בן דוד ואח' נ' גלעד את ענת יזמות ובנייה בע"מ

1.לפני תביעת עורכי דין לתשלום שכר טרחה על יסוד הסכם שכר טרחה. לחילופין עותרים התובעים לתשלום שכר ראוי. לאור מעורבותו המרכזית, שלא לומר – הבלעדית, של התובע (אשר התובעת היא בתו) ולמען הנוחות, ככלל יכונו התובעים להלן: "התובע".

רקע

2.התובע ייצג בישראל מהלך מספר שנים, תושבי חוץ (מקנדה) להם היו זכויות בשני מגרשים בהרצליה: מלוא הזכויות במגרש שכונה "מגרש 101" וחלק מהזכויות ב"מגרש 103" (להלן בהתאמה: "הבעלים", "המקרקעין"). זכויות הבעלים בשני מגרשים אלה נבעו - לאחר טבלת איזון שנערכה בהתאם לתב"ע מסוימת - מזכויות שהיו להם בחלקות 313 ו-350 בגוש 6529.

3.התובע פעל בשם הבעלים בענין המקרקעין לשם מכירתם, למול חברות קבלניות. בכלל האמור ובפרט, התנהל משא ומתן בענין המקרקעין בין התובע בשמם של הבעלים לבין הנתבעת, שהיא חברה העוסקת ביזום במקרקעין ובקבלנות.

4.בשלב מסוים נערכה ע"י התובע טיוטה של הסכם מכר מקרקעין אשר התמורה בה התבססה על תחשיב של 935,000 ₪ לכל יחידת דיור שתבנה. במקביל או בהמשך, הגיעו התובע והנתבעת להבנה ביניהם, לפיה הנתבעת תשלם לתובע, ב"כ הבעלים, תשלום בהיקף של 2.85 מיליון ₪ + מע"מ. לפרטי ההסכמה נדרש בהמשך אך יצוין כבר כאן כי הצדדים מתייחסים בפרט לעמוד בכתב יד מיום 21.3.2013 אליו צורף עמוד מודפס בלתי חתום הנושא את הכותרת "הסכם שכ"ט" (נספח 15 לתצהיר התובע) (להלן יחדיו: "מסמך 21.3.2013"). לפי מסמך 21.3.2013 העבירה הנתבעת לתובע סך של 400,000 ₪ "דמי רצינות כפיקדון" (להלן: "הפיקדון") תוך שנקבע בין השאר, כי עם חתימת הסכם המכר יועבר הסכום לחשבון התובע כאמור בטיוטת הסכם שכר הטרחה.

5.הבעלים והנתבעת לא חתמו על הסכם המכר (הטיוטה שהועברה). בסוף חודש אוגוסט 2013 הודיעו הבעלים לנתבעת על הפסקת המו"מ והתובע העביר (השיב) לנתבעת המחאה על סכום הפיקדון.

6.בראשית חודש ספטמבר 2013 העביר התובע לנתבעת טיוטה נוספת לעניין הסכם המכר, אשר התמורה שצוינה בה התבססה על תחשיב של 950,000 ₪ ליחידה. התובע ציין במקביל, כי הבעלים לא ויתרו על דרישה נוספת, שלא שולבה בטיוטה, לקבל גם 3 דירות. הנתבעת היתה נכונה לקבל את הטיוטה מספטמבר (שלא כללה את 3 הדירות).

7.הבעלים סרבו להתקשרות לפי הטיוטה מחודש ספטמבר, החלו מעלים טענות כנגד התובע ובמהלך חודש אוקטובר 2013 הודיעו לתובע על ביטול ה'מנדט' שהיה לו. הבעלים פנו לקבלת יצוג אחר בישראל.

8.בסוף חודש אוקטובר 2013 פנתה הנתבעת לערכאות והגישה תובענה כנגד הבעלים (ה"פ 68198-10-13) (להלן: "תובענת הנתבעת"). בתובענתה טענה הנתבעת כי בינה לבין הבעלים נכרת הסכם מכר מחייב לגבי סכום של 935,000 ₪ ליחידה ולחילופין לפי 950,000 ₪ ליחידה. התובענה נסמכה על התכתבויות, מגעים וטיוטות שהתקיימו והועברו בינה לבין התובע.

9.בסוף חודש דצמבר 2013 הגיעו הנתבעת והבעלים (הצדדים לתובענת הנתבעת) להסכם מחוץ לכותלי בית המשפט במסגרתו נחתם הסכם מכר של המקרקעין. התמורה בהסכם זה התבססה על תחשיב של 1 מליון ₪ ליחידת דיור.