1. בפניי מונחות שתי בקשות מאת התובעת: האחת – מתן ארכה להגשת חוות-דעת רפואיות בתחום הפסיכיאטריה והפה ולסת, למשך 90 יום; השנייה - ליתן צו לפרקליטות, המורה לה, לאפשר לתובעת ו/או מי מטעמה לצלם את תיקו הפלילי של הנתבע, הנוגע לאירועי התקיפה שבוצעו כלפי התובעת, נשוא תובענה זו, לרבות כתב האישום, הכרעת וגזר הדין.
2. התובעת הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, שאירעו לה עקב תקיפתה על-ידי הנתבע. בכתב התביעה תואר אירוע תקיפה מיום 13/11/12, אשר מפאת צניעות הפרט לא אפרטו, כאשר באותו יום התובעת פנתה לבית-חולים פוריה ונמצא שהיא סובלת משבר עם תזוזה בלסת התחתונה משמאל וכו', והיא נותחה. לטענתה, מיום אירוע התקיפה ועד היום, היא מצויה במעקב טיפולי בתחום הפה ולסת ובעיקר בתחום הנפשי.
הבקשה להארכת מועד להגשת חוות-דעת:
3. התובעת לא צירפה לכתב התביעה חוות-דעת וטענה שם, כי לא עלה בידיה האפשרות לצרף חוות-דעת רפואיות בתחום פה ולסת ופסיכיאטריה, עקב קשיים כלכליים, אך היא שומרת על זכותה להגיש בהמשך ועל-פי הצורך חוות-דעת רפואיות בתחומים אלו.
4. ביום 22/5/13, ניתנה הודעה לפי הנחיית כב' השופטת גולומב, לפיה התובעת לא צירפה לכתב התביעה חוות-דעת רפואית, ומשכך תהא מנועה מלהוכיח עניין שברפואה, אלא אם תוגש בקשה מתאימה מצידה בתוך 20 יום.
5. ביום 28/10/14 הגישה התובעת בקשה זו. לטענתה, משידוע שהנתבע הורשע בביצוע העבירות, נשוא התביעה, הרי שכל טענות ההגנה בדבר היעדר אחריות ו/או חבות נבלעות, וכל שנותר הוא לגשר על פערי הנזק. התובעת טענה בכתב התביעה, כי בשלב זה אין בידה להגיש חוות-דעת, מפאת עכבות שונות שאינן בשליטתה. מה גם, שבמעמד הגשת כתב התביעה טרם גובשה הנכות הפסיכיאטרית. מעבר לכך, היא מצויה בחיסרון כיס יומיומי, ומשכך קיימים קשיים כלכליים, בגינן נמנעת מלממן את עלות חוות-הדעת.
6.ביום 30/10/2014 הוריתי על קבלת תגובת הצד שכנגד, ומשלא ניתנה תגובה, נעתרתי ביום 27/11/2014 לבקשה.
7.הנתבע טען בהודעה ובתגובה מטעמו, כי ההחלטה מיום 30/10/2014 נשלחה לבאת כוחו הקודמת, ובנסיבות אלו אין מקום ליתן החלטה בהיעדר תגובה. לגופו של עניין, יש לדחות את הבקשה. לחילופין, ככל שבית-המשפט ייעתר לה, הרי שכתוצאה מכך יהיה צורך בתיקון כתב התביעה וכנגזרת מכך גם את כתב ההגנה, ויש להכפיף את תיקון כתב התביעה בהוצאות שעל התובעת לשלם, ללא קשר לתוצאות המשפט.
הנתבע ביקש לדחות את הבקשה, הואיל והתובעת לא פעלה בהתאם לתקנות ולא צירפה חוות-דעת לתביעתה, ובכלל זה לא פעלה בהתאם להחלטה מיום 22/5/13. הוא טען כי נימוקי התובעת בבקשתה שונים מטענותיה בכתב התביעה, בכל הקשור לאי צירוף חוות-הדעת. אם במועד הגשת כתב התביעה טרם גובשה הנכות הפסיכיאטרית, מדוע התובעת לא צירפה לכתב התביעה חוות-דעת בתחום הפה ולסת, ובכלל זה, אם לא התגבשו נכותה ונזקיה, מדוע הגישה התביעה. בניגוד לאמור בסעיף 3 לבקשת התובעת, הרי שאין כל "ידיעה" בדבר הרשעת הנתבע בביצוע העבירות נשוא התביעה, ועל התובעת הנטל להוכחת אחריות הנתבע. יוזכר, כי אין המדובר בתביעה אזרחית נגררת לפלילים בהתאם לסעיף 77 לחוק בתי-המשפט.
8. ביום 15/12/2014, הוריתי על ביטול החלטתי מיום 27/11/14, וקבעתי כי טרם מתן החלטה בבקשה לגופה, ב"כ התובעת יגיב לתשובת הנתבע. ב"כ התובעת השיב לתגובת הנתבע.