ת"א 21154-07-16 יהב ח.מ. ייעוץ עסקי וניהול פרויקטים בע"מ נ' בהט ברק הלל בע"מ ואח'

בקשה לצו מניעה ארעי וזמני, שאינם משרתים כהוא זה את הסעד הקבוע המבוקש.

1.המבקשת, לטענתה, היא מי שהתקשרה עם המשיבה 1 בהסכם לביצוע עבודות שלד בפרויקט מסוים ברמת גן. היא מבארת כי התאריך שנרשם בהסכם שגוי. היא מבארת כי הגדרת המשיבה 1 כ"יזם" בהסכם – שגוי, וכי המשיבה 1 היא למעשה רק קבלן מבצע בפרויקט. המשיבים, כך שיטתה, הציגו עצמם כ"מקשה אחת". המשיבים, כך שיטתה (אף שלא ברור מיהם בדיוק המשיבים 4-2, מה זיקתם למבקשת, וכיצד אפשר שהם יחובו כלפיה דבר מה) חבים לה כספים רבים בגין עבודתה: עד כמה שניתן להבין, קיים כבר חוב של 262 אלף ₪; יתרת העבודה תניב למבקשת, כך טענתה, רווח קבלני בסך 78 אלף ₪, וסה"כ: 340 אלף ש"ח. ברם חשבונה של המשיבה 1 הפך מוגבל, והחוב אינו משולם.

2.התובעת הגישה היום תביעתה: לסעד כספי בסך כ-340 אלף ₪, חובות העבר ורווחי העתיד. פשר תביעת רווחי העתיד, עד כמה שניתן להבין, היא כי ביום 8.7.16 נודע למבקשת שהמשיבים עתידים להכניס קבלן שלד אחר. ביום 10.7.16 אף נעשה כך: המשיבים 2 ו-4 (מה תפקידם, לא נדע) סילקו ידה של המבקשת מן האתר. מכאן התביעה הכספית.

3.בגדרי תביעתה: בקשה לסעד ארעי ולסעד זמני, שהיא שהובאה להכרעתי עתה. המבקשת עותרת לכך שהמשיבים יימנעו מלהכניס לאתר קבלן משנה אחר כלשהו. זאת לשם "שימור המצב הקיים". המשיבים, נטען, נהנים מעבודת המבקשת, ולא שילמו לה דבר.

4.דין הבקשה לסעד זמני, וממילא זה הארעי, להידחות על אתר, בלא צורך בתגובה.

5.כהערת אגב בלבד אתייחס לסיכויי התביעה, והדברים נאמרים לכאורה בלבד, ומבלי להידרש כאן למגוון סוגיות נוספות הקשורות בתביעה דנן. המבקשת סומכת תביעתה על הסכם מתאריך שגוי עם גורם שלטענתה תפקידו ומעמדו אינם כפי שהוצג בהסכם. זו נקודת פתיחה שאינה מיטבית. קושי נוסף הוא כריכת המשיבים יחד. התקשרותה של המבקשת היא עם המשיבה 1, שהיא הקבלן המבצע בפרויקט, כך נטען. החבות ההסכמית, לכאורה, היא של המשיבה 1. גם אם חשבונה של המשיבה 1 הפך מוגבל, וגם אם זו לא תפרע חובותיה למבקשת, אין הדבר מקנה לכאורה זכות מובהקת ונהירה כלפי המשיבים 4-2, שלמצער התאגיד ביניהם (קרי המשיבה 3) היא בעלת זכויות כלשהן במקרקעין או בפרויקט. הכרזה על המשיבים כעל "מקשה אחת", כטענת המבקשת, חריג שדי יהיה בה כדי להופכם למקשה משפטית אחת. וכך נותר לפנינו לכאורה קבלן משנה, שיש קבלן מבצע החב לו כספים ואינו משלמם (כך לפי הטענה), ואחרים הקשורים כנראה בבעלי הפרויקט שהחליטו כנראה לפעול באמצעות קבלנים אחרים. קשה לזהות בשלב זה זכות מוצקה לקבלן המשנה להיוותר בנכס, להבדיל מאשר לנסות ולהפרע מבר הפלוגתה הישיר שלו.

6.ברם בכל מקרה אין צורך להרחיב בסיכויי התביעה, וממילא אין אפשרות להגיע עד מאזן הנוחות. הקושי המרכזי בבקשה, המאיין כל אפשרות להידרש לה, הוא שהסעד הזמני המבוקש אינו משרת כהוא זה את הסעד הקבוע. התביעה היא כספית. המבקשת טוענת כי היא זכאית לקבל כ-340 אלף ₪. חובות העבר (262 אלף ₪) קיימים ולא ישתנו. אשר לרווחי העתיד, המבקשת תהיה רשאית לקבלו (לשיטתה) בין אם יתאפשר לה להשלים את הפרויקט, שאז תשא בהוצאות, תקבל החזר על הוצאותיה, ותיהנה מן הרווח הקבלני, ובין אם תקבל רק את חלקה ברווח הקבלני. כך או כך, ויהיה התחשיב אשר יהיה, המדובר עדיין בתביעה פשוטה: על המשיבים לשלם למבקשת כסף, כך טענתה.

7.הבקשה לסעד זמני אינה עוסקת בתשלום. היא עוסקת באי-הכנסת קבלן משנה כלשהו לאתר, לאחר שידה של המבקשת סולקה הימנו. יוכנס קבלן משנה או שלא יוכנס, הדבר לא ישפיע כהוא זה על זכותה של המבקשת לקבל את הכספים, אם בית המשפט יקבע את זכותה זו בתום ההתדיינות המשפטית שתתקיים בתביעתה. כיוון שכך, משמעות האמור היא שהסעד הזמני אינו משרת את הסעד הקבוע המבוקש. סעד כזה לא יינתן (ראו: ע"א 3603/95 הממונה על הגבלים עסקיים נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פ"ד מט(5) 423 (1996); רע"א 2815/16 בנק הפועלים נ' חנאי (7.7.16)). אין בו כל תועלת. הרי אפילו יינתן, לא יסייע למבקש, ודאי לא באופן שהוא לגיטימי, וזכותו של המבקש לאותו סעד לא תידון בגדרי ההליך העיקרי לגופה.

8.נוכח האמור, הרי שהבקשה לסעד זמני נדחית. זאת בלא צורך בתגובת המשיבים, ובהתאם בלא צו להוצאות. ממילא נדחית הבקשה לצו במעמד צד אחד.