ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
2091-07
25/01/2015
|
בפני השופטת:
רות רונן
|
| - נגד - |
מבקשים:
בהג'ת יונס
|
משיבים:
משהב חברה לשכון בניין ופיתוח בע"מ
|
| החלטה |
לפני בקשה לתיקון פסק דין, שעניינה בתוספת רכיב המע"מ.
הבקשה מבוססת על סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"), הקובע כי -
"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."
הנתבעת טענה כי התיקון המבוקש אינו בא בגדרי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, וזאת מכיוון שסוגיית המע"מ היתה סוגיה מהותית שאין מקום להידרש אליה במסגרת בקשת התיקון, שהיא בקשה טכנית.
סעיף 81 הנ"ל לחוק מסמיך את בית המשפט לתקן טעות, ובכלל זה כזו שעניינה ב"השמטה מקרית". טעות שכזו הוגדרה בפסיקת בית המשפט העליון כ-
"השמטה טכנית הנובעת מהיסח הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו כאשר נתן אותה, אך הדבר נשמט מתשומת לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו הייתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר" (ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, 671-670 (1978) (להלן: "עניין יוסיפוב")).
בענייננו, אי ציון רכיב המע"מ בפסק הדין אכן נבע בשל השמטה מקרית כאמור. בשולי כתב התביעה ביקש התובע להוסיף לסכום שייפסק לטובתו הפרשי ריבית והצמדה וכן מע"מ. כך נתבקש גם בסיכומים שהוגשו על-ידי התובע מיום 31.7.2013. הנתבעת לא התייחסה בטיעוניה באופן מפורש לרכיב המע"מ. משכך היה מקום לקבוע כי לסכומים שנפסקו לזכות התובע יש להוסיף גם מע"מ כדין. אך בהיסח הדעת לא נכלל רכיב זה בשורת הסיום של פסק הדין – וטעות זו ניתן לתקן מכוח הסמכות שבסעיף 81 הנ"ל לחוק.
לא מצאתי באסמכתאות שאליהן הפנתה הנתבעת כדי לשנות ממסקנתי. כל שנקבע בהחלטת בית המשפט העליון בעע"מ 2422/01 טישלר נ' עיריית רעננה הוא כי אותו העניין לא בא בגדרי סעיף 81 לחוק. איני סבורה שיש בהחלטה זו משום עיגון לטענה לפיה תיקון המתייחס לרכיב המע"מ ייחשב בכל מקרה למהותי. המענה לשאלה זו תלוי בנסיבות המקרה, ועליו להיבחן לפי ההלכה שנקבעה בעניין יוסיפוב שהובא לעיל.
המענה לשאלה האם מדובר בשגגה מקרית של פרט שבית המשפט היה מודע לקיומו אך הדבר נשמט מתשומת לבו אם לאו – היא בעיקרה שאלה עובדתית "וככזו נתונה להכרעת הערכאה הראשונה, בייחוד מקום בו מדובר בתיקום פסק דין של אותה הערכאה" (ר' רע"א 3875/96 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' ש. בן אברהם מהנדסים בע"מ 17.11.1997).
אשר על כן, ומאחר שכפי שהובהר לעיל, השמטת תוספת המע"מ מהסכום הפסוק היתה השמטה מקרית שמקורה בשגגה, הבקשה מתקבלת.
אין צו להוצאות.