בפניי בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ולסילוק על הסף מחמת התיישנות שהוגשה על ידי המבקשת/הנתבעת (להלן: "המבקשת") בעניין התביעה אשר הוגשה נגדה על ידי המשיבה/התובעת (להלן: "המשיבה").
המבקשת עותרת לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות טרם הגשת כתב הגנה ובטרם הכרעה בשאלות הנידונות בתביעה, זאת מן הטעם שמדובר ב"טענת סף" שהחלטה בה עשויה לייתר את המשך ניהול ההליך. המבקשת סוקרת את השתלשלות העניינים החל משנת 2007 אז, כמצוין בכתב התביעה, נמסר הנכס העומד במרכז התביעה לחזקת המשיבה. נכס זה נבנה במהלך השנים 2005-2006 ואוכלס במהלך שנת 2006. התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 9.11.2015, בחלוף כ-8.5 שנים ממועד מסירת הנכס ומשכך טוענת המבקשת יש לראות בה כתביעה שהוגשה לאחר תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.
המבקשת סוקרת את התשתית המשפטית התומכת בטענותיה לפיהן חלף המועד להגשת כתב התביעה. המבקשת מצביעה על מועד היווצרות העילה כמועד התרחשות הנזק או לחלופין כמועד גילוי הנזק וטוענת כי מועדים אלו חלפו. לשיטתה, מועד גילוי הנזק המהווה את המועד לחישוב מירוץ תקופת ההתיישנות התרחש עם העברת הנכס. המבקשת מצביעה על היותו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, חריג למועדי ההתיישנות, וכן כסעיף המכיל מבחן סבירות הנבחן במדד אובייקטיבי. עוד מוסיפה המבקשת כי הנטל להוכיח את אי ידיעת העובדות כנדרש בסעיף 8 מוטל על כתפי המשיבה. לסיום, המבקשת מציגה את הרציונאליים העומדים בבסיס תורת ההתיישנות וטוענת כי טעמים אלו תקפים גם בעניינה.
המבקשת לא תמכה את בקשתה בתצהיר מאחר ולשיטתה כל העובדות עליהן הסתמכה עולות מכתבי הטענות והמצורפים לכתב התביעה. המבקשת פונה לבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולהורות על דחיית התובענה מחמת התיישנות.
המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה ובה פירטה את התנגדותה הן לבקשה לסילוק על הסף והן לבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה. המשיבה טוענת כי בקשה המבקשת כוללת טיעונים עובדתיים שאינם מגובים בתצהיר כנדרש ודי בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף. המשיבה טוענת לגופו של עניין כי התביעה לא התיישנה כלל ועל כן אין עילה לסילוק התביעה על הסף. המשיבה טוענת כי גילוי הנזקים הנתבעים התרחש בשנת 2012 וזאת בהמשך לנזקים שנתגלו וטופלו קודם לכן, נוסף על כך מדובר בתביעה המתייחסת לנזקים חדשים משנת 2013 שלא נתגלו קודם לכן. המשיבה מוסיפה כי הנזקים התגלו במהלך "תקופת הבדק" ו"תקופת האחריות" שלאחר אכלוס המבנה, דהיינו תוך פחות מ-10 שנים ועל כן התביעה לא התיישנה.
באשר לבקשה לארכה להגשת כתב ההגנה, עמדת המשיבה היא כי יש לדחותה. ראשית כל טוענת המשיבה כי המבקשת, באמצעות באי כוחה, כבר נהנתה מאורכות שניתנו לה לשם הגשת כתב הגנה. ביום 1.2.2016 ניתנה החלטה לפיה תקבל המבקשת ארכה נוספת לאחריה תגיש כתב הגנה. לטענת המשיבה, בכך שהמבקשת ניצלה את האורכות ובסופן הגישה בקשה לסילוק על הסף ובקשה נוספת להארכת מועד יש משום חוסר תום לב. המשיבה מפנה להלכות לפיהן מן הראוי שדיון בבקשות לסילוק על הסף יעשה על יסוד מכלול כתבי הטענות וכי רק במקרים חריגים תהיה חריגה מכלל זה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.