ת"א
בית המשפט המחוזי
|
21362-04-15
19/04/2017
|
בפני השופטת:
דפנה בלטמן קדראי
|
| - נגד - |
תובעים:
1. ניסים קסנטיני
2. עידו קסנטיני
|
נתבעים:
1. אורו מסעדה ואירועים (2010) בע"מ
2. יוגב רחמים ירמיה
3. אבי נחמיאס
4. שמעון נחמיאס
|
| פסק דין |
התובעים, קבלנים פרטיים בתחום הספקת שירותים לאירועים, התקשרו עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), בהסכם רב שנתי, להפעלה בלעדית של שירותי מוסיקה, הגברה, תאורה, אטרקציות וצילומי וידאו באולם אירועים בשם "אורו", במושב גאליה. אולם האירועים הופעל על ידי הנתבעת , שהנתבעים 2-4 הם בעלי השליטה בה ומנהליה (להלן ביחד: "הנתבעים").
בסעיף 5 להסכם נקבעה תקופת ההתקשרות לשש שנים ואף נקבעה בו תקופת אופציה להארכתו.
מקץ כשלוש שנים להסכם, מכרו הנתבעים את זכויותיהם להפעלת אולם האירועים לאחר, והודיעו לתובעים על הפסקת ההסכם ופעילותם מכוחו. בהמשך לכך נפסק ההסכם, ובתביעות ההדדיות שלפניי התבררו טענותיהם ההדדיות של הצדדים בגין ההסכם, הפסקתו והנזקים שנגרמו בגין כך.
רקע כללי
1.התובעים הם אב ובן. התובע 1 (להלן: "נסים") מנהל במשך עשרות שנים עסק פרטי בתחום תאורה והגברה באולמות שמחות, ואילו, התובע 2, בנו (להלן: "עידו"), הינו תקליטן. התובעים טענו למוניטין רב בתחום עיסוקם.
2.הנתבעת ניהלה עסקי אירועים, באולם אותו שכרה במושב גאליה, מאת חברת דור אלון (להלן: "אולם האירועים").הנתבע 2 (להלן: "יוגב") והנתבע 4 רכשו את הנתבעת והחלו בהפעלת אולם ארועים באמצעותה בסוף שנת 2011. יוגב והנתבע 3 (להלן: "אבי") (שהוא בנו של נתבע 4) הם מנהלי הנתבעת.
3.בחודש נובמבר 2011 התקשרו הצדדים בהסכם על פי התחייבו התובעים לספק לנתבעים את שירותי המוסיקה, ההגברה, התאורה, האטרקציות וצילומי הוידאו (להלן: "השירותים") באולם האירועים באופן בלעדי. התקשרותם עוגנה בכתב בשני מסמכים חתומים. ההסכם המאוחר בזמן והמחייב הוא הסכם מודפס, שמועד העריכה שנכתב בו הוא 3.11.2011, והוא נספח 5 לתצהיר התובע 1, מוצג ת/9 (לעיל ולהלן: "ההסכם", או "ההסכם המודפס"), ואשר הצדדים לו הם התובעים מצד אחד והנתבעים 1 עד 3 מצד שני. התובעים ונתבעים 1 ו - 2 אף חתמו על הסכם בכתב יד, שמועדו זהה, ואשר אין מחלוקת כי נערך ונחתם לפני ההסכם המודפס, אשר צורף כנספח 3 למוצג ת/9 (להלן: "ההסכם שבכתב יד"). הצדדים חלוקים לגבי נסיבות החתימה על שני ההסכמים. הנתבעים טוענים כי ההסכם בכתב יד אינו אלא טיוטה, וכי רק לאחר מספר ימים ועקב הערותיהם שונה הוא להסכם המודפס. התובעים טוענים כי שני ההסכמים נערכו ונחתמו באותו היום, כי שניהם מחייבים וכי ההסדרים בשני ההסכמים, לעניין המחלוקות שיש להכריע בהן כאן, ממילא דומים.
4.תקופת ההסכם נקבעה בו, על פי כל אחת מגרסותיו, לשש שנים ולארבע שנות אופציה נוספות. בכל זאת, בחודש דצמבר 2014, כעבור כשלוש שנים וחודש מתחילת ההסכם, הפסיקה הנתבעת את ההסכם על ידי מתן הודעה חד צדדית, וזאת לאחר שבחודש נובמבר 2014 מכרה את עסקי אולם האירועים לחברת שמח זבולון בצאתך 431 בע"מ (להלן: "שמח זבולון") ואף התחייבה לדאוג לסילוק כל נושא התאורה וההגברה מהמקום (ראה הסכם מכירת אולם האירועים, מיום 23.11.2014, נספח 16 למוצג ת/9).
5.הפסקת ההסכם נעשתה בהודעה ששלח ב"כ הנתבעת לתובעים, ביום 10.11.2014, במכתב שכותרתו "אורו-גאליה – סיום התקשרות", בו נרשם כי נוכח סיומו של הסכם השכירות של אולם האירועים, פינויו של האולם והחזרתו לדור אלון, עד ליום 1.12.2014, על התובעים לפנות את האולם מכל ציודם ולפנותו (נספח 8 למוצג ת/9).
6.התובעים השיבו באמצעות בא כוחם למכתב פינוי זה, ודרשו את ביטול הדרישה, תוך טענה להפרת ההסכם ולנזקים בסכומים ניכרים (נספח 10 למוצגת/9). לאחר שהנתבעים עמדו על דרישתם, הגישו התובעים תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון, בת"א 59300-11-14, במסגרתה אף עתרו למניעת פינוי התובעים מאולם האירועים ומניעת מעשה שהוא בניגוד להסכם.לאחר שבקשתם של התובעים נדחתה ואף נדחה ערעורם ברע"א 28777-12-14 (להלן: "ההליכים הקודמים"), הגישו את התביעה שלפני.
7.בין לבין קיבלה שמח זבולון את האולם להפעלתה, והגיעה עם התובעים להסדר זמני, לארבעה חודשים עד לחודש אפריל 2015, על פיו שכרה את שירותי המוסיקה וההגברה באולם מהתובעים תמורת תשלום סך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ לכל אירוע, וסך 500 ₪ בגין שירותי תקליטנות. על פי הסכם זה שלמה שמח זבולון לתובעים סכום כולל של 122,944 ₪ (נספח 21 למוצג ת/9).