ת"א 21387-09-12 קומפיוטסט מעבדות ממוחשבות לרכב 1990 בע"מ ואח' נ' טוב מאוד ביחד בע"מ ואח'

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם לפיתוח תוכנה שנכרת בין התובעות, שבבעלותן תוכנה לבדיקת כלי רכב במכוני בדיקת תקינות לצרכי רישוי, לבין הנתבעים, חברה ומנהלה, העוסקים בתכנות ופיתוח תוכנות.

אין חולק, כי התובעות, באמצעות מנהלן, מר יונה בן דוד (להלן: יונה) פנו אל הנתבעים בשל צורך שעלה בפיתוח תוכנה חדשה ומעודכנת מבחינה טכנולוגית, על בסיס התוכנה הקיימת שלהן, תוך דרישה להוספת אפיונים ומסכי בדיקה שלא היו בתוכנה הקיימת וכן ארכיב ממוחשב (להלן: הפרוייקט). ההתקשרות בין הצדדים החלה בדצמבר 2011 והופסקה בטרם השלמת הפרוייקט במאי 2012, עקב החלטתו של יונה להפסיק את ההתקשרות.

שני הצדדים טוענים להפרת ההסכם ע"י הצד שכנגד ולגרימת נזקים כתוצאה מכך.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת התמורה המוסכמת עבור הפרוייקט. התובעות טוענות כי הוסכם מלכתחילה על מחיר גלובלי של 70,000$ עבור הפרוייקט בכללותו, ואילו הנתבעים טוענים כי הוסכם על תשלום לפי שעת עבודה של מתכנת, בסך 180 ש"ח + מע"מ, בהתאם לרשום בהצעת המחיר שמסר הנתבע למנהל התובעות (נספח ג' לתצהירן).

יונה הסביר, כי קיבל הצעת מחיר גלובלית ממתכנת אחר שהכיר בשם ערן, בסך 78,000$ (נספח א'1 לתצהירו), אך אותו מתכנת לא היה פנוי לביצוע הפרוייקט. לפיכך, חיפש במשך שנה וחצי מתכנתים אחרים, ובין היתר הופנה ע"י ערן לנתבעים. לדבריו, לאחר שהציג את התוכנה הקיימת ואת ציפיותיו מהתוכנה החדשה, ולאחר מו"מ של יומיים-שלושה, הוסכם עם הנתבעים על המחיר של 70,000$ כמחיר גלובלי. לטענתו, הוא לא היה מוכן לשלם מחיר לפי שעה. לא היה לו הסבר מניח את הדעת, מדוע כתב על הצעת המחיר של הנתבעים, בה נקוב מחיר לפי שעה ולא מחיר גלובלי, בתרשומת בכתב ידו ובחתימתו "מאושר עד לחתימת הסכם" (נספח ב' לתצהירו). כמו כן לא היה לו הסבר, מדוע שלח את טיוטת ההסכם שערך באופן חד צדדי ע"י בא כוחו, ובו ציין מחיר גלובלי של 70,000$, לראשונה לנתבעים רק במחצית חודש מרץ 2012, כאשר ההסכם ביניהם גובש עוד במחצית דצמבר 2011, ובהתאם לו כבר הושקעו מאות שעות עבודה ושולמו תשלומים של עשרות אלפי ש"ח.

יונה טען גם, כי סוכם מלכתחילה שהפרוייקט יושלם תוך כ-5 חודשים, כאשר גם להסכמה נטענת זו אין זכר בהצעת המחיר נספח ב' עליה רשם יונה כי היא מאושרת על ידו. לא היה לו הסבר גם לכך, שבטיוטת ההסכם ששלח לנתבעים במרץ 2012, כלל לא צויין על ידו "המועד הקובע" לתחילת מניין הזמן לביצוע הפרוייקט, ולא צויין מתי יהיו הנתבעים אמורים להשלים את הפרוייקט, זאת כאשר פיתוח התוכנה כבר החל בדצמבר 2011 והיה בביצוע במשך שלושה חודשים לפני משלוח הטיוטה.

התרשמתי מיונה כאיש עסקים בקי ומנוסה, ואין זה סביר בעיני כי היה מאשר את הצעת המחיר של הנתבעים מבלי שהיה מוסיף עליה בכתב ידו את סכום התמורה הגלובלית ואת משך ביצוע הפרוייקט, אילו אמנם הוסכם על סכום גלובלי ועל תקופה קצובה לביצוע הפרוייקט, בניגוד לכתוב בהצעה עליה חתם. בנוסף, יונה סתר את עצמו לגבי המחיר הגלובלי המוסכם לטענתו, כאשר נקב לסירוגין במחיר של 78,000$ (שנרשם בהצעה של ערן) ובמחיר של 70,000$ (שנרשם ע"י יונה בטיוטת ההסכם שנשלחה בדיעבד לנתבעים). גם סתירה זו אומרת דרשני.

הנתבע 2, מר יוסף מרקל (להלן: ספי), מנהל הנתבעת 1 (להלן: החברה), מסר בעדותו, כי הצעת המחיר היא ששימשה בסיס לדיון על ההסכם בין הצדדים, וכי יונה הוסיף על הפרטים שצויינו על ידי ספי לגבי אפיוני התוכנה פרטים נוספים לגבי מסכים שלא היו קיימים בתוכנה הקיימת ורצה שיהיו כלולים בתוכנה החדשה. לדבריו, יונה אכן רצה מחיר גלובלי, אך מאחר שספי לא היה יכול להעריך באותו שלב את היקף העבודה הכרוך בפיתוח התוכנה ועמידה בדרישות התובעות, הוסכם ביניהם על תשלום לפי שעה, כפי שמפורט בהצעת המחיר.

לדבריו, יונה שרבט חתימה בשולי העמוד השני של הצעת המחיר נספח ג', והוא קיבל צילום של המסמך החתום מהפקידה במשרד התובעות, וראה בכך חתימה מחייבת של נציג התובעות לכל דבר ועניין, גם אם לא נלוותה אליה חותמת של החברות התובעות או אחת מהן.