה רגל המנוף על ידו הימנית וגרמה לפציעתו (להלן: "התאונה").
כתוצאה מהתאונה נקטעה זרת ימין של התובע.
טענות הנתבעת:
הנתבעת מכחישה עצם התרחשות התאונה בנסיבות המתוארות, ומתנגדת להגדרתה כתאונת דרכים ע"פ חוק הפיצויים. כן מוכחשים הנזקים הנטענים, ולחילופין, מוכחש הקשר הסיבתי בין הנזקים לבין התאונה.
לחילופין, טוענת הנתבעת כי מדובר בתאונת עבודה, ודורשת כי התובע ימצה זכויותיו במוסד לביטוח לאומי ו/או ע"פ חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
דיון והכרעה:
כעולה מכתבי הטענות, המחלוקת בין הצדדים סבה סביב עצם התרחשות התאונה וסביב הגדרתה כתאונת דרכים, כמשמעותה בחוק הפיצויים. יחד עם זאת, בדיון שהתקיים בפניי, המחלוקת הצטמצמה לשאלת אופן התרחשות התאונה והאם אופן זה מכניס אותה תחת הגדרת תאונת דרכים.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, דעתי היא כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, ולפיכך יש לדחות את התביעה. סבורני, כי עסקינן בפעולת לוואי של פריקה וטעינה, אשר איננה באה בגדרי ההגדרה הבסיסית שבחוק ואף אינה חוסה תחת החזקה המרבה בדבר ה"ניצול הכוח המיכני". אנמק החלטתי, ואדרש תחילה לאופן התרחשות התאונה.
מחקירתו של התובע עולה התמונה הבאה –
התובע עובד כנהג משאית אליה מחובר מנוף, וזו משמשת אצלו להובלת סחורה. אין חולק כי עסקינן ברכב דו (רב) תכליתי.
ביום האירוע סיפק התובע סחורה לגנן בנתניה. עם סיום פריקת הסחורה קיפל התובע את המנוף. בעת קיפול רגלי המנוף המשמשות לקיבוע וייצוב המשאית, נפגע בידו הימנית.
בעדותו תיאר התובע את מנגנון קיפול המנוף והרגליים כך: "אני מקפל את זה ופותח את זה עם שלט ידני. כשאני מפעיל את המנוף, אני חייב לפתוח את הרגליים, אני פותח בידיים ולא בשלט. יש שם וו כדי לפתוח. אני פותח את הוו ואז אפשר לפתוח את הרגליים". (עמ' 3 ש' 14-16).