1.בפניי בקשת המבקשות, ג'י.טי.אס פאוור סולושנס לימיטד ח.פ. 56-002692-4 ו- Wood ' Group Gas Turbine Services Holdings Ltd, הן הנתבעות בתובענה שבכותרת (להלן: "המבקשות"), להורות על מתן צו לביטול העיקול הזמני שניתן כנגדן לבקשת התובעות – המשיבות (להלן: "המשיבות") על ידי בית המשפט ביום 10.4.14 (במעמד צד אחד) וביום 17.8.14 (לאחר דיון במעמד הצדדים) וזאת מחמת פקיעתו, לטענת המבקשות עקב סגירת התיק העיקרי בבית המשפט, עם השבת אגרת בית המשפט לידי המשיבות, בהתאם להחלטה מיום 10.6.15.
העובדות הצריכות לבקשה
2. ביום 10.4.14 הגישו המשיבות את התביעה הנדונה, בד בבד עם בקשה למתן צו עיקול זמני (בקשה מס' 1) על סכום התביעה דנן, בסך של 42,111,216 דולר. בית המשפט בהחלטתו מאותו יום, הורה במעמד צד אחד על מתן צו עיקול זמני כגובה סכום התביעה. ביום 17.8.14 לאחר דיון במעמד הצדדים, חקירת הצדדים והגשת סיכומים הותיר בית המשפט את החלטתו למתן צו עיקול זמני, ודחה את הבקשה לביטול העיקול שהגישו המבקשות, אולם צמצם את היקף הצו וקבע כי יחול על סך של 55 מיליון ₪ בלבד.
3.טרם הגשת תביעה זו הגישו המשיבות תביעה נוספת להליך דנן (במסגרת תא"ק 1465-08-13להלן: "ההליך הנוסף" אשר התנהל בפני כב' השופט פרגו), כאשר גם שם עתרו המשיבות לצו עיקול זמני על בסיס התביעה שהוגשה. לנוכח קיומה של תניית בוררות ייחודית בהסכמים הקיימים בין הצדדים, הגישו המבקשות בקשות לעיכוב הליכים במסגרת שתי התביעות, כאשר ביום 2.6.14 ניתנה על ידי בית המשפט החלטה בהליך הנוסף המורה על עיכוב ההליכים, וביום 17.2.15 ניתנה החלטת בית המשפט בהליך דנן המורה על עיכוב ההליכים, זאת כאמור, לאור תניית הבוררות בהסכמים שבין הצדדים.
4.ביום 28.5.15 בעקבות עיכוב ההליכים בשתי התביעות והעברת ההתדיינות במסגרתן לבוררות, הגישו המשיבות בקשות להשבת אגרת בית המשפט ששולמה על ידן בכל אחת מן התביעות, במסגרתן טענו כי על פי תקנה 6(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז—2007 (להלן: "תקנות האגרות") יש להשיב את האגרות ששולמו על ידן בתיקים אלו מחמת שההליך הסתיים, והסכסוך "הועבר להכרעה בבוררות" לפני שנסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית. בסעיף 8 לבקשתן להשבת אגרה ציינו המשיבות כי בתיק זה ניתן צו עיקול זמני ה"ממשיך לעמוד בתוקפו עד להכרעה סופית בבוררות".
5.ביום 7.6.15 בית המשפט הורה על השבת האגרה למשיבות בהליך דנן לנוכח עיכוב ההליכים בגין הליך הבוררות, בניכוי הסכומים הקבועים בתקנות. ביום 8/6/15 הגישו המבקשות הודעה בה הודיעו על התנגדותן להחזר האגרה. לשיטתן, לא ניתנה להן ההזדמנות להגיב לבקשה. ברשות בית המשפט ניתנה תגובה מפורטת של המבקשות; המשיבות הגיבו לתגובת המבקשות וטענו בין היתר כי אין למבקשות מעמד בשאלת החזר האגרה; כי ההליך העיקרי למעשה "הסתיים" (ראו סעיף 21 לתגובה מיום 14/7/15), אולם צו העיקול עומד על כנו, במיוחד כשבקופת בית המשפט עדיין מופקד סך של 1,470,000 ₪ שהופקד כערבון להבטחת נזקי המשיבות בגין צו זה.
6.ביום 4.9.15 דחה בית המשפט את בקשת המבקשות לביטול החלטתו בדבר השבת האגרה, במיוחד לנוכח חוסר מעמדן המשפטי בסוגיה זו, תוך שקבע כי ככל שהמבקשות מעוניינות לבקש את ביטול צווי העיקול, עליהן לפנות בעניין זה בבקשה מתאימה. מכאן הבקשה שבפניי.
טענות הצדדים
7.לטענת המבקשות, השבת האגרה לידי המשיבות משמעותה שההליך הסתיים והתובענה "הופסקה". בבקשה להשבת האגרה שהוגשה על ידי המשיבות בתיק דנן, טענו האחרונות כי יש להשיב לידן את האגרה ששולמה בתיק בהתאם לתקנה 6(ב)(3) לתקנות האגרות, מחמת שההליך "הסתיים", והסכסוך "הועבר" לבוררות. משעה שהושבה האגרה בפועל, אין חולק, לטענת המבקשות, כי ההליך אכן הסתיים והתובענה הופסקה. כפועל יוצא מכך, ובהתאם להוראת תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), פקע צו העיקול הזמני עם הפסקת התובענה.
8.טענה נוספת של המבקשות, הינה כי כתנאי ראשוני למתן סעד זמני, נדרש מבקש הסעד להראות כי בקשתו נסמכת על תובענה עיקרית. בענייננו, הבקשה לצו העיקול הזמני נסמכה על התובענה דנן ועל סכומה, כאשר נתבקש בה כי צו העיקול יינתן עד להכרעה בתובענה דנן. במקרה שלפנינו טוענות המבקשות כי בקשת המשיבות למתן צו העיקול הזמני הוגשה על בסיס התביעה דנן, ולא על בסיס הליך הבוררות, ומשכך בית המשפט לא העניק את צו העיקול הזמני עד לסיומו של הליך הבוררות, בין היתר מחמת שלא התבקש לעשות כן על ידי המשיבות בכתב הטענות הראשון. משאין בנמצא הליך עיקרי – הסעד הזמני אינו יכול לעמוד ב"חלל ריק", כך כטענת המבקשות.
9.מוסיפות המבקשות וטוענות כי בקשת המשיבות, מחד, לסגור את התיק על מנת שתושב להן אגרת בית המשפט ששולמה על ידן, אך מאידך גיסא, בקשתן להותיר את צו העיקול הזמני על כנו עד להכרעה בהליך הבוררות, הינן טענות סותרות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת.
10.בתגובתן לבקשה טענו המשיבות כי יש לדחותה תוך חיוב המבקשות בהוצאות משמעותיות בגין הוצאות המשיבות. המשיבות סוברות כי טענת המבקשות שעם השבת האגרה למשיבות הופסקה התובענה, ולפיכך פקע צו העיקול הזמני כבדרך אגב, הינה חסרת כל בסיס משפטי ועומדת בסתירה לפסיקת בתי המשפט בערכאות השונות. כמו כן, לטענת המשיבות, עיכוב ההליכים כמו גם השבת האגרה כפועל ישיר ממנו, אינם מביאים ל"הפסקת התובענה", כי אם רק לעיכוב הדיון בתובענה עד להכרעה בבוררות, כאשר התיק העיקרי עצמו נותר פעיל, ובסופו של הליך הבוררות צפויים הצדדים לחזור אל בית מהשפט בכדי לאשר או לבטל את פסק הבוררות ולהפכו לאכיף, והם אף רשאים לחזור אל בית המשפט בדרישה לשוב ולהמשיך את ההליך מהמקום שבו הופסק. אם כן, לטענת המשיבות התביעה אינה מופסקת כטענת המבקשות אלא מעוכבת, ומשכך אין כל הצדקה להורות על פקיעת צו העיקול.
11.עוד טוענות המשיבות, כי הפסיקה הבהירה לא אחת כי שאלת הסעדים הזמניים איננה קשורה לשאלת עיכוב ההליכים והחזר האגרה כתוצאה ישירה ממנה, והכרעה באחת איננה משפיעה על השנייה. שכן, עת העברת סכסוך לבוררות, סעדי ביניים שניתנו קודם להעברה נותרים שרירים וקיימים, ומשכך על צו העיקול הזמני להישאר בעינו. בנוסף, המשיבות אף ציינו במפורש בבקשתן להשבת האגרה כי הן אינן מבקשות מבית המשפט לסיים את ההליך, ואף הבהירו כי גם לאחר השבת האגרה ימשיך צו העיקול לעמוד בתוקפו.
12.טענה נוספת אותה מעלות המשיבות, הינה להשתק שיפוטי. כך, במסגרת הודעת ההבהרה לגבי התנגדותן להשבת האגרה מיום 17.6.15, טענו המבקשות עצמן כי תוקפו של צו העיקול הזמני שניתן נגדן הינו עד לאחר סיום הליכי הבוררות, זאת בסתירה לטענותיהן בבקשה זו לפיהן ההליך הסתיים וצו העיקול "פקע" מאחר וצו העיקול הינו לאחר סיומו של ההליך בבית המשפט. לא זו אף זו, המשיבות מדגישות כי לא הגישו בקשה להפסקת התובענה לפי תקנה 154 לתקנות או כל בקשה דומה לכך, ומשכך ההליך לא "הופסק" כדברי המבקשות.
13.בתשובתן לתגובת המשיבות, חוזרות המבקשות על טענותיהן ואף מפנות להחלטת כב' השופט פרגו מיום 14/12/15 בהליך הנוסף, במסגרת הבקשה שהוגשה שם להחזר האגרה (להלן: "החלטת פרגו בעניין האגרה"). בהחלטה זו נקבע בעין היתר כי כל עוד מתקיים הליך בוררות וישנם צווים זמניים אשר אמורים להיוותר עד לסיומו, לא ניתן לדרוש את השבת האגרה וממילא לא ניתן להשיבה. לטענת המבקשות, מהחלטה זו ניתן ללמוד כי ההליך בא לסיומו עם השבת האגרה, ומאחר ובמקרה שלפנינו, להבדיל מההליך הנוסף, הושבה האגרה – המשמעות היא שהתובענה הופסקה והצו הזמני פקע.
14.המבקשות מוסיפות וטוענות כי בניגוד לטענת המשיבות בתגובתן, שני המונחים "ההליך הסתיים" ו"הפסקת התובענה" הינם זהים לחלוטין מבחינת משמעותם ונפקותם, הן מבחינה מהותית והן מבחינה פרקטית. נוסף על האמור, טוענות המבקשות לקיומו של השתק שיפוטי שכן בבקשה להשבת אגרה טענו המשיבות שההליך העיקרי הסתיים, וזאת במסגרת בקשתן להשבת האגרה, והן מנועות מלטעון כעת ההיפך.
15.המשיבות הגישו תגובה נוספת ביחס לתשובת המבקשות וטענו כי מדובר בהודעה פסולה אשר הוגשה בניגוד לדין על מנת לנסות ולערוך "מקצה שיפורים" פסול לתגובתן של המשיבות לבקשה דנן, תוך אמתלה בצורך במתן התייחסותן להחלטת פרגו בעניין האגרה. המשיבות טוענות כי בהחלטה זו נקבע דווקא כי המשיבות זכאיות להשבת האגרה מכוחן של הוראות סעיף 6(ב) לתקנות האגרות, אך בנקודה זו, קבע כי טרם הגיע המועד להשבת האגרה, זאת לנוכח הצווים הזמניים הקיימים, קביעה אשר לטענת המשיבות, אינה נתמכת בלשונן של התקנות. עוד טוענות המשיבות כי בהחלטה הנ"ל קבע כב' השופט פרגו כי ההליך דנן
לא הופסק אלא עוכב, זאת בניגוד לטענת המבקשות, ומשכך החלטתו אינה מטיבה עימן.