ת"א 21368-03-16 ליפמן ואח' נ' קריגר נדל"ן טי אל וי בע"מ ואח'

לפני בקשה דחופה למתן צווים זמניים, שהוגשה במסגרת "תביעה הצהרתית", במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר, בין היתר, כי התובעים הם בעלים של 50% ממניות הנתבעת 1. בכתב התביעה הועלו גם טענות קיפוח ודרישה למתן חשבונות. דיון בבקשה במעמד הצדדים התקיים ביום 12.4.16.  1. העובדות הרלוונטיותהמבקשים, צבי ליפמן, יואב שחר ורמי גרינוולד קלמן (להלן: "המבקשים" או "קבוצה ב'") הינם משקיעים בתחום הנדל"ן. המשיבים, אורן פילטר וגל הרשקוביץ (להלן: המשיבים או "קבוצה א'") הינם יזמים ומבצעים של פרויקטים של תמ"א 38. בנובמבר 2009, לאחר היכרות ראשונית של המבקש 1, צבי ליפמן (להלן: "ליפמן") עם המשיב 3, גל הרשקוביץ (להלן: "גל") חתמו המבקשים והמשיבים על הסכם לשיתוף פעולה והקמת חברה משותפת (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע כי המשיבים יאתרו עבור החברה פרויקטים לביצוע תמ"א 38 וינהלו אותם משלב הייזום ועד לגמר. המבקשים יעמידו לחברה שתוקם סכומי כסף חודשיים בסך 40,000 אלף ₪ עד לתקרה של 200 אלף דולר כהלוואות בעלים למימון פעילות החברה, וכן יעמידו הלוואות בעלים לכל פרויקט. עוד סוכם כי הפרויקטים יבוצעו באמצעות תאגידים ספציפיים שיוקמו לכל פרויקט או בדרך אחרת שתוחלט. דירקטוריון החברה שתוקם יורכב מארבעה דירקטורים וכל קבוצה תוכל למנות שני דירקטורים. נקבע, כי עם הקמת החברה ימונו חברי קבוצה א' וחברי קבוצה ב' לדירקטורים ראשונים בחברה. עוד סוכם כי ליפמן ימונה ליושב ראש החברה ואילו גל ימונה למנהל הכללי של החברה.כחודש לאחר מכן, בדצמבר 2009, הקים גל את חברת קריגר נדל"ן טי אל וי בע"מ (להלן: "החברה"). מתוך 100 מניות רגילות בנות 1 ₪ ערך נקוב כל אחת שהוקצו, העביר גל 25 מניות רגילות בנות 1 ₪ ערך נקוב כל אחת למשיב 2, שותפו, אורן פילטר (להלן: "אורן"), 17 מניות רגילות בנות 1 ₪ ערך נקוב כל אחת למבקש 2, יואב שחר (להלן: "יואב") ו-33 מניות רגילות בנות 1 ₪ ערך נקוב כל אחת למבקש 3, רמי גרינוולד קלמן (להלן: "רמי"). בסופו של תהליך העברת המניות הרגילות היו בידי קבוצה א' 50% ממניות החברה ובידי קבוצה ב' 50% ממניות החברה. בנוסף, הוקצתה מניית הנהלה אחת בת 1 ₪ ערך נקוב לליפמן.במהלך שנת 2010 העבירו המבקשים כספים לחברה למימון פרויקטים. אולם, המבקשים טענו במכתב מיום 24.1.11, באמצעות בא כוחם עו"ד אופיר בדש (להלן: "עו"ד בדש"), כי אינם מרוצים מהתנהלות גל ואורן ובקשו להיפגש עימם. במשך מספר חודשים התקיימו פגישות בין חברי קבוצה א' לחברי קבוצה ב' בהן נדון סיום השותפות בין הקבוצות, בדרך של רכישת חלקה של קבוצה ב' בחברה על ידי קבוצה א'. הצדדים לא הגיעו להסכמה בנדון.ביום 24.7.11 הועברו מניותיו של רמי לגל ולאורן ומניותיו של יואב לגל כך שבסוף התהליך היו לגל 50 מניות, המהוות 50% מכלל המניות המוקצות בחברה, ולאורן היו 50 מניות, המהוות 50% מכלל המניות בחברה. העברת המניות דווחה לרשם החברות ביום 26.7.11 על ידי גל.ביום 9.8.11 שלח עו"ד בדש מכתב לקבוצה א' ובו סיכום פגישה ושיחות טלפון שהתייחסו ליציאתה של קבוצה ב' מהשותפות ורכישת מניותיהם של חברי הקבוצה על ידי קבוצה א'.ביום 21.9.11 שלח עו"ד בדש מכתב נוסף לקבוצה א' בו נטען כי קבוצה א' הפרה את ההסכמים בין הקבוצות בכך שניהלה פרויקטים של תמ"א 38 תחת ישות משפטית שאינה החברה תוך שימוש במשרדי החברה. מכתב נוסף בעניין הפרת ההסכם נשלח ביום 6.10.11 על ידי עו"ד בדש לעו"ד שירן מלדובסקי, באת כוחם של חברי קבוצה א'. בתחילת שנת 2013 הגיעו הצדדים להסכמה על היפרדות מלאה וחתמו על הסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה"). בהסכם זה נקבע כי הצדדים יסיימו את "פרויקט ענתות". יצוין כי פרויקט זה בבניין ברחוב ענתות 35 תל-אביב, הידוע כגוש 6615, חלקה 161, הינו פרויקט של תמ"א 38. הסכם בגינו נחתם כבר ביום 15.2.2009, על ידי חברת קריגר יסודות תל אביב בע"מ (להלן: "קריגר יסודות"), שהמשיבים הם בעלי המניות בה, וזאת עוד טרם נחתמו ההסכם והסכם הפשרה וטרם הקמת החברה. עוד סוכם בהסכם הפשרה כי הצדדים יבצעו יחד שני פרויקטים נוספים, במטרה שהרווחים של קבוצה א' מפרויקטים אלו ישמשו להחזר ההשקעה של קבוצה ב' בסך 4,715,216 ₪. סוכם שקבוצה ב' תממן 30% מעלות בניית פרויקט ענתות כמימון ראשוני. סוכם כי ליפמן ינהל את פרויקט ענתות.במשך שנתיים וחצי, עד לחודש אוגוסט 2015, ניהל ליפמן בפועל את פרויקט ענתות. ליפמן פיקח על העבודה באמצעות מפקח הבניה, דן אבירם, שהומלץ על ידי יואב.בעקבות אי מסירה בזמן של שתי דירות בפרויקט ענתות, שנמכרו לאחים יהונתן ואוריאל עשת, ביטלו הללו את הסכמי המכירה של הדירות. כתוצאה מכך, איים בנק הפועלים כי יעצור את ליווי הפרויקט. אי לכך, דרשו חברי קבוצה א' כי ליפמן יפסיק לנהל את פרויקט ענתות והם לקחו על עצמם את הניהול, כולל מינוי מפקח חדש תחת דן אבירם. ליפמן, שהוא אזרח ארצות הברית, עזב את הארץ ובמקומו שימש יואב כיו"ר החברה. במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2015 התנהלה התכתבות בין יואב, מטעם קבוצה ב' לבין גל, מטעם קבוצה א', במטרה להסדיר את החוב בגין השקעותיה של קבוצה ב' בחברה וסיום השותפות. קבוצה א' הציעה כי קבוצה ב' תקבל לרשותה שתי דירות בפרויקט ענתות, אולם בנק הפועלים, מלווה הפרויקט, סרב לכך. מאחר שקבוצה ב' לא הצליחה להגיע להבנות עם קבוצה א' על סיום השותפות והחזר השקעותיה בחברה, הוגשה התביעה. 2. התביעה, הבקשה לסעדים זמניים ותמצית טענות הצדדיםא. התביעה והבקשה לסעדים זמנייםבתביעה שהוגשה ביום 10.3.16 התבקשו הסעדים הבאים:א)צו המצהיר כי התובעים הינם הבעלים של 50% ממניות הנתבעת 1, החברה, ובהתאם להורות לרשם החברות לרשום כל אחד מן התובעים 3-1 כבעלים של 16.6% ממניות החברה ובסה"כ 50%;ב)צו המצהיר כי התובע 1, ליפמן, הינו יו"ר הדירקטוריון של החברה;ג)צו המצהיר כי התובעים 1-ו-2, ליפמן ויואב, הינם דירקטורים בחברה;ד)צו המצהיר כי לתובעים מניית הנהלה, המקנה להם זכות וטו לכל החלטה בדירקטוריון החברה ו/או באסיפה הכללית של החברה, וכי מניה זו תירשם על שמו של התובע 2, ליפמן, ובהתאם להורות לחברה להנפיק מניית הנהלה כאמור;ה) הצהרה, לפיה ההודעות על העברת המניות בחברה, כפי שהוגשו לרשם החברות ביום 26.7.11 הינן מזויפות, בטלות ומבוטלות;ו) להורות על כינוסה של אסיפה כללית של החברה בה יצביעו התובעים כבעלי מניות ומכוח מניית ההנהלה. כמו כן הועלו, כאמור, טענות בדבר קיפוח בגין המעשים אשר תוארו בכתב התביעה, בין היתר מכירת שתי הדירות בפרויקט ענתות לצדדים שלישיים כמפורט לעיל, ומידור התובעים ממידע על פעילות החברה ועל פרויקטים נוספים. כמו כן נטען כי בין התובעים לנתבעים 2 ו-3 קיימת מערכת יחסים מיוחדת של שותפות ונאמנות במצדיקה מתן חשבונות ביחס לכל החברות הנתבעות.  בבקשה הדחופה למתן צווים זמניים במעמד צד אחד התבקשו סעדים שונים מאלה שהתבקשו במסגרת התביעה: א)צו האוסר על המשיבות 5-2 (כולל) לבצע דיספוזיציה במניות המשיבה 1 לרבות במניות הרשומות על שמן במשיבה 1 עד למתן פסק דין בתובענה המוגשת;ב)צו האוסר על המשיבות 1,3,4,6,66-9 לעשות כל שימוש ו/או דיספוזיציה בנכסים השייכים להן;ג) צו האוסר על המשיבות לעשות כל שימושו/או דיספוזיציה בנכסים השייכים למשיבה 1 , אותם שעבדה, על פי רשימה מפורטת. ד) צו האוסר על המשיבות לעשות כל דיספוזיציה בנכסים של המשיבות, על פי רשימה מפורטת נוספת.ה)צו אשר יורה לכלל המשיבים להימנע מהוצאת הנכסים מרשותם, ממכירתם, משעבודם או משינוי מצבם או מצב הזכויות בהם, לרבות התקשרות עם צדדים שלישיים.אם לא יינתנו הצווים המבוקשים ב'-ה' מבוקש:ו) להורות על כינוסה של אסיפת כללית של החברה בה יצביעו התובעים כבעלי מניות ומכוח מניית הנהלה כאמור בסעיפים א'-ד'.ז)לחילופין, ליתן צו עשה למינויו של עו"ד שלומי תורג'מן (להלן: "עו"ד תורג'מן") למנהל זמני של חברת קריגר יסודות תל אביב בע"מ על מנת להשלים את פרויקט ענתות.ח) לחילופין, ליתן צו עשה למינויו של עו"ד תורג'מן למנהל זמני של החברה, על מנת למנוע ריקון נכסיה. ביום 22.3.16 ניתנו על ידי צווים ארעיים כפי שהתבקשו בסעיפים א'-ה'.המשיבים 5-1 הגישו בקשה לביטול הצווים הארעיים שניתנו. בסופו של דבר לא בוטלו הצווים; המשיבים 5-1 הגישו תגובה עניינית לבקשה למתן צווים זמניים והתקיים, כאמור, דיון במעמד הצדדים.  ב. תמצית טענות המבקשים בבקשהנטען כי ליפמן נענה לבקשתו של אורן והסכים לגייס את חבריו יואב ורמי להשקיע בפרויקטים של תמ"א 38. הצדדים בקשו להתקשר בהסכם מייסדים ביניהם בחודש נובמבר 2009. לטענת המבקשים ההסכם, אשר נוסח ממנו צורף כנספח 6 לבקשה, נוסח על ידי הצדדים אך לא נחתם. למרות זאת, הוא מחייב את הצדדים ומוסכם עליהם. נקבע בהסכם כי קבוצה א' אינה רשאית להתחרות בחברה אלא אם כן התקבלה הסכמת הדירקטוריון בכתב.עוד נקבע בהסכם כי ליפמן ישמש כיושב ראש דירקטוריון החברה ויקבל מניית הנהלה המקנה לו וטו ביחס לכל החלטה בדירקטוריון או באסיפה הכללית, וכן זכות וטו המאפשרת גם לדירקטור מטעם קבוצה ב' להכריע במקרה של "דד לוק".בדצמבר 2009 הוקמה החברה . לאחר שהוקמה החברה היא פעלה ביזמות וביצוע פרויקטים במקרקעין בכלל ועסקות של תמ"א 38 ופינוי בינוי באזור המרכז, בפרט.נטען, כי כבר בחודש יוני 2009, טרם החתימה על ההסכם, עדכן גל את ליפמן בקשר לפרויקטים שהתנהלו, גיוס עובדים ושכירת משרד לחברה, וביקש כסף למימון הפעילות.עוד נטען כי המבקשים העבירו מיליוני שקלים לחברה לטובת עשרות פרויקטים עליהם קבלו דיווח. לאחר כשנה לא היו המבקשים שבעי רצון מהתנהלות המשיבים ולכן פנו אליהם במכתבים ואף נפגשו עמם מספר פעמים. המשיבים השיבו במכתבים ובשיחות טלפון כי רוב הנושאים שהועלו על ידי המבקשים מקובלים עליהם, וכי הם יתנו להם הצעה סופית לרכישת חלקם בחברה, על מנת שיוכלו לצאת מהשותפות. בחודש ספטמבר 2011 נודע למבקשים כי המשיבים מנהלים פרויקטים של תמ"א 38 ללא ידיעתם. לכן שלחו להם מכתב שכותרתו "הפרת הסכם -קריגר, תמ"א 38", תוך דרישה לקבל דיווח על כל הפרויקטים, ההשקעות הכספיות בהם ודוחות כספיים. עוד נטען, כי מספר חודשים לאחר מכן נודע למבקשים כי המשיבים עשו מעשה מרמה חמור וללא ידיעתם העבירו כבר ביולי 2011, את מניותיהם של יואב ורמי לגל ואורן. זאת, למרות שבהסכם מצוין מפורשות כי רק קבוצה ב' ויחידיה רשאים להעביר מניות בחברה בכל עת. בנובמבר 2012 העביר אורן את מניותיו בחברה לחברת אורן פילטר בע"מ שהקים, וגל העביר את מניותיו לחברת גל הרשקוביץ בע"מ שהקים הוא. עוד טענו המבקשים, כי פנו למשיבים לקבלת הסברים וכי לאחר מספר פגישות הגיעו, בשנת 2013, להסכם פשרה. תכלית הסכם הפשרה הייתה להביא לתום פעילותם העסקית המשותפת, עקב "התנהלותם הנכלולית" של המשיבים.בהסכם הפשרה סוכמו מספר דברים עקרוניים: המבקשים ויתרו על טענותיהם לקבל את מניותיהם חזרה בתנאי שהסכם הפשרה יקוים באופן מדוקדק; הוסכם לבצע שלושה פרויקטים, פרויקט ענתות ועוד שני פרויקטים, כשנקבעו מועדים לפרויקטים הנוספים; הוסכם כי המבקשים יתנו את ההון העצמי הנדרש לפרויקט ענתות כהלוואת בעלים וזאת בנוסף לסכום של 4,715,216 ₪ שהושקע בחברה עוד בשנת 2010; סוכם שאם הפרויקטים לא יחלו בזמן, תשולם למבקשים ריבית של 8% לשנה לכל פרויקט על הלוואת הבעלים ועד להתחלת הפרויקט.המבקשים טענו כי למרות הזרמת הכספים לפרויקט ענתות, בסך של כ-11 מיליון ₪ נוספים, מכרו המשיבים, כאמור, שתי דירות ללא ידיעתם. עקב העובדה שהמשיבים הציגו לרוכשים מצג שווא ביטלו רוכשים אלו את הרכישות. מיד לאחר מכן מנעו המשיבים את מעורבותו של ליפמן בפרויקט ענתות, הפסיקו להעביר למבקשים מידע ודוחות כספיים ומידרו אותם מכל הנעשה בחברה.לדברי המבקשים, טענות המשיבים בדבר נזקים אותם גרם ליפמן בפרויקט ענתות לא הוכחו ובוודאי שאינם מקיימים תנאים לקיזוז כלשהו.עוד נאמר, כי שני הפרויקטים האחרים לא יצאו אל הפועל ונמכרו בסתר, בטרם החלו, לצדדים שלישיים. זאת ועוד, המשיבים יזמו ובצעו פרויקטים נוספים בניגוד לתנאי אי התחרות המופיע בהסכם הפשרה. בכך הפרו המשיבים הן את ההסכם המייסדים והן את הסכם הפשרה. גם בבקשה נאמר כי נישול המבקשים מזכויותיהם בחברה על ידי העברת מניותיהם לגל ואורן ואי העברת מידע ודוחות כספיים למבקשים עולה כדי קיפוח. היות והלוואת הבעלים טרם הושבה למבקשים, הרי שלמבקשים זכות ווטו ביחס לכל הדירות בכל הפרויקטים.אשר על כן, למבקשים עילת תביעה מבוססת נגד המשיבים בגין הפרה יסודית של ההסכם וראיות לכאורה התומכות בה. מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים.קיים חשש ממשי, מכיוון שהמשיבים שעבדו את מרבית הפרויקטים שלהם לצדדים שלישיים, כי השקעת המבקשים בסך של כ-16 מיליון ש"ח תרד לטמיון. ג. תמצית טענות המשיביםנטען כי לפני כשבע שנים הכיר גל את ליפמן, שהתפאר בעושרו ואף טען כי מאחוריו קיימים משקיעים בעלי ממון מהארץ ומארה"ב. גל סיפר לו כי הוא ושותפו אורן מקדמים פרויקטים רבים בתחום תמ"א 38 ומחפשים משקיעים שייכנסו עימם לשותפות. ואכן המשיבים, גל ואורן, והמבקשים, ליפמן ושני משקיעים נוספים, יואב ורמי, חתמו יחד בנובמבר 2009 על הסכם לשיתוף פעולה בתחום הנדל"ן ועסקאות תמ"א 38.בהסכם זה נקבעה חלוקת מניות ותפקידים של הצדדים. בין היתר נקבע כי ליפמן יקבל מניית הנהלה, המעניקה לו זכות וטו מוגבלת על מכירת הדירות הראשונות בפרויקט עד לכיסוי העלויות ולא כפי שטענו המבקשים - זכות וטו בלתי מוגבלת. עוד נקבע בהסכם כי לצדדים הרשאה להעביר מניות בחברה בכל עת, ולא כפי שטענו המבקשים כי רק להם הרשאה כזו. נטען כי המבקשים הציגו בחוסר תום לב את טיוטת ההסכם, שנוסחה שונה והיא אף אינה חתומה, למרות שההסכם הסופי נחתם ונשמר בידי המשיבים (נספח 1 לתגובת המשיבים).נטען, כי גל ויואב הציעו פרויקטים למבקשים, אולם אלו דחו שוב ושוב את הצעותיהם בטיעון של חוסר כדאיות כלכלית. בפועל, לא היו למבקשים אמצעים כספיים זמינים להשקעה. גישתם של המבקשים הייתה שמרנית וקמצנית והם סרבו להשקיע בפרויקטים המוצעים. במהלך שנת 2011 הודיע ליפמן לגל, כי המבקשים החליטו לעזוב את החברה המשותפת. אי לכך, הודיע גל לליפמן כי הוא מעביר את מניות המבקשים אל המשיבים. העברת המניות התבצעה בחודש יולי 2011 ודווחה לרשם החברות על ידי גל. עקב כך, פעלו המשיבים לקדם פרויקטים באמצעות משקיעים אחרים, בידיעתם המלאה של המבקשים. בתחילת 2013 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר היפרדות סופית וסיום שיתוף הפעולה ביניהם. הסכמות אלו נוסחו בהסכם פשרה שנחתם על ידי הצדדים, אך לא נשמר עותק ממנו בידי המשיבים. נטען כי העותק שהציגו המבקשים הינו טיוטה לצרכי משא ומתן ולא העותק הסופי החתום.לאחר החתימה על הסכם הפשרה הציעו המשיבים פרויקטים נוספים למבקשים, אך אלו דחו את כל הצעותיהם ובקשו רק לסיים את פרויקט ענתות.למרות שבהסכם נקבע כי המשיבים יבצעו וינהלו את הפרויקטים והמבקשים רק יממנו אותם, הסכימו המשיבים כי ליפמן ינהל את פרויקט ענתות, לאחר שדרש זאת כמממן הפרויקט.בחודש אוגוסט 2015 הודיע הבנק המלווה של פרויקט ענתות, בנק הפועלים, כי הוא עומד לעצור את ליווי הפרויקט לנוכח חריגה בתקציב, אי סדרים בבניה, בניה ללא התר וחריגה של למעלה משנה בזמני הביצוע. נטען, כי ניהולו הרשלני וחסר האחריות של ליפמן הביא את פרויקט ענתות לסף קריסה כלכלית וגרם נזקים כבדים. התברר, כי מפקח העבודה, דן אבירם, לא חתם על יומני עבודה. זאת ועוד, כיון ששתי הדירות שנמכרו על ידי המשיבים לא נמסרו בזמן, ביטלו הרוכשים את רכישת הדירות. המשיבים בקשו הסברים מליפמן בקשר להתנהלותו בפרויקט ענתות, אך זה נעלב מפנייתם ועזב את הארץ. עקב כך נכנסו המשיבים כמנהלי הפרויקט, החליפו את המפקח, הכניסו חברה קבלנית חדשה ופעלו מול הבנק, היות ורק הם היו ערבים אישית לפרויקט.נטען, כי לאחר שליפמן עזב את הארץ נוהל הקשר בין שתי הקבוצות באמצעות יואב, והוחלפו תכתובות בין יואב ובין גל שעסקו ברשלנות ליפמן ובדרישת יואב לטפל בחוב של קבוצה ב' כלפיהם.זאת ועוד, לאחרונה נודע למשיבים כי ליפמן ביצע עבודות פרטיות לדיירים בפרויקט ענתות, והוא אף גבה כספים ולא נתן בגינם חשבוניות או קבלות.לטענת המשיבים, המחלוקת בין הצדדים היא בעניין התחשבנות בנוגע להשקעה של המבקשים, ממנה יש לקזז את הנזקים שגרם ליפמן.נטען, כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים והעלמת עובדות מהותיות מבית המשפט, כגון הסתרת ההסכם החתום, תכתובת מיילים בין יואב לגל וטענות כביכול לזכויות בעשרת פרויקטים אחרים של המשיבים. לטענת המשיבים יש לדחות את הבקשה לצווי המניעה על הסף עקב שיהוי. המבקשים הודו כי נודע להם על העברת מניות בחברה בשנת 2012, אולם מאז לא עשו דבר בנדון ולא בקשו את מניותיהם חזרה. גם בהתכתבות בין יואב לגל, אין זכר לדרישה מעין זו. הדבר מצביע על זניחת הטענה להשבת המניות ועל כך כי רק השבת ההשקעה הייתה בראש מעיניהם. מטרתה של הבקשה לצווים זמניים היא להפעיל לחץ על המשיבים כדי שיוותרו על זכויותיהם וטענותיהם.  3. דיון והחלטהא.המסגרת הנורמטיביתתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א" או "התקנות") והפסיקה מתוות את התנאים הנדרשים לשם מתן סעד זמני במסגרת תובענה. שני תנאים עיקריים נדרשים: קיומן של ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה (סעיף 362(א) לתקסד"א); בחינת מאזן הנוחות (סעיף 362(ב)(1)לתקסד"א), כלומר: "אי -הנוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו לעומת אי-הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן הצו, כרוכה בשאלה אם ניתן לפצות את התובע בכסף מקום שלא יינתן לו הסעד הזמני, ומנגד - מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום לנתבע אם תידחה התביעה" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 864 [מהדורה 12, 2015], להלן: "גורן"). בין שני תנאים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות", כלומר אם תנאי אחד מטה את הכף בבירור לטובת מתן סעד זמני, הרי שניתן להפחית בדרישה לגבי התנאי השני ׁ(רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ [פורסם בנבו, 25.02.2013], עמ' 5; (רע"א 2397/06 יהודה אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א [(פורסם בנבו, 06.08.2006], עמ' 5). עוד דורשות התקנות תום הלב (שם, סעיף 362(ב)(2)). הטוען לסעד זמני, פונה לבית משפט של יושר ולכן עליו לבוא נקי כפיים (גורן, עמוד 865). כמו כן נדרשת חובת גילוי, כלומר גילוי כל העובדות הרלוונטיות, גם אם יש למבקש ספק בדבר (רעא 5826/11 אריאל טל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [פורסם בנבו, 17.08.2011], עמ' 5; גורן, עמ' 865). כמו כן יש לבחון האם קיים שיהוי בהגשת הבקשה, שכן: "שיהוי זה בהגשת הבקשה לסעד זמני מצביע על העדר החיוניות של הסעד הזמני מבחינתו של המבקש עצמו" (רע"א 6872/05 קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (2005), עמ' 3). לבסוף, מתנות התקנות את מתן הסעד הזמני בהעמדת ערבות ו/או ערבון ו/או התחייבות עצמית, המיועדים לפיצוי המשיב בגין נזקים שעלולים להיגרם לו ולצדדים שלישיים עקב מתן הסעד הזמני (סעיף 364 לתקסד"א). ב. קיומן של ראיות לכאורה יש לבחון האם הוכיחו המבקשים קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה.מעיון בכתבי הטענות, התצהירים והעדויות עולה כי התביעה אינה משוללת יסוד: לעניין טענת המבקשים בדבר הפרת ההסכם ונישולם מאחזקותיהם במניות החברה ומזכויותיהם החוקיות בחברה, העולים כדי קיפוח: ראשית, יש לציין כי שני הצדדים מודים כי ההסכם עליו חתמו מחייב אותם. גם אם הם חלוקים על נוסח סעיפים מסוימים, אין הדבר משנה לעניין המסקנה בדבר קיומו לכאורה של הסכם מחייב. בהסכם נקבעה חלוקת המניות בין הצדדים, 50% לכל קבוצה וכן הקצאת מניית הנהלה לליפמן. שנית, אין חולק כי מניותיהם של רמי ויואב הועברו לגל ואורן והעברתם דווחה לרשם החברות על ידי גל עצמו (פרוטוקול מיום 12.4.16, עמ' 70, להלן: "הפרוטוקול"). עם זאת, נסיבות העברת המניות אינן ברורות: המבקשים טוענים כי הדבר נעשה ללא ידיעתם, והם גילו זאת רק בשנת 2012, כחצי שנה לאחר ההעברה. גל טען בעדותו כי הודיע לליפמן בעל פה על העברת המניות, לאחר שליפמן הודיע לו שהמבקשים אינם ממשיכים בפעילות המשותפת ולאור העובדה כי אף הפסיקו להעביר כסף לחברה (שם, עמ' 71-70).  אין מקום בשלב זה לקבוע כי המבקשים ויתרו מרצונם על מניותיהם בחברה, אליה העבירו לפחות 4,715,216 ₪ כהלוואת בעלים, אותה טרם קבלו חזרה, כאשר המשיבים אינם מכחישים חוב זה ואף מודים בו (שם, עמ' 60-59).לאור זאת, קיים קושי של ממש בפעולה חד צדדית לכאורה מטעמו של גל בהעברת המניות. אחזקה במניות ובמניית ההנהלה יכולה הייתה לשמש למבקשים בטוחה להחזר ההשקעה. אחזקה במניית הנהלה, בנוסף למניות הרגילות, יכולה הייתה לאפשר למבקשים להשפיע על ניהול החברה, שכן אף לפי נוסח ההסכם שצורף על ידי המשיבים (נספח 1 לתגובת המשיבים), זכות הווטו עמדה לליפמן עד להחזר הלוואת הבעלים שטרם הוחזרה. אחזקה במניות יכולה הייתה גם לאפשר למבקשים לקבל מידע שוטף על הנעשה בחברה, מידע ממנו מודרו, לכאורה, כפי שנטען בתובענה העיקרית בעניין הקיפוח. נראה כי, בדיעבד, כשהעברת המניות הייתה בגדר מעשה עשוי והמבקשים בקשו להגיע להסדר עם המשיבים, הסכימו המבקשים במסגרת הסכם הפשרה, לוותר זמנית על תביעתם להחזר המניות. זאת בתקווה שפרויקט ענתות והפרויקטים האחרים יניבו כספים להחזר ההשקעה ואף רווחים. עם זאת, יש לציין, כפי שאף יפורט בהמשך, כי המבקשים שמרו לעצמם באופן מפורש את הזכות להחזרת המניות ורישומן על שמם במסגרת הסכם הפשרה.    לעניין הפרת הסכם הפשרה ובקשת המבקשים לקבל לידם את ניהול פרויקט ענתות: המשיבים ציינו כי הם מתנגדים להסכם הפשרה שצורף כנספח 16 לבקשה עקב חוסר האמון שלהם במבקשים ולאור העובדה שעל נוסח זה מתנוססת הכותרת "טיוטה לצרכי מו"מ-נוסח בלתי מחייב". כל זאת, למרות שלא התכחשו לחתימותיהם בעמ' 8 לנספח 16. מנגד, המשיבים טענו אמנם לקיומו של הסכם סופי חתום על ידם, אך לא הציגו הסכם אחר ואף לא סיפקו הסבר לאי צירופו של הנוסח הסופי והחתום על ידם לכתב התגובה. במקום זאת, הם דרשו כי המבקשים יציגו את הנוסח הסופי. זאת ועוד, למרות טענתם כלפי נספח 16, אשרו המשיבים כי: "לכן, ובהתאם, הגיעו הצדדים להסכמה על היפרדות מלאה ומוחלטת ועיקרי הדברים כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם הפשרה, שצורף כנספח 16 לכתב התביעה, אכן משקף את עיקרי הדברים" (רישא לפסקה 12 לכתב תגובה). גל אף אישר בעדותו את נכונות הסכם הפשרה, למשל לעניין גובה החוב למבקשים (פרוטוקול, עמ' 59, 73); גובה המימון העצמי של המבקשים בפרויקט ענתות (פרוטוקול, עמוד 75) ואת עמידתם של המבקשים בהסכם הפשרה לעניין מימון פרויקט ענתות (עמ' 76). גל אף לא הכחיש ולו פעם אחת כי נספח 16 אינו ההסכם עליו חתם, למרות שנספח זה הוצג בפניו בחקירה הנגדית. מכאן עולה כי למרות הסתייגות המשיבים מנספח 16 בתגובתם, מהווה הסכם פשרה זה ראיה לכאורה לטענות המבקשים בתביעה.ההסכם מאפשר, כאמור, את השבת המניות על שם המבקשים היה ויופרו הוראותיו על ידי המשיבים.כבר בשלב זה, קיימות, כאמור, ראיות לכאורה לאי השבת כספי השקעה למבקשים – אם כי קיימת מחלוקת באשר לסכום. לעניין הדרישה למתן חשבונות: המבקשים טענו כי קיימת בינם לבין המשיבים מערכת יחסים מיוחדת של שותפות ונאמנות המצדיקה מתן חשבונות ביחס לכל החברות הנתבעות. לדרישה מרחיקת לכת זו אין למעשה כל בסיס ראייתי לכאורה. בכל מקרה, אין בין סעד זה אשר מתבקש במסגרת התביעה כל קשר לסעדים הזמניים המתבקשים.מכל האמור לעיל עולה, כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את עילות התביעה של המבקשים בתובענה העיקרית ככל שהן מתייחסות להעברת המניות ותפקידיהם בחברה לפי ההסכמים השונים. ג. מאזן הנוחות שני הצדדים טוענים לנזקים העלולים להיגרם להם:המבקשים טוענים כי אי מתן הסעדים הזמניים יגרום לנזק בלתי הפיך, היות ופרויקטים רבים כבר שועבדו או נמכרו כפי שהם לחברות אחרות כגון קבוצת חג'ג'. כמו כן, נטען כי עלולה להיות הברחת נכסים כפי שנעשה לטענתם בפרויקט ענתות. עוד נטען כי אם לא יינתנו הסעדים הזמניים המתבקשים לא ניתן יהיה להיפרע מן החברה, כיון שהחברה תהיה ריקה מתוכן. מטרת הסעדים הזמניים היא לשמר כעת את המצב הקיים ולא לשנות אותו. לכן, מתייחסים הסעדים לכל הפרויקטים של "קבוצת קריגר", כיוון שפרויקטים אלו הוקמו, לטענתם, מכספי החברה ומשאביה.  המשיבים טוענים כי עקב מתן הסעד הארעי כבר נגרמו להם נזקים אדירים. אם יינתנו סעדים זמניים כמבוקש יגרמו נזקים בלתי הפיכים של מיליוני ₪ כלפי עשרות חברות, שאינן קשורות כלל לחברה.  טענת מאזן הנוחות אמורה להיבחן ביחס לסעדים זמניים שהם רלוונטיים לעילת התביעה.אין כל מקום לבקשת המבקשים לסעדים זמניים בדבר איסור דיספוזיציות בנכסי המשיבים, חלקם או כולם, ולסעד החלופי המתבקש של מינוי מנהל מיוחד.סעדים אלה כלל אינם נדרשים על מנת להבטיח את קיום פסק הדין, אם יינתן, לפי כתב התביעה.המבקשים עצמם ציינו כי הסעדים הזמניים נדרשים כדי להבטיח את אי ריקונה של החברה על מנת שהמבקשים לא יעמדו מול שוקת שבורה והחוב כלפיהם לא יוחזר. אולם, לא זו מהותה של התביעה שהוגשה, שהיא תביעה הצהרתית ותביעה כספית להחזרת החוב לא הוגשה. אמנם עולה, לכאורה, כי קיים חוב בגין אי החזר ההשקעה של המבקשים בחברה ובפרויקט ענתות והמחלוקת בין הצדדים בעניין החוב מתייחסת בעיקרה לגובהו. מדובר אם כן בסעד זמני המבקש להבטיח דרישה לתשלום חוב - אשר אמורה להתברר בדרך של הגשת תביעה כספית תוך כדי תשלום האגרה הנדרשת. אין בין תביעה מעין זו שלא הוגשה - לבין התביעה ההצהרתית כפי שהוגדרה התביעה שלפניי - ולא כלום. מתן סעד זמני האוסר על דיספוזיציה בנכסים כפי שבקשו המבקשים - יאפשר למעשה עקיפה של הגשת תביעה כספי בדרך הראויה, כמפורט לעיל, והגשת בקשות במסגרתה לשם הבטחת קיומו של פסק דין כספי – אם יינתן. קביעה זו מביאה אף למסקנה, כי כל נזק שייגרם למבקשים בגין מכירת הנכסים ניתן לפיצוי כספי. אין לכן מקום למתן הסעדים הזמניים, ככל שהם מתייחסים לאיסור דיספוזיציות בנכסים, או למינוי בא כוחם של המבקשים כמנהל זמני לחברה או לחברת קריגר יסודות.  ישנו רק סעד זמני רלוונטי אחד הנדרש כדי להבטיח את קיומו של פסק הדין היה ויקבע כי יש מקום לסעדים ההצהרתיים השונים, אשר התבקשו בתביעה ההצהרתית.סעדים אלה, כפי שפורטו לעיל מתייחסים כולם לעניין המניות וניהול החברה.הסעד הרלוונטי הוא סעד זמני המורה על איסור ביצוע דיספוזיציות במניות החברה כמבוקש בסעיף א' לבקשה למתן סעדים זמניים. בעניין העברת המניות הניחו המבקשים, כאמור לעיל, תשתית ראייתית לכאורה ועניין זה טעון ברור לגופו של ענין במסגרת התביעה העיקרית. גם מאזן הנוחות נוטה בעניין זה לטובת המבקשים. אם יועברו המניות לצדדי ג' וייקבע כי יש מקום לטענות המבקשים בתביעה העיקרית, הן בעניין בעלותם במניות והן בעניין תפקידיהם בחברה, הרי שיהיה קשה, אם לא בלתי אפשרי, להשיב את המצב לקדמותו.אינני רואה מקום לטענת המשיבים בעניין שיהוי אשר יצדיק את אי מתן הסעד.לדברי המשיבים, קיים שיהוי שכן שהמבקשים הודו כי כבר לפני ארבע שנים נודע להם על העברת המניות והם לא עשו דבר בנדון.  אין מקום לקבל טענה זו, שכן כבר במהלך שנת 2012, לאחר שנודע למבקשים על העברת המניות, נהלו הצדדים משא ומתן לגבי סיום השותפות ביניהם, שהבשיל לבסוף להסכם הפשרה בתחילת 2013. בסעיף 1 להסכם הפשרה נקבע במפורש כי רק בכפוף לקיומו של ההסכם על ידי קבוצת קרידר מסכימים המבקשים לוותר על טענותיהם המשפטיות, ובכלל זה הטענות בקשר להעברת המניות.עוד נאמר כי הפרה כלשהי של תנאי ההסכם תבטל כל ויתור או מחילה ותמנע שיהוי מצד המשקיעים.אף בסעיף 5 להסכם הפשרה צוין כי בנסיבות מסוימות יהיו המבקשים רשאים להשיב לעצמם את המניות ולרשום אותן על שמם. לאחר החתימה על הסכם הפשרה, במהלך שנתיים וחצי, עבדו המשיבים והמבקשים יחד, כשליפמן מנהל את פרויקט ענתות עד אוגוסט 2015. עולה מכך כי המבקשים ניסו להגיע להסכמות ופתרון עם המשיבים מבלי שוויתרו על זכאותם העקרונית לקבלת המניות.לאחר שליפמן סולק מפרויקט ענתות נמשך הקשר בין הצדדים באמצעות יואב במשך כחצי שנה. דברים אלו עולים מההתכתבות בין יואב לגל מהחודשים אוקטובר ונובמבר 2015. במכתב האחרון כתב יואב כי ישמח לפתור את המחלוקות בדרך של קבלת דירות בפרויקט אך הוסיף: "אנו שומרים לעצמנו כמובן גם את כל האפשרויות האחרות". התראה מפורשת יותר נשלחה כחודש לאחר מכן ביום 7.12.15 על ידי עו"ד תורג'מן (נספח 17 לבקשה). ביום 10.3.16 הוגשו התביעה ההצהרתית והבקשה לסעדים זמניים. כל האמור לעיל, מעיד על כך כי לא היה שיהוי בהגשת הבקשה אלא רצון כן לסיים את הסכסוך ללא פניה לערכאות. ד. סיכום ניתן צו זמני, עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית, האוסר על המשיבים 5-2 לבצע דיספוזיציה במניות חברת קריגר נדל"ן טי אל וי בע"מ, ח.פ. 514360767, לרבות במניות הרשומות על שמם. בנסיבות העניין ולאור הראיות לכאורה אשר הוצגו לעניין עילת התביעה המתייחסת להעברת המניות, די במקרה הנוכחי בהתחייבות העצמית אשר הופקדה על ידי המבקשים במסגרת ההחלטה למתן הצו הארעי.המשיבים לא הצביעו, למעשה, על כל נזק אשר עלול להיגרם להם בגין צו לאיסור דיספוזיציות במניות, ולכן אין הצדקה לקביעת ערובה או ערבון כספי. יתר הבקשות למתן סעדים זמניים - נדחות.  הצווים הארעיים שניתנו בהחלטתי מיום 22.3.16 – בטלים, מלבד הצו הארעי לעניין איסור דיספוזיציה במניות כמפורט לעיל, אשר הופך לצו זמני.  יש להבהיר כי הצו הארעי אשר התייחס לנכסים של נתבעים נוספים שאינם המשיבים בבקשה שלפניי – יפקע אף הוא. שאלת ההוצאות תבחן במסגרת פסק הדין בתיק העיקרי.  ניתנה היום, 03 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.