ת"א 2150-08 לביא שחר נ' דופני ואח'

הנתבע 1 (להלן – דופני) רכש מהמנוח נחמיה אשוואל ז"ל ורעיתו, עליה אשוואל (להלן – אשוואל), את זכויותיהם במקרקעין הידועים כחלקה 14/2 בגוש 5508 בראש העין (להלן – המקרקעין). בעקבות טענות בדבר הפרת ההסכם על ידי דופני הגישו אשוואל תובענה לביטולו של הסכם המכר. במקביל ולאחר הגשת התובענה מכרו אשוואל שוב את זכויותיהם במקרקעין לתובע (להלן – שחר), וזאת במסגרת הסכם שנחתם ביום 12.12.05.

בהסכם המכר, שנכרת בין שחר ובין אשוואל, התחייב שחר לשלם לבנק למשכנתאות תשלומים שונים, וזאת בעקבות נקיטת הליכי מימוש משכנתא והליכי פינוי, שננקטו על ידי הבנק נגד אשוואל. תשלומים אלו שולמו על ידי שחר במקום דופני, שהיה צריך לשאת בהם עפ"י הוראות הסכם המכר, שנכרת בינו ובין אשוואל.

בעקבות רישום העברת הזכויות במקרקעין מאשוואל לדופני נאלץ שחר לעתור לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין הצהרתי, ולפיו יש לרשום את הזכויות במקרקעין על שמו של שחר ולא על שמו של דופני.

בנסיבות אלו עתר שחר בתביעתו בתיק זה לחיוב דופני בשיפויו של שחר בגין התשלומים ששילם שחר לבנק למשכנתאות, כאמור לעיל, בסך כולל של 210,455 ₪ (193,455 ₪ ועוד 17,000 ₪).

כמו כן עתר שחר לחיוב דופני בתשלום שיפוי בגין התשלומים ששילם שחר לאשוואל על חשבון תמורת המקרקעין.

דופני עתר לסילוק התביעה נגדו מחמת קיומו של מעשה בית דין. בין דופני ובין שחר התנהלו במקביל להליכים בתיק זה הליכים נוספים בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בנוגע למקרקעין. דופני טען, כי במסגרת אותם הליכים נטענו טענות עובדתיות ומשפטיות זהות לאלו שנדונו בתיק זה. ביום 28.11.12 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי (להלן – פסק הדין), שבו כבר הוכרעו – כך לטענת דופני – הטענות הנטענות על ידי שחר בכתב התביעה בתיק זה. בפסק הדין נקבע, כי אשוואל הם אלו שחייבים להשיב לשחר כספים, בעוד שדופני אינו חייב להשיב לשחר כספים. לטענתו של דופני פסק הדין יצר מעשה בית דין בכל הנוגע לנטען בתביעה העיקרית בתיק זה, ועל כן ביקש לדחות את התביעה דנן על הסף.

שחר חלק על טענותיו של דופני. לשיטתו של שחר, התביעה דנן נגעה לתשלום 210,455 ₪ (193,455 ₪ ועוד 17,000 ₪), ששילם שחר במקום דופני לבנק למשכנתאות, וכן לפיצוי בסך 230,500 ₪ בגין הנזק שנגרם לשחר בעטיים של מעשי דופני ומחדליו. שחר הוסיף וטען, כי פסק הדין לא יצר מעשה בית דין ביחס לנטען בתביעה בתיק זה, גם מחמת העובדה, שלא היה מדובר בעת הגשת בקשתו של דופני לסילוקה על הסף של התביעה בפסק דין חלוט. ערעור על פסק הדין, שהוגש לבית המשפט העליון, עדין היה אז תלוי ועומד. מעבר לכך, כך טען שחר, המחלוקת שבין הצדדים בתיק זה הינה מחלוקת כספית. מחלוקת כספית זו כלל לא עמדה לדיון בפני בית המשפט המחוזי. כל שנידון שם היתה שאלת היחס בין שתי עסקאות המכר, שביצעו אשואל, כמפורט בראש החלטה זו, ומי מהן גוברת על האחרת.

בהחלטתי מיום 4.2.14 דחיתי את בקשתו של דופני לסילוקה של התביעה בתיק זה על הסף. נקבע בהחלטתי הנ"ל, כי האמור בפסק הדין אינו יוצר מעשה בית דין בכל הנוגע למחלוקת שבין הצדדים בתיק זה.

בהחלטה קודמת מיום 4.2.14 הוריתי לשחר להודיע עמדתו לעניין המשך ההליכים בתיק לנוכח הערעור, שהיה תלוי ועומד באותה עת בפני בית המשפט העליון. בהמשך, ומשטרם ניתן פסק הדין בערעור על פסק הדין, הופסקו ביום 12.2.14 ההליכים בתיק זה.