ת"א 21058-08-13 סנדלר ואח' נ' לב אשדוד בע"מ ואח'

(בבקשה לפטור מהגשת חוות דעת ומינוי מומחים מטעם בית המשפט)

1. לפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאריך 14.08.06.

מכתב התביעה עולה כי במהלך עבודתה של התובעת כעובדת ניקיון בקניון "לב אשדוד", בסמוך לדרגנוע שבקומת הקרקע, חלפה על פניה קבוצת נערים שעלתה בריצה לדרגנוע. בעודם חולפים על פניה, הם ניסו למשוך מידה את היעה, ומשהתנגדה – משכה אחד הנערים לכיוון הדרגנוע והיא נפלה וונחבלה בקרסול ועקב רגל ימין. לטענתה של התובעת, הנתבעת 1 (בעלת הקניון) והנתבעת 2 (חברת הניהול של הקניון), התרשלו כלפיה והן אחראיות לנזק (נכות צמיתה) שנגרם לה.

2. את טענותיה שברפואה לא תמכה התובעת בחוות דעת, וזאת בניגוד להוראת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, להלן: "התקסד"א"). חלף האמור היא ביקשה להפנות לנכות בשעור של 27% כפי שנקבע לה על ידי המוסד לביטוח לאומי (לאחר שהארוע הוכר כתאונת עבודה), ואף הגישה בקשה זו שלפני לפטור מהגשת חוות דעת ומינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה. את עלות המומחים עתרה להשית על הנתבעות.

3. לטענת התובעת, התאונה היתה אירוע טראומתי אשר גרם לה לסבל נפשי ניכר, והיא עודנה סובלת מהגבלות קשות בכף רגל ימין. עוד היא טוענת כי לאחר הארוע נאלצה לעזוב את מקום עבודתה והיא מתקיימת מקצבת נכות בסכום של 509 ₪ בלבד, כשאין לה זכות לקבל קיצבת זיקנה. בעלה גמלאי והוא מקבל קצבת זיקנה והשלמת הבטחת הכנסה בסך כולל של 3,500 ₪, בעוד הוא נאלץ לצאת לעבודה כמכונאי רכב במשרה חלקית תמורת שכר של כ – 1800 ₪ לחודש. מהכנסה זעומה זו הם משלמים דמי שכירות על דירה (2,800 ₪) ואת עלויות המחיה הבסיסיות. מכאן, שידה אינה משגת לתשלום שכר טרחתם של המומחים.

4. הנתבעות והצדדים השלישיים טוענות כי התובעת לא הוכיחה שאין באפשרותה, מטעמים כלכליים, להגיש חוות דעת היות והיא לא הביאה תדפיסי חשבון בנק שלה ושל בעלה, לא הצהירה על פעולות שעשתה כדי לגייס את הסכומים המבוקשים ולא פרטה האם יש לה משפחה היכולה לתמוך ולסייע לה במימון חוות הדעת. כמו כן לא הסבירה מדוע אינה משלמת את שכר טרחת המומחים בתשלומים, באמצעות הקצבה המשולמת לה מהמל"ל. עוד נטען כי נסיבות הארוע אינן מטילות עליהן כל חבות, ותביעתה של התובעת נשענת על אדנים רעועים. הן מוסיפות כי מתן פטור מהגשת חוות דעת תלוי אף בקיומה של 'ראשית ראיה' – וגם זו איננה בנמצא שכן התובעת לא צירפה תיעוד רפואי כלשהו התומך בטענתה לנכות נפשית, ואילו התיעוד האורתופדי האחרון הינו משנת 2006. על יסוד כל האמור, עותרות הנתבעות והצדדים השלישיים לדחות את בקשתה התובעת.

לאחר שקראתי את תיק בית המשפט, לרבות בקשת התובעת ותגובת הנתבעות וצדדים שלישיים (התובעת לא הגישה תשובתה אף כי האפשרות ניתנה לה) - הנני נעתרת לבקשה, בחלקה.

דיון 

6. בעל דין המבקש להוכיח עניין שברפואה חייב לבסס האמור על חוות דעת רפואית מתאימה (תקנה תקנה 127 לתקסד"א). עם זאת, בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מלצרף חוות דעת, אך זאת מטעמים שירשמו (תקנה 127 סיפא לתקסד"א). בנוסף, תקנה 130(א) לתקסד"א קובעת את סמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו לעניין שבמחלוקת בין בעלי הדין, לאחר שניתנה להם הזדמנות נאותה להשמיע עמדתם.

7. שילובן של שתי התקנות לעיל מסמיך את בית המשפט, מטעמים מיוחדים שירשמו, לפטור צד מלצרף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו ולמנות מומחה מטעמו, על אף שהצד המעוניין במינוי המומחה לא הגיש חוות דעת (רע"א 10251/02 כץ נ' דואני פ"ד נז(1) 797, 799 (2003)). אולם, בקשה מעין זו לא תיענה כדבר שבשגרה (רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה (2012) פסקה 8 (להלן: "עניין פלונית")).