ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
21316-10-15
27/01/2016
|
בפני השופטת הבכירה:
ניצה מימון שעשוע
|
| - נגד - |
מבקשים:
דודו נחום
|
משיבים:
עיריית פתח תקווה
|
| החלטה |
בפני בקשה לדחיה על הסף של התביעה מחמת מעשה בית דין.
הנתבעת טוענת, כי כל הטענות המועלות בכתב התביעה נדונו ונדחו במסגרת טענת פרעתי שהעלה הנתבע בתיק הוצל"פ 20-04372-94-1 (להלן: תיק ההוצל"פ) שפתחה הנתבעת נגדו, או שהיתה לתובע הזדמנות להעלותן במסגרת טענת הפרעתי או בערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, שדחתה את הטענה.
מעיון בבקשות ובפרוטוקולים בתיק ההוצל"פ עולה כי התובע העלה שם, במסגרת טענת "פרעתי", הן את הטענה כי שילם את כל הסכום על פי ההסדר, והן את הטענה כי הנתבעת מנעה ממנו לעמוד בהסדר בכך שלא נתנה לו מידע עדכני לגבי יתרת החוב שנותרה, לא איפשרה לו לשלם, ולא עדכנה את היתרות בתיקי ההוצל"פ. הטענות הועלו ע"י התובע הן בכתב והן בעל פה, וראש ההוצל"פ התייחסה לכך בהחלטתה בדיון מיום 9.4.13.
ראש ההוצל"פ מינתה רו"ח לבדיקת טענת הפרעתי, ועל יסוד בדיקתו קבעה כי התובע לא שילם את סכום הפשרה אלא רק 47,262 ₪ מתוך סך של 62,500 ₪ שהיה אמור לשלם, ועל כן לא עמד בהסדר הפשרה. בקשה חוזרת של התובע מיום 25.5.15 ללשכת ההוצל"פ לסגור את התיק בטענה כי פרע את החוב, נדחתה ע"י ראש ההוצל"פ בנימוק כי הטענה כבר נדונה והוכרעה.
התובע מנוע מחמת השתק הפלוגתא מלטעון כי שילם יותר מאשר 47,262 ₪, ומנוע מלטעון כי לא הפר את ההסכם באופן שגרם לביטולו ולתחולת הסנקציה הקבועה בהסכם, שהיא העמדת סכום החוב המקורי בתיקי ההוצל"פ על כנו בתוספת 25%.
על פי המסמכים שהוצגו בפני, לא מצאתי כי הטענה בדבר מניעה ו/או הכשלה שיצרה הנתבעת כלפי התובע לשלם את הסכום על פי הסכם הפשרה, בכך שלא מסרה לו מידע עדכני חרף פניותיו, או מנעה ממנו לשלם לה, או לא עדכנה את החוב בתיקי ההוצל"פ, נדונה במסגרת טענת הפרעתי ע"י ראש ההוצל"פ, ומשכך, לא ניתנה כל הכרעה שיפוטית בעניין זה.
ברם, מעבר להשתק הפלוגתא הנובע מהכרעה הפוזיטיבית, מושתק התובע מלהגיש תביעה נפרדת בטענות אותן היה עליו להעלות בפני ראש ההוצל"פ במסגרת טענת הפרעתי, כפי שאמנם העלה למעשה, היינו, כי התנהגותה של הנתבעת במעשה ו/או במחדל מנעה ממנו לבצע תשלומים שביקש לשלם או מנעה ממנו מידע עדכני אודות גובה החוב.
בע"א (ת"א) 1050/07 אלי אלחרר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו) נפסק ע"י כב' השופט קובי ורדי בביהמ"ש המחוזי בת"א, בהקשר דומה, כי –
"מעיון בטענותיו הרלוונטיות של המערער בפני ראש ההוצאה לפועל, לפיהן בשל הימנעות הבנק מלהמציא לו את המסמכים המבוקשים הפסיק את התשלומים לפרעון ההלוואה, וכי בשל התנהלות זו, די היה בתשלום על סך 149,231 ₪ כדי לפרוע את החוב, עולה כי טענותיו הן בבחינת טענת "פרעתי" בהן מוסמך ראש ההוצאה לפועל לדון, שכן המערער כלל אינו תוקף את הסכם המשכנתה עצמו, כפי שמבקש המערער לטעון כעת, וטענותיו אף אינן מתייחסות לתקופה שלפני רישום המשכנתא.