התובעת ביקשה למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה. לטענתה, היא סובלת עקב התאונה מסימפטומים שונים כאמור במסמכים הרפואיים אשר צורפו לבקשה, אותם אסקור בקצרה:
א. מסמך רפואי מיום 15/10/12 – "סובלת מחלומות רעים. סה"כ פחד אחרי התאונה. הנ"ל זקוקה לטיפול בהקדם עם עובדת סוציאלית/פסיכולוגית"
ב. הפניה לרפואה יועצת מיום 12/12/13 – "עקב אירועים של פחד והרטבת לילה שהופיעו אחרי תאונת דרכים עברה טיפול פסיכולוגי במסגרת מרפאת תאונת דרכים בסורוקה – עדיין מרטיבה מיטה אך פחות. יתכן הרטבות עקב פחד כתוצאה מנסיעה ברכב".
ג. הזמנה לביקור למרפאת טראומה מיום 20/1/15.
ד. סיכום רפואי מיום 4/8/14 – "לדברי האם מאז מבצע צוק איתן ילדה מפחדת לישון לבד בחדר בלילה וכשבועיים מרטיבה מיטה בלילה. ב 8/12 אחרי תאונת דרכים גם כן סבלה מהרטבות לילה.."
ה. מכתב לרופא מטפל חתום על ידי ד"ר משה לכיש ממרפאת טראומה מיום 2/2/15 – "...פונתה להערכה לאחר שהייתה מעורבת בתאונת דרכים כארבע שנים מאז פנייתה. בעבר נעשתה הערכה במרפאה לגיל הרך ולא אובחנה עם הפרעת דחק פוסט טראומטית. גם כעת אין תמונה ...של PTSD , אך יחד עם זאת יש סימפטומים של חוויה מחדש, עוררות יתר, שינויים בתפיסה קוגנטיבית, כמעט ללא ביטויי הימנעות."
הנתבעת התנגדה לבקשה . לטענתה, התובעת לא נפגעה כלל כתוצאה מהתאונה או לכל
היותר נפגעה פגיעה קלה בלבד. כן טענה כי תלונותיה של התובעת אודות פחדים נבעו
ממבצע צוק איתן וללא קשר לתאונה.